אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יב · ג

ב

ואולי באמת כונת הב"י לחוש גם בכלים דלא מושלי הוא מחשש אבידה ופקדון כמש"כ הח"מ אבל לא מחשש שאלה כיון דלא מושלי, שו"ר שכ"כ הנתיבות בתשובתו להחמדת שלמה אה"ע סי' כ"ד דלאו משום חשש שאלה חושש הב"י רק מצד חשש מכירה ואבידה, ואף שהב"ש העתיק דבריו דחיישינן לשאלה אבל בתשו' ב"י כתב סתם דלא הוי סימן עיי"ש יש לישב ובזה משה"ק השב שמעתתא בש"ז פכ"ב בסתירת ד' הב"י ממש"כ הרא"ש בתשובה דסימן מלבושים לא הוי סימן דלפעמים משאיל אדם מלבושים לאחרים ותמה הב"י דמשמע מלשונו דטעמא דסימן כלים ל"ה סימן היינו משום דחיישינן לשאלה וא"כ בארנקי וכיס וטבעת דליכא למיחש לשאלה נימא דהוי סימן, וע"ז הק' הש"ש דאי נימא טעמא דב"י בכיס וארנקי משום דלפעמים מושלי גם הנך וכמש"כ הב"ש ולא חשיב סימן מובהק ביותר וא"כ מאי קא קשי' לי' להב"י בתשו' הרא"ש דנקיט טעמא דשאלה כיון דבכיס וארנקי נמי משום שאלה אית בי' יעו"ש, ולפמש"כ י"ל דבאמת במידי דלא מושלי אין סברא לחוש לשאלה ורק מה שהחמיר הב"י דאין זה סימן מובהק בכלים דלא מושלי דחיישינן לנפילה ולפקדון ולהכי שפיר קא קשי' לי' ע"ד הרא"ש דממאי דנקיט טעמא בשאלה נראה דוקא בכלים דמושלי אבל בכיס וארנקי לא חיישינן ולפי שיטתו גם במידי דלא מושלי למ"ד סי' דרבנן לא הוי סימן מובהק דחיישינן לפקדון ולנפילה, ובאמת מצד נפילה הוי נפילה ביחיד ולא חיישינן ועי' נוב"י סי' נ"א מה שמפקפק בזה ועי' ברמב"ם בפי"ב מהל' גירושין הל' ג' ובאה"ע סי' קנ"ב סעיף י' דאין הבעל נאמן שנפל ממנו וע"ע בסי' קמ"א בב"ש ס"ק ד' ועי' בפנ"י בגיטין דס"ד מה שתי' לרב הונא ומה שמחלק שם דדוקא בטוען ברי חיישינן אבל בסתם לא חיישינן לנפילה דיחיד ואע"פ שהסימנים הרשומים בהפ"פ הם סימנים גרועים וראוים לכמה בני אדם ולא דמי להגט של שני יוסף ב"ש שהגט גופא אינו ראוי רק ליב"ש והוי נפילה דיחיד וכמ"כ הא דב"ב בשטר בשני יב"ש דחשיב שפיר נפילה דיחיד דעצם השטר אבד יב"ש זה ומצא יב"ש אחר משא"כ הפ"פ ראוי לרוב בני אדם מ"מ הוי נפילה דיחיד שאבד החולה ומצא מי שיש לו עתה חולי זה, וכה"ג השתמש החכ"צ בסברא זו בתשובה קל"ב בשאלה דיחיד אבל מחשש פקדון לשי' הב"י לא יצאנו דלד' החולקים על החכ"צ דשאלה דיחיד גרע וה"נ פקדון דיחיד וכ"מ ביבמות ד' קט"ו דאי לנפילה מזהר זהיר ואי לפקדון כיון דשמו כשמו והא אביי ס"ל דחוששין לנפילה בנפילה דרבים והא דאמר לנפילה מזהר זהיר משום דהוי נפילה דיחיד ואפ"ה הי' חושש לפקדון דיחיד וכן כתב בתשו' הגאון מטארנאפל בספר אבני מילואים.

אך ע"ז י"ל דאין לחוש שמא הפקידו בידו דאיך הי' משתמש בו והי' שולח יד בפיקדון להכתב על שמו בביה"ח וגם אי פ"פ דין שטרות יש לו מ"מ לפי המבואר במל"מ פ"ו מהל' טוען ונטען דנשבעים על שטרות שלא שלחתי בו יד דאף דנתמעט מדין שמירה מ"מ על שליחות יד חייב עכ"פ בודאי לכתחלה אסור לשלוח בו יד [דגם בשטרות איכא לא תגזול אף אם נתמעט מחיוב אונסין והא לד' הרמב"ן גם בקרקע איכא לאו דלא תגזול ויעוי' בתוס' ב"מ ד' ס"א בעבדים וקרקעות ועכ"פ שומר אסור לשלוח יד אף אם נתמעט מדין שמירה] וכמו שסמכו בתשו' ב"י ובתשו' צ"צ על אין השואל רשאי להשאיל דל"ח לשאלה וה"ה לפקדון ל"ח בכאן אחרי שהשתמש בזה ומוקמינן לי' בחזקת כשרות [ואף דיש לפקפק דאולי הי' מוכרח להתקבל בביה"ח ואף דאסור להציל א"ע בממון חברו היינו דמחויב לשלם אבל מותר להציל אבל ג"ז חששא רחוקה שלא הי' ביכלתו להשיג תעודתו עד שהי' מוכרח להשתמש בפקדון] ועוי"ל כמו דל"ח לשאלה במידי דלא עבידי למושלי ה"נ ל"ח בפ"פ הנצרך לו להראות ולהפקיד ביד אחר.

והנה בגוף הדין כבר כתבתי מהמבואר בתשו' מהרי"ם סי' מ"ג שיש לסמוך על פ"פ לחוד בלי שום צירוף ובזה יש לצרף עוד סי' החולי אף דמבואר בתק"ע סי' קי"ח דסי' חולי לא הוי סי' אמצעי אך במי שמסמן איכות החולה כתב בתשו' חמדת שלמה שיש לסמוך ע"ז דהוי סימן אמצעי ובזה הלא לד' המהר"ל מפראג מצרפינן סי' כלים מובהקים לסי' אמצעים מהגוף בממנפ"ש גם בכלים דלא מושלי אף לד' הב"י הוי סימן אמצעי דהא למ"ד סימנים דאורייתא סמכינן ע"ז וב' סי' אמצעים הוי סימן מובהק וגם דהוי שאלה דיחיד.

ויש להוסיף בזה דמה שחושש הב"י בכלים דלא מושלי הוא משום חזקת א"א, והנה הנובי"ק הקשה מ"ט חיישינן לשאלה הא איכא חזקה שכל שת"י האדם הוא שלו דאלימא מחזקת אשת איש והנתיבות בספרו קהלת יעקב תירץ משום דחזקה תלוי בקנין כמש"כ התוס' בב"מ בסוגיא דרכוב ומנהיג וכ"כ הרמב"ן בס' הזכות בכתובות בפ' הכותב גבי מלוגא דשטרי שמטלטלין כיון דנקנין במסירה והגבהה הוי תפיסה משא"כ בשטר שאין תפיסתו קנין אינו מוחזק כלל ולהכי גם חזקה שכל שת"י האדם הוא שלו ל"ש בבגדים שנמצאו על המת כיון דלאו בר קנין הוא ולהיורשים מחזירין דהוי כסימן וגם כאן נמצא וכאן הי' ל"ש במת שאינו רשות כלל והוי כנמצא על האבן יעוי"ש, וכ"ז בנמצא הבגדים על המת משא"כ היכא דהוחזקו הבגדים מחיים הרי חזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו וגם חזקה דכ"נ וכ"ה שייך בזה שהי' מקודם שלו, רק דמ"מ במידי דמושלי י"ל כמו שתי' הנובי"ק סי' ל"ז עפי"ד הפוסקים בחו"מ סי' ע"ב סעיף נ"ט דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לא אמרינן כן וגם חזקה דכ"נ וכ"ה ל"ש בזה כמש"כ הרמב"ן ביבמות דקט"ו בהא דשמא פינן דכיון דרגיל לה להשאיל ולפנות אבל במידי דלא מושלי דוקא בנמצא הבגדים על המת דל"ש חזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו מחמרינן משום חזקת א"א אבל בהוחזק מחיים דיש חזקה דכל מה שת"י הוא שלו בדברים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר מהכ"ת ניחוש משום חזקת א"א וא"כ בנ"ד הלא הוחזקו הבגדים והפאס שמסר בבית החולים בחייו שהם שלו גם לפ"מ שמפקפק החמדת שלמה ע"ז בסי' כ"ה מ"מ י"ל בנ"ד דהא דחושש הב"י בכלים דלא מושלי משום דבשעה שאנו דנין מצד חזקה שהוא שלו יש חזקת א"א המנגדתו אבל בזה דהוחזקו בחייו בשעה שלא היו דנין כלל על דבשב"ע וחזקת א"א והוחזקו הבגדים שהם שלו הוי ככל דבר שהוחזק ולא חיישינן עכשיו להחמיר משום חזקת א"א שכבר הוחלט הדבר בחייו שחפציו הם שלו ולמש"כ הב"ש דהיכא דהבע"ד אומר ברי גם הב"י מודה י"ל דעשיית מעשה ומסירת הפאס שלו והחזקת שמו הוי כאומר ברי וכמש"כ בכה"ג האבני מלואים בסי' ו' ס"ק ח' דעשית מעשה הנישואין הוי כאומר ברי יעוי"ש, מכל הלין טעמי נראה דיש להתיר בנ"ד על פי הפאס בלי שום פקפוק.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה