אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לא · ה
וע"ד משה"ק בשבועות דל"ו במשנה המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור כו' זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם ע"פ עצמו פטור והא לפי המבואר בב"ק דמ"ג דפליגי שם במודה ע"פ עצמו דאע"פ דאינו משלם כופר ול' סלעים של עבד משלם דמים וכ"פ הראב"ד בפ"י מהל' נזקי ממון ונראה דגם הרמב"ם לא פליג על זה בעבד וא"כ ניהו שאינו משלם ל' סלעים ע"פ עצמו מ"מ הא איכא דמים עכ"ד הנה המנחת חינוך תמה בזה והניח בצ"ע ולא ראה שכן הק' הירושלמי שבועות פ"ה הל' ו' ובכתובות פ"ג ומשני שהמית עבד מוכ"ש היינו שאינו שוה כלום, אולם הרמב"ם בפ"ח מהל' שבועות סתם דין משנתינו דהמית שורך את עבדי דפטור ולא הזכיר במוכ"ש ונראה דבכל גוני פטור וקשה דהא איכא דמים בעבד.
ונראה עפמש"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' טו"נ הל' ב' וכן החופר בשדה חבירו בורות שיחין ומערות והפסידוה והרי הוא חייב לשלם כו' הר"ז נשבע היסת על הכל דשיטת הרמב"ם דכל תביעה הבאה מחמת קרקע דמי קרקע הרי הוא כקרקע ופטור משבועה והראב"ד שם כתב נראין הדברים שתבעוה למלאות החפירות אבל אם תבעו לשלם פחתו הרי הוא כשאר תביעת ממון וכמו שאמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת ועי' בח"מ ובלח"מ שם ובש"ך חו"מ סי' צ"ה.
ולפ"ז לשי' הרמב"ם דדמי קרקע פטור משבועה מכש"כ מקרבן שבועה ואף לפמש"כ הש"ך בסי' צ"ה דהראב"ד מפרש כונת הרמב"ם שטוענו למלאות החפירות אבל בדמי קרקע חייב י"ל דדוקא בשבועה שהוא בא על טענת התובע דתובע דמי קרקע אבל בקרבן שבועה דבא על הכפירה ולשכופר לו כופר בקרקע בכה"ג בודאי פטור ובאמת הא דאינו חייב שבועה וקרבן שבועה הם ענינים מיוחדים וילפינן מקראי גם בקרבן שבועה כמבואר בשבועות דל"ז ופליגי שם גם אליבא מאן דדריש ריבוי ומיעוט והא קרבן שבועה איכא אפילו היכא שאינו מחויב שבועה ורק דעל קרקע נתמעט וה"ה דמי קרקע [ודהתוס' בשבועות שם בד"ה מתניתין שכ' תימא דליתי' ממתניתין דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות צ"ע דמה בכך דאינו חייב שבועה על פי בי"ד דמ"מ אם נשבע חייב קרבן שבועה ועי' בתורת חיים שם] וכ"נ מדהתוס' כתובות דמ"ב בהפלת את שיני שהקשו דתיפ"ל דהא עבדים איתקש לקרקעות ולכאורה צ"ע דהא לפי תביעות העבד הוא משוחרר והוי מטלטלין ועי' בקצוה"ח שהרגיש בזה דהא מעוכב ג"ש לא הוי כקרקע דהא ילפינן מוהתנחלתם אותם לרשת אחוזה ומעוכב ג"ש שאין רשות רבו עליו ליתא בירושה יעוי"ש וצ"ל בסברת התוס' דקרבן שבועה אזלינן בתר טענת הכופר.
ויש לה"ר דעל דמי קרקע פטור מקרבן שבועה משבועות דל"ז דיקא נמי דקתני גנבת את שורי כו' ואלו גנבת את עבדי לא קתני לאו משום דעבד איתקש לקרקעות ואין מביאים קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות וקשה דעדיין הו"ל למיתני גנבת את עבדי באופן שנתיאש מן העבד דסתם גניבה יאוש בעלים וע"י היאוש יצא לחירות ואע"פ שמעוכב ג"ש מ"מ נראה דבגזל עבדים ונתיאשו הבעלים דא"י לומר הרי שלך לפניך כיון דהעבד זכה בעצמו למעשי ידיו. ובב"ק דס"ו מקשה ואס"ד יאוש קונה בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי אומר לו הרי שלך לפניך והא מכי מטי עידן איסורא מיאש לי' ומשני זה מתיאש וזה אי"ר לקנות וכבר הרגישו בזה אחרונים דמה בכך דאינו רוצה לקנות הא מ"מ יצא מרשות הנגזל והוכיח מזה הנתיבות דעד דאתי לרשות זוכה לא יצא ע"י יאוש מרשותו עכ"פ בנתיאש מן העבד אע"פ שהגזלן לא זכה בו אבל הא יצא מרשות הנגזל שהעבד זכה בעצמו ויצא מרשות בעליו לרשותו בודאי א"י לומר הש"ל ולפ"ז אינו תובע את העבד רק דמי העבד, ועי' ברמב"ם בפ"ט מהל' גזילה ובראב"ד שם לגבי עבדים דמ"מ נגזלים הם ונקנים ביאוש כו' הילכך כשמת העבד או נשרף משלם את דמיו שהרי משמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת עכ"ל, מבואר דחייב באונסין על גזילת עבדים והא בגנבת את עבדי ונתיאש שחייב באונסיו א"כ בגנבת את עבדי בכה"ג הא מחויב לשלם דמיו והוי רק תביעה מחמת קרקע ועכצ"ל דעל דמי קרקע פטור מק"ש ובגנבת את עבדי בכל גוני פטור מק"ש, ולמשנ"ת בשי' הרמב"ם דדמי קרקע פטור מק"ש צ"ל דבל' סלעים של עבד לא הוי דמי קרקע כיון דאין זה מחמת שיווי העבד רק קנס שקנסה תורה אף שאינו שוה כלום, (כמבואר בגיטין דמ"ג דרק בטרפה פטור) ואין זה דמי קרקע רק דמים מיוחדים ולהכי לולא שהיה דין קנס היה חייב ק"ש, משא"כ אי נימא שמחויב לשלם בתורת דמים דמי העבד והוי שיווי העבד חשוב דמי קרקע ופטור מק"ש וא"ש מאי דאינו מחויב ק"ש בשביל דמי העבד דהוי דמי קרקע ומש"פ הרמב"ם בהפלת את שיני וסימית את עיני דפטור מק"ש משום קנס ותיפ"ל דהוי קרקע כמשה"ק התוס' בכתובות דמ"ב ומה שתירצו שם דעבדים כמטלטלין דמי לענין זה תמוה שהיא נגד סוגיא מפורשת בשבועות דל"ז וצע"ג] י"ל דלמש"פ הרמב"ם מהל' עבדים פ"ה דבהפלת את שיני וסימית את עיני דחייב לשלם דמי עין ותובע מאתו דמי עין שיצא לחירות בהפלת שן ואילו היה מודה היה נפטר דלא היה יוצא לחירות מחמת הודאה דהפלת שן וזה הוי דמי חבלה דלשי' הרמב"ם הוי כמטלטלין ומה דאיבעו בגטין דמ"ב במעוכב גט שחרור אי יש לו קנס ולא פשטו ממתניתין משום די"ל דמתניתין אתי כמ"ד דהיוצא בשן ועין א"צ גט שחרור ובלא זה י"ל בשי' הרמב"ם דהפלת את שיני גם דמי קרקע לא הוי דהא אינו תובע תשלומי הקרקע רק כיון שהוא משוחרר והאדון מעכבו תובע את עצמו, ומעשה ידיו השייכים לו דהוי מטלטלין ולהכי היה חייב קרבן שבועה לולא שהי' קנס.
אולם כל זה לשי' הרמב"ם דס"ל דדמי קרקע פטור מק"ש אבל לשי' הראב"ד בפ"ה מהל' טו"נ שם שמסתייע ממה שאמרו במשנה חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת דחייב ק"ש דס"ל להראב"ד דב"ח הוי קרקע ודמי חבלה הוי כדמי קרקע וחייב ק"ש וס"ל להראב"ד בפ"י מהל' נז"מ הל' י"ד דבין בב"ח ובין בעבד דמיו משלם בין על פי עצמו ובין שלא בכונה יעוי"ש ולדידי' יקשה בהמית שורך את עבדי אמאי פטור מק"ש ניהו דאינו משלם קנס דל' סלעים על פי עצמו הא דמים מחויב לשלם על פי עצמו ויתחייב ק"ש וכמשה"ק בירושלמי וצ"ל כמו דמתרץ שם במוכ"ש שאינו שוה כלל ומסתייע להראב"ד משי' הירוש' דבדמי קרקע חייב ק"ש [אלא דיש לדחות דבירושלמי בפ' שבועות הדיינין מבואר עבר ונשבע על קרקע חייב חייב קרבן שבועה] ובבבלי דלא מקשה דיתחייב משום דמיו דס"ל דלענין קרבן שבועה דמי קרקע פטור וכמו דמוכח משבועות דל"ז ולהכי סתם הרמב"ם בפ"ח מהל' שבועות הא דהמית שורך את עבדי משביעך אני ואמר אמן דפטור בכל גווני לשלם דמיו משום דמי קרקע וא"ש.