אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן י

סימן ט

בחדש טבת תרס"ח. איזה תשובות והערות בענין היתר מאה רבנים.

א

ע"ד שאלתו ביבמה לשוק שנשאת בטעות לכהן וכסבורה היתה שאינה צריכה חליצה לפי שמתו בניה בחיי בעלה ועתה אינה רוצה לקבל גט ומבקשת בעד זה ממון הרבה אם יש להתיר לבעלה לישא אשה אחרת בלא היתר מאה רבנים, הנה כבר ראה כת"ר מה שכתב החת"ס באה"ע סי' ג' באשה גרושה שנשאת לכהן בטעות שמחמיר להצריך היתר מק' רבנים אולם בנידון דידן נראה לדון שיש להתיר להבעל בלא היתר ק' רבנים דהנה הנוב"י דן במהדו"ת סי' נ' בחיי"ל שלא הכיר בה שצריכה גט אינו אלא מספק יעו"ש, ולכאורה יש להוסיף דביבמה לשוק גרוע משאר חיי"ל שלא הכיר בה דהתם הקדושין תופסין עפ"י דין והמום שאינו יכול לדור אח"כ אנו דנין אם מום שמחמת אסור מקרי מום דאפשר שערב עליו המקח ולא מקפיד על האיסור וכמו שכתב הר"ן בכתובות שם, משא"כ בזה ביבמה לשוק הקדושין היו בספק דקיי"ל כשמואל וא"כ הוי' מקח טעות בעצם הקדושין דהוא רוצה לקדשה קדושי ודאי והקדושין אינן חלין אלא מחמת ספק ודמי למה שנסתפק המל"מ בהל' אישות פרק ט' במי ששלח לקדש אשה והלך וקידש קדושי ספק דנסתפק המל"מ דלא הוי קדושין כלל משום דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי וחזינן דהוי קפידא ושינוי בשליחות וה"נ לא יחולו הקדושין גם מספק דהוה טעות בעצם הקדושין. ולפי"ז יש לדון בנ"ד להתיר אותו לישא אחרת בס"ס ספק אולי לא תפסי קדושין ביבמה לשוק ואם גם תפסי אולי הוי קדושי טעות דהוא חפץ לקדש בתורת ודאי ולא בספק בפרט לפי מה שצידד הנוב"י דבכל חיי"ל שלא הכיר בה הא דצריכה גט אינו אלא מספק.

ולכאורה יש לסתור זה מדברי התוס' ביבמות דף נ"ב בד"ה ניתן שכ' וכן הורה ר"ת הלכה למעשה באשה שלא ידעה שהיה לה יבם ונתקדשה והתירה להמקדש אחר חליצת היבם וכו' ומבואר דגט מיהא צריכה וכן מבואר בשו"ע סי' קנ"ט סעי' א' נותן לה זה שקדשה גט ולפי מה שדנתי הא יש בזה ס"ס ספק אם קדושין תופסין ביבמה לשוק כלל וגם אי נימא דתופסין הוי ספק דשמא זה מום המקפיד כמו שכתב הנוב"י בחיי"ל שלא הכיר בה דהגט הוא מחמת ספק וא"כ אינה צריכה גט כלל משום דהוי ס"ס להיתירא ואף דיש לחלק מחיי"ל שלא הכיר בה דהתם האיסור הוא עולמית ואין כל עצה להאיסור כלל אבל ביבמה לשוק יש לזה תקנה דאם יחלוץ לה היבם תהי' מותרת להמקדש אבל עכ"פ לפי סברתו דהוי קדושי טעות מצד אחר דהוא רצה לקדש בתורת ודאי ולא בתורת ספק כסברת המל"מ יקשה אמאי צריכה גט יבמה שנתקדשה בשוגג דאף אם תחלוץ אח"כ אבל הקדושין אלו לא היו אלא קדושי ספק ומבואר בשו"ע שם שצריך לחזור ולקדש אחר שיחלוץ לה היבם משום דקדושין הראשונים לא היו אלא קדושי ספק, וגם מה שכתבתי ליישב דלא דמי לשארי חיי"ל שלא הכיר בה משום דכאן אחר החליצה תהי' מותרת להמקדש אין זה מספיק אלא לשי' ר"ת דמותרת אח"כ למקדש אבל בשו"ע סי' קנ"ט פסק המחבר דאחר החליצה אסורה להמקדש וכמו שכתבו הגר"א והב"ש בשי' המחבר שם ומכ"מ פסקו מפורש דצריכה גט ואין לחלק דאיסור זה אינו אלא מצד קנס ולא מדינא אבל עכ"פ הלא אסורה לו לדור עמה וא"כ הוי קדושי טעות דעכשיו יש איסור תורה ולאחר החליצה ג"כ אינה ראויה לקיימה וכמבואר ביו"ד סי' קנ"ט במוכר דבר טריפה אף שאינו אסור אלא מדרבנן הוי מקח טעות והחילוק בין דאורייתא לדרבנן הוא אך כאשר אכל האסור אבל היכא דאיתא בעינא אין נפ"מ כלל אלא די"ל לפי המבואר בשו"ע דאם חזר הזר שגירשה מן האירוסין ונשאה אחר שחולץ לה יבמה אין מוציאין אותה מידו ולשי' הב"ש ה"ה אם לא גירשה ונשאת אחר שחלץ לה היבם אין מוציאין אותה, וי"ל כיון דבדיעבד אין מוציאין אותה לא הוי מום במקח דרק לכתחילה יש בה איסור ולא דמי לשארי איסור דרבנן, אלא דגוף החילוק מה שתהי' מותרת אחר החליצה הוא דחוק דעכ"פ גוף החליצה אינו בידו ומוכח מזה דבחיי"ל שלא הכיר בה הא דצריכה גט הוא בודאי ולא מספק כמו שנראה מדברי הר"ן בכתובות שם וגם ביבמה לשוק שלא הכיר בה דמי לכל חיי"ל דצריכה גט כמו בהכיר בה דמום מחמת איסור וקדושי ספק אינו נקרא מום לבטל המקח ואין לומר דמשום חומרא דא"א החמירו גם בס"ס דלפי"ז יקשה מאד דכל כי האי לא הוי ליה למסתם בשו"ע בדין זה והו"ל לפרש דרק משום חומרא דא"א צריכה גט ונפ"מ לפ"ז ביבמה לשוק שנתקדשה בטעות ואח"כ נתקדשה לשני דצריכה גט משני דאצל השני נשאר אך ספק אחד אם קדושין תופסין ביבמה לשוק ואצל הראשון הוי ס"ס דהספק השני הוי משום שלא הכיר בה ומשום חומרא דא"א החמירו בה להצריכה גט אבל בקדושי שני הוי ליה למתפס הקדושין מחמת ספק משמע מזה דסתמו הפוסקים דהא דצריכה גט היינו מדינא כמו שהכיר בה וא"כ אם קדשה שני אינה צריכה גט ממ"נ דאם קדושין תופסין ביבמה לשוק ממילא חיילי קדושי אין קדושין תופסין לא תפסי גם בשני וע"כ צריך לומר דצריכה גט בודאי [ועי' בשו"ת באר יצחק אה"ע סי' ג' מה שכתב בזה].

עוד נראה להביא ראי' דחייבי לאוין שלא הכיר בה צריכה גט בודאי מן התורה מדברי התוס' ביבמות דף ט"ז בד"ה בני צרות שהקשו לשמואל דמספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק הא משנתקדשה פקעה זיקתה והא לדברי ב"ה שעשו כדבריהם ונתקדשו לשוק ולב"ש הוי כחיי"ל שלא הכיר בה ולדבריהם בני ב"ה טועים בדין כסבורים הם שאינם צריכים חליצה א"כ הוי קדושי טעות ואם נימא דחייבי לאוין שלא הכיר בה אינה צריכה גט אלא מספק א"כ הוי ס"ס ספק שמא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק ושמא חייבי לאוין שלא הכיר בה אינה צריכה גט א"כ מה הקשו התוס' מיד שנתקדשה פקעה לה זיקתה דהא מצד ס"ס אין קדושין תופסין ואין לומר אם נימא דקדושין תופסין פקעה לה זיקה שוב ממילא לא הוי מום כלל ולא דמי לשארי חיי"ל שלא הכיר בה דאסורה לדור עמו אף שקדושין תופסין משא"כ ביבמה לשוק דאע"פ דגוף הקדושין הוי עבירה זה ענין צדדי ולא מום בגוף המקח שהרי על ידי תפיסת הקדושין נפקעת הזיקה ומותרת לו וע"כ לא הוי מקח טעות אבל זה אינו שהרי לשמואל דמספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק הרי ממילא אסורה לדור עמו גם אחר הקדושין שמא אין קדושין תופסין ולא נפקעת זיקתה וסוף סוף כיון דאינה ראוי' לו אחר הקדושין אם בתורת ודאי אם בתורת ספק כיון דאסורה לו הרי זה מום במקח ודמי לשארי חיי"ל שלא הכיר בה ואכתי קשה דהוי ס"ס בקדושין ומה הקשו התוס' דהקדושין תפקיע הזיקה אלא ע"כ צ"ל בשארי ח"ל שלא הכיר בה דצריכה גט מן התורה בודאי וגם ביבמה לשוק הדין כן אולם יש לדחות דאפשר לומר דלבני ב"ה דעשו כדבריהם על פי הוראה שנתפשטה אצלם דהלכה כב"ה דצרת ערוה מותרת לשוק נהי דלב"ש אסורה מ"מ לא חשוב כחיי"ל שלא הכיר בה אף לב"ש דכיון דסבורים הם דהלכה כב"ה ועושים כן לכתחלה אין זה מום במקח אף לב"ש כיון דלעולם לא יחזרו ב"ה מהוראתם ולדידהו הוי היתר גמור ומום חשוב רק מה דקפדי אינשי וכיון דלב"ה לא הוי שום קפידא כלל ממילא דקדושין תופסין אף לב"ש ושפיר הקשו התוס'.

ונראה להביא ראי' דחיי"ל שלא הכיר בה דצריכה גט בודאי מתשובת הר"ן סי' ס"ג דאשה שסברה שגט כשר ונתקדשה ונמצא גט פסול וספק פסול דצריכה גט משניהם וקשה אמאי צריכה גט מן השני כיון דחיי"ל שלא הכיר בה אינה צריכה גט אלא מספק והכא כיון דאסורה לו משום ספק א"א דגט הראשון הוי ספק פסול והוי מום במקח כמו מוכר דבר ונמצא ספק טריפה דהוי מקח טעות כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ט א"כ הוי ס"ס ספק שמא גט הראשון פסול בודאי ואין קדושין תופסין בא"א ואפילו נימא דגט הראשון כשר מכל מקום הא אסורה לדור עמו מספק והוי מקח טעות א"כ מס"ס אינה צריכה גט מן השני והא נראה מדברי הר"ן דמצד הדין צריך לגרשה ולא משום קנס דתצא מזה ומזה, וע"כ צ"ל דחיי"ל שלא הכיר בה צריכה גט בודאי והר"ן לשיטתו וכן העלה הנוב"י לדינא במהדו"ת שם בסי' קס"ב בהשמטות, וראיתי בספר תפארת צבי שחידש בח"ל שלא הכיר בה דאינה צריכה גט אלא מדרבנן וכן האריך בזה בשו"ת ברית יעקב חלק אה"ע והעלה לדינא שאינה צריכה גט אלא מדרבנן אבל באמת זה תמוה דלדבריהם יבמה לשוק שלא הכיר בה דקדושין אינן תופסין אלא מספק א"כ הוי לה ספיקא דרבנן לקולא ואמאי צריכה גט והרי מבואר מדברי התוס' ושו"ע שצריכה גט וכן מד' תשו' הר"ן ס"י ס"ג מוכח דהוי ספק תורה דאל"כ הא הו"ל ספק מדרבנן לקולא ולמה הצריכה גט מן השני.

ולכאורה יש לומר עפ"י מה שכתב הנוב"י דלהכי לא אמרינן בחייבי לאוין שלא הכיר בה אדעתא דהכי לא קדשה משום שאין לו כל כך הפסד משום שבידו לגרשה וכן יש בידו לישא עוד אחרת מה שאין כן אשה שאין בידה להתגרש יעו"ש, ולפי"ז בתר חרם דר"ג שאין בידו לגרשה בעל כרחה ממילא יש לומר דאדעתא דהכי לא קדשה, אולם אין לבנות יסוד על דברי הנוב"י הנ"ל שהרי יבמה לשוק שנתקדשה בשוגג שהצריכה ר"ת גט אע"פ שהטעות היתה גם אצל האשה שגם היא לא ידעה וכסבורה היתה שאינה צריכה חליצה ואין בידה להתגרש ולא אמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה אלמא דאין חילוק בין אשה לאיש.

מכל מקום נראה לדינא בנידן דידן ביבמה לשוק שלא הכיר בה דאע"פ דצריכה גט מן התורה מ"מ לענין חרם דר"ג כיון דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק אלא מספק א"כ לגבי חדר"ג הוי ספק חרם ואפילו לדעת המחמירין בספק חדר"ג כספק של תורה מ"מ אפ"ל דר"ג גזר רק בודאי אשה ולא מספק ומספק אין עליו שום שיעבוד, ודוגמא לזה אמרינן בנדרים י"ט לא מחית אינש נפשיה לספיקא והכי עדיפא ביבמה לשוק דאי אפשר להיות ודאי קדושין וספק אשה אינה בכלל התקנה דחר"ג עוד נראה מה שהחמיר החת"ס והצריך היתר מאה רבנים בחיי"ל שלא הכיר בה אעפ"י שאסורה לו משום דחשש לדעת המחמירים דאפילו במקום מצוה גזר ר"ג א"כ בנ"ד הוי ס"ס ספק שמא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ואין זה אשתו כלל ואפילו תימא דקדושין תופסין ביבמה לשוק ספק אי גזר ר"ג במקום מצוה דהא אסורה לו משום יבמה לשוק, ועי' בפתחי תשובה באה"ע סי' ל"ט סעי"ה מה שהביא מתשו' גליא מסכתא להקל באסור חרם ר"ג במום שדרך בני אדם להקפיד עליהם ועי' עוד במלבושי יו"ט סי' ג' מה שהקיל בגוף הוראת החת"ס בזה וע"כ נראה בזה שאינה רוצה לקבל גט שיש להתיר לו לישא אשה אחרת ואינו צריך היתר מאה רבנים.

ב

ועל דבר אשר הודיעו הרבנים שיחיו, אשר לדבריהם נתברר הדבר בבירור גמור וע"י גב"ע כדת אשר אשת האיש מ' ישראל ב"ר יהודא ליב הדר בעיר אלמורע באמעריקא] נשתטית זה כשתים עשרה שנה והיתה באמעריקא בבית המשוגעים, ואחרי כי לדעת הרופאים אין לה תרופה השיבה לבית אביה במדינתינו וכבר הורו רבותינו להתיר לבעל נשתטית לישא אשה על אשתו על פי הסכמות וחתימות מאה רבנים מג' מדינות, אולם בנ"ד שהוא באמעריקא ואשתו במדינתינו הי' לכאורה מקום לפקפק דאסור לו לישא אשה באמעריקא מצד דינא דגמרא דאמר ראב"י אל ישא אדם אשה במדינה זו וילך לישא אשה במדינה אחרת כמבואר ביבמות דל"ז וביומא די"ח וכמבואר בשו"ע אהע"ז סי' ב' ויעוי' בבית מאיר שם שכתב דמלשון הגמ' והרמב"ם משמע דוקא בנשא אשה על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה, והטעם י"ל משום דאז מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש ומשום מילתא דלא שכיחא שמניחים אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ד, וא"כ דוקא במתה או נתגרשה ממנו אבל בנשתטית לפי הנהוג שמשליש הגט ועושה שליח להולכה למסור לידה לכשתשתפה ולא בתורת זכוי כדעת השואל בפנים מאירות, [דאע"ג דקיי"ל בחו"מ סי' רע"ג סי' ט"ז דהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה מ"מ ראוי לחוש לדעת הרמ"ה הובא ברא"ש כתובות ד' כ' ובקצוה"ח ובנתיבות שם דדוקא בעתים חלים ועתים שוטה מהני זכי' ולא בשוטה גמור וגם אין זה ברור דהוי זכות גמור וגם לדעת הרי"ף אף בזכות גמור בגט שיחרור אינו חוזר אבל לא הוי גט עד דמטי לידו עכ"פ הלא נהגו להשליש גט ע"י שליח להולכה ולא בתורת זכוי משום כמה טעמים ופקפוקים] וא"כ כל זמן שלא נתגרשה הרי הוא בכלל הגזירה דלא ישא אשה במדינה זו וכו' ויעוי' בשו"ת שם ארי' חאה"ע סי' ס"ח מה שהאריך בזה דאין חילוק בין יש לו בנים ממנה או לא וגם בעקרה וזקנה וקטנה שייך להא דראב"י אולם נראה לפי המבואר בגמ' שם שאני רבנן דפקיע שמייהו והכי קיי"ל בשו"ע וי"ל כיון דבנשתטית צריך לזה היתר ק' רבנים קלא אית להו וכן נראה מד' הבית הלל שכ' דבזה"ז אין נפ"מ בדין דלא ישא אשה על אשתו משום חדר"ג והא נפ"מ בנשתטית אלא נראה דגם בנשתטית מותר לישה אשה על אשתו, עוי"ל דעל ידי מה שישא אשה אחרת הרי נאסרת עליו אשתו הראשונה הנשתטית משום חדר"ג וכל שאינה ראוי' ואסורה לו אין זה בכלל הגזירה דלא ישה אשה על אשתו ועי' בעין יצחק חאה"ע סי' ב' ובנ"ד נראה לפי העובדא שהיתה אתו יחד באמעריקא ורק אחרי שהיתה זמן רב בבית המשוגעים שלחה למדינתנו א"כ כיון דדרו יחד אין זה בכלל הגזירה דלא ישא אשה במדינה זו וילך למדינה אחרת אחרי שהיו יחד באותה מדינה ולא יבוא הדבר לידי זמה דאח נושא אחותו ודוקא במניחה במדינה זו מתחלה וילך לבדו במדינה אחרת משא"כ בזה שדרו שם ביחד וקלא אית להו אחרי שאין זה בכלל הגזירה הנ"ל מצד חרם דר"ג כבר נמנו להתיר לבעל הנשתטית, ועל דבר מה שאין לו להשליש מזומנים לסלוק כתובתה ושארי חיובים שכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים להתיר גם בכה"ג אם אמנם הראי' שהביא המהרי"ם פאדאווא מגיטין דמ"א שכותב העבד שטר על חצי דמיו איני מכיר דהא בודאי התם הפקיעו חז"ל זכות האדון מדין הפקר ב"ד שאינו יכול לשעבד בהעבד דהא גם אי הי' נותן לו הדמים אם אין האדון רוצה לשחררו הרי הוא ברשותו לולא תקנת חז"ל והפקירם ומכש"כ אם אינו נותן לו רק שטר על חצי דמיו ומשום תקנת העבד הפקיעו זכות האדון ולא הפקיעו יותר מהנצטרך לתקנת העבד וכיון שאפשר לעבד לתת שטר על חצי דמיו מהכ"ת יפקיעו זכות אדוניו לגמרי, אבל בנ"ד הא לא מצינו כלל שהפקיעו זכות האשה ואדרבא האלימו ותנאי התנו בהתקנה דבאופן זה יתירו שבעת השלשת הגט ישלם החיובים שיש עליו א"כ אין לו לשלם לא התירו בכה"ג וזהו ענין אחר ואינו נוגע למשנתינו דח"ע וחב"ח, ורק שהוא ספק בתקנה, אולם בגוף הדבר כבר הורה הנתיבות בסי' בית יעקב הל' כתובות סי' ע' ובתשו' רעק"א החדשות סי' מ"ד להתירא שאין זה מעכב ואין אנו מעגנים אותו על כך, והנני נמנה עם המתירים להתירה.

ומה שהעיר רב אחד מנדרים ד"כ דמי שעבר על נדרו כו' אין אנו נזקקים כו' לא מצינו כן לעכב לדבר מצוה ואם גוף החרם אנו מתירין בשביל תקנתו מכש"כ שאין לקונסו ולעגנו גם לזמן, ומה שהביא ראי' מד' הראב"ד בהבחנה התם מה בכך שממתין הא מן הדין בידו לישא אחרת ולא יהא שרוי בלא אשה וגם בנ"ד הא עיקר ההיתר הוא בשביל דבר מצוה ומה"ט אין לקונסו ג"כ, ולבד זה י"ל דבנשתטית לא גזר רבינו גרשון כלל ואין כאן היתר רק דמעיקרא לא גזר, ורק כדי שיהא פרסום בדבר שלא יבואו להקל התנה שיהי' ק' רבנים המסכימים אבל בעיקר הדבר לא גזר וא"כ מתחלה אין כאן חרם כלל.

ג

וע"ד נשתטית הכלואה ז' שנים בביה"ח שם והרופאים אומרים שאין תרופה למחלתה ובעלה גלמוד כי בניו יצאו מביתו ודעת כת"ר להתיר לפי שאין לו רק בנים זכרים, וגם אין לו מי שישמשנו ודרכיה דרכי נעם ואף שלא במקום מצוה יש להתיר לפי"ד הנה ע"ד שאין לו אלא זכרים מפורש בנמוקי יוסף ביבמות פ"ו במשנה דאין כופין להוציא ובמקום שנהוג חר"ג גם בכה"ג אינו יכול לגרשה יעו"ש, אולם גם באופן שקיים פו"ר דעת האחרונים להתיר משום הרהורי עבירה וכ"כ בשו"ת תפארת צבי אהע"ז סו' ל"ח דלהפריש מעבירה הוי כמעשה מצוה, וביותר נראה לדון שמחויב לבזבז ממונו ולהשתדל ע"ז שלא יהי' שרוי בלא אשה עפמש"כ ההפלאה בספרו נתיבות לשבת בשו"ת סי' ב'] להעיר דעל מצות פו"ר אינו מחויב לבזבז כל ממונו דאינו מחויב ליתן כל אשר לו בעד מצות עשה, כמבואר ביו"ד סי' קנ"ו ומישב בזה ד' המהר"י מינץ ולגבי חדר"ג מסיק דמשערין כמה ראוי ליתן לפי עשרו בעד מצות פו"ר דאין הדבר תלוי במ"ע אלא לפי ערכו וזה השיעור שמחויב ליתן לה לרצותה יעו"ש, וכ"ז לגבי מצות פו"ר לישא אשה על אשתו שאין לו בנים הימנה אבל להיות שרוי בלא אשה דהוא הצלת עבירה ונוגע לאיסורא דמחויב לבזבז כל ממונו כמבואר באו"ח סי' תרנ"ו והוא מדברי הראב"ד הובא בב"י והפרמ"ג שם מסתפק באיסור דרבנן אי מחויב לבזבז כל ממונו, אולם שי' הרי"ף דלעמוד בלא אשה הוא איסור דאורייתא כמש"כ הרד"ך [הובא בפתחי תשובה סי' א' ס"ק י"ב] ואף דלגבי מכירת ס"ת נחלקו בזה דשי' הנמוקי יוסף דבשביל פו"ר ושבת מוכרין ובשביל הרהורי עבירה אין מוכרין ושי' הרמב"ן דמוכרין מ"מ י"ל דזה דוקא בדינא דגמרא משא"כ בחדר"ג גם הנימוק"י מודה [גם לשי' הנמוק"י בשביל מצות דלערב אל תנח מוכרין ס"ת והכא דא"י לדור וכשישא אשה בת בנים יקיים אל תנח] וכ"כ הנובי"ת סי' ו' לדון דאפילו לדעת האומרים דרגמ"ה גזר במקום מצוה היינו בביטול מצות פו"ר אבל במקום שנכשל בעבירה לא גזר ואף דשם לא רצה לסמוך על זה בעובדא דידי' הוא מחמת שהלכה מפני רעבון ברשות בעלה יעו"ש ולא אמר בה לא איסור ולא היתר אבל בנשתטית בודאי גם הנוב"י מתיר בזה וכן ראיתי בכמה ספרי האחרונים שהקילו בזה, וע"ד אם באפשרי להשיג חתימות ק' רבנים ע"י מכתבים כבר כ' בשו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' ב' דדי בזה.

ד

וע"ד מכתב הרה"ג ר' אברהם דובער שי' רב בפערם אדות ר' חיים ב"ר אברהם יצחק שאשתו מרדה וברחה לאמריקא זה ארבע שנים ודעת הרה"ג הנז' ודעמו להתיר להנ"ל עפ"י מאה רבנים לישא אשה על אשתו, לכאורה לא נתברר עפ"י הגב"ע משני עדים שמרדה רק דברי הרב דפערם לבד מה שנשא ונתן ודבר עמה כי מהבריחה לבד אין זו ראי' מספקת אולי מתוך קטטה הוכרחה לברוח כמו שברח הוא מתחלה וכמש"כ כן הנובי"ת אהע"ז סי' ז', ועדות הרב הוא רק ע"א ותלוי במחלוקת דדעת הב"ש באה"ע סי' קנ"ח דאין ע"א נאמן להעיד שמתה עליו אשתו להתיר חדר"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקה והנובי"ת שם מקיל דבדרבנן מהני ע"א נגד חזקה יעו"ש.

אולם נראה כיון דבעיקר הדין במורדת נראה מדברי הגאונים האחרונים שא"צ היתר מאה רבנים כמש"כ המהרשד"ם הובא בתשו' רעק"א החדשות סי' פ"ב וכ"כ הנתיבות בתשו' נחלת יעקב סי' ה' בתשובתו להגרע"א וכ"ה בס' תועפות ראם חאה"ע סי' ג' אלא דבתשו' חת"ס חאה"ע סי' ג' השוה את הדין דאפילו בפשעה, צריך היתר ק' רבנים ולפי הנראה גדר גדרו עפ"י מש"כ המהרי"ק כי הדור פרוץ ואם יתירו במורדת יבואו להתיר גם לכשהקדיחה תבשילו ויאמר שהיא מורדת, ומהרשד"ם סי' ק"כ מה"ט לא השוה מדותיו דבסתם מורדת מחמיר ובמורדת קרוב לד' שנים מתיר וע"כ המנהג שצריך היתר ק"ר שלא יעלה הדבר בנקל ושלא יבואו לידי מכשול ופרצה כיון דבעצם הדין במורדת א"צ היתר ק' רבנים וא"כ הא הרב דפעם שידוע לו בבירור כל הפרטים שהיא מורדת הרי בידו להתיר והבעל הא אומר ברי לי ועיקר החרם עליו.

ועוד נראה דבברחה ועזבתו כמה שנים שאינה מודיעה לבעלה מקומה ורק יודע מעוברים ושבים אף אם בתחלת הבריחה לא היתה מורדת אבל עצם ישיבתה בהעלמה לעגן את בעלה הוי מורדת, שו"ר בשו"ת זית רענן מהדו"ת חאה"ע שכ"כ ואעפ"י דמורדת מדינא דגמרא צריך התראה והכרזה ומה"ט נתחבט בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק סי' קי"ד וכתב דלאו קו"ח הוא דאם לממון הקל לא הוציאו אלא בהתראה והכרזה מכש"כ להתיר חדר"ג החמור, מ"מ אינו נראה כן מדברי רבותינו האחרונים ורק להפסיד כתובתה צריכה הכרזות אבל לא להתיר חדר"ג דאדעתא דהכי לא גזר, שו"ר בשדי חמד שהביא ד' המחברים שכתבו שלא כדעת השואל ומשיב ולכל היותר נצרך היתר ק' רבנים והשלשת הגט כמו בנשתטית ואעפ"י שנראה מדברי החת"ס אה"ע סי' פ' שצריך להתרותה שיתירו החרם מ"מ בודאי אין התראה זו מעכבת בברחה וא"א להתרותה והרי היא כמותרה ועומדת ואי אפשר שיעוגן עי"ז, ובנוגע להשלשת כתובה שלא הפסידה מדין מורדת שלא היו התראות והכרזות נראה שצריך להשליש והנובי"ת כ' בשהה עשר שנים ולא ילדה שא"צ להשליש הכתובה דדוקא בנשתטית שאנוסה לקבלת הגט משא"כ בזה שבידה להתגרש ואינה רוצה להתגרש אינו מחויב להשליש אבל בברחה ולא נודע מקומה ואי אפ"ל שהרי בידה להתגרש כעת בודאי שצריך להשליש הכתובה וכן נראה מדברי המחברים וכן בהשלשת הגט כדי שלא תתעגן אח"כ אם תרצה להתגרש, והנני נמנה בזה עם הגאון מו"ה רפאל שפירא נ"י להתיר לכשיקוים כל התנאים בזה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה