אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כז · ו
אולם לפי הגב"ע בנ"ד שהוזמנו עדי קידושין ובתוכם הי' קרוב פסול לעדות מן התורה דגם אם היו עדים הרבה מ"מ לשי' הרמב"ם ורש"י וסייעתם דבכיון להעיד לחוד בטיל העדות אף שלא בא לב"ד וכ"פ הש"ך בסי' ל"ו ס"ק ח', וכש"כ כשנמצא הפסול בעדים שיחדום לקידושין וכ"כ בתשו' מוהר"י ווייל סי' ז' דכיון שיחדו עדים פסולים כונתם שהם יהיו העדים ולא האחרים, וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תש"ז ובדברי ריבות סי' רכ"ח ובתשו' לחם רב סי' כ"ו מסיק דהוי ספק קידושין וכ"כ בתשו' שב יעקב חאה"ע סי' כ"א דהוי ספק קידושין ואם כי החת"ס חאה"ע סי' ק' הסכים לד' האבני מלואים דבגיטין וקידושין דצריך עדים לגוף הדבר אז אמרינן דמסתמא כונתו לעדים כשרים הראוים להעיד ולא דמי לד"מ והחת"ס הוסיף בזה דלהכי אע"פ שהזמינו עדי פסול לקידושין מ"מ לאו כל כמינייהו להפסיד הקידושין ובודאי הי' דעת המקדש והמתקדשת שיהיו העדים כשרים יעו"ש, אבל זהו נגד ד' הראשונים ועי' בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ט דמבואר דאם הזמינום לעדות בטלה כל העדות וגם מקושית התוס' והרא"ש מבואר דלא כהאבני מלואים דגם בגיטין וקידושין יש פסול דקרוב או פסול, וכן מוכח מד' הרמב"ן בב"ב דקי"ג דאם הקרובים כיונו להעיד בטל הקידושין, וכ"כ הנימוק"י והר"ן שם, והריטב"א בקידושין דס"ג ובגיטין די"ח דעתו דבקידושין אף בעדי ראי' לבד בטל העדות וכמש"כ מזה בסי' כ"ה אולם התוס' והרא"ש ושארי ראשונים לא ס"ל כן ואף בעדי קידושין בטל מצד צירוף אלא דהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אי מתבטל בעדי ראי' לבד בלא הגדה דלשי' הרמב"ם רש"י והרשב"ם והרמ"ה אם הפסול כיון להעיד אף שלא העיד בב"ד מתבטל ולשי' הריטב"א בעדי קידושין דהוי עדי קיום בודאי מתבטל ולשי' התוס' והרא"ש וסייעתם גם בעדי קידושין לא מתבטל על ידי עדי ראי' ויש סוברים דאפילו לשיטתם כל שהוזמנו להעיד נתבטלו ויש חולקים בזה וגם שי' הרי"ף בתשו' שאם לא הכירו הכשרים בקורבתו או בפסלותו של הפסול לא נתבטל, עכ"פ נראה דהוי ספק קידושין ואף דכנסה אח"כ הא מבואר באה"ע סוס"י ל"א דדוקא היכא דאדם יודע שאין קידושי קטן כלום או בפחות משו"פ נתכוין אחרי כן לשם קידושין אבל במקום דאיכא למיטעי צריך קידושין אחרים והא כתב התוס' בכמה דוכתי ושארי הראשונים דדוקא במקום שאין פלוגתא אמרינן אדם יודע א"כ הכא בביטול הקידושין משום צירוף קרוב או פסול שנחלקו בזה הראשונים בודאי דל"ש לומר אדם יודע ובפרט שלא ידעו כלל שיש בזה דין פסול בעידי קידושין בכה"ג א"כ הוי ספק קידושין מן התורה.
ולמשנ"ת דבחיי"ל שלא הכיר בה בהטעתו נראה שא"צ גט אלא מדרבנן כיון שהי' בזה גילוי דעת שאין רצונה להתקדש לכהן שאסורה לו ורק שהטעה ובגילוי דעת והטעתו א"צ גט אלא מדרבנן וכמש"כ בתשו' מלבושי יו"ט נראה דבכה"ג שיש בזה פסול דקרוב או פסול הוי רק ספק בקידושין דרבנן ואפילו אם נחמיר ונאמר דגם דהטעה את האשה הוי ספק קידושין שמא נתרצית בכל גונא והוי ספק קידושין, מ"מ הרי יש בזה ס"ס בחלות הקידושין ומוקמינן לה בחזקת פנוי' וכיון שהוא מקום עיגון גדול לדעתי יש מקום להתירה באופן שיסכימו לזה שני רבנים מגדולי ההוראה.
ומש"כ מעכ"ת לתמוה בדין כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דפליגי אם יש לה מאתים או מנה וגט צריכה לכו"ע הא האומדנא בודאי שמקפיד ע"ז ויתבטל הקידושין עכ"ד, הנה באמת דעת הב"ש בסי' ס"ח עפי"ד התוס' בכתובות ד"י שא"צ גט ובפשוטו נראה דהוי כשאר מומין דקידשה סתם למאי דקי"ל בסי' ל"ט צריכה גט מספק וכ"כ הגרעק"א בשו"ת הנספחות לס' דרו"ח ובהפלאה כתב משום דכנסה ואין אדם בועל בעילתו ב"ז וע"ז יש להשיב משום דבזה א"א להתברר לו קודם שבעל וכבר האריכו בדבר זה האחרונים ואכ"מ.