אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כז

סימן כו

יום ה' י"א שבט אעת"ר ווילנא. לרב אחד

על דבר אשר נשאל מאמעריקא וז"ל השאלה הציעו לאשה גרושה שידוך עם אלמן אחד להחתן אם הוא כהן אסורים להנשא כי היא גרושה ענה לה שאינו כהן וכחש לה ותיכף אחר החתונה נתודע לה שהוא כהן והתחילה לצעוק חמס על בעלה מדוע הונה אותה והסכימו לילך לב"ד ויגרש אותה והנה כשהלכו לב"ד ברח ממנה ונעלם מן העין זה יותר מחמש שנים ונשארה עגונה והנה אחרי החקירה והדרישה בהעדים שנתיחדו לקידושין נודע שאחד מהם. הי' קרוב הפסול לעדות מן התורה להאשה המתקדשת.

א

והנה בעיקר הדין בחייבי לאוין שלא הכיר בה כתב הר"ן בפי"א דכתובות דלא דמי לאיילונית דלא הכיר בה דלא בעי גט כלל ואלו אלמנה לכ"ג אפילו לא הכיר בה צריכה גט וכן כתב הר"ן דאלמנה לכ"ג אעפ"י שלא הכיר בה יש לה תוספות שלא הי' הדבר מוטל עליה לגלות דסברי שאפשר יערב עליו המקח וכ"כ הנובי"ת בסי' נ' ובהשמטות סי' קס"ב בגרושה שהחזיקה א"ע לאלמנה ונישאת לכהן שצריכה גט ונסתפק שם דאפשר דצריכה גט מספק כמו במומין בקידשה וכנסה סתם וכ"כ ההפלאה בכתובות דק"א דמוכח מסתימת הפוסקים דחייבי לאוין שלא הכיר בה צריכה גט והבית מאיר בסי' קט"ז כתב דמעולם לא נשמע דבחיי"ל שלא הכיר בה יהי' רק ספק קדושין, וכן מצאתי בשו"ת הגאונים שערי צדק שער ג' דכהן שקידש את הגרושה ולא הכיר בה אין הקדושין חוזרין שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ואס"ד דהוי מקח טעות וא"צ גט באמת קדושין תופסין באחותה, וכן יש להוכיח שצריכה גט בודאי מן התורה מדהתוס' יבמות דצ"ב בד"ה ניתן שהורה ר"ת הלכה למעשה באשה שלא ידעה שהי' לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם ומבואר שם שצריכה גט וכן מבואר בשו"ע סי' קנ"ט ס"א נתן לה זה שקידשה גט והא יש בזה ס"ס שמא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק וגם אי נימא דתופסין שמא הוי מום המקפיד ודין מום דאיסור כשארי מומין וא"צ גט ועי' במש"כ בסי' י' להוכיח מד' תשו' הר"ן סי' ס"ג ומדהתוס' ביבמות דט"ז דחיי"ל שלא הכיר בה צריכה גט מן התורה.

ובשו"ת באר יצחק חאה"ע סי' ג' האריך ג"כ להוכיח דחייבי לאוין שלא הכיר בה צריכה גט והביא ג"כ להוכיח מדהתוס' יבמות דצ"ב ודחה משום דאם יחלוץ היבם תהי' מותרת להמקדש ואף להסוברים דאסורה להמקדש מ"מ אינו אלא משום קנס ודמי לשניות דצריכה גט ובאמת אין זה מספיק דאי דיינינן משום מקח טעות גם איסור דרבנן הוי מק"ט כיון דסוף סוף אינה ראוי' לקיימה אלא די"ל לפמש"כ הב"ש דאם עדיין לא גירשה ונישאת אחר שחלץ היבם אין מוציאים ממנו ולא דמי לשארי חיי"ל שלא הכיר בה כיון דאחר החליצה ואחר הנשואין מותרת להמקדש וביותר י"ל אף לשי' החולקים וס"ל דאסורה להמקדש דאם נימא דהוי קדושי טעות ולא נתקדשה כלל הא בודאי מותרת אחר החליצה להמקדש כיון דאין כאן קדושין, עוד הוכיח שם מקדושין דע"ט גבי קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר דחיישינן לקדושי שניהם ביומא דמישלם שית וקשה כיון דקידשה אביה בדרך א"כ מי שקדשה א"ע בעיר שלא ידעה מן קדושי אביה ולמה צריכה גט מן השני הא לגבי השני הוי קדושי ספק מחמת, קדושין הראשונים דהא גבי הוגלד פי המכה כתב הר"ן דאף ספק טריפות מבטל המקח וכיון דאסורה לו מספק הוי מקח טעות ומוכח מזה דלא הכיר בה לא הוי מקח טעות יעו"ש ויש לתרץ למש"כ התוס' שם בד"ה קידשה אביה דדוקא בקידשו שניהם חיישינן לקידושי שניהם אבל בקידש אביה לחוד או היא לחודה מוקמינן בחזקת פנוי' יעו"ש וא"כ אי אפ"ל דקדושי השני הוי קדושי טעות משום דנתקדשה ע"י אביה דהא אי נימא דהוי קדושי טעות ממילא דגם קדושי אביה בטלים דמוקמינן בחזקת פנוי' והדר הדין דיחול קדושי שני, וביותר י"ל דאאפ"ל דהוי קדושי טעות ע"י קדושי אביה דלפני הקדושין אם היתה נבדקת ונמצאת בוגרת היו מתבטלים קדושי אביה משום חזקת פנוי' והרי היא בוגרת לפניך דאעפ"י שאחרי כן נתקדשה מה בכך הא באותה שעה היתה פנוי' ומוקמינן בחזקתה ורק אחרי שנתקדשה ונבדקה ולידת הספק היתה כשהיא א"א בכל אופן לא מוקמינן בחזקת פנוי' א"כ אאפ"ל דהוי קדושי טעות דאלו ידע שקידשה אביה לא היתה מקדשה דהא אינה ראוי' אליו משום ספק א"א דהא על ידי בדיקת וסימני בוגרת היו מתבטלים קדושי אביה. עוד הביא ראי' בשו"ת באר יצחק שם מיבמות דנ"ח אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרא ונכנסה לחופה ולא נבעלה ש"מ יש חופה לפסולות וקשה דאם נימא דחייבי לאוין שלא הכיר בה הוי קדושי טעות א"כ ה"ה דהוי נשואי טעות וא"כ אם היא נטמאת היא עדיין ארוסה ולאו בת שתי' היא וכמו כן הקשה בכתובות דמ"ה אמר רבא מוש"ר קאמרת שאני מוש"ר דחדוש הוא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בחנק ואלו מוש"ר בסקילה והא כיון דנתברר בעדים דזינתה הוי נשואי טעות ואין כאן נכנסה לחופה כלל עכ"ד. והנה בקושיתו השני' הרגיש בזה הגאון רעק"א בשו"ת החדשות סי' ק"ו וחידש עפי"ד המל"מ דכל דיני תנאים צריכים להיות גם בתנאי דלשעבר ועל כן כל מקח טעות דעלמא היינו אעפ"י שלא התנה דמי כאלו התנה ועל כן היכא שלא היתה הטעות בקדושין רק בחופה כיון דאין תנאי בחופה משום דא"א לקיימו ע"י שליח גם טעות לא מהני דלא עדיף טעות מתנאי מפורש יעו"ש ומתורץ ג"כ קושיתו הראשונה מיבמות דנ"ח דס"ל דאין תנאי בחופה ולא מהני גם טעות.

ב

אולם בס' עצי ארזים תמה מאי שנא גבי מומין אמרינן דאין אדם מתפייס במומין וגבי איסור אמרינן דאפשר שיערב עליו המקח מ"ש ממוכר בשר טריפה בחזקת כשירה שהמוכר צריך להחזיר הדמים אף בעד מה שכבר אכל יעוי"ש והא אין לך מום גדול מזה ובשו"ת תפארת צבי סי' א' כתב בקצרה דחייבי לאוין שלא הכיר בה א"צ גט אלא מדרבנן ובשו"ת ברית יעקב חאה"ע סי' צ"א האריך בזה ג"כ שא"צ גט אלא מדרבנן ובס' מלבושי יו"ט ח"א חידש מדעתו דהאי לא הכיר בה דפליגי ר"ה ור"י היינו היכא שהיא באה מעיר אחרת ולא הי' עליה שום חזקה כלל מאי היא והוא לא חקר ולא דרש אחריה כלל וגם ממנה לא שאל וקידשה סתם לכך ס"ל לר"ה דיש לה כתובה כיון דעליו הי' מוטל לדרוש ולחקור בזה אם היא מותרת לו ולא הי' לו לסמוך על זה שלא הודיעה לו וכיון שלא דרש אמרינן דמוכח הדבר דערב עליו המקח אף באיסור אבל היכא שהיא מוחזקת בעיר שהיא בתולה ולא נתקדשה מעולם לשום אדם גם ר"ה מודה דאין לה כתובה וזה מיקרי קידשה בחזקת שאינו כן ונמצא שהוא כן דאין לה כתובה ורש"י פירש שם שהטעתו ואמרה שלא נתקדשה מעולם ובכה"ג הוי מקח טעות וא"צ גט מן הדין ומה שפסק הרמב"ם דאם קידש חייבי עשה ולא הכיר בה חייב בכתובה ותוספת כתובה היינו ג"כ בסתמא דפשע שלא חקר ואמרינן דנתפייס והאריך בזה ומסיק דהיכא דהטעתו אין לה תוספת לכו"ע ואינה צריכה גט מן הדין כמו אילונית שלא הכיר בה ומדרבנן תלוי במחלוקת הפוסקים באילונית דלשי' הפוסקים דאילונית א"צ גט אפילו מדרבנן גם חיי"ל שהטעתו א"צ גט ובזה מישב דעת הב"ח בסי' קכ"ז מה שהשיג עליו הטו"ז על מה שהביא הטור בשם הרא"ש בתשובה דאם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע הפסול עד שקידשה דלא תפסי קדושין וא"צ גט ממנו ומותרת לחזור לראשון ותמה הב"י על זה הא פסול מוקדם אאמד"ר ומישב הב"ח כיון דלא נודע הפסול עד אחר קדושי שני א"כ קדושי שני הוי קדושי טעות דאלו הוה ידע מהפסול לא הי' מקדשה והטו"ז השיג על זה מסי' ל"ט דהמקדש אשה סתם ונמצא עליה מומין הר"ז מקודשת מספק ובזה מיושב ד' הב"ח דס"ל דמום דאיסור לא גרע ממום דאילונית והרא"ש לשיטתו דגם מום דאילונית לא בעי גט כלל ולבסוף מסיק דאפשר דמום דאיסור יש יותר לחוש מדבריהם שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט אף לשי' הפוסקים דאילונית א"צ גט אפילו מדבריהם ותמה על דברי הנובי"ת שהצריך גט מן הדין בהטעתו זהו תו"ד.

ולכאורה חדושו מתמיה מדהתוס' ביבמות צ"ב ביבמה שניסת לשוק דכסבורה שלא הי' לה יבם והי' טעות אצל שניהם וגם אי נימא לחלק משום דיהי' מותר בה אחר החליצה לפי שהנשואין היו בשוגג יקשה מד' תשובת הר"ן סי' ס"ג שנמצא אח"כ שהגט פסול מספק והצריך גט מן השני ודוחק גדול לומר שזהו רק מחשש דבריהם שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט דהא כיון דהוי ספק פסול א"כ ספק דרבנן להקל דשמא הגט הראשון פסול בודאי וא"צ גט מן השני כלל ובזה ל"ש לומר שהי' להם לחקור כיון שיצא מתחלה הגט כשר ואח"כ נודע מפסולו, אולם י"ל דשאני בנידון הר"ן דגם אחרי קדושי שני יש לה תקנה ע"י שיגרש הראשון בגט כשר וראוי' להתקיים ועל כן לא הוי קדושי טעות ולפיכך צריכה גט מהשני, אולם לפ"ז נסתרים ד' הב"ח דאם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע הפסול עד אחר שנתקדשה הא יש לה תקנה על ידי שיגרש הראשון גט כשר דתהי' מותרת לשני ולא הוי קדושי טעות, ובפרט למש"כ הב"ח דאף אם בנה מורכב על כתיפה יוצאת בלא גט ומותרת לראשון הא כמו כן מותרת לשני ע"י שיגרש הראשון, וגם אם נימא דאסורה לראשון ושני כמבואר במשנה דגיטין דע"ט דתצא מזה ומזה וכמו שתמה הגט פשוט על הב"ח מ"מ לפי סברא זו בעת הקדושין לא הוי קדושי טעות דהא היתה רשאית להשני ע"י גרושין מן הראשון לפני הנישואין וממילא אף שנאסרה אחרי כן מ"מ בעת הקדושין לא הוי קדושי טעות, ועפי"ז יחודש דאם הי' הקדושין תחת החופה למש"כ הריטב"א דגם בנכנסה לחופה ול"נ תצא מזה ומזה דחשיב עבדי איסורא ובכה"ג הוי קדושי טעות דאין עוד תקנה על ידי שיגרש הראשון וגם הר"ן יודה בזה.

ג

והנה בד' הר"ן שכ' דבלא הכיר בה צריכה גט י"ל דדוקא בלא הכיר בה סתמא אבל בהטעתו דגם ר"ה מודה דאין לה כתובה י"ל שא"צ גט אפילו מדבריהם ודוקא בלא הכיר בה קיי"ל במומין באה"ע סי' ל"ט דבקדשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט מספק דלא כרבא וה"ה בחיי"ל משא"כ בהטעתו דבכה"ג גם ר"ה מודה דאין לה כתובה מן הדין א"צ גט ורק דהחמירו כמו באילונית, ובאמת לא מצינו מפורש בזה שצריכה גט מדבריהם, ולהמחברים דס"ל דבלא הכיר בה צריכה גט מדבריהם וגזרינן אטו הכיר בה כמו כן י"ל בהטעתו, אבל אם נימא דבלא הכיר בה צריכה גט מדינא דמסתמא מדלא חקר נתפייס אפשר דבהטעתו אפילו מדרבנן א"צ גט דהא קי"ל באה"ע סי' ל"ט בקדשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט מספק דספוקי מספק"ל דלא כרבא, ועי' ברמב"ם בפ"ז מהל' אישות ה"ח ובד' המ"מ שם דפסק כרבא נגד רבה דבתרא הוא ולהכי לא מצינו שהחמירו מדבריהם להצריך גט וגם במומין שכל הרמב"ם את לשונו וכתב דהמקדש אשה סתם ונמצא עליה אחד מן המומין הפוסלים בנשים הר"ז מקודשת מספק וי"ל דוקא סתם מומין אבל מומין הגדולים הפוסלים גם באנשים א"צ גט כלל לפי שבודאי מקפידים עליהם דלרבה דס"ל דהוא מדבריהם ה"ה במומין הגדולים שלא תהא א"א יוצאת בלא גט אבל לרבא דספוקי מספק"ל אי קפדי י"ל דהיכא דבודאי קפדי א"צ גט אפילו מדבריהם ולהכי לדידהו גם אילונית א"צ גט ולפי פסק הרמב"ם והשו"ע כרבא בדין דבחיי"ל באופן שבודאי מקפידים ולא נתפייס א"צ גט אפילו מדבריהם אם כן אפשר דלא החמירו כלל מדבריהם ובפרט לשיטת הפוסקים דגם באילונית שלא הכיר בה א"צ גט אפילו מדבריהם ולא מצינו שהחמירו בכה"ג דהוי מקח טעות בדברים שמקפידים בודאי היכא שהטעתו א"צ גט כלל ומה"ט אפשר דגם בהטעתו בחייבי לאוין א"צ גט.

וראיתי בהפלאה כתובות דק"א, שתמה בהא דקאמר הש"ס לא תימא הא סתמא אלא כנסה בחזקת שהיא כן ונמצא שאינו כן דבמאי מיירי אי בתנאי מפורש הא בכה"ג מאי איריא דאין לה כתובה הא גט נמי לא תיבעי ואם בלא תנאי רק שהטעתו כמו שפירש"י מאי נפ"מ הא סתמא בחזקת בתולה ותי' דמיירי בתנאי אלא שדרה עמו אח"כ דגט בעי אבל כתובה לא משום דהכתובה הוא רק על תחלת נשואין אף אם הוא באיסור יעושה"ט, ובאמת בפשוטו דרש"י צודקים דשאני לא הכיר בה סתמא מהטעתו דלא הכיר בה אפשר דהי' מתפייס כמש"כ הר"ן וגם גוף דיוקו מאי איריא דאין לה כתובה הא גט נמי לא תיבעי אינו מובן דרק במשנתינו דתני אין לה כתובה דייק הש"ס הא גיטא בעי משא"כ בזה דתני דיש לה כתובה ורק דדייק הש"ס הא כנסה בחזקת שהיא כן ונמצא שאינה כן כמו דאין לה כתובה גם גט לא תיבעי אבל עכ"פ מדרש"י מפורש דלא כהפלאה וגם בהטעתו שהיא בתולה ושלא נתקדשה אף שלא היתה תנאי מפורש אין לה כתובה ואפשר דבכה"ג גם גט א"צ וכמו שחלוק לר"ה לענין כתובה.

ד

והנה היכא שהבעל הטעה את האשה שאמר לגרושה שאינו כהן והוא כהן הי' נראה דבכה"ג איכא אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתקדשה ולא אמרינן טב למיתב טן דו בכה"ג שאינה ראוי' כלל וכמש"כ הפוסקים דהא דאמרינן ביבמה שנפלה לפני מוכ"ש טב למיתב טן דו משום דלבעלה ראוי' בודאי ונכנסת אל הספק שמא תפול ליבם אבל באם אינה ראוי' לבעלה כלל דאסורה לדור עמו וכופין לגרשה בודאי ל"ש טב למיתב טן דו ועוד דגם אשה לא ניח"ל דליתחל איסור על ידה וכמו שאמרו בקדושין וכבר הרגיש בדבר הנובי"ת בסי' קכ"ב בהשמטות די"ל דלהכי ל"א אומדנא בלא הכיר בה בחיי"ל משום דבידו לגרשה אח"כ ואע"ג דבמומין ונדרים ל"א הכי אבל בחיי"ל י"ל דלהכי מתפייס וערב לו המקח לפי שעה שהוא בשוגג ואם יתודע לו שהיא מחיי"ל יגרשנה אח"כ כדין ולא דמי למוכר בשר טריפה תחת כשירה דהוי מק"ט משום דאין לטריפה תקנה אלא לבטל המקח אבל באשה בידו לגרשה ואף דיתסר בקרובותיה דלרבא באשה חשובה מקפיד אך הא לא קיי"ל כרבא ועי' ברא"ש שם, וכל זה בלא הכיר בה אבל בלא הכירה בו דאין בידה להתגרש שפיר אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא נתקדשה ואעפ"י דכופין להוציא ומעשין על הפסולות מ"מ אין בידה ומה כח ב"ד יפה אי עריק ואזיל ועי' במהרש"ל כתובות דע"ד שכתב ג"כ החילוק דאין בידה להתגרש ומש"כ הנובי"ת שם דלהכי לא אמרינן אומדנא עפמש"כ התוס' בכתובות דמ"ז דבדעת אחרת לאו אומדנא הוא תמוה דשאני לוקח בהמה ונמצא טריפה שנתודע אח"כ דבר שא"א להתודע מתחלה או שנולד אח"כ איזה דבר מום דבכה"ג אמרינן כיון דהמכירה היא מתחלה על הספק א"א לומר אומדנא כאלו התנה דאפשר דהמוכר לא הי' מתרצה על תנאי זה והי' המכירה נעשית בלא תנאי זה משא"כ בדבר הנודע מתחלה כמו בחיי"ל שלא הכיר בה ורק שהטעתו מה בכך דאיכא דעת אחרת המעכב היינו שלא היתה מתרצית להתקדש בודאי לא הי' הקדושין נגמרים כיון דבאותה שעה היא חייבי לאוין שאינה ראוי' לקיימה ואינו רוצה בחייבי לאוין ורק בדבר שנולד אח"כ שייך סברת התוס' דהא גם בהוגלד פי המכה ונתברר שנטרפה למפרע הוי מקח טעות באמת, משא"כ בדבר המבורר לאחד והטעה להשני וזה ברור [ובגוף דברי התוס' כבר כתב המל"מ בשם תשו' פני משה דאומדנא גדולה אמרינן אף בדעת אחרת ואכ"מ].

ה

ומש"כ הנובי"ת שם דמשום חומרא דא"א ל"א אומדנא עפמש"כ הגה"מ וכמש"פ באהע"ז סי' מ"ב אי נימא דמשום חומרא דא"א היא בודאי אאמד"ר והי' נראה מזה דבחיי"ל שלא הכירה בו דשייך בזה אומדנא בודאי רק מדרבנן צריכה גט אי משום חומרא דא"א או כדי שלא יאמרו א"א יוצא בלא גט, ועל טעם זה יש לדון לפמשכ"ל דלמאי דקיי"ל כרבא דספוקי מספק"ל לא מצינו שהחמירו מדבריהם ובאמת לא מצינו מפורש בגמ' ובר"ן רק בדין חייבי לאוין שלא הכיר בה שאין לה כתובה וגט בעי כמש"כ הר"ן אבל בלא הכירה בו לא מצינו, אולם מדהתוס' ביבמות דצ"ב ביבמה לשוק שניסת בשוגג והטעות הי' אצל שניהם וכן מד' תשובות הר"ן בנתקדשה על פי גט כשר ואח"כ נודע שהגט פסול מספק דצריכה הגט ובזה הי' הטעות גם בה אלמא דחיי"ל שלא הכירה בו צריכה גט רק שיש לחלק ע"פ משכ"ל דביבמה יש לה תקנה ע"י חליצה ובא"א ע"י גט מבעלה הראשון ול"ש בזה אומדנא דמוכח כ"כ משא"כ בחיי"ל שלא הכירה בו שאין להם תקנה בזה א"צ גט מן הדין, ועי' בעצי אלמוגים בהל' שניות ועריות מה שהביא ד' הבה"ג דאי נסיב שניות דמפקינן בלא גט ואינו רוצה לשבש ד' הבה"ג ומפרשו בלא הכיר בה דבחיי"ל י"ל דהוא מדרבנן דגזרינן לא הכיר בה אטו הכיר בה אבל בשניות לא חיישינן דבודאי לא יבואו לידי טעות בהכיר בה כיון דכל עיקר א"א מדברי סופרים יעו"ש ולמש"כ י"ל דהטעות הי' אצל שניהם ולא הכירה גם בו או שלא הכירה בו לחוד דבכה"ג א"צ גט משום אומדנא דאין בידה להתגרש אולם קשה להכניס כונות בדברים שאינם מפורשים בדברי הראשונים ובפשיטות נראה דט"ס נזדקר בד' הבה"ג וצ"ל דמפקינן בגט.

והנה יש לדון בנ"ד ששאלה אם הוא כהן לפי שהיא גרושה ואסורה לו וכיחש לה שאינו כהן דבכה"ג א"צ גט כלל משום גילוי דעת שלה עפמש"כ הר"ן בקדושין דס"ב לפי שלא הטעתו בתי' הראשון דאלו הטעתו סגי בגילוי דעת וא"צ לתנאי כפול, ואע"פ דגלוי דעת הי' לפני הקדושין ולא בעת הקדושין ובכה"ג י"ל דהוי דברים שבלב דאינו דברים לפי שלא גילתה דעתה באותה שעה, די"ל דשאני התם דההוא דזבין אדעתא למיסק לארעא ישראל דלפי שלא התנה בשעת המכירה אמרינן דהוי דברים שבלב דמסתמא נתרצה בכל גווני אבל בזה שהטעה את האשה שכחש לה שאינו כהן והאמינה לו ולא הי"ל לאסוקי אדעתה שהטעה ומה ששאלתו הוי כגילוי דעתה וכ"כ בספר מלבושי יו"ט בסי' ב' והאריך בזה בדברים נכונים בשי' הראשונים דגילוי דעת כזה מהני ופלפל בדין דבע"מ שאני כהן אי צריך למשפטי התנאים ומש"כ המקנה בסי' ל"ט דהוי כמפליג בדברים בטעות שא"צ למשפטי התנאים וכיון דאיכא גילוי דעת שאין רצונה בשום אופן להנשא לכהן שאסורה עליו ול"ש לומר שנתכונה להתקדש בכל אופן וגם לא יבואו לידי טעות להקל בסתם אומדנא שאין בה גילוי דעת בכה"ג א"צ גט אפילו מדבריהם לדעת הר"ן בתי' הראשון ואף לתי' השני י"ל דבכה"ג מודה כמש"כ בס' מלבושי יו"ט שם והביא ד' החת"ס אה"ע סי' פ"ב וד' התשב"ץ יעו"ש ואע"פ שכנסה סתם מ"מ ל"ש זה בגרושה לכהן דאין אדם בועל ב"ז כמש"כ ההפלאה בכתובות דק"א דהא ע"י קדושין מיגרע גרע דעובר בלא יקח וכ"כ בשו"ת מהר"י הלוי וע"ע בתשו' הנספחות לדרוש וחידוש [ויש לפרש בזה ביבמות דפ"ט סיפא אמרי קדושי טעות היינו שהטעות הי' שיאמרו שנתגרשה מראשון והטעה לה השני באמרו שאינו כהן וע"כ מקשה רישא נמי דהוי נשואי טעות דבכה"ג ל"ש אין תנאי בנשואין ויתורץ בזה קו' התוס' שם, ובמק"א אמרתי ליישב שי' רש"י שם שפירש ע"מ שאני כהן ונמצא ישראל והקשו בתוס' שם דא"כ מאי מקשה א"ה רישא נמי הא אין תנאי בנשואין דשי' רש"י דבאשה ל"א א"א בועל בעילתו בעילת זנות וכמש"כ המגיה למל"מ פ"י מהל' גרושין ולהכי כיון שהתנאי מצדו ע"מ שאני כהן והטעה את האשה ג"כ בנשואין הוי נשואי טעות], אולם למעשה נאמר וכי מפני שאני מדמין נעשה מעשה להוציא א"א בלא גט כי אין אנו מוצאים גילוי ליסוד הדין בדברי רבותינו הראשונים דבלא הכיר בה או עכ"פ בלא הכירה בו שא"צ גט אלא מדרבנן והר"ן והפוסקים סתמו וגם בגילוי דעת תלוי בשני תירוצים בהר"ן, ועכ"פ צריכה גט מדרבנן והננו מגששים בזה כעור באפילה.

ו

אולם לפי הגב"ע בנ"ד שהוזמנו עדי קידושין ובתוכם הי' קרוב פסול לעדות מן התורה דגם אם היו עדים הרבה מ"מ לשי' הרמב"ם ורש"י וסייעתם דבכיון להעיד לחוד בטיל העדות אף שלא בא לב"ד וכ"פ הש"ך בסי' ל"ו ס"ק ח', וכש"כ כשנמצא הפסול בעדים שיחדום לקידושין וכ"כ בתשו' מוהר"י ווייל סי' ז' דכיון שיחדו עדים פסולים כונתם שהם יהיו העדים ולא האחרים, וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תש"ז ובדברי ריבות סי' רכ"ח ובתשו' לחם רב סי' כ"ו מסיק דהוי ספק קידושין וכ"כ בתשו' שב יעקב חאה"ע סי' כ"א דהוי ספק קידושין ואם כי החת"ס חאה"ע סי' ק' הסכים לד' האבני מלואים דבגיטין וקידושין דצריך עדים לגוף הדבר אז אמרינן דמסתמא כונתו לעדים כשרים הראוים להעיד ולא דמי לד"מ והחת"ס הוסיף בזה דלהכי אע"פ שהזמינו עדי פסול לקידושין מ"מ לאו כל כמינייהו להפסיד הקידושין ובודאי הי' דעת המקדש והמתקדשת שיהיו העדים כשרים יעו"ש, אבל זהו נגד ד' הראשונים ועי' בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ט דמבואר דאם הזמינום לעדות בטלה כל העדות וגם מקושית התוס' והרא"ש מבואר דלא כהאבני מלואים דגם בגיטין וקידושין יש פסול דקרוב או פסול, וכן מוכח מד' הרמב"ן בב"ב דקי"ג דאם הקרובים כיונו להעיד בטל הקידושין, וכ"כ הנימוק"י והר"ן שם, והריטב"א בקידושין דס"ג ובגיטין די"ח דעתו דבקידושין אף בעדי ראי' לבד בטל העדות וכמש"כ מזה בסי' כ"ה אולם התוס' והרא"ש ושארי ראשונים לא ס"ל כן ואף בעדי קידושין בטל מצד צירוף אלא דהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אי מתבטל בעדי ראי' לבד בלא הגדה דלשי' הרמב"ם רש"י והרשב"ם והרמ"ה אם הפסול כיון להעיד אף שלא העיד בב"ד מתבטל ולשי' הריטב"א בעדי קידושין דהוי עדי קיום בודאי מתבטל ולשי' התוס' והרא"ש וסייעתם גם בעדי קידושין לא מתבטל על ידי עדי ראי' ויש סוברים דאפילו לשיטתם כל שהוזמנו להעיד נתבטלו ויש חולקים בזה וגם שי' הרי"ף בתשו' שאם לא הכירו הכשרים בקורבתו או בפסלותו של הפסול לא נתבטל, עכ"פ נראה דהוי ספק קידושין ואף דכנסה אח"כ הא מבואר באה"ע סוס"י ל"א דדוקא היכא דאדם יודע שאין קידושי קטן כלום או בפחות משו"פ נתכוין אחרי כן לשם קידושין אבל במקום דאיכא למיטעי צריך קידושין אחרים והא כתב התוס' בכמה דוכתי ושארי הראשונים דדוקא במקום שאין פלוגתא אמרינן אדם יודע א"כ הכא בביטול הקידושין משום צירוף קרוב או פסול שנחלקו בזה הראשונים בודאי דל"ש לומר אדם יודע ובפרט שלא ידעו כלל שיש בזה דין פסול בעידי קידושין בכה"ג א"כ הוי ספק קידושין מן התורה.

ולמשנ"ת דבחיי"ל שלא הכיר בה בהטעתו נראה שא"צ גט אלא מדרבנן כיון שהי' בזה גילוי דעת שאין רצונה להתקדש לכהן שאסורה לו ורק שהטעה ובגילוי דעת והטעתו א"צ גט אלא מדרבנן וכמש"כ בתשו' מלבושי יו"ט נראה דבכה"ג שיש בזה פסול דקרוב או פסול הוי רק ספק בקידושין דרבנן ואפילו אם נחמיר ונאמר דגם דהטעה את האשה הוי ספק קידושין שמא נתרצית בכל גונא והוי ספק קידושין, מ"מ הרי יש בזה ס"ס בחלות הקידושין ומוקמינן לה בחזקת פנוי' וכיון שהוא מקום עיגון גדול לדעתי יש מקום להתירה באופן שיסכימו לזה שני רבנים מגדולי ההוראה.

ומש"כ מעכ"ת לתמוה בדין כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דפליגי אם יש לה מאתים או מנה וגט צריכה לכו"ע הא האומדנא בודאי שמקפיד ע"ז ויתבטל הקידושין עכ"ד, הנה באמת דעת הב"ש בסי' ס"ח עפי"ד התוס' בכתובות ד"י שא"צ גט ובפשוטו נראה דהוי כשאר מומין דקידשה סתם למאי דקי"ל בסי' ל"ט צריכה גט מספק וכ"כ הגרעק"א בשו"ת הנספחות לס' דרו"ח ובהפלאה כתב משום דכנסה ואין אדם בועל בעילתו ב"ז וע"ז יש להשיב משום דבזה א"א להתברר לו קודם שבעל וכבר האריכו בדבר זה האחרונים ואכ"מ.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה