אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כד · א
ע"ד השאלה באשה צעירה שבאה מוויטעבסק הרה, ואמרה שהרה מפלוני שנשאת לו, ואחרי עבור כמה שנים אומרת כי אמרה כן שלא יודע קלונה וצער בית אביה, והראתה מכתבים מקרובים, ובקשוני להתחקות אצל הקרובים פה אף שאין להם דין עדים, בכל זה אולי על ידם יתודע ממכרים, גם נסתפק מעכ"ת באמתלא כזו שהוחזקה לא"א על פיה זמן מרובה כ"כ אם מהני אמתלא.
והנה בעיקר השאלה מבואר בשו"ת הרמ"א סי' ב' דאף לימים רבים מהני אמתלא ולשון הש"ס בכתובות דכ"ב לימים היינו לימים רבים וכן האריך בזה בשו"ת פני יהושע חאה"ע סי' א' באמתלא כזו שבושה להגיד שהיא זונה דאף לזמן רב מהני אמתלא.
אולם בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' נ"ט כ' לפקפק ע"ד תשו' פנ"י דיש לדון הרבה בזה אם מהני אמתלא, הואיל ועכ"פ איתרע חזקתה, דזנות לא שכיחא, וכיון דצריכין לברי שלה, י"ל דאמתלא לא מהני רק לבטל דברי' הראשונים, אבל לא לקבל דברי' האחרונים, אם צריכים לעדותה, וראי' לזה מתוס' יבמות דקי"ח ד"ה טעמא ובמהרש"א שם, שכ' דאפי' בנותנת אמתלא לא עדיפא משתיקה, דא"כ לא הוי איצטריך לתלמודא להך סברא, דקאמר והא דקאמר לא מת לקלקולי דצרה יעוי"ש וכן תפס הגאון רעק"א בתשו' סי' פ"ה סברת המהרש"א לדינא יעוי"ש.
אבל אין דברי החמד"ש מוכרחים, דגם באשה הרה הלא יש כמה צדדים לומר שלא נשואה היא כעת, דהא י"ל דהוי בזנות או שהיא אלמנה או גרושה, וחזקת פנוי' מסייעתא, וי"ל דגם בלא אמירת פיה, כמו באלמת מותרת להנשא, אשה הרה שלא הוחזקה בא"א, דאע"פ דאם נימא שהיתה א"א ונתאלמנה או נתגרשה, מ"מ לא הוחזקה עי"ז למפרע לא"א כמו בבאו עדים שהיתה א"א שהוחזקה בודאי לא"א, ובזה שאינו מבורר שהיתה א"א, ורק שאנו דנין כעת ע"י מה שהיא הרה, וי"ל דזינתה כמו כן אפ"ל שנתגרשה או שנתאלמנה.
גם בנ"ד דאומרת שנשאת לפלוני דלשי' הרא"ה לא מהני אמתלא וכמבואר בשו"ע אהע"ז סי' י"ז אלא דבמכחיש מהני כמש"כ הר"ן, וא"כ י"ל לשי' הראשונים דבדבר שבערוה ולא אתחזק איסורא נאמן ע"א כמו באיסורין, וא"כ נאמן הפלוני והקרובים שלא הי' שום קדושין, והכא הא לא איתחזק איסורא ולא איתחזק היתרא, ובפרט לפי שצידד הש"ש ש"ו פ"ג דהיכא דאינו ידוע אם הוי דבר שבערוה, כמו בנידון דהג"מ שם בודאי מהימן עד אחד ואף לד' המהרש"א דהוי כשתיקה, א"כ איכא נאמנות ע"א, הפלוני והקרובים דבאיסורים מהימני. ובעיקר ד' המהרש"א ראיתי בס' אור שמח בפ"ג מה' עדות הל' ה' שתמה ע"ז מכתובות דכ"ג אמרה אני וחברתי טמאה כו' סד"א היא וחברתה טהורה, והא דאמרה הכי משום דתמות נפשי עם פלשתים כו' קמ"ל, וגם שם קשה קוהתו"ס ביבמות דהא שויא אנפשה חד"א וצ"ל כתירוצם דאמרה אח"כ טהורה ונתנה אמתלא לדברי'. וכ"כ ביש"ש בכתובות ושם אם נימא דמסלקינן גם דבורה הראשון גם דבורה השני הלא מותרת ע"פ ע"א שאומר טהורה היא יעוי"ש. ובאמת היש"ש שם מפרש דזהו האמתלא דתמות נפשי עם פלשתים, וקמ"ל דזה לא הוי אמתלא. אבל בד' המהרש"א דמפרש באמתלא אחרת והוי אמתלא טובה, לבטל הדברים הראשונים, אלא דהוי כשתיקה. ובאמת בס' מראות הצובאות סי' י"ז תמה ע"ד המהרש"א מהיכא תיתי לא תהי' נאמנת באומרת אח"כ שמת מפרש ג"כ דאמתלא הוא משום דתמות נפשי עם פלשתים ולא הוי אמתלא טובה, כמו שמפרש היש"ש בכתובות יעוי"ש.
ובאור שמח פ"ד מה' איסו"ב ה"י הביא ד' הבשמים ראש סי' קס"ו באשה שאומרת בשעת וסתה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני כיון שאם תשלול כל האמירה שלה לגמרי אסורה לא מועיל אמתלא, וזהו כד' המהרש"א. אולם בד' הבשמים ראש מבואר שם להיפוך, שכ' סברא זו אשמע ולא אבין, דא"כ תאמר פעם שני להסיר החזקה כשארי נשים הנאמנות באמירתן, וזהו דלא כמהרש"א.