אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כא · א
הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' ד' כתב הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו וכן אם גנב חלבו של חבירו ואכלו משלם לו דמי חלבו עכ"ל ולכאורה אם בא רבינו להשמיענו דבעינן שיהי' החיוב מלקות ותשלומין באים כאחד הו"ל לכתוב הטעם דבעידנא דאגבי' קני' ונפ"מ כגון שתחב לו חבירו כדמסיק בגמ' דאם באים כאחד פטור ועוד דאין כאן מקומו, ובפ"ג מהל' גניבה הל' א' ב' כתב הרמב"ם בפרטיות כבר בארנו בהל' נערה שכל העושה עבירה כו' בב"א שנתחייב בתשלומין עם עון מיתת בי"ד כאחת או שנתחייב תשלומין ומלקות בבת אחת אבל כו' וא"כ ד' הרמב"ם ברור מללו בין במיתה ובין במלקות בעינן שיהי' באים כאחד אבל אם אינם באים כאחד חייב בתשלומין א"כ למה הכפיל הרמב"ם הלכה זו בפ"ב ולא כתב שום טעם דמשמע דבכל אופן חייב אפילו אם המלקות והתשלומין באים כאחד מדכתב בסתימות [ובאמת בפרק זה מדבר הרמב"ם בדיני כפל והראב"ד השיג ע"ד הרמב"ם דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו ועי' בהה"מ שם שמפרש דהרמב"ם מודה לזה אבל הראב"ד נראה דמפרש ד' הרמב"ם שקבע הלכה זו בפ"ב מהל' גניבה בדיני כפל דחידוש דינו שאינו משלם רק קרן לבד והדבר סתום וחתום למה לא ישלם כפל]. ולכאורה נראה בשיטת הרמב"ם דהא דמלקות פוטר תשלומין היינו דוקא תשלומי היזק בעלמא אבל תשלומים הבאים מחמת לאו דגניבה וגזילה אינו פוטר וכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ג מהל' גניבה הל' ג' גנב כיס בשבת כו' וכן אם קצץ אילן חבירו ביו"ט והתרו בו או שהדליק את הגדיש ביוה"כ והתרו בו כו' ושכל הרמב"ם את לשונו דבגניבה נקיט בשבת ונראה דביו"ט אינו פוטר ובקצץ אילן חבירו ביו"ט ג"כ פטור ובגנב וטבח ביוה"כ והתרו בו דפטור על הטביחה שאין זה מעשה גניבה אבל בגניבה דוקא בשבת פטור משום חיי"מ שוגגין אבל ע"י התראה למלקות ביוה"כ ויו"ט לא נפטר בגניבה ויש להסתייע מדהגמ' דכתובות ד"ל דאמר מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו דחייב ויל"ד על מאי דנקיט מודה רנבה"ק הא גם לדידן נפ"מ אם התרו בו למלקות דפוטר מן התשלומין דמ"מ חייב משום בעידנא דאגבי' קניא והרגיש מזה בס' קדושת ישראל הובא בטעה"מ הל' גניבה אע"כ צ"ל דבאמת מצד לאו דמלקות אינו פוטר בגניבה וגזילה וכן יש להביא ראי' מלשון הש"ס בסנהדרין דע"ב בדמים קנינהו דמשמע רק היכא דאיכא חיוב מיתה קנינהו וקשה הא גם היכא דאיכא חיוב מלקות ואם התרו בגזילה ע"י חלול יו"ט משום מלקות דיו"ט ג"כ יקנה דהא הטעם דבדמים קנינהו משום דאינו מחויב בתשלומי הגזילה לפי דהוי ב' רשעיות א"כ גם בחיוב מלקות יש ב' רשעיות וראוי שיקנה את הגזילה ועכצ"ל דלאו דמלקות אינו פוטר תשלומי גניבה וגזילה.
וכן יש להסתייע לזה ממכות דט"ז דלא משכח"ל ביטלו ולא ביטלו בגזילה ולכאורה הא משכח"ל דעבר עבירה שנתחייב מיתה בשעת הגזילה ושיבר מיד ונפטר מתשלומי דמיו וממילא דחייב מלקות משום לאו דגזילה, אולם י"ל דאם התרו בו משום חיוב מיתה נפטר ממלקות ג"כ ואם לא התרו בו משום חיוב מיתה אף דלריו"ח חייבי מיתות שוגגין וד"א חייב מלקות מ"מ י"ל כיון דבלא עבדינן לי' החומרא מהני תפיסה חשוב ניתן לתשלומין ואם ילקה משום גזילה הא עבדינן לי' החומרא ולא יהני תפיסה כמש"כ המהרש"ל וע"כ הוי ניתן לתשלומין ואינו לוקה משום גזילה וגם בסימן הקודם כתבתי לצדד דלאו הניתן לתשלומין אפשר דנדחה המלקות ג"כ מפני חיי"מ שוגגין] אבל עדיין קשה הא משכח"ל דעבר באותו שעה עבירה שחייב עליה מלקות והתרו בו דבעבדינן לי' החומרא לא מהני תפיסה ואין בו שום חיוב תשלומי גזילה וילקה משום לאו דגזילה דאין מלקות דוחה מלקות כמש"כ התוס' במוע"ק ד"ב אעכצ"ל דאין תשלומי גניבה וגזילה נדחים משום לאו אחר דמלקות, כמ"כ י"ל בזה משה"ק במחנה לוי בשבועות דל"ז בהזיד בפקדון והתרו בו דהא מבואר דב"ק דק"ד דחומש ממונא הוא ואיך משלם החומש דהא אין לוקה ומשלם ובמקום שאין חומש אין אשם ואיך משכח"ל מלקות ואשם ולפ"ז י"ל דבשעה שהוא כופר בב"ד ונשבע בכפירה יחד ההוא שעתא קא גזיל מיני' וע"כ משלם ולא מהני המלקות לפוטרו ומיושב בזה ג"כ מה שהקשו בטוען טענת גנב לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין איך משכח"ל שיתחייב ולמש"כ א"ש דבכפירה נעשה גזלן ואין מלקות של לאו אחר פוטרו. וכן ילה"ר מד' הירושלמי דב"ק בפ' המניח דאיבע"ל בבן סורר ומורה אי משלם על גניבתו הראשונה יעו"ש והא בסו"מ לוקה על גניבתו הראשונה ואין לוקה ומשלם וכבר הרגיש בזה בנועם ירושלמי ולמש"כ דאין תשלומי גניבה נדחה מפני מלקות א"ש ורק דאיבע"ל להירוש' משום דגניבתו הראשונה הוי חלק מחיוב מיתה וע"ע בהפלאה בחידושיו לכתובות ד"ל שכתב לישב קושית התוס' בחמץ הא מדאגבי' קני' לשי' הרמב"ם דהקונה חמץ בפסח לוקה א"כ אין לוקה ומשלם ולמש"כ כיון דבשעת הגבהה מחויב באונסין מדין גזל אין המלקות דבל יראה פוטרתו ובל"ז יש להעיר כיון דהבל יראה פוטר מתשלומין ואין כאן חיוב אחריות שוב אינו עובר בבל יראה והוי כשני הפכים וע"ע בתוס' פסחים דכ"ט שכתב כיון דאגבי' חייב באחריות אולם בבל יראה נראה דכל דבלאו עבירת הלאו יש עליו חיוב אחריות אוקמי רחמנא ברשותו וכן מוכח מהא דטוה"נ ממון בפסחים דמ"ו דאע"פ דעכשיו אין בו טוה"נ מ"מ כיון דלולא איסור חמץ יש בו טוה"נ עובר עליו בב"י ואכמ"ל, ובכה"ג ילה"ע בד' הקצוה"ח בסי' ל"ח במלוה בריבית דלמה גובה את הקרן כיון דהלוה לוקה הא אין לוקה ומשלם וי"ל ג"כ כנ"ל דאי נימא דאין הלוה מחויב לשלם את הקרן דנדחה מפני מלקות שוב לא הוי קציצה כלל כיון דאינו מחויב בתשלומין והוי כשני הפכים] מכל זה יש סיוע להנחה זו דלאו דמלקות אינו פוטר תשלומי גניבה וגזילה אולם צריך טעם מאי שנא תשלומי גניבה וגזילה משארי תשלומין וגם מקור מפורש לזה.