אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן א · ז
והשאג"א שם כתב דלגירסת הרי"ף והתוס' ושארי פוסקים בפ' אלו עוברין דגרסי ר"א סבר אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עלה, א"כ אפילו טוה"נ אינו ממון עובר על ב"י משום הואיל אי בעי מיתשל עלה, מ"מ מדאמר ר"א לא תקרא לה שם עד שתאפה ולא אמרינן יקרא לה שם עד קודם אפיה ויבטלנו או יפקירנו ותו אינו עובר עליו דאע"ג דכדידי' דמי משום הואיל אי בעי מיתשל עלה הא בדידי' נמי מהני בטול והפקר קודם שתחמיץ, אע"כ משום דכיון דעכשיו לאו דידי' אע"ג דאי בעי מיתשל עלה, מ"מ כל כמה דלא איתשל עלה לאו דידי' הוא ואי אפשר לו לבטל או להפקיר יעוי"ש ולכאורה קשה דמה בכך דעכשיו לאו דידי' הוא ואין בידו להפקיר, מ"מ אי מיתשל עלה ולמפרע הוי שלו וחל ההפקר וממילא א"א שיעבור משום הואיל אי בעי מיתשל עלה דאי יתשל למפרע חל ההפקר, ומצאתי בשו"ת תורת חסד שתמה בזה וחשבתי לתרץ עפמש"כ הרמב"ן במיוחסות דפתח שע"י חרטה אינו עוקר למפרע ורק מכאן ולהבא כהפרת בעל יעוי"ש, ולהכי עובר בב"י דהואיל אי בעי מיתשל עלה ע"י חרטה וממילא קם ברשותי' וההפקר דלמפרע לא מהני כיון שאינו עוקר מעיקרא, ובאותה שעה היה תרומה ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו, ועל כן לא אמרינן בפתח ע"י חרטה נדר שהותר מקצתו הותר כלו, ועי' בשעה"מ ה' שבועות, אבל באמת זהו טעות דהוא רק בנדרים ושבועות דהנדר חל על כל הזמן ומתחרט מזמן דלהבא ולא מלשעבר, משא"כ בהפרשת תרומה וחלה שאינה לזמן, וכיון דנתקן הכרי והוברר חלק הכהן שהי' פתוך בטבלו, איך אפ"ל שיהי' מכאן ולהבא טבל, ולמפרע חלה ותרומה, ונראה כיון דבשעת ההפקר לא יכול ההפקר לחול בפועל ואין כל אדם יכול לזכות בו ממילא יכול לחזור מן ההפקר כל זמן שלא שאל, ועל כן עובר בבל יראה הואיל שיכול לחזור קודם השאלה.