אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יז · א

סימן יז

ע"ד הגב"ע מהעד בנוגע להעגונה אשת ווענדארף אשר ביום 4 אגוסט הלך אתו במלחמה ואחרי כן ראהו מושכב מת כפי המבואר בפרטיות בהגב"ע ע"י הרבנים דקהלתינו ועדות ע"א במלחמה במת בלא קברתיו הא קיי"ל להלכה כשי' הר"יף והרמב"ם דלא תנשא לכתחלה, והנה ידידי הרב הגאון מו"ה מאיר באסין נ"י רב דשניפישאק יצא בהצלה תחלה להתיר את העגונה על פי שני יסודות א' לפי המבואר בסי' י"ז סעיף נ' וי"א אפילו בע"א אמר מת או נהרג וראיתי אחרי כן והכרתיו היטב בטב"ע וראיתי שמת נאמן דהוי כאלו אמר קברתיו ולפ"מ שהביא הב"ש ס"ק קנ"ד ד' הצ"צ סי' פ"ח דבעינן שיאמר הכרתיו יפה היינו הסתכלות ברורה דכיון שראהו מת בתום המלחמה שאין שם פחד א"צ וקברתיו וגם טלטול והזזה, וכן נראה דעת השואל בתשו' הריב"ש סי' שע"ט בשי' הרי"ף בהא דאשתמודענא דלאחר שהעלוהו מן המים דהוי כלאחר המלחמה סגי בהכרה ואחרי שהי' בנ"ד הפסק המלחמה די בזה אולם הרב הנ"ל מפקפק בזה אם הי' ההכרה וההסתכלות בקירוב כמש"כ הצ"צ ועל כן צירף בזה יסוד שני להיתר האומדנות שמת במלחמה ושנאבד זכרו כמש"כ התה"ד בפסקיו סי' קל"ט וה"נ רוב הגדוד הטאמבאווי נהרגו והעד ראה אותו בשעה הראשונה מול האויב במלחמה וזה כמה שנאבד זכרו ומשום שמא נפל בו מום וערק לעלמא משום כיסופא ל"ש בזה דלכבוד יחשב אם נפצע במלחמה ואילו חי הי' איזה ידיעה מאתו וע"י צירוף האומדנות ראוי להתירה לכתחילה והאריך בזה הרה"ג הנ"ל בקונטרסו, והנה בצירוף האומדנות לכאורה ע"א במלחמה כמים שאל"ס דמי וכמו שאמרו בש"ס והא מים כמלחמה דמי ובשאל"ס דעת הר"א מוורדין בנאבד זכרו וצירוף האומדנות להתיר לכתחילה אבל הלא כבר חלקו עליו גדולי המורים כמבואר בב"י ושארי פוסקים א"כ ה"נ בע"א במלחמה, ולא עוד אלא שי"ל דגם הר"א מוורדין דמקיל במים שאל"ס בנאבד זכרו שאני התם דמה שמחמירים במים שאל"ס משום מיעוט הנמלטים ואפילו בגברא רבה דקלא אית להו מ"מ בנאבד זכרו הוי מיעוטא דמיעוטא שאינו מצוי שיהי' נמלט ויאבד זכרו ולהכי מקיל לכתחילה. אבל בחשש בדדמי שזהו חסרון מצד העדות די"ל שטעה ונדמה לו שנהרג ואין עדות מדרבנן להתירה לכתחילה א"כ מנ"ל שיועיל צירוף אומדנות ונאבד זכרו להתירה ועי' בתשו' הרא"ם סי' ט"ז הובא בכ"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' א' דבחשש בדדמי חמירא ממים שאל"ס יעוי"ש.

ובדברי הרמב"ם מפורש דלא מהני אבד זכרו ואומדנות מוכיחות בע"א במלחמה כמש"כ בפ"ד מה' נחלות הל' ז' מי שטבע במים שאל"ס כו' ואמרו שאבד זכרו כו' או שנדקר במלחמה ומת כו' וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה ע"י עדות זה אע"פ שאין משיאין את אשתו שלא החמירו כו' הרי מפורש דבעדות שנדקר במלחמה ואבד זכרו לא מהני להנשא לכתחילה, וכמו שלא מהני במים שאל"ס, ולכאורה הרי ננעלו שערי ההיתר דמצד הכרה והסתכלות יפה בקירוב כמש"כ הצ"צ לפרש דברי הרמ"א מסופק הדבר אם הי' הסתכלות יפה בנ"ד ומצד האומדנות הא לא קי"ל כשי' הר"א מוורדין וכמפורש בד' הרמב"ם דחיישינן בזה לבדדמי.

אולם התבוננתי בזה לחזק היסודות באופן אחר ואשוב ליסוד היתר הראשון ד' הרמ"א בסי' י"ז סעיף נ', והנה הרב ר' מאיר באסאן נ"י חושב שהאמת בזה מש"כ הצ"צ בס' פ"ח לפרש דדוקא היכא שנתקרב אליו לראותו ולהכיר בהסתכלות שהוא מת דזהו כקברתיו, ובאמת גם הצ"צ שם ספוקי מספק"ל בזה וכתב דאפשר דאיכא בדדמי ובתוך דבריו כתב ואם יחלוק החולק ע"ז כיון שהמרדכי כתב בסתם אם מצא אותו הרוג אח"כ לא חיישינן בדדמי על ההריגה עכ"פ צריך שיאמר והכרתיו יפה יעוי"ש ובאמת מקור ד' הרמ"א במרדכי אינו מבואר דקדוק של התקרבות והסתכלות, וכבר העיר בזה בשו"ת בית אפרים חאהע"ז ס"י ל"ג וכתב דמש"כ המרדכי הכרתיו אין באמת ענין לקברתיו אלא דהכרה בעינן מחשש בדדמי בצורה אבל העיקר בדבר שמציאת מת או הרוג אינו מביא לידי חשש בדדמי כיון שהי' אחרי כלות המלחמה ויש שהות לראותו ואין בהלות מלחמה לא מספקינן כלל שמא לא נתברר לו שמת ואומר בדדמי ונאמן כמו במת על מטתו ואין חשש בדדמי רק מי שמעיד שהי' בשעת הריגה, וכונת הרמ"א גם אם ראה ההריגה כיון שמצאו אח"כ מת והכירו שאין כאן בדדמי של צורה די בזה להתיר והח"מ ציין שם לד' תשו' הראנ"ח סי' ע"ה שהעתיק בתק"ע ס"ק קפ"ט באומר ראיתיו מת מושכב לארץ עדיין לא הגיע לגבול הזזה ולא הוי כקברתיו דעת המרדכי והרמ"א אינו כן אלא כל שמעיד שראהו מת אין לנו לחוש יותר, ועיקר כונת המרדכי דרק על הריגה עצמה דאתי למיטעי דחזי דמחו לי' בגירא וסבר שהוא נהרג יעו"ש בבית אפרים שהאריך בזה ועי' בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ט שכתב ג"כ סברא זו יעוי"ש ולכאורה ילה"ר מדהתוס' יבמות דקי"ד בד"ה זמנין דאשה יראה לעמוד שם מפני שזורקים אבנים ומשמע שם שאם היא עומדת שם וממתנת עד שימות מהני ולא נימא לחוש שכסבורה היא שמת ובאמת עבדי ליה סמטרא וחיי על כן אם היא עומדת אח"כ וראתה לא חיישינן להכי ויש לדחות דאשה שאני דכל שאינה יראה ממתנת עד שיתברר לה הדבר וכמש"כ בתשו' הרשב"א תולדות אדם סי' ל"ב לחלק דדוקא באשתו שאינה נפרדת כל שאינה יראה ממתנת משא"כ באינש דעלמא והובא בקהלת יעקב סי' י"ז ובפ"ת ס"ק קל"ח.

וזה נראה שי' הרי"ף דלכשהעלוהו מן המים ואשתמודענא סגי ולא בעינן קברתיו דעצם ראית הטביעה הוי כראית ההריגה אבל מציאות הנטבע לכשהעלוהו מן המים הוי כמציאת ההרוג ולא חיישינן בדדמי ולא בעינן קברתיו וכ"כ בשו"ת תפארת צבי, וא"כ אין כאן בנ"ד חשש בדדמי שלא מת כיון שהי' הפסקה במלחמה והשבוי הי' בידי האויב וכמבואר במרדכי דאפילו בשעת מלחמה אם ראהו הרוג אחרי כן לא חיישינן לבדדמי שלא מת ולא בעינן הסתכלות יפה רק שאומר שהכירו היטב וכיון דבנ"ד שלא ראה ההריגה וראהו אחרי כן ב' פעמים כפי הגב"ע והכירו יפה ואין כאן חשש בדדמי של צורה הרי לשי' המרדכי המובא ברמ"א וח"מ שם אין כאן חשש בדדמי כלל.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה