אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כ · ד
ונראה למש"כ בעל המאור ובמלחמות משה"ק על הא דאריו"ח חלוקים עליו חבריו וא"ת אמאי לא פשטוה מדר' עקיבא דאמר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלים להם טעמא דעשו תשובה הא בלא תשובה לא נפטרו מידי כריתתן אלמא דרע"ק חולק על ר' חנינא דר"ח בשלא עשה תשובה קאמר דאי בעשה תשובה פוטרתו ולא מלקות וכו' וז"ל הרמב"ן גם זו התשובה אינה נכונה כו' דודאי אי ר' עקיבא כר' חנינא ס"ל פשיטא שאין לנו כאן שתי רשעיות דאי עבדית בי' הא לא מתקיימי בי' כו' אפילו תימא אין התשובה מכפרת לאו שתי רשעיות הן שהמלקות פוטרתו וכו' יעוין בלשונו הזהב דמסיק דלהכי קאמר שאם עשה תשובה לפי דקיי"ל דמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וא"כ במחויב כרת ומלקות יהי' נידון בחמורה בכרת ולא ילקו אותו כדי שיפטור מעונש כרת החמור ולהכי קאמר שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו ולא פסיקא לי' שיהי' כרת חמור ממלקות יעו"ש. עכ"פ סברת הרמב"ן ברורה דכיון דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אין זה שתי רשעיות וא"כ ה"נ לרנבה"ק אי ס"ל כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן א"א שיפטור הכרת מלקות דידי' משום שתי רשעיות דאין זה שתי רשעיות כלל כיון דע"י המלקות נפטר מהכרת ושפיר מקשה הגמ' דאי כרחב"ג אידי ואידי בידי אדם הוא אף לרנבה"ק דכיון דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ממילא אין זה שתי רשעיות וחייב מלקות והמלקות פוטר את הכרת אבל אם בהדי' הכרת עבר לאו אחר כמו לאו דלא יוסיף ביוהכ"פ פוטר הכרת ביוהכ"פ מלקות דלא יוסיף לפי שאינו נפטר מכרת ע"י המלקות של לאו אחר.
[וראיתי בס' המאיר לעולם שיצא לאור מהגאון ר' מאיר מיכל זצ"ל אחר מותו אשר בתשובתו להגאון ר' שלמה הכהן זצ"ל מזכיר בשמי את הדיחוי על ראיתו עפי"ד הרמב"ן ומדחה וז"ל אבל אמרתי לו שאין זה דיחוי כלל דאם נתפוס סברת הרמב"ן דמלקות חמיר מכרת משום דלמלקות אין מועיל תשובה א"כ גם בעבר על לאו אחר עם הכרת אע"ג דא"א שיהא נדון בשני העונשים כרת ומלקות משום דהו"ל ב' רשעיות מ"מ הו"ל להיות נדון במלקות ולא בכרת משום דמלקות חמור מכרת דאטו אתגורי איתגור והאריך בזה ומסיק אבל אם נתפוס סברת הרמב"ן דמלקות חמיר מכרת משום דמועיל תשובה לכרת ולא למלקות בודאי אף אם עבר על לאו אחר בהדי כרת הדין הוא שילקה ולא יכרת משום דמלקות חמיר מכרת כנ"ל ונמצא שאין ממש בדיחוי הנ"ל ואצטמיד הראי' שהבאתי מסוגי' דמגילה ודמכות דגם לרנבה"ק אינו פוטר כרת מלקות עכ"ל הגאון רמ"מ זצ"ל, ולדעתי הדחוי חוזר ונראה ובמקומו עומד ואין מקום להשגתו דדוקא בלאו בהדי כרת לרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ומלקות וכרת לא הוי ב' רשעיות שפיר פי' הרמב"ן ד' רע"ק הואיל שאם עשה תשובה דקשי' לי' דנדון אותו בחמורה ולמה נזדקק להלקותו כדי שיפטור מכרת אדרבא יהי' עליו עונש החמור של כרת ולהכי אמר רע"ק דלא פסיקא לי' דכרת חמור לפי שאם עשה תשובה כו' אבל אם עבר לאו אחר בהדי כרת ולא יפטור על פי דין דחיי"כ שלקו כיון שזה לאו אחר ויש בזה ב' רשעיות שאין ב"ד מחייבים ואיך אפשר להלקותו כיון שעי"ז לא יפטור מהכרת ויש בזה משום ב' רשעיות מאי אמרת שע"י שב"ד ילקו אותו ומלקות חמור יפטר מהכרת לפי דהוי ב' רשעיות אתמהה האם יפטור מדין שמים מדין דכדי רשעתו דהא בודאי בדין שמים יש עליו עונש של ב' דברים ודין דכדי רשעתו אפילו לרנבה"ק הוא מסור לב"ד שאם יש עליו עונש כרת אין ב"ד רשאים לחייבו ממון או מלקות אבל לא שיפטור מעונש שמים לפי שיש עליו עונש ב"ד של מלקות והא בכל מקום אמרינן דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דחייב בידי שמים משום ב' רשעיות ואיך יפטור ע"י כדי רשעתו לפי שלקה מעונש שמים דכרת וחייבי מיתות אינו פוטר עונש כרת בידי שמים גם לר"ל דס"ל חיי"מ שוגגין פוטרים ממלקות ולא בעינן רשעה המסורה לב"ד ומ"מ אינו פוטר חיי"מ דמחלל שבת מכרת וכן משארי חייבי כריתות דאלו התרו בהם הי' נסקלים ואף דבפירוש רבתה תורה וגלי רחמנא כרת במקום מב"ד מ"מ ודאי דאין חיי"מ ב"ד שוגגין פוטרים גם כרת של לאו אחר אף דחיי"מ חמור לגבי כרת, הוא הדבר אשר דברתי דעונש שמים אינו נפטר מכדי רשעתו גם לרנבה"ק ובודאי אינו נפטר כרת ע"י מלקות, הן אמת הצל"ח בחדושיו לפסחים דכ"ט חידש דלרנבה"ק ליכא חיוב לציד"ש כלל וגם רחמנא לא חייבה משום ב' רשעיות ולהכי נפטר ע"י כרת דחמץ ממעילה דהקדש יעו"ש מ"מ נראה גם להצל"ח רנבה"ק פוטר ע"י כרת חיוב ממון שהוא חיוב בידי אדם אף לצי"ש וכן נפטר מתשלומי מעילה שהוא לכפרה לפי דרחמנא לא חייבה אותו ב' רשעיות שיש בהם אחד מחיובי ב"ד אף לצי"ש אבל לא שיפטור מדין שמים מחיוב כרת שאינו אלא בידי שמים דעל זה לא נאמר כדי רשעתו וכיון דאינו נפטר מכרת ע"י מלקות של לאו אחר א"א להלקותו משום שיש בזה ב' רשעיות וזה פשוט].
וכן מוכח סוגיא דשמעתין בר"פ אלו הן הלוקין דלא הוזכר כלל דלרנבה"ק אין מלקות בחייבי כריתות דאי"ל לפי דבהזיד בלאו ושגג בכרת חייב מלקות דלא חמיר כרת ממיתה דחיי"מ שוגגין חייבין במלקות כריו"ח דהא לפי האוקימתא דברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר גם בחיי"מ היכא דלא אתרו בי' חייב מלקות דאכתי קשה לשארי אוקימתות דהול"ל שם דלרנבה"ק אין מלקות בחיי"כ במזיד כמו בחיי"מ ב"ד באתרו בי' אלא דאין הכרח דאפשר דרנבה"ק כרחב"ג ס"ל דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ולהכי לא הוי ב' רשעיות כלל והא דאיצטריך בסוגין לאהדורי בתר טעמא אליבא דר' עקיבא דס"ל דחיי"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים וחייבי מיתת ב"ד אינם בכלל מלקות ארבעים ומאי שנא ולא שני משום דבחיי"כ אין זה ב' רשעיות כלל לפי דבחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן משא"כ בחייבי מיתת ב"ד היינו לפי דהש"ס מתרץ גם אליבא דחבריו החלוקים על רנבה"ק דס"ל דאין מלקות מוציא מידי כרת.