אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כט · ה
ומש"כ עוד עמש"כ דבכל פקח שנשתטה אנן סהדי שכל דבר שהוא לטובתו עשה שלוחים לכל מי שירצה להיות שלוחו וע"כ חשוב זה מנוי שליחות ולד' הרמב"ם לא נתבטלה השליחות וע"ז השיג מעכ"ת דנהי דיש כאן מינוי השליחות מצד המשלח אבל מ"מ הא לשליחות בעינן רצון ודעת השליח וכדאמרינן בגיטין ס"ג מעקר עקר לשליחותו א"כ מאי מועיל מה שמינהו השליח מקודם דהא הוברר הדבר למפרע ל"א דאין ברירה וגם הוה כישל"מ וא"כ בעת קבלת ורצון השליח להשליחות אז הוי המשלח שוטה זהו תו"ד אם שיש מקום לומר כן כמש"כ מעכ"ת אבל לא אדע הכרח לזה בשי' הרמב"ם ואם שהנכון אתו דהשליחות מתקיימת בעת קבלת השליחות דאף דמצד ברירה י"ל דכיון דמהני לכשיתברר שוב חל למפרע וכמש"כ הנתיבות בסי' ס"א וכבר קדמוהו הרשב"א בתשו' סי' פ"ב ומבואר שם דאף בקנין סודר מהני אף דק"ס לאחר זמן לא מהני דהדר סודר למרי' לפי שאין אנו צריכים לקיומו של דבר לברירה ולהכי אף בנשתטה אח"כ שאינו ראוי באותו שעה מ"מ הא בעת המינוי הי' ראוי שיחול למפרע מהני ואפילו נימא דכיון דנשתטה אח"כ דבאותו שעה אינו ראוי לשליחות ול"ש ברירה נראה שא"צ לברירה כלל כיון שא"צ דעת המשלח לכך והסכמתו והמינוי הי' מצד המשלח וכיון שהרשוהו לכך הרי ראוי השליח לשליחותו ועיקר סברת הרמב"ם הוא דשוטה אינו בר דעת הראוי למנות שליח אבל כיון שמנה השליח בהיותו שפוי בדעת וא"צ רצונו לכך השליח זוכה מעצמו בהזכות. שלו וכמו דמהני בקנין לאחר זמן ונשתטה בינתים כמש"כ המח"א בה' זכי' ומתנה סי' ט"ז ורק בדבר שלב"ל לא מהני כמו כן בהפקר לר' יוסי דס"ל הפקר כמתנה עד דאתי לרשות זוכה אם נשתטה בינתים בודאי יכול הזוכה לזכות אף שלא יצא מרשות המזכה מ"מ הא א"צ לדעת המפקיר עוד וא"כ ה"נ בשליח מאן לימא לן שצריך שיהי' השליחות נתפס אלא כוון שא"צ דעת המשלח סגי וכל זמן שלא חזר ולא בטל השליחות השליח זוכה בגוף שליחותו עפ"י רצון עצמו ודעתו וכן נראה לכשמינה המשלח לשליח שלא בפניו ואף שלא נודע עוד אם יתרצה השליח מ"מ כיון דמצד המשלח הי' מינוי בעי ביטול בפני שנים בגט ובשארי דברים ביטול בפה ולא סגי ביטול וחזרה בלב כמו בגילוי דעת וחילא דילי עפמש"כ הב"ח בסי' ק"מ דלהכי לא חיישינן שמא חזרה ובטלה השליחות דכיון דבעי ביטול בפני ב' לא חיישינן לכך ויעוי' בברי"א סי' ק"א סק"י וס"ק י"ב דאף היכא שא"צ עדים לא חיישינן כיון דבעי ביטול בפה דאל"כ גם בתרומה לא יועיל שליחות דהוי שליחות שלא מדעת שמא חזר וביטל והביא דברי הבעה"ת וכ"ז היכא דבעי ביטול בפה דהא בחזרה בלב הרי אנו חוששין שמא חזרה וכמבואר בירושלמי בצווחת להתגרש.
ולפי"ז הא הלכה רווחת בישראל דמהני שליח שלא בפניו ושליח האשה לכו"ע מהני היכא שממנית אותו לשליח שלא בפניו כמבואר בראשונים (לבד התוס' רי"ד דס"ל דלא מהני] וקשה דניחוש שמא חזרה ואף אי ידעינן אח"כ שנתרצתה מ"מ הוי שליחות שלא מדעת אע"כ כיון דהי' המנוי מצד המשלח וחלה השליחות מצדו בעי ביטול בפה שוב מצאתו בס' עונג יו"ט סי' קנ"ח שחידש דמהני חזרה בלב כ"ז שלא נתרצה השליח דלא כמש"כ יעוש"ה אבל גם לדעתו י"ל כיון דלא בעי דעת המשלח אף שהוא שוטה כעת יכול השליח לזכות בשליחותו כמש"כ ואין סתירה מגיטין דף ס"ג דשליח עקר לשליחותו ובודאי כיון שאינו רוצה נתבטל השליחות כיון שביטל השליחות (ובזה נחלקו אם השליח רוצה אח"כ להיות שליח אי מהני היכא שחזר מעצמו ועיין בתשו' פנ"י ובבית אפרים וכבר נסתפק בזה כעין זה בתשו' הרשב"א ח"ד] אבל היכא שהשליח רוצה בהשליחות וא"צ לאימלוכי בהמשלח מה לנו שנשתטה כן אפ"ל לשי' הרמב"ם ולא מצאתי סתירה גלוי' לזה.