אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · ד
ולכאורה יש לה"ר דפליגי גם בסברא זו אי יש נאמנות לחצאין מיבמות דקי"ח דהאשה שהלכה כו' וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר"ט רע"ק אומר אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה וברש"י שם הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה יעוי"ש והנה לשי' הפוסקים דס"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה א"ש לר"ט דתאכל בתרומה לפי דאין ע"א נאמן נגד חזקת א"א וחזקת היתר לאכילת תרומה לפוסלה אבל לשי' הרמב"ם כמש"כ הש"ך בסי' קכ"ז בדעתו וכן לשי' הרשב"א דע"א נאמן נגד החזקה א"כ מאיזה טעם אינה נאמנת הצרה לפוסלה מתרומה הא ע"א נאמן באיסורין.
והנה התוס' מספקא להו אי דוקא בתרומה דרבנן או אף בתרומה דאורייתא ג"כ דאוקמי אחזקת א"א לפי הנראה בכונתם דאין ע"א נאמן נגד החזקה ומידי דהוה אשני שבילין, אבל הרמב"ם בפ"ט מה תרומות ה"ד כתב הואיל ואינה נשאת על פיהן הר"ז אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים סתם הדברים ומשמע אף בתרומה דאורייתא אוכלת והא הרמב"ם לד' הש"ך ס"ל דע"א נאמן נגד החזקה א"כ מאיזה טעם לא נחוש לדברי צרה דהא ע"א נאמן באיסורין, וע"כ אפשר לומר דהטעם הוא לפי שעדות הצרה בא בדבר שבערוה וכיון דאינה נאמנת על צרתה ומוקמינן על ד"ת ממילא גם על צד האיסור שבו אינה נאמנת כיון דנתבטלה העדות מעיקרו גם על המסתעף ממנו אינה נאמנת.
והראב"ד דס"ל דעיקר פסול דעדות שנתבטלה מקצתה בטלה כולה הוא מדין נמצא קא"פ ול"ש בזה באיסורים גם בכה"נ שהנאמנות הוא לחצאין פסק באמת כר"ע דאסורה לאכול בתרומה דנאמנת הצרה על צד האיסור שבו. [שו"ר בש"ש ש"ז פ"ד הרגיש מזה והביא סיוע מד' הר"ן בסנהדרין דל"א דמעשר שני דהוא ממון גבוה ופתיך בי' ממונא אינו נאמן גם על צד האיסור שבו, ובפ"ב שם נדחק בבאור דהתוס' ביבמות שם דמספק"ל בתרומה דאורייתא דעל צרתה אין להאמינה ואיכא חזקת א"א מידי דהוה אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעביד איסורא ממנ"פ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה. ותמה ע"ז הש"ש דהא גם בב' שבילין איכא חדא דעביד איסורא ומאי ענין סוטה לכאן יעוי"ש, ובאמת דהתוס' פשוטים וברורים דהא בב' שבילין הא איכא חדא דעביד איסורא ממנ"פ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה וע"כ הא דטהור בב' שבילין מצד חזקה הוא ולא מדין ס"ט ברה"ר ולהכי אוכלת בתרומה ג"כ ומהני ג"כ לענין איסורא וכן מבואר בדהתוס' בסוטה דכ"ח דלאו מדין ס"ט ברה"ר הוא וכן מורים פשטות דהתוס' בריש נדה ובחולין ד"ט וזהו דלא כמש"כ התוס' בנדה ד"ס בד"ה באנו בתוך הדבור דמדין ס"ט ברה"ר טהור בב' שבילין יעוי"ש], וצ"ל בשי' הרמב"ם דהא דאמרינן בכתובות נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה אע"ג דאין נאמנות לחצאין משום דהתם אין זה מסתעף מעיקר העדות ופרטי העדות נחלקים כל חד כדינו ועוד דהתם מעלה עשו ביוחסין ובלא זה לשי' הרמב"ם באמת לא מהני להאכילו בתרומה רק בתרומה דרבנן ולא בתרומה דאורייתא.