אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ז · ב

א

ולכאורה הי' נראה דהא איסור סוטה לבעלה שהוציאה הכתוב בלשון ונטמאה יש בזה דין. איסור שאסורה לבעלה ואעפ"י דמצד דין טומאה ס"ט ברה"ר ספיקו טהור מ"מ הא ספק איסור תורה לחומרא ואין בספק איסור דין חילוק רשויות, אבל זה אינו לא מיבעי לשי' הרמב"ם דס"ל דסד"א מה"ת להקל אלא אפילו לדעת החולקים עליו וס"ל דסד"א מן התורה לחומרא מ"מ הא היא אומרת ברי לי דטהורה אני ורק דגזיה"כ הוא לאחר קו"ס דהתורה עשה ספק כודאי ולא מהני ברי שלה אבל ברה"ר דספיקו טהור ורק מדין ספק איסור תאסר תהי' נאמנת במה שאומרת טהורה אני ואפילו אם נאמר דברי שלה לאו כלום הוא כחשודה לאותו דבר הא מ"מ לא מצינו דין השקאה בסוטה רק בספק סוטה דהתורה עשאה כודאי בקנוי וסתירה ברה"י אבל ברה"ר באופן שאסורה רק מדין ספק איסור מנ"ל דבספק כזה איכא דין השקאה.

ונראה דהא מצינו בספק סוטה דהתורה עשאה ספק כודאי מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה ואסורה לבעלה מדין ודאי הרי גלתה תורה דגם לענין דין איסור סוטה עשאה התורה כודאי וגם מדהוציא הכתוב בלשון טומאה ילפינן מזה קו"ח או הלכה שנתקבל לכל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא והלכה זו נתקבל רק על דיני טומאה ולא על דיני איסור אבל סוטה גופא שהוא בעצם דין איסור שאסורה לבעלה הרי גלתה תורה בספק איסור סוטה כודאי וראי' לזה דהא ילפינן מנטמאה דאסורה לתרומה ולכהונה והא איסור זונה לתרומה ולכהונה אין זה אלא דין איסור ואין בזה ענין טומאה הרי דגם לענין ספק איסור עשאה התורה כודאי ואין לומר דלהכי אסורה לתרומה ולכהונה משום דכיון דס"ט ברה"י ספיקו טמא בודאי ממילא מסתעף מזה דהיא זונה ואסורה בתרומה דא"כ אמאי אי"ק לתרומה ולכהונה, ובתוס' סוטה דכ"ט בד"ה שכן הקשו אמאי איצטריך קרא לתרומה ולכהונה כיון דטימא הכתוב מהכ"ת מותרת בתרומה וכהונה וי"ל אי לאו קרא הו"א דלא טימא הכתוב אלא לבעלה דאיכא ספק חייבי מיתות ב"ד על ידו אבל לענין תרומה וכהונה הו"א אוקי איתתא אחזקתה, ובש"ש ש"א פי"ג כתב לתרץ דלא עשה הכתוב ספק כודאי בסוטה אלא באיסור טומאה שבה ומשו"ה סוטה לבעלה דאית בה איסור טומאה משו"ה אסורה לבעלה בודאי ואי לא כתיב ונטמאה וא"כ לא הוי ידעינן כלל איסור טומאה אלא איסור זונה מהכ"ת יהי' ספיקו כודאי ומשו"ה איצטריך קראי לכהונה ולתרומה דהשתא בכולהו איכא איסור טומאה יעוי"ש, ובאמת אין מן הצורך לומר דהשתא איכא בכולהו איסור טומאה כמו דמסיק הש"ש דכיון דאיכא איסור טומאה ממילא ספיקו טמא דהא באמת איסור סוטה לבעלה ולתרומה ולכהונה לא ילפינן מדיני טומאה רק להיפוך דיני טומאה ילפינן מסוטה וכמו דספק סוטה עשאה תורה כודאי ה"נ כל ס"ט ברה"י ספיקו טמא בקו"ח או מהלכה ורק מדהוציא הכתוב איסור לבעלה ולכהונה ולתרומה בלשון ונטמאה ילפינן מזה על דיני ספק טומאה ברה"י ולא על ספק איסור ברה"י וקושיית התוס' מתורץ שפיר דאלמלא קראי דונטמאה לתרומה ולכהונה הו"א דרק לבעלה אסורה משום דין טומאה אבל לגבי שארי איסורים שאין בהם דין טומאה כמו זונה וכהונה לא עשתה התורה ספק כודאי להכי אי"ק דגם לגבי ספק איסורים דתרומה וכהונה עשאה התורה לזונה ודאית וממילא דגם איסורה לבעלה כאיסורי ש תרומה וכהונה.

ולפ"ז כיון דאיסור סוטה עשאה התורה כודאי הנה באמת בדין איסור אין חילוק רשויות ובין ברה"י ובין ברה"ר אסורה ומאי דספק סוטה ברה"ר מותרת לבעלה הלא בפירוש אמרו בנדה ד"ג אי מה סוטה ברה"ר טהור הרי השתא התם משום סתירה וסתירה ברה"ר ליכא הכא משום חסר מ"ל חסר ברה"ר ומ"ל חסר ברה"י וכ"ת הא כל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור כו' מבואר מדהגמ' דהא דספק סוטה ברה"ר טהור לאו משום דספק טומאה ברה"ר טהור אלא אפילו אי נימא דס"ט ברה"ר טמא ספק סוטה ברה"ר טהור משום דסתירה ברה"ר ליכא, וביאור הדברים דמאי דספק סוטה הוי ספק טומאה כספק שרץ לפי שקדם הקינוי וסתירה אבל בלא סתירה דליכא רגלים לדבר לא הוי ספק טומאה וא"א למילף ספק טומאה ברה"ר מספק סוטה ברה"ר דהתם סתירה ברה"ר ליכא ממילא לא הוי ספק כלל מה שאין כאן בשארי הספיקות.

ובאמת בתוספתא טהרות ובירושלמי סוטה ילפינן דס"ט ברה"ר ספיקו טהור שהרי הצבור עושים פסח בטומאה ונשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים, וכ"פ הרמב"ם בפט"ז מהל' אה"ט מפני מה התירו חכמים ספק טומאה ברה"ר שהרי הציבור עושים פסח בטומאה כו' שאיסור הספיקות מדבריהם לשיטתו דכל הספיקות הם לקולא מן התורה ואח"ז כתב ומפני מה החמירו בס"ט ברה"י שהרי סוטה שנסתרה אסורה וכ"כ התוס' בנזיר דנ"ז דלפי המסקנא ס"ט ברה"ר טהור לאו מסוטה ילפינן, וכבר תמה התוי"ט בפ"ד דטהרות דלמה להו למודים אחרים ולא ילפינן מסוטה דס"ט ברה"ר ספיקו טהור ויעוי' במה"פ בירוש' פ"ק דסוטה מש"כ בזה.

ולמש"כ א"ש בפשיטות דס"ט ברה"ר א"א למילף מסוטה כמו שאמרו בריש נדה דסתירה ברה"ר ליכא ולא הוי ספק כלל משא"כ בשארי ספיקות ולפימש"כ דהא דספק סוטה ברה"ר טהור משום דלא הוי ספק כלל דלא הוי מקום סתירה י"ל דהיכא דשייך סתירה במבואות אפילות והוי ספק סוטה ממילא יש לזה דין איסור דהתורה עשאה ספק איסור זה כודאי ואין חילוק באיסורים בין רשות הרבים לרשות היחיד וסבירא ליה להרמב"ם דבעצם הדין דמבואר בירושלמי דבנסתרה עם שנים שקינא מהם דהוי סתירה אין חולק על זה בתלמודא דידן מסברא דבודאי שייך גם בהרבה אנשים דבפרוצים איכא איסור יחיד וגם באפילה בלילה בשעה שאין בני אדם מצוים דהוי רגלים לדבר כמבואר בירושלמי ובתוס' ריש נדה והכל לפי הענין והיכא דשייך סתירה ממילא דהוי ספק סוטה דאסורה, והא דאמרינן בנזיר דנ"ז מה סוטה בועל ונבעלת הוא מסתם סוטה האמור בפרשה דדבר הכתוב בהוה דילפינן מזה הכלל דס"ט ברה"י ספיקו טמא והגדר והשיעור מה נקרא רה"י ילפינן מסתם סוטה דהוי בועל ונבעלת אבל תלתא הו"ל רה"ר ובכל הטומאות ספיקו ברה"ר טהור דלא נתקבלה הלכה רק מסתם סוטה דהוי בועל ונבעלת וכל דהוה לי' תלתא ואינו נכלל בכלל הלמוד מסוטה הו"ל ככל הספיקות שא"א הדבריהם אבל סוטה גופה אם הי' במקום סתירה שעי"ז נולד הספק ועשאה התורה כודאי אין בזה דין חילוק רשויות ועי' ירוש' סופ"ק דכתובות קרונה ש"צ לאו רה"ר הוא א"ר יוסי מכיון ששניהן יכולין להתיחד כמאן דהוא רה"י מבואר דכל שראוי להתיחד הוי מקום סתירה בסוטה ובשאר הטומאות אין נפ"מ בין שהוא מקום סתירה רק אם הוא ברה"ר ספיקו טהור, וא"ש מש"פ הרמב"ם דקינא משנים ונסתרה עמהם הר"ז אסורה דלענין איסור סוטה אין חילוק בין רה"ר לרה"י רק אם הוא מקום סתירה אסורה, ועי' בנובי"ת חיו"ד סי' ק"כ דבאיסור נדה אין חילוק רשויות ואף דסוטה לבעלה ג"כ איסור הוא משום דאיסור סוטה נאמר בלשון טומאה אבל בנדה אף דכתיב בה ג"כ ואל אשה בנדת טומאתה מ"מ לא תלה טעם האיסור בטומאה, ועיקר הדברים מפורשים בתוס' ב"ק די"א דכל לבעלה מהני ס"ס ועי' במהר"ם שי"ף שם ובש"ש, ולמש"כ הדברים פשוטים דבאמת גם בסוטה הוא דין איסור אבל ספק איסור דסוטה עשאה התורה כודאי אבל איסור נדה לבעלה הוי כשארי איסורים ורק מלשון ונטמאה דכתיב בסוטה נתקבל ההלכה לכל ספק טומאה דספיקו טמא ברה"י.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה