אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ד · ב
ולכאורה הייתי אומר דע"כ לא מחייב חיוב אחריות בחמץ אלא היכא שהאחריות מחמת החמץ גופא כמו בשומר אי מיגניב ואי מיתביד, משא"כ היכא דהאחריות בא מצד אחר לא משום החמץ, רק שהחמץ הוא גרם לאחריות, דמה שמשלם אם נאבד המשכון הוא משום החוב ולא מצד החמץ, בכה"ג גרם הנאה לא ריבתה תורה. ומש"כ התוס' והרא"ש דמיירי בלא קבלו אחריות כונתם אחריות המשכון מצד שמירה במלוה הישראל על חמצו של נכרי או גם במלוה נכרי על חמצו של ישראל והחמץ ביד ישראל ולא קבל עליו הישראל שמירת החמץ, אבל מה שהישראל מחויב לשלם חובו אם יאבד המשכון אין זה אחריות מחמת תשלומי החמץ. ובזה מתורץ קו' המג"א בסי' תמ"א סק"ג עיי"ש. ולפ"ז א"ש ג"כ מאי דקאמר אא"ב למפרע הוא גובה אמטו להכי מותר בהנאה דאע"פ שהוא ביד ישראל מ"מ מה שיצטרך לשלם אם יאבד או גם אם יאנס הוא מחמת החוב ולא מחמת החמץ. ובזה יש לתרץ ג"כ מה שמקשים לד' הברכי יוסף דבהפרשת חלה חייב באחריותו מפסחים ד' מ"ו ע"ב דשאני התם דהא אם נאבד חייב באחריות כמו בכה"ג רק משום דצריך לקיים מצות נתינה ולא משום תשלומי החלה וראיתי שהמחברים הרגישו בסברא זו. (ובלח"ה לק"מ דהמזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם ואין עליו חיוב בידי אדם).
אולם לפי האמת נראה שאינו כן, דאם בחיוב אחריות שצריך לשלם אי מיגנב ומיתביד חשוב כדידי', כש"כ היכא שאי מיגניב או מיתביד יהי' שלו למפרע, דכיון שישלם חובו ממילא יהי' החמץ אז שלו חשוב בודאי כשלו, וכן מצינו בקדשים שחייב באחריותן דחשוב כשלו, אע"ג דהתם חיוב האחריות ג"כ לא מצד תשלום הוא בא אלא מצד חיוב הנדר שעליו מעיקרא שאמר הרי עלי ואפ"ה חשוב שלו אלא די"ל דלהכי אמר בירוש' תיפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש די"ל דדהגל"מ כממון דמי, אבל לרבנן אע"פ דאיתרבי משום לא ימצא, מ"מ כיון דהאחריות הוא משום הנדר ולא מחמת החמץ לא איתרבי.