אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כח
עש"ק שו"פ תרצ"ד
ע"ד מה שנשאל שיקרו מקרים לדאבוננו, שנושאים נשים נכריות ויש להם בנים ובנות ובאים אח"כ להתגייר ויש גם כהנים שנושאים נשים נכריות ונוהגים היו עד כאן שאם הבעל כהן לא גיירו את אשתו הנכרית, ואצלו הדבר מוזר, וכי איסור גיורת לכהן חמור יותר מאיסור נכרית, והביא מש"כ בשו"ת מהר"ם שיק בנשואי נכרים דאיכא איסור דאורייתא וחיוב כרת.
והנה גם לשי' הטור דליכא לאו דלא תתחתן בשארי אומות מ"מ בבא על הנכרית קנאים פוגעים בו אם בפרהסיא וע"י נשואין הוי בפרהסיא, כמבואר בסנהדרין דע"ד והא אסתר פרהסיא הוא. וכן איכא כרת מדברי קבלה כמבואר בסנהדרין דפ"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' איסו"ב וכן מוכח פשטות הגמ' בקדושין דכ"א ביפ"ת דהואיל ואישתרי לישראל אישתרי נמי לכהן יפ"ת והא לשי' הטור אין איסור "לא תתחתן" בשארי אומות, אלא עכצ"ל דגם לשי' הטור איכא איסור דאורייתא כיון דקנאים פוגעים בו. ודוח"ל דכונת הגמרא בז' אומות דוקא (ועי' בתוס' סוטה ד"ז) וע"ע בסה"מ להרמב"ם מ' ל"ת נ"ב דמבואר דאיכא איסור דאורייתא בישראל הבא על הנכרית, אלא די"ל לשי' הרמב"ם דאין חילוק בין שבעה אומות לשארי אומות איכא לאו דלא תתחתן והבא על הנכרית לוקה משום לאו דלא תתחתן ובפרהסיא קנאים פוגעין בו.
והנה לשי' הטור י"ל דאיסור זונה חמור שיש בו מלקות מן התורה, משא"כ בזה רק קנאים פוגעים בו, אלא דלשי' הרמב"ם שפסק דכהן הבא על הכותית לוקה משום זונה א"כ אין חילוק בין לפני הגירות או לאחר הגירות רק לשי' התוס' בכמה דוכתי דאינו לוקה משום זונה רק בגיורת ולא בכותית, וע"כ בעודה בגיותה אינו לוקה משום זונה, אבל לפמש"כ הרמב"ם דלוקה משום זונה הא אין חלוק כנ"ל ולפ"ז הא חמור בגיותה דיש בזה איסור תורה דהא קנאים פוגעים בה וגם איסור לאו דזונה.
אולם אחרי ההתבוננות נראה להצדיק מנהגם, ושכן ראוי לכאורה לעשות כן למעשה. דהא לפני הגירות אין על הנכרית שום איסור ועתה היא מוזהרת ג"כ משום איסור זונה, וגם יתוסף לאו דלא יחלל זרעו אחרי כן לכשחזר ובא עלי' דאעפ"י דאין איסור חללה חל על איסור זונה כמו שהקשה המהרי"ט בקדושין דע"ח מ"מ איסורא איכא.
וע"ד הגירות בכלל שנהגו לגייר את הנשים הנכריות שנשאו לישראל, אשר באמת מצד הדין אין ראוי לגיירן, כיון שכוונתן לשם אישות וגם אחרי הנשואין אסורה לו כמבואר בתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ה, במקום אחר צדדתי להקל ומצאתי יסוד לזה בתשו' הרמב"ם "פאר הדור" סי' קל"ב, וכן פסק בתשו' טעם ודעת מהגאון ר' שלמה קלוגר הלכה למעשה, אולם דא עקא שאין קבלת מצוות אחרי שהוא אומדנא דמוכח שלבם בל עמם ויתנהגו בחלול שבת, באסור נדה נבלות וטרפות, כמו שכתבתי במכתבי הקודם. וכבר התעורר בזה הגאון מוה"ר יצחק שמעלקיש בספרו "בית יצחק" חיו"ד והעלה להלכה שאין לבי"ד כשר להזדקק בזה.
אך מש"כ כת"ר דמגיירים את הקטנים כיון דעפ"י דין הגדילו יכולים למחות, מה שיחללו את השבת בגדלותם הוי כמחאה, זהו תו"ד. ובאמת העלה בתשו' חת"ס חיו"ד ס' רנ"ג דאם מביאים האב והאם או אחד מהם לגיירם אין יכולים למחות בגדלותם ומסתייע לדין זה מדברי הבה"ג דפסק בהביאוהו אבותיו להתגייר הן אביו והן אמו מטבילין אותו ע"ד בי"ד ואינו יכול למחות וכן מדברי הרי"ף וחבל ראשונים בשימ"ק בכתובות. מ"מ י"ל דדוקא באופן שיתנהג כישראל דהוי זכות גמור בכה"ג אינו יכול למחות, אבל באופן שיתנהג באיסור אף דמ"מ הוי זכות, כמו שכ' בשו"ת ,בית יצחק' שם, אבל אפשר דלא הוי זכות גמור ובכה"ג יכול למחות בגדלותו אבל באמת מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות אין זה כמחאה על הגרות רק שעובר עבירה כישראל ובודאי דהוי גר. אבל הצדק עם רומעכ"ת שאין לבי"ד כשר להזדקק בעניני גרות כאלה אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלוי' נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחלול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר ובפרט הילדים שבאמת עפ"י דין אפשר לגיירם.