אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ה · ו

ה

ולמה שכתבתי בשיטת הרמב"ם דכל מסתעף בתר עיקר העדות אזלינן פריך הש"ס שפיר ביבמות דקי"ט מניתן לי דבן דאינה נאמנת וחולצת ולא מתיבמת נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה, אבל לשיטת הראב"ד דפסק בפ"ט מהל' תרומות כרע"ק דאסורה לאכול בתרומה משום דנאמנת היא בעדותה על צד האיסור שבעדות זו כדין ע"א שנאמן באיסורין ואסורה לאכול בתרומה ולדידי' צ"ב קושית הש"ס, ואפ"ל דקושית הגמ' קאי לפום הך צד דאין ע"א נאמן נגד החזקה וכיון דעיקר הספק הוא אי צריכה חליצה לכתחילה והיא בחזקת היתר ליבם ואיסור לשוק עומדת ובזה אין ע"א נאמן גם באיסורין. ויתיישב לנכון בזה שיטת הרי"ף והרא"ש שסתמו למתניתין דקי"ח ניתן לי בן מת בעלי ואח"כ מת בני חולצת ולא מתיבמת והשמיטו לאוקימתות הש"ס דמשני בגרושה או בחבושים בבית האסורים וכבר תמהו בזה עי' בב"ח אה"ע סי' קנ"ו ובב"ש שם ס"ק י"ז שנדחקו בזה, ולפי הנ"ל א"ש דלדידן אי אמרינן ע"א נאמן נגד החזקה או לא הרי הוי ספיקא דדינא ובדרבנן אזלינן להקל ושפיר נאמנת על איסור חלוצה לכהונה, והרי"ף והרא"ש שמפרשים קושית הש"ס משום דהוא נגד חזקה לפי שסתמו ולא פירשו כגון שהיו עדים בדבר וכמש"כ התוס' ומפרשים כפי מש"כ הרמב"ן המובא לעיל ולדידי' הוי נגד החזקה דחזקת היתר ליבם, ולדידן דהוי סד"ר בע"א נגד חזקה נאמנת להכי השמיטו הרי"ף והרא"ש האוקימתות וא"ש.

אולם י"ל דגם לשי' הראב"ד דמחלקים הנאמנות היינו לדינים מיוחדים דאסורה להנשא משום דאין דשב"ע פחות משנים מ"מ מהני הנאמנות כלפי איסורים ואסורה מלאכול בתרומה, אבל בזה שאיסור כהונה הוא מסתעף פועל יוצא מהחליצה וכיון שהוצרכה לחליצה ממילא אסורה לכהונה, וביותר י"ל דכל היכא דבעיא חליצה בודאי ע"פ דין תורה ובלא החליצה אינה ניתרת זו היא החליצה שאסרו חכמים ולהכי כיון דעל היתר יבמה לשוק אינה נאמנת כדין דשב"ע דאין פחות משנים ואם נתקדשה לזר אין הקידושין תופסין הרי הואילה מעשה החליצה להתירה לשוק וממילא הרי היא אסורה לכהונה כדין כל חלוצה, ודוקא אם נתברר אח"כ בשני עדים שלא היתה צריכה חליצה דהעדים מועילים גם על הזיקה ומשוי להחליצה בטעות אז הותרה לכהונה אבל כ"ז שלא נתברר בעדים אף שהיא נאמנת לענין האיסור אבל לענין הזיקה סוף סוף אינה נאמנת והחליצה מתירתה וממילא שאסורה לכהונה ואף דביבמות דכ"ד אמרינן דקדמו וכנסו אין מוציאין דספק חלוצה לא גזרו רבנן אף דעצם החליצה מוכרחת מדין תורה דהוי ספק חתיכה אחת מב' חתיכות בשנים שקדשו לגבי איסור תורה שאני התם דנהי דספק דאורייתא אף מה"ת לחומרא בחתיכה א' משתי חתיכות מ"מ אינו אלא בתורת ספק ואינו מביא רק אשם תלוי ולא מתורת ודאי, משא"כ בניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ מת בני לשי' הרמב"ן שכתב דבכה"ג איתרע ליה רובא ואין כאן רוב והוי ספק השקול א"כ כיון דלהתירה לשוק בחזקת איסור לשוק והיתר ליבם עומדת וממילא אם נתקדשה לשוק הוי יבמה ודאית ככל הספקות דאזלינן בתר החזקה וא"כ הרי בדין דגם לכהונה הויא חלוצה ודאית ולא מהני נאמנות דידה אף דבאיסורין נאמנת כיון דסוף סוף צריכה חליצה מה"ת ובכה"ג אפשר דגם בקדמו וכנסו מוציאין אותה מידו כיון דזהו הוי חלוצה ודאית [וע"ע בכיוצא בזה בתשו' רעק"א סוס"י ק"ז בדהתוס' חולין דצ"ו].

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה