אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כ · ב

א

ובעיקר הדבר יש להעיר ע"פ מש"כ ההפלאה בחי' לכתובות דל"ב בהחובל ביו"ט תלי בזה אי ממונא לחומרא ה"ה גם בלאו אחר חייב לשלם ואי ממונא לקולא דוקא בלאו דחובל שכן הותר מכללו בב"ד משא"כ בלאו אחר, וההפלאה תמה ע"ד הרמב"ם כיון דהש"ס ספוקי מספק"ל מנא ליה דחובל ביו"ט משלם יעו"ש מש"כ בסוף דבריו שנדחק בזה, ולכאורה אפשר ליישב דבאמת כיון דספק הוא בחובל ביו"ט אי מלקות או ממון ממילא אינו לוקה מספק ולא עדיף מחייבי מלקות שוגגין דחייב בתשלומין ולהיפוך אין לומר כיון דספק ממונא לקולא ממילא הוי כפחות משו"פ דלוקה דז"א דהא ממון לא בעי גמר דין ומאי דספק ממונא לקולא הוא רק מפני שהוא מוחזק ואי תפס הנחבל הוי הנחבל מוחזק (וגם שייך סברא חס רחמנא אממונא דנחבל שכ' התוס' כיון דיש מציאות שיגיע ממון לנחבל ע"י תפיסה וכמש"כ הכ"מ בד' הרמב"ם בפכ"א מהל' עדות דעדים מחויבים לשלם דמי ההזמה מה שהי' מועיל בעדותם לתפיסה] וע"כ ספק חיוב ממון פוטר מספק את המלקות, משא"כ מלקות כיון דא"א לגמור דין מספק ולא משכח"ל מלקות כלל והוי כחייבי מלקות שוגגין וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דחובל ביו"ט חייב בתשלומין בודאי וממלקות ממילא פטור, וכ"ז בחובל ביו"ט משא"כ בחובל בשבת דלהך צד דממונא לקולא ורק בלאו דחובל דקילא שכן הותר מכללו בב"ד וע"כ משלם ואינו לוקה ועפ"י הך צד מה מפני ממון הקל נדחה המלקות כש"כ מפני מיתה החמורה דגם ממון נדחה ממנה נדחה המלקות דלא יוסיף דקיל וניהו דבשארי לאוין חייבי מיתות שוגגין וד"א חייב מלקות לפי שהלאוין ההן חמורים הדוחין ממון משא"כ לאו דלא יוסיף דקיל שנדחה גם מממון אינו דין שנדחה מפני חיוב מיתה בשוגג, העיקר כיון שהקילה תורה בחובל בחבירו בממון להכי גם חיוב מלקות דגבי' רק דין ממון עליו ונפטר מחייבי מיתות שוגגין ואף דלפי הך צד דממונא לחומרא נפטר מממון מחיי"מ שוגגין וחייב מלקות דלא יוסיף מ"מ הא לא נפשטה הך ספק ואין לוקין מספק, ולפי"ז יש מקום עיון בחובל בשבת אי לוקה משום לא יוסיף דאיפשר דגם המלקות נדחה כמו שממון נדחה ושאני לאו דלא יוסיף משארי לאוין [ויעוין במג"א סי' רע"ח במשאצ"ל שכתב דהטור ספוקי מספק"ל, אך שאני חיי"מ שוגגין דפטורין להכי גם בספק פטור משא"כ בחייבי מלקות] ואם שאין לבדות קו"ח מעצמינו וגם שי"ל דאי ממונא לקולא להכי נדחה המלקות משום דחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס' והיכא שנפטר מממון מצד חיי"מ שוגגין ול"ש בזה חס רחמנא אממונא דנחבל לוקה מ"מ י"ל מצד הסברא דלאו הניתן לתשלומין יש לו דין ממון, וכ"נ מסתימת ד' הראשונים בחובל בשבת או באביו דבדין שילקו משום לא יוסיף, ולא אשכחן בגמרא רק בחובל פחות משו"פ דלוקה אבל לא בחובל בשבת ואם נימא כמש"כ דבלאו הניתן לתשלומין נדחה מפני מיתה יתישב ג"כ הא דביטלו ולא ביטלו דלא משכח"ל במחתרת או בשבת דליכא תשלומין והא לדעת החולקים על דרש"י וס"ל דלא מהני תפיסה לא הוי ניתן לתשלומין כמו שהעיר בזה הדר"ג ולמש"כ דלאו הניתן לתשלומין נדחה מפני חיי"מ שוגגין א"ש, אלא שהוא דבר מחודש כיון דמלקות אינו נדחה מפני חיי"מ שוגגין דעל זה ליכא הקישא דתנא דבי חזקי' כמש"כ הרשב"א בכתובות א"כ מה"ט גם לאו הניתן לתשלומין היכא דביטלו איתנהו בכללא דשארי חייבי לאוין שאינם נפטרים מפני חיי"מ שוגגין כדקי"ל וצ"ע.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה