אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן ו › ז

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ו · ז

ו

ומה שהק' כת"ר מדמי אבידה דנעשה ש"ש אף דבקבלת אבידה הי' ש"ח, שאני אבידה שאין הדבר תלוי בקבלת שמירתו וא"צ קנין רק התעסקות גרידא ורחמנא שעבדי' בע"כ וכמו דרחמנא שעבדי' להיות ש"ח היכא שאין לו הנאה, ה"נ בדמי אבידה דרשאי להשתמש ואוקמוה ברשותו מחוייב ג"כ מדין ש"ש. ויעוי' בשמ"ק בב"מ כ"ט מה שהביא בשם הר"ן והריטב"א דלא תיקשי לך ההיא דפ' המפקיד דשאני התם לפי שאין אדם נעשה שואל ולוה בע"כ כו' אבל מעות אבידה שאין הדבר תלוי בו להחזירן שמו חכמים דעתן של בני אדם, ומלשון הריטב"א אבל הכא שלא באו המעות לידו ברשות הבעלים ובי"ד הוא דיהבו לי' רשותא לאפקינהו דאילו מדינא לא הי' לו ליגע, לא רצו חכמים לתת לו רשות אא"כ הוא אצלו מעכשיו במלוה גמורה להתחייב באונסין.

עכ"פ בדמי אבידה דפנים חדשות באו לכאן, כמו בתחילת אבדה נעשה ש"ח כ"כ אוקמוה רבנן ברשותו ע"י היתר השתמשות להיות ש"ש, וגם הא דמי אבידה ברשותו וחצירו קיימי ויש לו קנין מחדש והסכמתו או רצונו א"צ דרחמנא שעבדי' בע"כ, משא"כ בסתם ש"ח שהדבר תלוי בדעתו ורצונו ואינו נעשה שומר בע"כ מהכ"ת יתחייב אח"כ מדין ש"ש כל שלא קבל עליו השמירה, ולשי' הפוסקים שצריך קנין בודאי דצריך קנין על התחייבות ש"ש כמו שמבואר מדרש"י ב"מ צ"ח: וע"ע בחו"מ סי' ע"ב ס"ד ובתומים שם ס"ק י"ט דאף דהרשהו הלוה להשתמש במשכון מ"מ אינו ידוע אם המלוה קבל עליו יעוש"ה, ובודאי מיירי דקיימי בחצרו ואין חסרון מצד הקנין והספק הוא מצד הסכמת השואל ורצונו

ומש"כ עמש"כ דבש"ח שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר ולא קידם דפטור שהק' דליהוי שומר אבידה, וכתבתי דחיוב מצות השבת אבידה אינו גדול מחיובי ש"ח שאינו מחוייב בשכר, וע"ז השיב כת"ר דכיון דש"ח אם הציל בשכר חוזר ונוטל מבעה"ב הו"ל כמו שהתנה ולמה יפטור מהשבה ואפי' ברועה בשדה שלא נתחייב מדין שומר אבידה למה יפטור ממצות השבה ולא תוכל להתעלם עכ"ד. בדעתי הנני עומד דלא מצינו שיתחייב במצות השבת אבידה יותר מש"ח, וכיון דש"ח בשכר אינו מחוייב להוציא משלו דלהכי פטור בשכר אף שבודאי יקבל בחזרה דחוזר ונוטל מבעה"ב ואף שקבל עליו שמירתו, מהכ"ת דמצות השבת אבידה תחייבנו להתעסק כ"כ ולהוציא משלו, ובודאי דאם מתעסק מקיים מצות השבת אבידה, אבל כיון דהשבת אבדה יש לה גדרים ותנאים, ואם היתה שלו מרובה משל חבירו פטור דש"ח בודאי חייב בזה אם הפשיעה תהי' מצדו בשביל שהי' צריך להציל את שלו משום שקבל עליו שמירתו, ובכ"ז נפטר אם הי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר, מנ"ל דמצות השבת אבדה גדולה מחיובי ש"ח, ולהכי ש"ח בחנם ולא בשכר שאין בזה חיוב מצד השבת אבדה אף לכתחילה (אף דמגוף לשון הגמ' אין ראי' דהא דקאמר ש"ח בחנם ולא בשכר היינו לענין החיובים, דבחנם חייב לשלם אם לא קידם, ובשכר פטור).

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה