אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טז

סימן טו

ווילנא ב' אד"ש עטר"ת

על דבר העגונה אשת מענדל מאסעוויצקי כפי פרטי הגב"ע שהוגבה ע"י הרבנים מו"צ דפ"ק שנמצאו שני מכתבים גלוים בבגדי הנהרג במלחמה האחד שכתוב אליו מאשתו והשני הי' חלק אך האדרעסע נכתב בכתב יד מענדל מאסעוויצקי כפי הכרת אשתו, והנה המכתבים הנ"ל ל"ש בהם חשש שאלה והמכתב החלק שכתוב בכת"י לאשתו האדרעסע הלא היה נצרך לו להשיב ומוכח מזה שהמכתבים הגיעו לידו ולא נפלו לכתחילה ביד אחר שהיה כתוב בכתיבת ידו וכן שלא מסרם ליד אחר לשלוח ע"י פאסט שהרי המכתב היה חלק רק אדרעסע שלו כתב בכתיבת ידו, ורק שיש לחוש שמא שאל ההרוג הבגד מאיש חיל אחר ושכח שם המכתבים, אולם בגדי אנ"ח השייכים להממלכה ואינם שלו בודאי הם בגדים דלא מושלי כי הבגדים הם מסומנים ואין לאנש"ח בגדים כפולים ואיך ישאילם לאחר, רק מה שיש לחוש בזה הוא שיטת הב"י דאף בגדים דלא מושלי חיישינן לשאלה וכמו שהסביר הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן ובעינן סימן מובהק כיון דיש אפשריות בשאלה לפעמים שוב לא הוי סימן מובהק ויש לחוש לפי"ז שמא השאיל הבגד לאחר ושכח שם שני המכתבים.

א

והנה הגאון מו"ה יהושע אבד"ק טרניפאל בעהמ"ח ספר יהושע בתשובה הנספחת לס' אבני מלואים כתב בתוך התשובה ואם תרצה לומר דכליו שאל לאחר ושכח בהם המכתבים שעמו לזה לא חיישינן דאל"כ מאי משני כיס וארנקי לא מושלי אינשי דילמא שאל לו כסותו ושכח בהם כיס וארנקי אלא עכצ"ל כיון דאין דרך להשאיל כיס וארנקי מידכר דכיר ליה ולא ישכח בבגדיו כו' עכת"ד, ולכאורה דבריו נסתרים מדרש"י ביבמות דק"כ מצא קשור בכיס מאי איכא למימר ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל, הרי דאע"פ דעל הגט ל"ש ענין שאלה לא אמרינן דמידכר דכיר ליה ולא ישכח בבגדיו אלא דמ"מ חיישינן ששכח בו את הגט וצ"ל בביאור דרש"י ולחלק בין כיס וארנקי שיש בהם צורך וחשיבות בפ"ע ולא מושלי ליה בגלל החשיבות על כן מידכר דכיר ליה ולא שכחם בבגדיו כי אדם עשוי למשמש בכיסו משא"כ גט מה שאין בו חשש שאלה לא בשביל החשיבות לפי שיכול לכתוב גט אחר ורק שאין בו חשש שאלה משום שאין בו צורך לאחר וע"כ ישכח בבגדיו כמילתא דלא רמיא עליה וחוששין שמא שכח בו את הגט, ולפי"ז הדבר תלוי בחשיבות החפץ לבעליו ובעובדא של הגאון אבד"ק טארניפאל שהיה בהכתבים אטעסטאט שיש בו צורך גדול לעצמו וכמש"כ שם שא"א להשאילו מפני הצורך לעצמו מידכר דכיר ליה ולא ישכחם בבגדיו משא"כ בכתבי מכתבים שאין בהם צורך גדול רק שלא שייך בהם חשש שאלה לפי שאינם נצרכים לאחרים בזה י"ל ששכחם בבגדיו כמו שפרש"י בגט ולהכי לשי' הב"י שיש להחמיר אף בכלים דלא מושלי יש לחוש בנ"ד שמא השאיל לאחר ושכח את המכתבים בבגדו.

ולכאורה צ"ע מי דחקו לרש"י לפרש כן הא בפשוטו י"ל שהשאיל את הבגד לאחר והניח האחר שם הגט ואבד כמו שנראה כן מפרש"י בב"מ דכ"ז וכבר הרגיש בזה הפנ"י בב"מ שם, ונראה עפמש"כ בס' תורת גיטין בשינוי הסוגיות דב"מ ויבמות ובישוב קושית התוס' בגיטין דכ"ז דאמאי לא פשיט בב"מ מהך ברייתא דמצאו קשור בכיס דסימנים דאורייתא דבב"מ מספק"ל בסימנים דאיתרמוי איתרמי וחשש רמאי כמש"כ הר"ן בחולין דע"ט והפנ"י בב"מ שם דלהכי לא משני בסימנים מובהקים יעו"ש וביבמות לא מספק"ל מצד הנאמנות ול"ש החשש דילמא מיחזי חזי או כסומא בארובה דהא במיתת הבעל לא חיישינן למשקר אפי' בע"א ואין לחוש רק דילמא איתרמוי איתרמי אחרינא כיוצא בו ולהכי מוכיח מברייתא דמצאו קשור בכיס דסימנים דאורייתא דמדאורייתא אין לחוש לזה דהא הבעל אינו חשוד לקלקלה ואיתרמוי איתרמי לא חיישינן ולהכי לא פשיט בב"מ באבידה היכא שיש חשש דמשקר ובגט אשה דאיכא חשש דמשקרת יעו"ש שהאריך בזה, ועפ"ז י"ל דלהכי ס"ל לרש"י ביבמות דמאי דמקשה שם ממצאו קשור בכיס דאין בזה מצד ספק נאמנות ובבעל הא בודאי נאמן שבידו לגרשה כמש"כ הראשונים או שמצא בעצמו ולהכי במאי דמקשה וליחוש לשאלה אי אפשר לפרש שהשאיל לאחר והאחר אבד את הגט בכיס זה דהא הבעל נאמן שאבד הגט ואינו חשוד למשקר וכיון דהבעל אומר שאבד שהיה מונח בכיס ונאמן על זה ול"ש חשש שאלה, וע"כ פרש"י שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט דענין שאלה הוא מילתא דלא רמיא דהא מיירי בכל גווני שאינו אומר ברי שלא השאילו לאחר ויש לחוש מצד עצמו שמא קשר בו השואל את הגט ושכח והחזירו לזה (ומה שפרש"י בב"מ בענין אחר משום דהתם מיירי גם בענין הנאמנות וכמו שמפרש רש"י שם בשליח שאבד את הגט ומיירי גם באופן שמצא אחר והשליח אינו נאמן כמש"כ הר"ן משום דלא ליהוי מרא דגיטא תרעומות עליה או משום נוגע שלא יפסיד שכרו, וי"ל דהא דאינו מוכיח מזה דסימנים דאורייתא עפמש"כ הש"ש בש"ז דפסול זה אאמד"ר ויעו"ש ואפשר דבחשש פסול דרבנן מהני סימנים דרבנן ותירוץ זה הוא באופן אחר דלא כמש"כ הנתיבות בתשובתו להחמדת שלמה יעו"ש].

ב

ויש להוסיף עוד דמה ששינה רש"י פירושו בב"מ מיבמות דביבמות שם דייקינן דסימנים דאורייתא מדסמכינן על הכרה ולכאורה קשה הא חששא דשני יב"ש אאמד"ר וא"כ איך מוכח מזה דסי' דאורייתא וכבר הרגישו בזה, וצ"ל דמשמע להש"ס דמיירי אף בהוחזקו ובמקום ששיירות מצויות דהוי חשש דאורייתא וכמבואר בפוסקים, וביותר י"ל דהא ביבמות קאי לרבא והא ס"ל בדקט"ז דחיישינן לשני יב"ש דוקא בהוחזקו ושיירות מצויות והוי חשש דאורייתא וכיון דאיכא חשש דאורייתא ראוי לנו לחוש גם מחשש שכחה שאינו רגיל כל כך, אבל בב"מ דאינו מוכיח הש"ס מזה דסי' דאורייתא כמשה"ק התוס' שם משום די"ל דהברייתא מיירי בלא הוחזקו או דלא שכיחי שיירות ומ"מ מקשה דניחוש לשאלה דע"י חשש שאלה נגרע גם סימן בינוני והוי סימן גרוע ומה"ט גם סימנין דרבנן לא יועילו וכיון דחשש זה אאמד"ר לא חיישינן לשכחה בדבר שאינו רגיל כיון דהשאלה בעצמותו ליוסף ב"ש לא שכיחא לא חיישינן ג"כ שמא שכח.

ובמה שכתבתי דבחשש דרבנן לא חיישינן לשכחה בדבר שאינו רגיל י"ל גם לשי' הב"י דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וכמש"כ הב"ש בטעמו דלמ"ד סימנים דרבנן כל. שיש אחד מאלף שיקרה לפעמים שאלה לא הוי סימן מובהק מ"מ לא מצינו שחשש הב"י רק מחשש שאלה בכלים דלא מושלי משום דיקרה לפעמים אף דעל פי רוב לא מושלי אבל שניחוש ג"כ לשכחה בכלים דלא מושלי דעל פי רוב לא מושלי ועל פי רוב ממשמשים בבגדים ואינם שוכחים הא זה לא מצינו למיעוטא דמיעוטא כזה שיחוש הב"י, ובזה היה נראה דגם לשי' הראשונים דחיישינן ששכח והשאיל לאחר כל זה בכלים העשוים להשאיל דלא רמי עליה ושכח אבל בשאינם עשוים להשאיל אף לשי' הב"י דמחמיר מ"מ לא חיישינן שמא שכח והשאיל דבודאי מידכר דכירי, ובזה היה נראה לתרץ שי' הב"י מהסתירה בסי' קל"ב שפסק שם או שמצא קשור בכיס וארנקי או בטבעת שחזקת כלים אלו שאינם משאילם לאחרים, מבואר דבגט מודה הב"י שאין לחוש והב"ש בסי' י"ז הרגיש בזה וכתב ואפשר בגט שהבעל דבר לפנינו ולא אמר דהשאיל ל"ח לשאלה אבל כאן חיישינן לשאלה שמא השאיל הבעל והב"ש הוסיף ע"ז מיהו הסוגיא עדיין אינו מיושב וכוונתו דהא הש"ס מדמה ומקשה ממצא קשור בגט ואינו מחלק, ולמש"כ א"ש דבאמת לפי המסקנא למאי דמשני דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה אף לשי' הב"י דלמ"ד סי' דרבנן לא הוי סימן מובהק דאפשר שיקרה לפעמים שישאיל אבל שישאל וישכח מילתא דרמי עליה כלים דלא מושלי דבודאי מידכר דכירי לא חיישינן, ולהכי בגט אף אי מצא אחר מ"מ למש"כ התוס' בב"מ די"ח דלא חיישינן שישקר הבעל או השליח במזיד ורק דחיישינן לשמא השאיל ושכח לא חיישינן בכלים דלא מושלי דמידכר דכירי אבל לפי ההו"א דמקשה מכלים העשוים להשאיל דלא רמי עליה חיישינן לשאלה כמשכ"ל ומה"ט מדמה לגט דחיישינן שמא שכח, אמנם לפי המסקנא בכלים דמושלי דעשוים להשאיל הוי מילתא דלא רמי עליה חיישינן גם לשכחה אבל בכלים דלא מושלי דודאי מידכר דכירי לא חיישינן לשכחה גם לשי' הב"י וא"ש, ואף בכלים דלא מושלי בגט גם באינו אומר ברי לי שלא השאיל מהני כמבואר בתשו' ב"י רק שאינו זוכר שהשאיל ובסתם כלים דמושלי בעינן שיאמר ברי לי, מ"מ נראה דבכלים דלא מושלי כל זמן שאינו נזכר שהשאיל כיון דמידכר דכירי לא חיישינן ששכח.

ג

וביותר יש לישב תירוץ הב"ש דלהכי מהני ברי לי לפי המסקנא שלא השאילו או בסתמא שאינו יודע אם השאילו בכלים דלא מושלי הוי כברי לי ואף במצא אחר נאמן, משום דהא דלשי' הב"י לפי המסקנא לא מהני בכלים דלא מושלי למ"ד. סימנים דרבנן משום דלא הוי סימן מובהק כמו"ש הב"ש אבל עכ"פ סימנים דרבנן מיהא הוי, והנה הא דאינו נאמן השליח אף דבאמת יש על זה דין איסורין כמש"כ הרמב"ן בגיטין והה"מ בפ"ו מהל' גירושין רק לפמש"כ הראשונים בטעמם דהוי נוגע כי היכי דלא ליהוי מרא דגיטא תרעומת עליה או שלא יפסיד שכרו והש"ש כתב דא"א מדרבנן, ופשוט דבזה לא הוי אלא מדרבנן דהא באיסורים אין פסול נוגע ורק רבנן החמירו באיסורים בגט עכ"פ בחשש זה שאאמד"ר הא מהני סימנים דרבנן וא"כ כלים דלא מושלי דלא הוי סימנים מובהקים אבל סימנים דרבנן הוי א"כ שפיר מהני באומר ברי לי כיון דאין בזה אלא חשש דרבנן [ונראה דאפי' לשי' הסוברים דלא מהני סימנים דרבנן באיסור דרבנן וכמש"כ הפנ"י להוכיח מב"מ די"ט דהא חשש שני יב"ש אאמד"ר וע"י בש"ש ש"ז פי"ח כל זה בדין איתרמוי איתרמי די"ל דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקון וכיון דיש בזה פסול עצמות מדרבנן מחשש מיעוט דמשאל"ס או חשש שני יב"ש בעינן סימנים מובהקים, משא"כ בדין נאמנות שאין בזה דין כללי אלא דבדין זה החמירו לחוש שמא משקר הם אמרו והם אמרו דמהני סימנים דרבנן, עכ"פ צירוף סימנים דרבנן להעדאת השליח מהני], וכ"ז לפי המסקנא אבל לפי ההו"א דחיישינן לשאלה בכלים דמושלי ואין כאן סימנים כלל והוי כסימנים גרועים דלא מהני כלל אף מדרבנן שפיר מקשה דניחוש לשאלה וחיישינן דמשקר.

ובעיקר הדין של הב"י בכלים דלא מושלי דמחמיר משום דלא הוי סימן מובהק כמש"כ הב"ש נראה דרק משום דאפשר דאיתרמוי איתרמי שהשאיל ולא הוי סימן מובהק אבל לא משום חשש דמשקר בטענת ברי כיון דרוב לא מושלי מסייע לטענת ברי, ומיושב בזה גם קושית הנוב"י א"כ חמור בעידי אוכף דמחזירו למ"ד סימנים דרבנן היכי משכח"ל דבכלים דלא מושלי מהני טענת ברי של בעל האבידה דרק בכלים דמושלי לא מהני ברי נגד השמא כמש"כ הפנ"י נגד רוב העולם אבל בכלים דלא מושלי דמסייע לו הרוב מהני טענת ברי, עכ"פ כמו דמצינו דמחזירים בעידי אוכף למ"ד סימנים דרבנן ומהני טענת ברי של בעל האבידה כן מהני טענת ברי שלא השאיל לאחר ורק בנמצא מת לבוש בכלים דלא מושלי חיישינן מצד איתרמוי איתרמי ולא הוי סימן מובהק אבל לגבי חשש משקר מהני טענת ברי בסיוע הרוב דלא מושלי ולהכי מהני נמי בגט ומחשש שכחה שמא השאיל ושכח לא חיישינן בכלים דלא מושלי כמו שנתבאר.

ד

והנה הנוב"י כתב בשי' הב"י דלהכי מחמיר אע"פ דאיכא חזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו משום דאיכא חזקת חי וחזקת א"א, ועי' בנוב"י קמא סוף סי' ל"ז כתב שמי שעזב אשתו עגונה והלך למדה"י ואח"כ נמצא אחד מת ומכירים אותו ע"י כלים יש להחמיר אפי' בכלים דלא מושלי, אבל במי שישב עם אשתו והלך לסחורה על דעת לחזור ולא חזר שעכ"פ איתרע חזקת א"א שתיכף נולד לנו הספק מיתה על האיש הזה ודאי יש להקל בכלים דלא מושלי יעו"ש ובאמת שזה צ"ע אם אתרע ע"י זה חזקת חי, והנה בנ"ד שהיה במערכת המלחמה דמבואר בגיטין דכ"ח דעיר שכבשוה כרקום נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וכמבואר בב"ב דקנ"ג בספינה שרובן לאבד ומתשובת הריב"ש מבואר דכל השלשה דברים שאמר ר"א בן פרטא לפני חכמים דנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים הוי רובן לאבד ובכה"ג איתרע חזקת חיים, והנה בחיילות העומדות במערכות המלחמה אף אם נדון כעיר שהקיפוה כרקום הא שיטת הב"י וכמו שפסק כן בשו"ע אהע"ז סי' קמ"א סעיף ס"ט דעיר שהקיפוה חיל ממלכה אחרת נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים ועי' בשו"ת ברית אברהם אהע"ז סי' ס"ה שהאריך בזה אם נדון עומדים במלחמה כעיר שהקיפוה כרקום או כעיר שכבשוה כרקום, ואף דהמהרי"ט השיג על הב"י ומפרש ד' הירושלמי דקאי אסיפא דשל מלכות אחרת גם בכבשוה כרקום הוי בחזקת חי, אבל עכ"פ לשי' הב"י דמחמיר בכלים דלא מושלי הא ס"ל דבהקיפוה חיל ממלכה אחרת נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים א"כ איתרע חזקת חי, ובכה"ג דאיתרע חזקת חי גם הב"י מודה בכלים דלא מושלי להקל כמו בגט, הן אמת דבשו"ת ברית אברהם סי' ס"ה האריך שם ומבאר כל השיטות ומסיק להלכה דהיכא דאפשר לברוח מן המלחמה איכא למיתלי ולהעמידו בחזקת חי אבל דבר זה לפי המקום ובגדוד הטאמבאווי שהלכו רובם לאבד בזה נראה דבודאי איתרע חזקת חי ועי' בשו"ת בית אפרים אהע"ז סי' י"ט שהעלה דבכה"ג איתרע חזקת חיים א"כ י"ל דבכה"ג גם הב"י מודה, ואם הנוב"י מצדד להקל בהלך לסחורה על דעת לחזור ולא חזר דאיתרע עי"ז חזקת א"א מכש"כ בכהאי גוונא.

ולדינא בנ"ד דחיישינן בכלים דלא מושלי שמא השאיל עפ"י חומרת הב"י ושכח המכתבים בבגדו, ראיתי בשו"ת חת"ס אהע"ז סי' צ"ה שכתב ובתשובה אחרת כתבתי דהא דבכלים דלא מושלי לא חיישינן היינו אי מלובש בהם כגון טבעתו בידו וכיס וארנקי הוא מלובש בגופו דא"א לומר ששאל מלבוש אחר מחבירו ובתוך אותו המלבוש שכח אידך הטבעת וכיס וארנקי דא"כ לא היה משמש בכלים שלא מדעת בבעלים דהו"ל שואל שלא מדעת בעלים גזלן ואחזוקי ברשיעי לא מחזקינן, אבל אי אינו מלובש בהם אלא שנמצא בכיסו שבבגדיו חיישינן שמא השאיל בגד הלז ושכח הקוויטונג בתוכו יעו"ש, ולדברי החת"ס צ"ל דהא דמשני בגט דכיס וארנקי לא מושלי אינשי ולא חיישינן שמא שכח הכיס וארנקי בבגדיו דאם שכח לא היה השואל מניח בו את הגט דהא הוי שואל שלא מדעת, אולם החת"ס בעצמו בסי' ס"ה שם כתב בתוך התשובה דבמה שנמצא בדלוסקמא פאס ש"ג דאם ישאיל בגדו לאחר לא ישאיר בתוכו מכתב זה ואפי' אם השאיל אין אדם שוכח בתוכו הדלוסקמא עם הכתבים יעוי"ש וע"ע בחת"ס סי' נ"ז, ומדברי הב"ש ס"ק ס"ט שכתב וכ"ז איירי בבגדיו אשר לבוש ארנקי מבואר דלא כהחת"ס אלא דאף אם הארנקי בתוך בגדיו ל"ח וכן יש להוכיח מיבמות דקט"ז ואי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ואכתי ניחוש דילמא הפקיד גבי' איזה בגד ושכח בו השטר והא אביי חייש לפקדון אעכצ"ל דלהא לא חיישינן שמא שכח כמו שאמרו בב"מ דכ"ב דמשני לאביי משום דר' יצחק דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה. ועי' בקובץ התבונה בקונטרס סימנים דאורייתא להגאון מוהרש"ק שכתב ג"כ דרש"י ביבמות פירש לפי ההו"א בב"מ ולפי המסקנא דמשני דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה לא חיישינן לשכחה. וע"ע בשבת די"ב הילכך מידכר דכיר לי' כיון דחייב למשמש ולא ישכח ויצא. וע"ע בנודע ביהודה קמא סי' ל"ו שכתב גם כן צד ההיתר מחמת אגרת שנמצא אצל ההורג אם אינו אגרת ישן שי"ל שאין בו צורך והשליכו לאשפה ומצא זה יעו"ש וע"ע בשו"ת בית אפרים חאהע"ז סי' ל"ח ובסוס"י קל"ו, ונראה דאף להמפקפקים בזה מ"מ אם נמצא בכלים דלא מושלי דאין בזה אלא חומרת הב"י לא חיישינן גם לשי' הב"י שמא שכח כמשנת"ל ובפרט די"ל דאיתרע חזקת חי, ובסי' י"ג כתבתי לצדד דהב"י מחמיר היכא דיש חשש דאיתרמוי איתרמי או בדדמי ומצטרפים למיעוט דלא מושלי וכל זה לא שייך במכתבים ועיקר שיטת הב"י דעת הריטב"א הובא באס"ז בבא מציעא דכ"ז דבכלים דלא מושלי לא חיישינן, וכ"כ הש"ש בש"ז להקל וכן בכמה מספרי האחרונים.

ה

ומה שיש לחוש לשי' הב"י מאבידה כמש"כ הח"מ שמא אבד המכתבים ומצא אחר וכ"כ הנתיבות בשו"ת חמדת שלמה דלהכי החמיר הב"י לא מחשש שאלה רק מחשש אבידה, נראה דלפי המסקנא דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ואי ידע דנפל מיניה הרי נתיאש ברוב נכרים ומוקמינן בחזקת מ"ק כמו דלא חיישינן למכירה ה"ה דל"ח לאבידה היכא דמתיאש, (ובשטרות יש לדון דאפילו אם לא ידע דנפל מיניה ולא הוי יאוש מ"מ לשי' הרמב"ן דלהכי לא הוי יאוש משום דהוי שומר וידו כיד הבעלים אפשר דבשטרות דאין בו דין שמירה ל"ש זה, אולם ז"א כיון דבודאי יש בו דין אבידה כמו באבידת קרקע ומחויב בשמירה אע"פ שלא נתחייב אח"כ על דיני שמירה מ"מ הוי שומר וידו כיד הבעלים, ואע"פ שאין הנייר שו"פ מ"מ הא שו"פ להלוה לגבות בו ולמכור את השטר עי' בקצוה"ח סי' ס"ה ס"ק ו' וחשש אבידה אינו אלא בדבר שיש בו סימן ורוב ישראל דלא מתיאש ולא יצא מרשותו אבל היכא שמתיאש וממילא זכה המוצא מוקמינן בחזקת מ"ק וכמש"כ הראשונים דלא חיישינן למכירה ה"ה דלא חיישינן לאבידה, ורק בדבר הגב"ע והמכתבים ראוי לדרוש אם היה כותב המכתבים עברית או רוסית בכתיבת ידו או ע"י אחר דאז יש לחוש שמא מסר שני המכתבים הגלוים ליד אחר לכתוב תשובה לאשתי, וגם בדבר הכרת הכתב יד מהאדרעסע שאשתו אומרת שזהו כתב ידו יש לחוש למש"כ הנוב"י בסי' כ"ח דבראה הטביעה לא מהני טב"ע בבגדים כי היכי דל"ח טב"ע בגוף לדעת הרא"ש והרז"ה והא מים ומלחמה חד דינא אית להו דחיישינן לבדדמי ולדעת הרי"ף בעינן צירוף סימנים בינונים לטב"ע וגם קברתיו לא מהני, ועי' בב"ש ס"ק צ"ט ובבית מאיר שם ובתשובת בית אפרים סי' י"ט, ובפרט אם נימא בדדמי על הכרת הבגדים מה יועיל קברתיו א"כ י"ל גם בהכרת טב"ע בדדמי, אולם גוף הסברא בדדמי על הכרת בגדים אינו נראה ויעו"י בבית אפרים שם דמסיק ג"כ להלכה דל"ש חשש בדדמי על הכרת בגדים, וגם מאי דמחמיר הנוב"י חשש בדדמי על הבגדים הוא רק בראה הטביעה ולא בידע כמש"כ בנובי"ק סי' מ"ג, וגם אינו נראה חשש בדדמי על הכרת המכתבים ובכלל אפשר להכיר על ידי דימוי כתב ידו משארי מכתבים ואף אם נימא דדימוי הכת"י הוי כדימוי החתימות שכתב הקצוה"ח בסי' מ"ו דא"א מדרבנן והוי כסימנים אמצעים מ"מ הא סימנים אמצעים בודאי מהני בחשש בדדמי וראוי לברר הדבר, עכ"פ אחרי בירור דבר המכתבים מה שיש לחוש בזה על פי דעת הב"י בכלים דלא מושלי שמא שכח המכתבים בהבגדים כבר נתבאר שיש להקל בזה, ואם דעת ידידי רומעכת"ר שי' נוטה לזה להתיר ראוי להושיב ב"ד של שלשה להתירה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה