אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יד · א

סימן יד

הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הל' ט' כתב אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצא מיד כו' או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טב"ע בארכו ורחבו של גט שהיה כרוך הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו ומפרש הרמב"ם למה שאמרו במשנה בגיטין מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ומכירו כשר דתרתי בעי סימנים וטב"ע וכמו שפרש"י וכמש"כ הה"מ שם, אלא דשי' רש"י דלצורבא מרבנן מהדרינן בטב"ע גרידא וכן מוכח בגמ' והרמב"ם לא חילק בדבר וכ' על זה הה"מ לפי שאין צורבא מרבנן מצוי עכשיו בדורות הללו ויבוא הדבר לידי מחלוקת ותמוה דהא בהל' אבידה ומציאה מחלק הרמב"ם הדין בין צורבא מרבנן דמהדרינן ליה בטב"ע. [ויעוי' בבית מאיר סי' קל"ב שתמה בזה ועי' בלח"מ מש"כ בזה] והנה מה שהצריך הרמב"ם סימנים וטב"ע תמוה לכאורה וצריך טעם דהא הרמב"ם פסק דסימנים דאורייתא ואם דר"ל דהחמירו בזה משום איסור א"א כמש"כ הרמב"ם בהל' נחלות או משום דלגבי איסור א"א החמירו שמא סימנים דרבנן וע"י טב"ע גרידא ס"ל דאינו נאמן מ"ט מהני צירוף סימנים וטב"ע ובפשיטות היה נראה למש"כ הרמב"ן בחי' לגיטין בשי' רש"י דלהכי לא מהימן בטב"ע משום דאמר בדדמי וצורבא מרבנן מידק דייק ובודאי דאינו נאמן אלא מדרבנן ולהכי מהני לגבי חשש זה סימנים דרבנן ואפילו לדעת הסוברים דלא מהני סימנים דרבנן באיסור דרבנן מ"מ הא ספוקי מספק"ל אי סימנים דאורייתא או דרבנן וספק דרבנן לקולא ובפרט לשי' הרמב"ם דסימנים דאורייתא ורק משום איסור ערוה החמירו ולגבי חשש בדדמי בודאי מהני סימנים דאורייתא ולא החמירו ולהכי גם בעם הארץ מהני טב"ע וסימנים אמצעים, אולם קשה לפ"ז מה שלא חילק הרמב"ם דבצורבא מרבנן מהני טב"ע גרידא דבודאי לענין חשש בדדמי צו"מ מידק דייק דרק לענין נאמנות באיסורים ליכא לאיפלוגי בין צו"מ לאינש אחרינא אבל לענין דיוקי בודאי חלוקים וכמש"כ הרמב"ן בגיטין שם.

והש"ש בש"ז פ' כתב לתרץ ד' הרמב"ם שהצריך סימנים וטב"ע עפמש"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן דלהכי אין השליח נאמן משום דהוי נוגע כי היכי דלא ליהוי מרא דגיטא תרעומת עליה או שלא יפסיד שכרו ופסול זה א"א מדרבנן ולהכי מהני סימנים דרבנן וסימנים גרידא לא מהני באיסור תורה וגם טב"ע גרידא לא מהני מצד נוגע רק שאינו אאמד"ר ומהני סימנים מדרבנן וצ"ל לפ"ז דבחשש דשני יב"ש בהוחזקו מיירי דהוי חשש תורה, אולם הש"ש מסיק שם להוכיח מזה דלא מהני סימנים דרבנן באיסור דרבנן ונראה דאפילו אי נימא דלא מהני סימנים דרבנן באיד"ר כמו בחששא דשני יב"ש כמו שהוכיח הפנ"י בגיטין דכ"ז או במים שאל"ס שהוכיח האבן העוזר מד' התוס' יבמות דקט"ו דבעינן סימנים מובהקים היינו דבכל חששא שחששו חז"ל מצד המיעוט דאיתרמוי איתרמי כל דתקנו כעין דאורייתא תקנו והוי כספק תורה דהא חשש מיעוט הוא חששא כללית והוי כספק גמור משא"כ בדין נאמנות באיסורין דע"א נאמן באיסורין וכמש"כ הה"מ דיש על זה דין איסורין והא באיסורין גם נוגע נאמן אלא דהחמירו בזה חז"ל לענין גט שלא להימן להשליח משום נוגע ובדבר הנוגע לנאמנות בודאי דהם אמרו והם אמרו דמהני סימנים דרבנן דעכ"פ צירוף סימנים דרבנן להעדאת ע"א מהני, אולם יש להעיר ע"ז מדהג"מ בב"מ די"ט בהא דרבב"ח דאירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סימנא פי אית לי בגויה כו' ולא ידענא אי משום סימנא וקא סברי סימנים דאורייתא אי משום טב"ע אהדרוה נהלי ודוקא צורבא מרבנן כו' דמשמע מדהג"מ דלעם הארץ לא הוה מהדרינן גט זה למ"ד סימנים דרבנן והא עכ"פ טב"ע בצירוף סימנים אמצעים מהראוי שיועיל וצ"ל דאי משום טב"ע היינו משום טב"ע גרידא דוקא צורבא מדרבנן אבל סימנים וטב"ע מהני בע"ה אף למ"ד סימנים דרבנן.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה