אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יט · ז

ו

ונראה בשי' התוס' ותלמידי הרשב"א עפמש"כ השימק"ו בב"ק ד"ע בקושית התוס' שם דמכי מטי לאויר חצירו חייב משום שבת כו' ותירצו דדוקא היכא דחיוב קודם מיתה לחיוב תשלומין כמו בהצית בגופו של עבד פטור אף שנשרף אח"כ הגדיש אבל כשחיוב תשלומין קודם לחיוב מיתה חייב יעוי"ש, וכמשכ"ל לחלק דהיכא דיש חיוב מיתה בפועל בעת התחלת המעשה נפטר משום קלבד"מ אח"כ ולהכי בהדליק את הגדיש ועבד כפות לו דהוי רודף כמש"כ הרשב"א ונתחייב מיד משום קלבד"מ נפטר גם משום ממונו אח"כ לכשכלו לו חציו, וכן מש"כ תלמידי הרשב"א בזרק חץ וקרע שיראין בהליכתו והמית האדם דהו"ל רודף בעת זריקתו וניתן להצילו בנפשו בין שקרע השיראין קודם שהמית או אחרי שהמית נפטר משום קלבד"מ משא"כ בזרק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דלא נתחייב מיד משום שבת והחיוב ממון בא קודם חיוב מיתה לולא הטעם דעקירה צורף הנחה לא נפטר וכן בהא דמרובה ד"ע דמקשה מכי מטי לאויר חצירו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטי לארעא דלא נתחייב מיד משום שבת ואינם באים כאחד [ובל"ז נראה לחלק דהתם לא בעינן לקנין המכירה מעשה הזריקה ורק קנין אויר החצר של הלוקח גורם להמכירה וא"צ פעולת המוכר וזריקתו לזה עי' כעין זה באס"ז כתובות ובהפלאה] אולם מד' הירוש' בהמצית גדישו של חבירו בשבת דמקשה דעל שבולת ראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין עדיין יקשה לדבריהם דהתם נתחייב מיד משום שבת ונפטר משעת הצתה משום קלבד"מ ומהכ"ת יתחייב אח"כ בתשלומין לשי' התוס' ותלמידי הרשב"א ולמ"ל להירוש' לומר מטעם דכל שבולת ושבולת חייב מיתה והא איכא ג"כ נפ"מ לדינא דאם הדליק את הגדיש בשבת ודלק אח"כ בחול דל"ש בזה על כל שבולת ושבולת חייב מיתה יתחייב מצד הגדיש ואלו מצד שנעשה במעשה אחת נפטר.

וסבור הייתי לומר בדעתם למש"כ התוס' בגיטין דנ"ג דרב דס"ל דמנסך ממש משום דמשעת הגבהה נתחייב על מה שנעשה אח"כ ושמואל ס"ל כיון דעל שעת הגבהה אומר לו הש"ל וכיון דקלבד"מ הוי כאלו נסכו אחר, ועכצ"ל דרב לא ס"ל דהוי כאלו נסכו אחר ואע"פ דגם לרב אינו חייב על הניסוך מצד קלבד"מ, והוי כשוגג או אנוס דפטור מ"מ חשוב שנעשה המעשה על ידו ואינו יכול לומר הש"ל ולפיכך לדידי' גם באשו לר"ל ולפי המסקנא גם לריו"ח דחייב משום ממונו אע"פ דעל הדלקתו אינו חייב משום קלבד"מ מ"מ חייב אח"כ על אשו דהוי בעלים שלו, ולהכי לדידי' איצטריך לטעמא דחייב על כל שבולת ושבולת ולרב בעכצ"ל בהא דהדליק את הגדיש ועבד סמוך לפי המסקנא דלכו"ע איכא משום ממונו דלהכי פטור דמיירי שנשרף הגדיש והעבד כאחד או די"ל דאחר הדלקה לא הי' איפשר לאהדורי וס"ל דהוי מעשה אחד בכה"ג פטור, אלא דבאמת דהתוס' בגיטין דנ"ג בסברת רב צ"ע [והתורת גיטין כתב משום דרב לטעמו דס"ל בדמים קנינהו וקנה בהנסוך לפיכך א"י לומר הס"ל ודבריו תמוהים דדוקא היכא דבדמים קנינהו בעת הגזילה אמרינן דנפטר מוהשיב וקנה גוף הגזילה אבל איך יקנה בהנסוך אחרי שכבר אגבה ואטו על ידי חיוב מיתה יקנה הכל] דהא ממשנתינו דתני המנסך בשוגג פטור מבואר דלאו מתורת גזילה קא אתי' עלה דאל"כ גם בשוגג יתחייב, ועכ"פ הא מבואר דבמנסך בשוגג פטור אע"ג דאגבי' עכ"פ בקלבד"מ דלא נתחייב על מעשיו והוי כשוגג מהכ"ת יתחייב, ואין לומר דדוקא בשוגג שכסבור שהוא שלו ולא נתכוין לגוזלו ולא קנה בהגבהה ול"א בו מדאגבי' קני' דא"כ יקשה בזה בהא דקאמר התם בפלוגתא דר"י ור"מ אי קנסו שוגג אטו מזיד במנסך והא כיון דבשוגג לא קנה בהגבהה א"כ פטור משום קלבד"מ בכה"ג גם במזיד, אולם המחוור בזה מש"כ הגרעק"א בתשו' סי' קס"ד בכונת התוס' עפמש"כ התוס' שם בד"ה מנסך דלהכי אין לחייבו מטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' משום דלא מחייבין טפי כאלו הי' היזק ניכר עיי"ש, ולהכי ס"ל לרב כיון דאגבה קני' ובהיזק ניכר בכה"ג א"י לומר הש"ל מה"ט גם בהיזק שא"נ במזיד קנסו כמו בהיזק ניכר ומה"ט חייב במזיד, ולפ"ז גם רב ס"ל דקלבד"מ הוי כמו שנעשה על ידי אחר אלא דבמנסך חייב לפי דאגבי' קני' כמו בהיזק ניכר.

ונראה בשי' התוס' ותלמידי הרשב"א דמפרשים ד' הירוש' בהמצית גדיש של חבירו בשבת דתני דפטור משום דסתמא מיירי אף שהולך ודולק את כל הגדיש, וע"ז הקשה הירוש' דכיון דעל שבולת הראשון נתחייב מיתה הא בתרי קטלא לא קטלית ויתחייב ממון וע"ז משני דעל כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה דאע"פ שאא"פ לחייבו מיתה מ"מ הוי כמו חיי"מ שוגגין, ויתישב לפ"ז מה שמדמה הירוש' בחסימה להא דמדליק את הגדיש דלפ"מ שמפרשים הירוש' דאיירי שהדליק שבולת הראשונה א"כ אח"כ אינו עושה כלום אבל בחסימה הא עיקר הלאו דלא תדוש בחסימה א"כ הא על כל דישה ודישה עובר בלאו ויש בו התראת מלקות ואף אי חסמה אחר חייב משום הדישה א"כ הא דחסימה עדיפא ממדליק את הגדיש, ולמש"כ א"ש דכמו במדליק את הגדיש מדליק והולך ונפטר כמ"כ בחסימה [ויתישב בזה ד' הגרעק"א שכתב דהא דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה הוי כמו חיי"מ שוגגין והקשיתי בסימן הקודם דהא הירוש' קאי לריו"ח דס"ל אשו משום חציו ולריו"ח הא ס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורים א"כ בחסימה ל"ש זה ולמש"כ דמדליק הגדיש והולך י"ל דקאי לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ור"ל הא ס"ל דחיי"מ שוגגין פטורים).

ואם אמנם נתישבו ד' הירוש' דכתובות דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואין סתירה לדהתוס' ותלמידי הרשב"א משום דהתם מיירי דמדליק כל שבולת ושבולת ולהכי חייב מיתה על כל שבולת, אבל מד' הירוש' בב"ק פ"ב במתני' בעבד כפות כתב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אתה אומר שאינו כזורק החץ ממקום למקום כו' מכאן ואילך יתחייב בתשלומין הרי בולט שי' הירוש' דאע"פ דנעשה ע"י מעשה אחד וגם בהדלקת הגדיש נתחייב מיתה משום שבא מיד מ"מ לר"ל דאשו משום ממונו לא נפטר מצד קלבד"מ והא בדהתוס' מפורש דאפילו לר"ל דאשו משום ממונו כשהצית בגופו של עבד ואע"פ שלא הצית בגופו של גדי פטור וכן לריו"ח היכא דכלו לו חציו משום מעשה אחד נפטר, עוד ק"ל לשי' התוס' דבע"כ צ"ל דהא דנפטר מצד קלבד"מ בעבד כפות וגדי סמוך משום מעשה אחת לריו"ח לפי שנתחייב מיד מצד רודף ולא דמי לזורק חץ בשבת וקרע שיראין בהליכתו שלא נתחייב מיתה מיד בפועל וכמשכ"ל וע"כ דס"ל להתוס' כהרשב"א דהוי רודף וכ"כ הפנ"י בתוד"ה בגדי דבהצית בגופו של עבד הוי רודף דלא כמהר"ם שם וא"כ יקשה במאי דמקשה לר"ל אילו קטל תורי' עבדא מי קא מחייב דהא ע"י גרמא הוי רודף ולשי' התוס' נפטר ע"י מעשה אחד משום ממונו ג"כ ומאי נפ"מ בין ריו"ח לר"ל דהא גם לריו"ח משום חציו אינו נפטר מצד קלבד"מ כיון דהדליק את הגדיש קודם ונתחייב רק מצד רודף א"כ גם לר"ל הוי רודף והא לשי' התוס' גם בחיוב משום ממונו נפטר ע"י מעשה אחת ויהי' מזה ראי' דלשי' התוס' ברודף ע"י גרמא לא נפטר מצד קלבד"מ ולהכי רק לכשהצית בגופו של עבד הוי רודף אם לא דנימא דמש"כ התוס' דע"י מעשה אחת נפטר היינו באופן דאי אפשר לאהדורי דלהכי נפטר וצ"ע.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה