אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ח · ה
והנה התוס' שם בדבור הסמוך בד"ה נאמר כתבו תימא למ"ל גזי"ש אפילו בלא גזי"ש מהיכ"ת לי' דליתהמין בה ע"א מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא וקושייתם שם על המסקנא דטומאה בעלמא בלא קינוי וסתירה דלא מהימן ע"א דלמ"ל קרא להכי הא מעדות ע"א אחר קו"ס אין ללמוד דשאני התם דהוי רגל"ד, וצ"ע דהא אלמלא קרא דדבר דבר הו"א דדבר שבערוה הוי כשארי איסורים דע"א נאמן והא דאי"ק דע"א נאמן לאחר קו"ס שנאמן. אף בהכחשה שהאשה מכחשת ואומרת טהורה אני דמצד ע"א נאמן באיסורים ע"א בהכחשה לאו כלום הוא והו"א שראוי' להשקאה ולהכי איצטריך קרא שהע"א נאמן אבל באופן דלא הוי בהכחשה ובאופן דלא הוי הודאה ג"כ (ועי' בר"ן בשלהי נדרים בשם אחרים דמדינא אינה נאמנת גם בהודאה להפקיע א"ע מבעלה כיון דמשועבדת לו וגם בשותקת הדין כן) והו"א דדבר שבערוה הוי כשארי איסורים דנאמן ע"א ולהכי איצטריך למילף מדבר דבר דאינו נאמן, וצ"ל דקושיית התוס' לפ"מ דמספקא לן ביבמות דפ"ח אי ע"א נאמן באיסורין נגד חזקה א"כ להך צד דגם באיסורים אינו נאמן נגד חזקה קשה על משנתינו למ"ל גזי"ש דבר דבר שאין ע"א נאמן בטומאה, אולם גם זה יש ליישב דנפ"מ לענין בועל דהו"א דאסורה על פי דברי עד אחד דלדידי' לא הוי בחזקת היתר ואף דבגמ' אמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ובכתובות ד"ט התם אונס הוי וכל דמותרת לבעל מותרת לבועל שאני הכא דלפי הך צד דזינתה אסורה לבעל ג"כ אלא דספק לבעל מותרת משום חזקת היתר ולבועל דליכא חזקת היתר ראוי שתיאסר, [ועי' ש"ש ש"א פ"י בכה"ג בס"ט ברה"ר דטהור אפילו היכא דליכא חזקה דילפינן מבועל] ואם כי הדבר שנוי במחלוקת דלרבה דס"ל ביבמות ד"ל דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף היכא דנולד הספק בחיי הבעל חשוב חזקת היתר גם לגבי הבועל מ"מ י"ל דלהך צד דר"ל דע"א אינו נאמן נגד החזקה ס"ל כאביי ביבמות שם דבכה"ג לא הוי חזקת היתר, [ועי' ש"ך יו"ד סי' נ' וש"ש] והו"א דעדות ע"א בטומאה מהני לאוסרה לגבי הבועל ולהכי אצטריך קרא דע"א בטומאה אינו נאמן לגבי הבועל משום דהוי דבר שבערוה ואף דלפי התי' בתוס' יבמות ד"ג דטומאה כתיב כעריות הוא רק לגבי הבעל ולא לגבי הבועל מ"מ ילפינן דגוף הזנות הוי דבר שבערוה וכיון דאינו נאמן על עצם הטומאה מצד דהוי דבשב"ע מותרת לבועל ולולא יראתי לשלוח יד להגיה בדהתוס' הייתי מגיה במקום גזי"ש בה היינו דלמ"ל קרא דבה אפילו בלא קרא דבה מהכ"ת דליתהמין ע"א דמעדות אחרונה ליכא למילף ובדבור הקודם הקשו דהוי מצי למיפרך הק"ו מעדות האחרונה שכן רגלים לדבר, ואח"כ הוסיפו להקשות דלמ"ל קרא דבה דאחרי שידענו מגזי"ש דדבר דבר דאין דבשב"ע פחות משנים ממילא דגם בקינוי וסתירה בעי שנים כיון דמעדות האחרונה ליכא למילף שכן רגלים לדבר.