אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לד · ג

ב

והנה הגר"א מפרש שי' הרמב"ם והראב"ד לפי דעת הראשונים הרמב"ן והרשב"א דמטומאה דכתיב בה כעריות ידעינן דצרתה כמותה ומקרא דלאחר ולא ליבם ילפינן דיוצאת בלא חליצה ולהכי מחזי"ג גם לריב"כ בעי חליצה אע"ג דכתיב בה טומאה וסוגיא ביבמות פליגא על ההיא דסוטה דמיירי ג"כ בסוטה ודאי דקרא דלאחר בסוטה ודאי והא דרב יוסף דאילו איתי' לבעל כו' שייך ג"כ בסוטה ודאי אלא דרב לא ס"ל הא דרב יוסף וקושית רב אשי ממתניתין דסוטה דמיירי בסוטה ספק דלא כתיב בה קרא דלאחר (כמשה"ק הרשב"א) דל"ק אלא היא עצמה אבל צרתה מתיבמת וז"ש מ"ש סוטה ודאי כו' דהקושיא לא קאי אלא מה שצרתה מתייבמת וסיים ע"ז הגר"א וז"ש הרמב"ם והשו"ע בספק סוטה וצרתה או חולצת או מתיבמת ושי' הראב"ד שחושש לחומרא לסוגיא דסוטה דמבואר שם דגם בסוטה ודאי דקרא דלאחר ולא ליבם בסוטה ודאי ואפ"ה כל שצריכה גט צריכה חליצה, וכ' הגר"א דד' הרא"ש קשין להולמן וכן תמה הגר"א בהגהותיו על הרא"ש ביבמות שמחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק דהא מיירי התם בסוטה ודאי זהו ת"ד הגר"א בס"ק י"ב י"ג, ולפ"ד עיקר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם מכריע כרב וכסוגיא דיבמות והראב"ד חושש לחומרא לסוגיא דסוטה דמיירי ג"כ בסוטה ודאי כשי' הרמב"ן והרשב"א כמפורש בדבריהם דהסוגיות פליגי אהדדי דלא כהרא"ש שמפרש סוגיא דסוטה בסוטה ספק ולא פליגי אהדדי והא דלהרמב"ם ספק סוטה צרתה מתיבמת משום דמפרש כן קושית הש"ס ביבמות מ"ש סוטה ודאי ומ"ש סוטה ספק וכן מאי דמקשה רב אשי דהקושיא היא מצרתה א"כ הפירוש זה מפרש גם הראב"ד וכ"כ הריטב"א בחי' ליבמות שם לפרש לשי' הרא"ה דס"ל דגם לרב חולצת בקושית הגמ' מצרתה יעו"ש גם אי נימא בשי' הרמב"ם דמוכיח דצרת ספק סוטה מתיבמת מקושית הש"ס בסוטה תתיבם יבומי כמו שחילק הרא"ש דבספק סוטה ליכא גם ספק טומאה ורק דלא ס"ל מה שמתרץ הרא"ש דסוגיא דסוטה מיירי בסוטה ספק דקרא דלאחר בסוטה ודאי כתיב ומאי דמשני רב יוסף שייך גם בודאי סוטה כמש"כ הגר"א הא גם לשי' הראב"ד מוכרח מקושית הש"ס דתתיבם יבומי דלא הוי אפילו ספק טומאה, אלא דהסוגיות פליגי בדין סוטה ודאי ומחמיר כסוגיא דסוטה דבעיא חליצה ואין נפ"מ בדין ספק סוטה בין שי' הרמב"ם והראב"ד, ולא זכיתי להבין לפ"ז מש"כ הגר"א בס"ק י"ד וה"ה לצרתה דגם בסוטה ספק אסורה צרתה כמש"כ הרא"ש דלהראב"ד אין חילוק בין סוטה ודאי לסוטה ספק דסותר דבריו הקודמים דהוכחת הראב"ד משום דסוגיא דסוטה איירי ג"כ בסוטה ודאי ומ"מ בעיא חליצה דלא כהרא"ש א"כ גם הראב"ד מחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק כמו דמוכח מיבמות דמקשה מצרתה כמו שפי' הריטב"א והגר"א ומקושית הגמ' בסוטה ותתיבם יבומי דמוכח דבספק סוטה גם ספק טומאה לא הוי והא דאינה מתיבמת משום דאסורה מספק קרא דלאחר או מקו"ח דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ וצרתה מותרת דמקרא דלאחר יש לה דין חיי"ל ומקו"ח לא אלים קו"ח למידחי צרה, ואם נאמר לתרץ הא דמקשה ותתיבם יבומי משום דלפי ההו"א דלא ידע מהא דלאחר ולא ליבם או כדמשני רבא משום דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ להכי אע"פ דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אין מטומאה של הבעל איסור על היבם כמש"כ באחיעזר סי' א' וכ"מ בתבו"ש בחי' ליבמות ובשו"ת משכנות יעקב, ולפ"ז צ"ל דבמחזי"ג דלריב"כ אסורה משום טומאה דכתיב בה כעריות לפי דמקו"ח דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ ולהכי שייך טומאה גבי יבם לפוטרה גם מחליצה לשי' התוספת ולפטור צרתה משום טומאה, ומה"ט י"ל בהא דאיבע"ל לריו"ח במחזי"ג משניסת דקמיבע"ל היא גופא דאפילו לריב"כ מיבע"ל דאע"ג דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אי לא אמרינן קו"ח במקום מצוה ל"ש לאוסרה על היבם משום הטומאה שעל הבעל ויתישב בזה קושית הרשב"א דלא מוקי לה שם מתניתין דהיתה אחת כשרה כו' כריב"כ משום דאפילו לריב"כ לא מהני טומאה של הבעל לאוסרה על היבם אי לאו קו"ח [וזהו דלא כהרשב"א שם] ואם נתרץ כן הרי יתורץ בין לשי' הרמב"ם ובין לשי' הראב"ד ואין הוכחה מקושית הש"ס דותתיבם יבומי דצרת ספק סוטה מתיבמת גם לשי' הרמב"ם עכ"פ אין דין צרת ספק סוטה אי מתיבמת שייך למחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ונראה דמש"כ הגר"א בס"ק י"ד דגם בצרת ספק סוטה אסורה כמש"כ הרא"ש משום דחושש הגר"א לשי' הרא"ש לחומרא דסוגיא דסוטה מיירי בסוטה ספק והראב"ד לא ירד לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק וממילא דלהראב"ד להחמיר בספק סוטה הוי כספק ערוה, אבל לשי' הראשונים דמבואר בדבריהם דהסוגיות פליגי משום דגם סוגיא דסוטה מיירי בודאי דקרא דלאחר בודאי כתיב כמש"כ הגר"א אלא שהרמב"ם מכריע כסוגיא דיבמות והראב"ד חושש לחומרא מסוגיא דסוטה י"ל דגם הראב"ד מחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק כדי לתרץ הקושיא דתתיבם יבומי וכדמוכיח רב אשי ביבמות ממתניתין דסוטה דלא תני צרתה וזהו שי' היש"ש דס"ל דצרת ספק סוטה מתיבמת משום דלא מצינו בסוטה איסור צרת ספק סוטה דהא במתניתין דסוטה תני רק שהיא אסורה ולא צרתה ובעיקר ד' היש"ש מבואר שם בטעמו דלית הלכתא כרב דצר"ס אסורה ומדינא גם צרת ודאי סוטה מותרת אלא דחושש לחומרא לדינא דרב בודאי סוטה ולא נ"ל כ"כ ראי' ברורה לחלוק על רב ולומר דודאי כספק יעו"ש מה שהביא בשם המרדכי ולהכי עכ"פ בצרת ספק סוטה דלא מצינו דאסורה מותרת.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה