אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טו

סימן יד

עוד ע"ד עגונה ב"ה י"ט שבט תרפ"ג

ע"ד העגונה אשת ר' זאב מילער הא"ח שנאבד במלחמה ע"פ גב"ע שהוגבה פה מר' צבי האלייסקי ור' שלמה ארמאן שהתוכחו בענין זה הרבנים הגאונים מו"צ דקהלתנו, הנה עיקר ההיתר ע"פ עדותו של ה' ארמאן כפי המבואר בהגב"ע שהכיר ע"י פוטוגרפיא שיש לסמוך ע"ז וכמבואר בס' עין יצחק סי' ל"א וכ"כ בשו"ת משיב דבר, אולם בשו"ת ברכת רצ"ה מהגרצ"ה אורנשטיין ז"ל מפקפק בזה דאפשר הפוטוגרפיא הוה רק כדמוי החתימות יעוי"ש. מ"מ נראה בנ"ד בודאי אין לפקפק מצד הכרה שהרי היו לו כמה סימנים וברורים אח"כ שזהו הנאבד. ולפי הברורים לחוש שמא נמצא כזה הרי זה לא הוי יותר מלא הוחזקו בעיר שאין זה אלא מדרבנן, ובדרבנן מהני גם סימנים אמצעים ובודאי מהני דימוי הפאטאגראפיע וגם כמדומה שלפי המלואים בהגב"ע אחרי כן נזכר גם שם משפחתו, וכבר הכריעו האחרונים דבכינוי משפחה לבד סגי ועל כן ההכרה בודאי די בזה.

והנה ע"ד הגדת העד שאמר מתחלה שהי' מרחק כ"ה פסיעות פקפק בזה ידידנו הרב הגאון מוהר"מ באסין נ"י אשר בלתי אפשר להכיר במרחק כזה ולהבחין בין חי למת, ובפרט אחרי שהראה עדות לפי השערתו רחוק המקום על חמשה ושבעים פסיעות בערך, ונסתייע בזה מדהג"מ דמכות ה' באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג ובאו עדים ואמרו הלא במעריב בירה עמנו הייתם אם יכולים לראות זל"ז לא הוי הזמה ואם לאו ה"ז הזמה ולא חיישינן שמא נהורא מעלי', א"כ לדברי העד שהי' במרחק כזה הרי נתבטל עדותו לפי שלא הי' יכול לראות, והגאון מו"ה ברוך דובער נ"י האריך בזה דהא דמתרצינן דברי העדים ואומרים דטעה בחקירות ג"כ, רק דוקא לתרוצי דברי העדים אבל לא את המזימים שבאו לסתור דברי העדים הראשונים, זהו תו"ד. ובודאי בדבר הרגיל לטעות כמו בזה אומר שתים ושלש שעות הרי מפורש בפסחים י"ב דגם בעידי הזמה יהבינן להו טעותייהו, אלא באופן שאין הרוב טועים בזה יש לחלק בין לתרץ דברי העדים והמזימים אולם בעיקר הוכוח נראה שנחלקו בזה דבחו"מ סי' ל' באחד אומר בדיוטא העליונה הי' כשהלוהו והשני אומר בהדיוטא התחתונה אם המקומות קרובים שאפשר לראות זה מזה, עדותן קיימת, וזהו דעת הטור ועי' בתומים שם סק"ו דהריב"ש נתן טעם משום דבין דיוטא התחתונה והעליונה לא דכירי אינשי, ואפילו אין רואים זל"ז לא הוי הכחשה, ותמה ממכות ד"ה דא"כ מ"ט אם אין יכולים לראות זל"ז הוי הזמה דלד' הריב"ש מאי שייך הזמה בזה הא לא מידכרי ועבידי דטעי. ויעו"ש מה שהביא משו"ת רב"צ אשכנזי סי' ה' שהביא דברי הריב"ש וד' הר"ן שסיים הואיל וטעי ולא דקדקו בדיני ממונות מבואר דדוקא בד"מ הא בד"נ לא אמרינן דלא דייקי ולהכי א"ש הא דבמכות דמיירי בד"נ. וכן מצאתי בתוס' שאנץ בסנהדרין ל' שכ' דבחקירות אפילו בד"מ פסולה, איכ"ל דלגבי ד"מ כבדיקות משוינן להו, כיון דתרווייהו בחד מקום מסהדי ובין דיוטא עליונה לתחתונה לא דייקי אינשי יעוי"ש. ולפ"ז בעדות נשים דהוי ד"מ כדקיי"ל דלא בעינן דו"ח יש לתלות ג"כ בטעות גם למש"כ התומים שם לתרץ ע"פ דברי המהר"י בי רב. הובא בתשו' הרלב"ח סי' קל"ח דלא אמרינן טעות בשנים ולהכי במכות ד"ה בשנים לא תלינן הטעות, אבל בעדות ע"א תלינן בטעות, א"כ י"ל ג"כ היכי דיש לתרץ דברי העד שאומר שראה מסתמא טועה באומד הדעת ולא הי' ברחוק מקום כל כך. ובאמת הרלב"ח תמה עליו מהא דפסחים י"ב ואי אמרת טפי אינשי חקירות דשעה הוי עדות שאאי"ל דאמרי מיטעי קא טעינן ומשני דיהבי להו כולהו טעותייהו, אלא דהרלב"ח גופא כ' דהגמ' מיירי דשני העדים לא כיונו עדותם בשעה, רק אחד אומר בשתים ואחד אומר בשלש, אבל בשכיונו שניהם השעה אין תולים בטעות, להכי לא הביא הרמב"ם הא דיהבינן כולי טעותייהו, משום דבכה"ג אין אומרים שטעו. ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כ"ג שהביא כן בשם תוספות הרא"ש. ולפ"ז א"ש דברי המהר"י בי רב דבאמת היכי דב' עדים מכוונים השעה לא יהבינן טעותייהו ואין תולין בטעות. וכן נראה מפשטות דהתו"ס שם בד"ה לר"מ דכל ששניהם כוונו עדותם בשעה א' אין תולין בטעות ועי' בצל"ח שם. דאאפ"ל דגם אחד טעה דאל"כ אכתי אין דין הזמה שמא אחד מהמזימים טעה בשעה. אולם מדהתו"ס שם בסוה"ד שכ' ואומר ר"י דלא תלינן הטעות כלל בשני עדים כדפרישית לעיל, נראה דלא תלינן ששניהם טעו בדבר והפוכו, וגם כאן כונת התוס' דלא תלינן הטעות בעדים הניזומין שאמרו בשלש שעות טעו בשתי שעות חסר משהו לאחריו ועובדא הוי בחמש והמזימין טעו לפנים. עכ"פ מבואר בד' תוס' הרא"ש שהובא ברדב"ז וכן משיטת הרמב"ם מפורש שאם אמרו שני העדים על שעה א' בשוה ובאו שנים אחרים והזימום על אותה שעה בלבד הרי אלו זוממים ולא יהבינן טעותייהו מבואר דבין על המזימים ובין הניזומים לא יהבינן טעותייהו, אלא שהרדב"ז כ' ג"כ להסתפק דגם להרמב"ם רק בהזמה לא יהבינן טעותייהו, אבל בהכחשת תרי ותרי בכל ענין יש לתלות בטעות בדבר שרגלים לטעות אף אם שני עדים כיונו עדותם בשעה א'.

עכ"פ אין ראי' מסוגיא דמכות ה' דבב' עדים בהזמה בודאי אין תולין בטעות, אבל בע"א וגם שלא בהזמה שפיר יש לתלות בטעות היכא דמצינן לתרץ דבורו.

[ודרך אגב מצאתי דבר מחודש בתוס' שאנץ במכות שם בהא דאמר מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל, שהקשו דהא ביבמות חיישינן לגמלא פרחא, ותירץ דהתם לענין קיום שטר חיישינן, אבל הכא להרוג רוצח לא חיישינן דמשוי להני עדים זוממים לענין שלא יהרג הרוצח. מיהו למיקטלינהו להני עדים חיישינן לגמלא פרחא ולא מיקטלי ועי' שם בדברי המגיה דמדלא סיים רבא בדבריו ונהרגין כמו שמצינו במשנה מפרש כן. וכן גם במימרא דרבא שלפניה אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזי למזרח בירה אין אנו זוממים ואם לאו הרי אלו זוממים ר"ל דהוי זוממים לענין שלא להרוג הרוצח, אבל לעולם בלדידהו לא קטלינן להו יעוי"ש וזהו חדוש גדול. ויעוי' בריטב"א שם מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא פי' לאו למימרא דמשום מהו דתימא דלא הוי אלא במיעוטא נקטול את הנידון בעדותם אלא לומר דמהו דתימא דנציל את העדים מהאי טעמא ויהיו הוא והם פטורין קמ"ל דאין ניצולין בזה כו' דאזלינן בד"נ בתר רובא בין לקולא בין לחומרא. ועל הדרך הזה מתפרשת אידך דאמרינן בסמוך מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא להציל את העדים מיהת קמ"ל דאפילו להצלה דידהו לא חיישינן לגמלא פרחא. ויעוי"ש מה שהביא אח"כ מדהתו"ס והרמב"ן דמפורש בדבריהם דגם העדים נהרגים. והתוס' כ' לתרץ משום שהעדים לא טענו מידי, והרמב"ן כ' דמשום ושפטו והצילו העדה כל מאי דאפשר למיטען טענינן יעוי"ש. ובאמת צ"ע היכא דהעדים טוענים שיכולים לראות מרחוק ויש להם נהורא מעליא, ומבררים זה שרואים מרחוק איך אפשר להרוג אותם]. וכל זה לשי' הריב"ש והר"ן והתוס' שאנץ דשאני ד"מ מד"נ, אבל לשי' הטור דבאחד אומר שהי' בדיוטא העליונה כשהלוהו, ואחד אומר שהי' בדיוטא התחתונה כל שאינם יכולים לראות זל"ז שאין המקומות קרובים אינם מצטרפים. נראה דבכה"ג גם בד"מ לא תלינן בטעות ואינם מתרצים דבריו לתלות בזה בטעות וחשוב הכחשה בחקירות, א"כ כל שלדברי העד הי' ברחוק מקום הוי כמוכחש מפי עצמו כהכחשה בחקירות, ויש לחלק בזה בין הכחשה של דיוטא עליונה לתחתונה שמכוין המקום בסימן מיוחד, אבל באופן שאומר שהי' ברחוק מקום מספר פסיעות הלא לא מנה הפסיעות ורק באומד לפי השערה אומר כן, ובזה בודאי עבידי למיטעי וכל שאומר שראה ההלואה תלינן שהי' במקום שיכול לראות ההלואה, וכן הי' מקום לדון לצרף דעת הרמב"ן דבד"מ אף הכחשה בחקירות כשר, ושי' הב"ח דבעד מיתה גם הכחשה בחקירות לכ"ע כשר וכמש"כ בשו"ת רעק"א סי' פ"ז.

אולם בנ"ד צודק ידידנו הרב ר' מאיר נ"י בטענתו דדוקא בעד אחד מעיד שראה ההלואה מרחוק וכיון שאומר שראה המעשה, וע"כ שאנו מתרצים דבורו לומר שטעה ושהי' באופן שיכול לראות, אבל בזה שאומר שראה אותו מרחוק מת אין בזה הכחשה דבודאי נאמן לומר שראה אותו מושכב ארצה. אבל ראי' זו אינה מספקת להכרה של מת שיהי' בלי זיז כל שהוא בלי נשמת חיים שרק בקירוב מקום על ידי הסתכלות אפשר להבחין, ואין כאן הכחשה בדבריו שראהו אותו מרחוק מושכב ארצה, אבל אין ראי' זו מספקת לעדות מיתה אף שלא במלחמה.

והנה הרב הגאון מוהרח"ה אייגעש נ"י האריך בזה לצרף שני העדים העד הראשון אלויסקי שאמר ששמע קול ר' וועוול מילער "ראטעוועט איך שטארב" וראהו אותו כשהוא שוכב ולא בהכרת פנים וטב"ע דקלא מהני בזה, ואחרי ששני עדים ראוהו שנדקר במלחמה ונאבד זכרו הרי מן התורה יצתה בהיתר מחמת רוב כמבואר ברמב"ם ויצתה מחזקת א"א ובכה"ג מהני נאמנות ע"א מן הדין ולא בעינן קברתיו, [וכהאי גוונא העליתי באחיעזר חאה"ע סי' י"ז אות ד'] והרב הגאון מוהרמ"ב נ"י השיג על זה מד' הרמ"ה בסנהדרין דס"ז דמפורש בדבריו דלא מהני טב"ע דקלא בעגונה, דלענין עדות בעינן שיראו אותו והוכיח מיבמות דמקשה וליחוש שמא שד הוא ולא קא פריק משום טב"ע דקלא יעוי"ש ומפורש יוצא מאחד מגדולי הראשונים דטב"ע דקלא לא מהני עכ"ד. והובא בקצוה"ח סי' פ"א ס"ק י"ג וע"י בנתיבות ובמשובב שם, וע"ע בקהלת יעקב לבעל "משכנות יעקב" ז"ל בתשו' סי' ז' שהאריך בזה. אולם מצאתי בשו"ת מהר"י מיגא"ש סי' קמ"ט דמהני טב"ע דקלא להוציא ממון וגם בדבר שבערוה יעוי"ש ועיין עוד בשו"ת הרשב"א סי' אלף קע"ט דמשמע שטב"ע דקלא מהני גם בקדושין, ועי' עוד בס' אמרי בינה חחו"מ הל' עדות, מה שפלפל בזה. ולפ"ז הי' מקום להקל בדין דרבנן דחיישינן לבדדמי ולסמוך על שי' המהר"י מיגאש, אבל דא עקא שאין בעדות של אלייסקי שנדקר במלחמה, רק אמר שחושב לפי השערה שפגע בו חץ וששמע קולו ראטעוועט איך שטארב' ועל כן אע"פ שמעד השני שעמד מרחוק יש ראי' שנדקר במלחמה שראה שפגע בו החץ בצוארו אבל עדות הראשון אינו מספיק על זה לפי לשון הכתוב בהגב"ע.

אולם בהגב"ע מיום י"ט אלול נחקר העד ואמר ששמע מא"ח אחד אשר הי' מוטל פצוע לא רחוק מהאיש הנהרג הנ"ל מהלך שני מינוטין ואח"כ בא אל העד כשהוא פצוע וספר לו וגם לאנשים אחרים כי האיש המוטל שם כבר הוא מת, ויש בזה עד מפי עד מספיק מעדות מיתה, והשאלה בזה הוא רק על דין ע"א במלחמה דבעינן קברתיו, וע"ז יש לצדד מש"כ המהריב"ל דבעד מפי עד סגי גם בלא קברתיו, ועוד נראה למש"כ באחיעזר לצדד דבגדוד הארענבורגסקי לא הוי כסתם מלחמה כיון שלפי השמועה הלכו רובן לאבד, ועכ"פ איתרע בהו חזקת חיים ולא דמי למלחמה סתם ובצירוף נאבד זכרו י"ל דאיתרע חזקת א"א מדינא, וגם בלא קברתיו סגי, וגם יש לצרף בזה עדות העד והסאניטארין המפקחים שראוהו מת אח"כ דבכה"ג מקיל הרמ"א בשם המרדכי בסעיף נ'. והנני מצטרף להתירה להנשא.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה