אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ג · טו
והנה השאג"א תמה ע"ד הר"י דס"ל דמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו דא"כ בכל לאו הנל"ע גזל פאה ומשכון ואונס שגירש ונותר יהא מותר לעבור הלאו כשדעתו לקיים העשה, והא מד' הר"י מוכח דגם איסור דרבנן אין בו כשמשהה ע"מ לבערו והאריך לסתור דעת הר"י. ונראה דשאני חמץ דאינו ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו, והטעם דהוי אינו ברשותו אע"פ דחזי לאחה"פ אם לא יעבור בב"י משום דהא מ"ע דתשביתו מתחיל משש שעות ולמעלה וכמש"כ המקו"ח וכיון דהכל מצווים עליו לבערו משום תשביתו ואינו ראוי להשהותו אין בו דין ממון לענין ב"י, מ"מ חידוש שחדשה התורה דאם משהה את חמצו ואינו מקיים מ"ע דתשביתו עד אחה"פ הרי מותר בהנאה ויש לו דין ממון ולפיכך גזרה תורה דעובר עליו בב"י כיון דבעצם החמץ יש לו דין ממון לאחה"פ אלא דמ"ע דתשביתו מעכב, אבל אם עובר נגד התורה ואינו משביתו עובר בב"י, אבל אם משהה אותו ע"מ לבערו לכשיקיים מ"ע דתשביתו הרי אגלאי מילתא למפרע שלא הי' בו דין ממון ואינו שלו וא"ע בב"י, ותשביתו שפיר מקיים דהא בתשביתו אין חדוש כלל דלולי תשביתו הוי ממונו וכיון דמקיים מ"ע דתשביתו הרי למפרע אין החמץ שלו ואינו עובר בב"י, ואף לריוה"ג דס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה כ' המקו"ח דהוי אינו ברשותו משום מ"ע דתשביתו והא דראוי להסיקו תחת תבשילו הוי כמו שלכדה"נ, ונמצא דבעצם המ"ע דתשביתו שבא משש שעות ולמעלה סותר הלאו דב"י וע"כ ס"ל לר"י דרק במשהה ע"מ שלא לבערו עד אחה"פ ליהנות ממנו נגד המ"ע דתשביתו עובר על ב"י, משא"כ כשמשביתו בתוך החג אינו עובר למפרע, ולא דמי לכל לאו הנל"ע דבמקלקל ע"מ לתקן בודאי אסור לקלקל, אלא דבזה אי"ע בב"י דבכה"ג לא חידשה תורה, וכיון דב"י הוא חדוש אין לך בו אלא חדושו באופן שמשהה ע"מ להשהותו עד אחה"פ ולא במשהה ע"מ לבערו דבזה באמת העשה מתקן הלאו למפרע דע"י קיום העשה נמצא שלא עבר על ב"י לפי שאינו ברשותו.
ובמש"כ י"ל משה"ק השאג"א מפסחים ה' ש"מ מדר"ע דלית לי' מתוך דאי אית לי' מתוך יש בו צורך קצת כמש"כ התו' משום בל יראה, והא במשהה ע"מ לבערו אינו עובר וליכא צורך קצת ומנ"ל דר"ע לית לי' מתוך יעו"ש. ולמש"כ י"ל דדוקא אי תשביתו מערב יו"ט א"כ הא קדמה מ"ע דהשבתה לבל יראה ועי"ז הוי חדוש דאינו ברשותו שאינו רשאי להשהות כמשכ"ל ועובר על ב"י ולא חדשה תורה רק במשהה עד אחה"פ, אבל אם נימא דתשביתו ביום הראשון א"כ הלאו דב"י והעשה דתשביתו בהדי הדדי קאתי וכ"ז שאינו משביתו הרי הוא עובר בעשה ול"ת ולכן הו"ל לאו דב"י כשארי נל"ע דאיכא איסורא ויש בו צורך קצת. אולם כל זה לד' המקו"ח דגם לריוה"ג אינו ברשותו משום תשביתו אבל למש"כ השאג"א דלריוה"ג הוי ברשותו ובידו לבטל ולהפקיר, ולריוה"ג אין זה חידוש וכמו שהוכחתי בסי' א' אות א' וכמו שמוכח מהתוס' כ"ט שם, דלהכי מעל לריוה"ג משום דראוי להסיקו תחת תבשילו, ומ"מ כתבו אליבי' במשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר, כשמבערו לבסוף. א"כ אין זה מספיק מש"כ דטעם דבל יראה חדוש הוא לפי שאינו ברשותו דלריוה"ג דמותר בהנאה אין זה חידוש כלל.