אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כח · ט

ח

והנה בכתיבת הגט אם נשתטה הבעל אחר שמינה השליח על הכתיבה לד' התוס' גיטין דף כ"ב וכן לכמה פוסקים דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי א"כ מאי איכפת לן שאינו ראוי המשלח לאותו מעשה כיון שא"צ שליחות כלל וגם למש"כ בהסבר הדברים בשי' הטור דאין השליח במקום בעל ממש ורק שמעשה השליח ומעשה הנתינה שלו כמעשה המשלח אבל גוף הכריתות נעשה ע"י הבעל כ"ז שייך על נתינה שאז נעשה פעולת הגרושין אבל כתיבה שאינה אלא תנאי ומכשיר למעשה הגרושין מעשה השליח כמעשה המשלח, א"כ אף לשי' הפוסקים שצריך שליחות בכתיבה בדין שלא יהי' הגט בטל אם נשתטה המשלח אחר המינוי וכבר תמה בזה הפנ"י לשי' הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה יעו"ש בחי' לגיטין פ' מי שאחזו ותי' כיון דכתיב וכתב ונתן בעינן שיהי' בעת הכתיבה ראוי לנתינה יעו"ש והוא תמוה מנ"ל לבדות דרשות חדשות מה שלא נמצא מפורש בדחז"ל.

ובס' תורת גיטין בחי' לגיטין שם ובתשו' בית אפרים חאה"ע סי' קי"א כתבו לחדש דכיון שאינו ראוי הגט לנתינה באותה שעה א"כ נכתב שלא לשם גרושין, ודוגמא למש"כ הרמב"ם בהא דיבמות (נ"ב] דהאומר לאשה לכשאכניסנה אגרשנה ואף ביבמתו דל"ה גט משום דל"ה לשמה לפי שאי"ר לגרושין באותה שעה וה"נ הוי שלא לשמה זהו תו"ד אך לפי"ז ראוי להתבונן א"כ גם לשי' הרמב"ם דס"ל דע"י המינוי נתפס השליחות והשליח במקום בעל מ"מ כל זה לענין נתינה שלא נתבטל השליחות אבל בכתיבה נהי דנתפס השליחות מ"מ כיון שאי"ר לגרושין ע"י הבעל שנשתטה ול"ה לשמה א"כ אף לשי' הרמב"ם יהי' הדין דבכתיבה אם נשתטה ל"ה גט מה"ת, אולם י"ל דהא בהא תליא דלשי' הרמב"ם דלא נתבטל השליחות והשליח במקום בעל ממש א"כ הוי ראוי לגרושין מן התורה ע"י השליח והוי כתיבה לשמה [ואע"ג דמדרבנן הגט פסול שלא יאמרו שוטה מגרש מ"מ י"ל דמה"ת חשוב זה לשמה דהא ע"י הגרושין תצא מן התורה מידי איסור א"א ולא יהי' רק איסור מדרבנן] אבל לשי' הטור דנתבטל השליחות היינו שלא נתפס השליחות כמשנ"ת וא"כ אינו ראוי לגרשה אף ע"י השליח והוי גט שלא ניתן לגרושין ולהכי הוי כתיבה שלא לשמה אולם לפי"ז יחודש דין חדש דהיכא שלא מינה את השליח רק על כתיבה ולא ניתן לגרושין ע"י השליח א"כ גם לשי' דרמב"ם ל"ה גט מן התורה דל"ה כתיבה לשמה כיון שאי"ר לגרושין לא ע"י המשלח שנשתטה ולא ע"י השליח שלא נתמנה על נתינה, שו"ר בהגהות רעק"א אהע"ז סי' קכ"א ס"ק ג' שנסתפק בזה. וכן נסתפק בנתן גט לגרשה לאחר ל' ונשתטה בינתים יעו"ש ותמוה שלא הביא ד' הירושלמי] ואם הצעה זאת נכונה אפ"ל דמדוקדקים בזה דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' גירושין הט"ו אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת כו' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הר"ז פסול דדוקא בכתבו ותנו דינא הכי אבל בכתבו גרידא בטל מה"ת לפי שלא ניתן לגרושין ול"ה לשמה. ובזה י"ל ג"כ משה"ק הכ"מ שם דבגמ' משמע דהיכא דל"ה סמי' בידו גם ר"ל מודה דכשוטה מדמינן לה וכיון שכן אפילו לר"ל אין מעשה שוטה כלום וא"כ הו"ל להרמב"ם לפרש דהיכא דל"ה סמי' בידי' הגט בטל מה"ת ולפמ"ש אפ"ל דמאי דמחלק הש"ס לר"ל בין סמי' בידו או לא סמי' בידו צריך באור דמאי נפ"מ כיון דר"ל ס"ל דעל ידי המינוי נתפס השליחות דאל"כ גם בסמי' בידי' אין מעשה המשלח כלום באותה שעה וע"כ דאזלינן בתר המינוי א"כ גם בלא סמי' בידו מאי נפ"מ כיון דנתפס המינוי והשליח עומד במקום המשלח.

אולם נראה דהנ"מ בזה היכא שממנה השליח על כתיבה גרידא דל"ה לשמה לפי שאינו ראוי לגרושין לא ע"י המשלח ולא ע"י השליח ופסול מה"ת ורק בסמי' בידו כיון דבידו לרפאות חשוב לשמה וניתן לגרושין ע"י המשלח ולא דמי ליבמתו דהוי ג"כ בידו מ"מ ל"ה לשמה לשי' הרמב"ם ביבמות נ"ב דאפשר דשאני מחוסר מעשה ביבמתו דאיכא דעת אחרת אבל הכא בידו הוא לרפואה שא"צ לדעת אחרת ודמי לישן דחשוב ג"כ לשמה כיון דבידו לרפאותו] א"כ חילוק הש"ס בין סמי' בידי' אי לא סמי' בידו הוא רק במינה השליח על כתיבה גרידא וכמבואר בלשון המשנה אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס ואמר אל תכתבו אין בדבריו כלום דלא הוזכר רק מכתיבה [ואף דר"ל אמר כותבים ונותנים גט משום דה"ה על הנתינה אבל מאי דמחלק משוטה היינו דבשוטה אין כותבים דלאו סמי' בידו הוא רק על כתיבה המבואר במשנה] דבלא סמיא בידו הוי כתיבה שלא לשמה שלא ניתן לגרושין אבל במינה שליח על הנתינה ג"כ דבזה אין לומר דהוי שלא לשמה שלא ניתן לגרושין דהא ביד השליח לגרשה לר"ל ממילא דאין נפ"מ כלל בין סמיא בידו או לא סמי' בידו, ולפ"ז הרמב"ם שכתב הדין בפ"ב מה' גירושין אמר כתבו ותנו ואח"כ נבעת לא חילק בין סמי' בידו אי לא סמי' בידו דכיון דכתבו ותנו הוי כתיבה לשמה א"כ גם בלא סמי' בידו הגט כשר מה"ת, ובזה י"ל קושי' התוס' שם דאמאי פריך לריו"ח לר"ל נמי תקשה כיון דלא הוי סמי' בידו ובזה א"ש דגבי שחט שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו כדין מסוכן דר"ש שזורי היא דכותבים ונותנים ובמינה שליח על נתינה וניתן לגרושין ע"י השליח לר"ל א"כ גם בלא סמי' בידו הוי כתיבה לשמה ור"ל מודה בלא סמי' בידו רק בשליח על כתיבה לבד.

אולם אם יש מקום לומר כן לחדש בדברי הרמב"ם דבשליחות על כתיבה גרידא היכא שנשתטה המשלח דפסול מה"ת, אבל מסתימת דברי הפוסקים ומדבריהם אינו מבואר כן אלא דלד' הרמב"ם בכל אנפי כשר מה"ת ונראה דמ"ש התורת גיטין והב"א דזה חשוב כתיבה שלא לשמה ומדמי להא דיבמות האומר לאשה לכשאכניסנה אגרשנה דהוי שלא לשמה אין הדמיון עולה יפה דשאני התם שאיננה אשתו ולא הוי ציווי מפי הבעל ול"ש אישות לגירושין כל זמן שלא כנסה אבל בנשתטה דשייך בגוה גרושין אלא שאין לו דעת לגרשה או בהשלשת גט בנשתטית שפקפקו הפנ"י והמגיה למל"מ וה"נ יש להעיר מצד שלא לשמה דהחסרון הוא שאין לה יד לקבל את הגט בודאי חשוב לשמה דרק פומייהו הוא דכאיב להו שאין להם דעת לגרש או להתגרש וזה פשוט, אלא דלפ"ז הד"ק בטעם הטור דס"ל הגט בטל מה"ת בכתיבה ומהיכ"ת יתבטל לשי' הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה ולומר דס"ל להטור דזה הוי כתיבה שלא לשמה אינו מובן באיזה סברא פליגי הטור והרמב"ם, ודוחק לומר דלשי' הטור ניהו שא"צ שליחות בכתיבה מ"מ כיון דבעינן שיהי' ציווי מפי הבעל משום דאל"כ הוי כתיבה שלא לשמה כיון שנשתטה בטל הציווי ובעינן שיהי' הציווי משום לשמה ולשי' הרמב"ם דנתפס השליחות ממילא דלא נתבטל הציווי כיון דהשליח במקום הבעל אבל זה דוחק דהא ציווי אין זה ענין של שליחות דנימא שנתבטל הדבר וכיון דציוה הבעל בעת שהי' שפוי בדעת במה נתבטל הציווי ע"י מה שנשתטה.

וראיתי בס' תורת גיטין שכ' לדון עפמ"ש התוס' בדף ס"ו בד"ה הא דאפילו לר"מ דס"ל דמצאו באשפה כשר מ"מ היכא שמצוה גרע וה"נ אף דכתיבה א"צ שליחות אבל כל שמצוה גרע ובעי בו דין שליחות אבל באמת אין ראי' מדהתו"ס דהתוס' כתבו כן לר"מ דס"ל אפילו מצאו באשפה כשר ולא בעי כלל כתיבה לשמה וממילא דלא בעי ציווי משום לשמה ולהכי כשמצוהו גרע ובעינן בו דין שליחות אבל לדידן דבעינן כתיבה לשמה וכל זמן שלא שמע מפי הבעל לא הוי כתיבה לשמה וא"כ אין שום ראי' מציווי על כתיבה דכונתו בתורת שליחות דהא הציווי הוא מצד עצם הדין דכתיבה לשמה ומהכ"ת נאמר דמקפיד שיהי' בתורת שליחות ע"כ הי' נראה לצדד דלשי' הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה גם הטור מודה דמה"ת כשר ובזה היו מדוקדקים ד' הטור שכ' הי' בריא בשעה שצוה לכותבו ואח"כ אחזו החולי אין כותבין אותו בעודו בחליו ואם כתבוהו ונתנוהו אינו כלום עכ"ל דלכתחילה גם בעת הכתיבה צריך שיהי' שפוי בדעת ואם לא כן פסול מטעם הגזרה שלא יאמרו שוטה מגרש כדברי הרמב"ם ובדיעבד שלא יהי' כלום שהגט בטל מה"ת כתב ואם כתבוהו ונתנוהו דרק אם הנתינה הי' ג"כ בעת שהי' מטורף הגט בטל מה"ת ולא מיבעי לדעת הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה דמה"ת הגט כשר אלא אף לדעת הפוסקים דס"ל שצריך שליחות בכתיבה מ"מ למשכ"ל לצדד די"ל דגם לד' הטור נתפסה שליחות ע"י מינוי אלא דבעינן שיהי' בעת חלות הגרושין בר דעת משום דעצם הכריתות א"א להעשות ע"י אחר והוא ענין שבגופו אבל הכתיבה שאין זה עצם הכריתות ורק מכשיר הוא שאפשר להעשות ע"י אחר ובזה י"ל גם לד' הטור דנתפס השליחות על כתיבה, ויש מקום עוד לחדש דבטעמים אלו פליגי הירושלמי והבבלי דבדברי הירושלמי מבואר דמדמה פלוגתא דר"י ור"ל בדין זרק לה גט ואמר לא יהי' גט עד למחר לאחזו קורדייקוס וס"ל ע"כ דהטעם דר"ל לפי' גי' הירושלמי דאין כותבין ונותנין הוא משום דבעת חלות הגרושין בעינן שיהי' שפוי בדעת דעצם הכריתות לא נמסר ע"י אחר ואף דהנתינה היה כראוי והשליחות נתפס על עצם מעשה הנתינה אבל פעולת הגרושין א"א להעשות ע"י אחר ומה"ט ס"ל להירושלמי דהגט בטל מה"ת מדמדמה לה לנתחרש או נשתטה דנדחית חטאתו דמדאורייתא הוא ומה"ט לא מחלק ג"כ הירושלמי בין סמי' בידו או לא הוי סמי' בידו לר"ל כיון דס"ל דהשליחות נתפס והשליח במקום בעל קאי ומה לי אם המשלח סמי' בידו או לא הא השליח במקומו עומד אבל הבבלי ס"ל דאין אנו חוששין לזמן חלות הגרושין ולא הביא הדין דזרק לה גט ואמר לא יהי' גט עד למחר ואחזו קורדייקוס ומדמה גט לשארי קנינים דכל שראוי הוא לחול מעכשיו אין אנו חוששין על שעת חלות הקנין אם לא יהי' אז בר קנין וכ"כ הרשב"א בגיטין ר"פ מי שאחזו מעת שאני בעולם דבעת חלות הגט אינו שפוי בדעת ואי"ר לגרש מ"מ להבבלי הוי גט וחולק על הירושלמי ובנשתטה מה שאין כותבין ונותנין הוא רק משום דהמשלח לא מצי עביד אותו דבר בשעת חלות המעשה וע"כ ס"ל דבסמי' בידו חשיב מצי עביד ע"י הסמי' וגם לא נתבאר בפירוש בבבלי דהגט בטל מה"ת והא דמצינו בנזיר ובכמה דוכתי כל היכא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי הוא רק על שעת מינוי השליחות וזהו שיטת הרמב"ם דמה"ת הגט כשר ורק מדרבנן גזרו באופן דהמשלח לא מצי עביד באותו זמן שלא יאמרו שהמשלח בעצמו שוטה מגרש.

ולפ"ז הטור דס"ל דהגט בטל מה"ת י"ל דהוא עפ"י הירושלמי דמפורש בו הטעם דבעת חלות הגרושין בעינן ג"כ שיהי' שפוי בדעת וא"כ זה אינו רק על נתינה אבל על כתיבה שלא נגמר אז הגרושין בדין שיהי' הגט כשר מה"ת והפרישה כתב לפרש בד' הטור שכ' ואם כתבוהו ונתנוהו וי"ו המחלקת הוא ואם כתיבה או נתינה קאמר ואין דבריו מוכרחים דמדמתחיל הטור בכתיבה גרידא אין כותבין אותו בעודו בחליו ולא הזכיר נתינה ואח"כ כתב ואם כתבוהו ונתנוהו משמע דכתיבה עם נתינה קאמר, אולם מד' תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ח מבואר שם דאפילו אם בשעת נתינה הי' שפוי ובשעת כתיבה מטורף אינו גט מה"ת יעו"ש, אלא דעדיין יש מקום לחלוק ולומר דהרא"ש ס"ל דבעי שליחות בכתיבה או דחשש מספיקא לדעתם אבל לד' הפוסקים דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה הגט כשר מה"ת, ולהלכה י"ל דהוי ס"ס באיסור תורה ספק כדעת הרמב"ם דס"ל דאזלינן בתר מינוי השליחות שהי' אז שפוי בדעת וא"א מדבריהם ואפילו א"נ כדעת הטור דאינו גט מה"ת מ"מ שמא כדעת הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה והגט כשר מה"ת וע"ע במחנה אפרים בפ"ג מה' גירושין שהוכיח מהא דאין כותבין לכשנשתטה משום דבעי שליחות בכתיבה עי"ש. שו"מ בשושנת העמקים להפמ"ג שצידד ג"כ דכיון דלא בעי שליחות בכתיבה הגט כשר מה"ת גם לד' הטור ולפ"מ שהכריעו האחרונים רוב הפוס' ס"ל שא"צ שליחות בכתיבה יעוי' בב"ש סי' ק"כ וקכ"ג ובספק אם הי' שפוי בדעת בעת כתיבה בודאי יש להקל כיון דיש עוד ספק לומר דמודה בזה גם הטור כאמור (וגם היכא דאיכא ג' ספיקות דעת הש"ך להקל אף בחזקת איסור משום דחז"א נשתמש בהספק הראשון ומהני אח"כ הס"ס וה"נ נגד חזקת איסור א"א נשתמש ספק הראשון ומהני ס"ס לבד מה שהוא ספיקא דדינא דל"מ בו חזקה].

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה