אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן ט › ד

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ט · ד

ג

והנה הש"ך בנקוה"כ סתר ראיית הטו"ז מפסחים צ"א האונן והמפקח את הגל כו' שוחטים עליהם כו' לפיכך אם אירע בהם פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא בתחלתו, וכתבו התוס' תימא מפקח את הגל נמי נימא חי הי' כשהתחיל לפקח, וי"ל כיון שמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן, הרי מוכח דאזלינן כשעת מציאתן. ובנקוה"כ דחה זה דשאני התם דאיכא ריעותא לפנינו שנפל עליו הגל ואיתרע חזקת חי מעיקרא. וכ"כ הנוב"י במהדו"ק סי' ל"א והשאג"א שם דבכה"ג בודאי אזלינן בתר חזקה דהשתא, ואמרינן מדהשתא מת ה"נ מעיקרא מת יעוי"ש ולפ"ז יש לדון בנ"ד שע"פ הגב"ע מהא"ח הוקפה המחנה ביום 27 אווגוסט מהאויב ונהרגו כלם ורק שלשה נמלטו וידועים בשמותיהם ובכה"ג הא עיר שהקיפוה חיל ממלכה אחרת וספינה שאבדה בים כו' נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים כמבואר במשנתנו בגיטין כ"ח וברמב"ם ובשו"ע. ומאותה שעה הוי ספק חי וספק מת כמו שנפלה עליו מפולת וכיון דאיתרע חזקת חי מאותה שעה שוב אזלינן בתר חזקה דהשתא כיון דידעינן שנהרג ונאבד זכרו מאותו זמן בודאי נהרג באותה שעה, וכמ"ש התוס' בפסחים דאזלינן בתר חזקה דהשתא בכה"ג.

אולם ראיתי לרבנו הגדול הרמב"ם בפ"ו מהלכות גירושין הלכה כ"ט שכ' אבל עיר שכבשה הגייס והובקעה וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג בב"ד של נכרים ומי שגררתו חי' או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואם הי' גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט עכ"ל. הרי מפורש בד' הרמב"ם דאפילו בהנך דנותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים מ"מ דוקא בנודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט אבל בספק אם מת הבעל קודם ה"ז ספק מגורשת. וראיתי בישועת יעקב אה"ע סי' קמ"א שמפרש ג"כ דהר"מ כן. ומבואר דאפילו בכה"ג דאיתרע חזקת חיים מתחלה לא מהני חזקה דהשתא למישוי ודאי. וזה סותר לדהתו"ס בפסחים צ"א. ומצאתי בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' ל' בתשובתו להגאון מו"ה מרדכי באנעט ז"ל שעמדו על סתירת הדברים וכן בשו"ת פרשת מרדכי להג' רמ"ב והבית אפרים מתרץ עפמש"כ הריב"ש בסי' שע"ט דהני תלת דר"א בן פרטא שנותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואם נשאת תצא אע"פ שרובן לאבד משום דאיכא תרי חזקה חזקת חיים וחזקת א"א ולהכי בנפילת הגל בפסחים בשעת נפילת הגל נסתרה חזקת חיותו של זה, וכיון דודאי האהיל לא מהני חזקת טהרה כמש"כ הריטב"א בקידושין דע"ט, משא"כ בגיטין דאיכא ב' חזקות יחד חזקת חי וחזקת א"א. עוד תי' הבית אפרים, דבפסחים מיירי שנפל הגל על האדם ודבר ברור הוא שלא נמלט ועד הגל הלזה שמת תחתיו, שנפילה זו היתה סיבת מיתתו אלא שנסתפקנו אם מת מיד או חי תחתיו ובכה"ג אזלינן בתר חזקה דהשתא, אבל הרמב"ם מיירי באופן שאנו חוששים שמא נמלט וניצל מהמפולת וחיישינן שמא מחמת סבה אחרת מת בכה"ג לא מהני חזקה דהשתא, והגאון ר"מ באנעט מחלק בין נמצא פצוע תחת הגל בענין שניכר שמת מחמת הגל, וכן מחלק בין מת או נהרג יעוי' שם בשו"ת פ"מ.

ולא נתקררה דעתי בתירוצם והחילוקים דהא הרמב"ם סתם או נפלה עליו מפולת ומשמע דבכל גווני מיירי, דבעינן שנודע. וכן מש"כ לתרץ לפי"ד הריב"ש במחלוקת היא שנוי' דהרבה ראשונים ס"ל דגם בודאי נגע איכא חזקת טהרה של הנוגע, וגם בעיקר הדבר צ"ע בטעמא דמילתא לפי"ד הריב"ש דרובא לא עדיף מב' חזקות ולהכי נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים והוי ספק, מ"מ הא החזקות כבר השתמשו והוי ספק השקול ומהכ"ת לא תהני חזקה דהשתא, ונצטרך לומר דגם היכא דאיתרע חזקה דמעיקרא לא מהני חזקה דהשתא. וכמו שנראה כן מדהתו"ס בקידושין ע"ט דלהכי הרי היא בוגרת לפנינו משום דרגילות שערות לבוא מצפרא וע"י בש"ש ש"ג פט"ז דפליגי בזה רש"י ותוס' דלשי' רש"י היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא, ולשי' התוס' לא אזלינן בתר השתא יעוי"ש. ולכאורה דהתו"ס בקידושין ע"ט סותרים דבריהם למש"כ בפסחים צ"א דמבואר דאזלינן בתר חזקה דהשתא. וצ"ל דבנפלה עליו מפולת הוי רובן לאבד ודמי לשערות או בבריא ושכ"מ דרוב בריאים הם ואזלינן בתר השתא יעוי"ש. א"כ גם בד' הרמב"ם דמיירי באלו שרובן לאבד. ופסק ג"כ כרב דהרי היא בוגרת לפנינו מ"ט לא ניזל בתר השתא. [ולכאורה הי' נראה בדהתו"ס פסחים צ"א דגם בנפל עליו הגל באופן שאינו רובן לאבד מ"מ אזלינן כשעת מציאתן כמש"כ התוס' שכל הטומאות כשעת מציאתן ובאמת מאי דנקטי שכל הטומאות כשעת מציאתן תמוה דהא זה אינו אלא לגבי תרומה וקדשים, ואפ"ל בכונתם דמפרשים דהג"מ בספק טמא ברה"י, אלא כיון שאנו מסופקים אם חי הי' כשהתחיל לפקח והוי כנגע באחד בלילה, דהוי טומאה דלמפרע כמש"כ המהר"ם בריש נדה, ועי' בש"ש ש"א פ"ח ובטומאה דלמפרע שי' המהרש"א בריש נדה דהיכא דליכא חזקה טמא ודאי, ועי' מל"מ פ"י מה' מקואות מש"כ כשי' המהרש"א והוכיח ממקוה שנמדד ונמצא חסר דמשני בריש נדה לר"ש דלהכי לא יליף מסוטה משום דבסוטה איכא רגל"ד ותיפ"ל דהו"ל טומאה דלמפרע אעכצ"ל דבמקוה דאיכא חזקת טמא נגד חזקת המקוה בכה"ג טמא ודאי, וע"ע בש"ש ש"א פ"י ולפ"ז להכי מהני חזקה דהשתא לגבי טומאה כשעת מציאתן משום דכיון דאיכא חזקה נגד חזקה, בכה"ג טמא ברשות היחיד אף למפרע ובגל ארוך פטור מלעשות פסח שני דהוי ספק שמא לא האהיל כלל והא למפרע לא ילפינן מסוטה.

ויתישב בזה גם מש"כ רש"י שם דבגל ארוך פטור משום דלא אפשר כדאמרינן גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן, והא בלא זה ספק טומאה ברה"ר טהור, יעוי' בשו"ת בית אפרים שם ובהגהות הרש"ש, ולמש"כ כונת רש"י גם בס"ט ברה"י כיון דהוי טומאה דלמפרע ואין בו דין טומאת רה"י מ"מ הוי ספק ככל הספיקות בספק איסור ואזלינן לחומרא ומ"מ פטור לעשות פסח שני משום דלא אפשר. אבל אחרי התבוננות נראה דזה אינו דעד כאן לא אמרינן דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה רק היכא דמעיקרא לא נולד הספק כלל, כמו באשה דהספק נולד עי"ז שראתה עכשיו, אבל בנפל עליו מפולת דבאותו שעה נולד הספק וצריכים אנו לדון אם המאהיל טמא או טהור, אין זה טומאה דלמפרע וצ"ל לפ"ז בנגע באחד בלילה דבאותה שעה מוקמינן אותו בחזקת חי, אין כאן ספק כלל, ורק דלמחר השכים ומצא מת ונולד עי"ז הספק הוי טומאה דלמפרע. אולם בתוספתא שם מובא בר"ש מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו כו' והיו הכתות מתחלפות כו' ולא טימאו אלא כת אחרונה בלבד, והא מסוכן מיירי בנתעלף ואינו ידוע אם חי הי' או מת כמש"כ הרמב"ם, ולפ"ז נולד הספק באותה שעה, וכה"ג ברה"י יהי' טמא בודאי, וצ"ל דמיירי ברה"ר והכתות מתחלפות היו שלשה בני אדם דהוי רה"ר. אולם מדהתו"ס בנדה ד' שכ' דהא דנקטי ברה"ר לאו דוקא, וכן בד' הר"ש פ"ה דטהרות משנה זו דמוכיח מזה דאין חילוק בין למפרע ובין להבא. והא בפשוטו י"ל דלהכי איצטריך להא דרה"ר אף באופן דבאותה שעה שנגע הי' ספק אם הוא חי או מת (כלשון המשנה דאינו ידוע אם חי הי' או מת דמשמע שהי' ספק בשעה שנגע) ונראה דבכה"ג הוי טומאה דלמפרע כיון דאנו דנין עכשיו לכשנמצא מת ואפשר דבאותה שעה שנגע אף אם אנו מסופקים חזקת חי עדיפא דהוי כמו חזקת הגוף דמהני אף ברה"י כמש"כ הש"ש שם]. אולם איך שיהי' נראה פשטות דהג"מ ודהתו"ס בפסחים דאף ברה"ר בגל עגול טמא משום כשעת מציאתן, וכן נראה הא דגל ארוך פטור דמיירי ברה"ר, ומאי דתמהו על פירש"י שפירש משום דלא אפשר הא ס"ט ברה"ר טהור נראה בפשוטו למש"כ התוס' בריש נדה דהיכא דעכשיו טמא בודאי לא ילפינן מסוטה לס"ט ברה"ר, והא דלא מוקמינן על חזקתו משום דלענין תרומה וקדשים הא מחמרינן ולהכי אם הי' באפשרי להביא על תנאי היו מחמירים וע"כ פירש"י דלא אפשר].

ובפשוטו הי' נראה דמש"כ הרמב"ם דבנודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט, היינו דאינו גט אפילו מדרבנן, אבל אם לא נודע שמת הבעל קודם הגט רק שהיינו מסופקים בכה"ג א"א לסמוך על חזקה דהשתא ומדרבנן מחמרינן משום חומרא דא"א כמו שכתבו התוס' ביומא נ"ה לחלק באיסור יבמה לשוק דהחמירו משום חומר א"א בזקן שהגיע לגבורות מתרומה, ולהכי אין סתירה מדהתו"ס בפסחים דאזלינן בתר השתא בפסח. אבל בחומר א"א חיישינן מיהו מדרבנן, ולהכי לא כ' הרמב"ם ואם לא נודע הוי ספק מגורשת ואינה מגורשת כמ"ש בפ"ט מה' גירושין הכ"ב. אולם ראיתי ברבנו ירוחם נתיב כ"ד שכ' אבל עיר שהובקעה כו' נותנים לה חומרי חיים וחומרי מתים והשליח לא יתן הגט ואם נתנו ה"ז ספק מגורשת עד שיודע אם הי' מת או חי בשעת קבלת הגט עכ"ל, מבואר מלשונו דכל זמן שלא נתודע ה"ז ספק מגורשת כמו בספק גט קודם למיתה או מיתה קודם לגט. ובאמת טעמא בעי כיון דרובן לאבד והוי ספק מ"ט לא ניזל בתר השתא.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה