אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יד

סימן יג

עוד בענין עגונות

ע"ד ב' עגונות שבעליהן עם עוד נכרי אחד נדונו למשפט מות בימי המלחמה ונמצאו שלשה קבורים ביער עם בגדיהם, ומרובי טרדותי השיבותי בקצרה יסודות ההיתר לדינא.

מה שהכירה בטב"ע כל הבגדים דלא חיישינן לשאלה, וגם חשש רחוק שישאלו האסירים שאין להם בגדים אחרים, ומי ישאל אצל האסירים, וגם לפי הנראה נקברו שם מיד (לפי הקול ומה שאמרו הנכרים) והב"ח בתשובה סי' פ"ו כ' דבזמן קצר לא חיישינן לשאלה, יעוי"ש, אלא דלשי' הב"י דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה יש לחוש גם באופן הרחוק ומילתא דלא שכיחא.

אולם יש לדון בזה עפמש"כ המבי"ט הובא בק"ע אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג, מדאורייתא תלינן שזהו שנאבד, ותלי לה בפלוגתא דרבי ורשב"ג דרבי סובר דאמרינן דזהו קבר שאבד וזהו קבר שנמצא וקיי"ל כרבי מחבירו, וחזקו דבריו בשו"ת שב יעקב והשבו"י והכני"ח וגם המהרי"ק צירף היתר זה, והרבה מאחרונים חולקים על זה, משום דלא קיי"ל כרבי כמש"כ הטוא"ח בסי' תל"ט, והכרעתם דהיכי דלא שכיחי שיירתא באותו דרך כמו ביער לסמוך ע"ד המבי"ט, ועי' בבכורות ד' כ"ה ע"ב ורחב"א מ"ט ל"א כר"א אמר לך בשלמא שדה דרכה למיקבר בה כי היכי דקבר בה האי קבר אינש אחרינא אלא קדשים כו' ואידך אגב דמינגחו אהדדי שכיחי בהו מומא, מבואר דבמידי דלא שכיחי לכו"ע אין לחוש שמא אחר הוא ומחזקינן דזהו שאבד זהו שנמצא, ועי' תוס' פסחים ד"י שכ' דהיכי דאיכא רגל"ד גם רשב"ג מודה לרבי, ואין לך לא שכיחי ורגלים לדבר כזו, שנמצאו שלשה האבודים שני ישראלים ונכרי בתוך היער דבודאי אין דרך לקבור שם, ובודאי אמרינן דזהו שאבדו וזהו שנמצאו, ובשו"ת מהרי"ם סי' י"ז כ' דגם רשב"ג מודה לזה דהכא יותר תלינן שזהו האיש שנאבד הוא ההרוג שנמצא דיש הוכחה דאם איתא שהי' חי הי' בא לפנינו כיון דנודע מקומו ועכשיו נאבד, ואם הי' חי הי' חוזר למקומו, יעוי"ש שכ' ששייך בזה סברת הרמב"ן במלחמות ביבמות ד' קט"ו בסברת רבא דלא חיישינן לאחר וכאן נמצא כאן הי'.

והנה יש מהאחרונים שסתרו ד' המבי"ט די"ל דאף אליבא דרבי לא מהני לסתור חזקת א"א וחזקת חי. אולם בנ"ד יש מקום לומר כיון דעל פי עדים ישראלים נודע שנידונו למיתה (דעדות נכרים מסל"ת שנידונו למיתה לא מהני כמש"כ התוס' בגיטין ד' כ"ח דנכרי מסל"ת מהני רק שמת, אבל יוצא למות או ליהרג לא מהני, וזה נראה ג"כ כוונת הרא"ש שם אחרי שהעלה דהלכה כלישנא קמא דרב יוסף, דביצא ליהרג בבי"ד של עכו"ם הוא כחזקת מת דודאי מיקטל קטלי' לי' ובלבד שיהי' ישראל מעיד שיצא ליהרג דכונתו דנכרי המעיד שיצא ליהרג לא מהימן כמש"כ התוס', ונסתר בזה מש"כ הקרבן נתנאל שם והוכיח מד' הרא"ש דאם נכרי אחר העיד שנהרג בערכאות אינו נאמן כמש"כ הטור בד' הרא"ש יעוי"ש) והא ביוצא ליהרג הוי רובן למיתה כמו ששנינו במתניתין בגיטין כ"ח שלשה דברים שאמר בן פרטא לחכמים עיר שכבשוה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנים עליהן חומרי חיים וחומרי מתים, והא לחד מ"ד בבי"ד של ישראל אין נותנים עליהם חומרי חיים, ולחד לישנא בבי"ד של נכרים אין נותנים עליהם חומרי חיים, א"כ אף לשיטת הריב"ש בסי' שע"ט שכ' בכל הני דתצא משום דרובא לא עדיף מב' חזקות והוי ספק השקול כספק תורה, מ"מ הא החזקות השתמשו, ואין עוד בזה חזקת א"א והוי ספק השקול [ובפרט לשי' הרא"ש דקיי"ל כלישנא קמא דרב יוסף דבבי"ד של נכרי הוא בחזקת מת] א"כ בכה"ג שאין בזה חזקת א"א וחזקת חי והוי ספק השקול, בודאי יש לסמוך ע"ד המבי"ט דאמרינן דזהו שנמצאו.

ואפילו אם נאמר דמה שהגידו הישראלים והנכרים שנדונו למיתה לא היו עידי ראי' רק שמעו ע"פ קול, מ"מ הא ע"י הקול איתרע החזקה כמש"כ הנוב"ק סי' ל"א, ובפרט ע"י שבי' ממשפט בימי המלחמה דאיתרע חזקת חי שלהם.

ובעיקר ד' המבי"ט ראיתי כעת בשו"ת שאילת דוד חאה"ע סי' ח' ובכמה תשובות שם שהאריך לחזק ד' המבי"ט דבכה"ג יצאה מחזקת א"א מן התורה, ובפרט בנ"ד שנמצאו שלשה האבודים קבורים ביער דזהו סמוך למקום שהובלו דבודאי יצאו עי"ז מאיסור תורה, וכיון שאין בזה לחוש רק מצד חומרא דא"א מדרבנן הא כ' הנוב"ק בסי' מ"ג דבדרבנן לא חיישינן לשאלה, וכ"כ הגאון בעהמח"ס מנחת אהרן בתשו' הנספחות לס' מקור מים חיים, ענף עץ אבות סי' ח', שכ' ג"כ בנידון דידי' על יסוד ד' המבי"ט לסמוך בכלים דלא מושלי גם לשי' הב"י, דהא טעם הב"י דבכלים דלא מושלי למאי דקיי"ל דסימנים דרבנן לא הוי סימן מובהק ועכ"פ סימן אמצעי מיהו הוי, אבל באיסור דרבנן מהני סימנים דרבנן. וכ"כ נכדו הגאון בתשו' מהרי"ם סי' י"ז, ובפרט למש"כ הנוב"י בקמא ובתנינא דמש"כ הב"י אין זה אלא משום חומרא דא"א וביותר י"ל למש"כ הנוב"י להקשות בהא דחיישינן לשאלה דהא חזקה כל מה שהוא ת"י האדם הרי הוא שלו, ותירץ משום דחזקת א"א מנגדתו, אבל בזה שכבר איתרע חזקת א"א כמשכ"ל א"כ ראוי לסמוך על החזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו.

ולפ"ז נראה דבנ"ד שיש בודאי יסוד לד' המבי"ט, ובפרט למש"כ בשו"ת מ"ב סי' מ"ד ובסי' ס"ג ובתשו' עבודת הגרשוני סי' ע"ב שהתירו באם ידוע ששנים הלכו בדרך זה ואח"כ נמצאו שני הרוגים בדרך הנ"ל או סמוך לדרך, וכ' המחברים להתיר באופן שיהי' עוד סימן חוץ מקום הליכה סימן המנין וסימן שהיו אסורים בקולר, ועי' ב"ש ס"ק ע"ב, ובקו"ע סי' קפ"ג ורע"ג ובתשו' נוב"ק סי' ל"ו, וא"כ הכא שיצאו ג' בקולר, ונמצאו שלשה הרוגים ביער הסמוך להדרך שהובילו אותם על פי עדות הישראלים שראו אותם בדרך, בודאי שיצאו עכ"פ מחשש איסור תורה, ולגבי דרבנן בודאי יש לסמוך על הכרת טב"ע של כל הבגדים וגם בגדי הנכרים והמקל של המלמד החגר, דהא הרבה מגדולי האחרונים פסקו להלכה דלא חיישינן לשאלה ובתוכם רבנו הגר"א ז"ל וא"כ באסד"ר יש לסמוך עליהם, ובפרט בכל בגדיו דלא חיישינן לשאלה ויש בזה רק משום חומרת הב"י דיש לסמוך באד"ר כמש"כ הנוב"י והמנחת אהרן.

וע"כ לדעתי ראוי להתיר את האשה העגונה וראוי להושיב בי"ד של שלשה להתירה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה