אורים גדולים· רבי יצחק יעקב ריינעס
פרק יב - שער העקרים
עקר א:
כל חיובי עונשים מסתבבים מאיסורים:
באור, משפטי התורה ביחוסם אל האדם מתחלקים לשלשה חלקים, ציווים ואזהרות ועונשים (כלל ה), והעונשים הם קשורים עם אזהרות, דרק משום שיש אזהרה שלא יעשה, ע"כ יש עונש אם עשה זאת כי עבר על אזהרת התורה, אבל אם לא הי' איסור בזה לא הי' שום עונש, (באור לכלל הנ"ל) באופן דהאיסור הוא הסבה והעונש הוא המסובב:
עקר ב:
יש שני מיני איסורים וחיובים, א) טבעיים, ב) מלאכותיים:
באור, חלב, טריפה ודומיהם, הם איסורים טבעים דאינם באים ע"י מלאכת האדם, ורק מטבע ותולדה הם איסורים, ואיסורים מלאכותיים הם האיסורים שבאים ע"י מלאכת האדם, כמו אשת איש, גרושה לכהן, ודומיהם:
עקר ג:
כל חיובים ואיסורים ביחוסם אל האדם, יש בהם שני גדרים, א) גדרי העצם, ב) גדרי הידיעה:
באור, בחיובי ממון מה שאחד מתחייב בב"ד, יש שני מיני גדרים ותנאים, גדרי ותנאי החיוב בעצם וגדרי ותנאי הידיעה (למוד ב), דבתחלה יש לראות אם יש בתביעה זו בעצם על מה לחייב, ואח"כ יש גם לראות אם מתמלאים גדרי הבירור והידיעה (באור ללמוד הנ"ל), וממילא מובן דכ"כ באיסורים ועונשים, והמשל בזה התורה אסרה פגול חלב נבילה ודומיהן, ויש לדעת דיש בזה שני גדרים דיש דינים מיוחדים שעקרם הוא להגדיר גדרי עצמות האיסורים גדרי של פגול ונותר וטריפה באיזה אופן מתמלאים גדריהם, שיהיו נקראים בשמות האלה, ואח"כ יש גם דינים מיוחדים הנוגעים לגדרי הידיעה דכל עוד שלא תהי' ידיעה המספקת כפי חוקי התורה אין להניח ע"ז איסור וחיוב:
עקר ד:
כל ידיעה היא תולדות הבירור:
באור, כל בירור הוא פעל, ובכל פעל יש שלשה נושאים, א) פועל, ב) פעולה, ג) פעול, כי הפועל הוא פועל הפעולה, והפעולה היא עצמות הפעולה, והפעול הוא הדבר שבו נעשה הפעולה, ואחרי כי גם הבירור הוא פעל מובן דיש גם בו השלשה נושאים האלה, א) המברר והוא הפועל מהבירור, ב) עצם הבירור היינו פעולת הבירור, ג) הדבר המתברר, הוא הפעול כי בו פועל המברר, והפעולה היא הידיעה מה שע"י הבירור נודע הדבר, דרק ע"י הבירור הזה מתברר הדבר, ויש ידיעה ברורה ע"ז: עקר ה:
יש שני מיני בירורים, א) בירורים המבררים, ב) בירורים המשנים. א) בירורים המבררים, הם הבירורים שמבררים ספיקות השקולים, ב) בירורים המשנים, הם הבירורים שבאים לשנות ולהוציא איזה דבר מחזקתו: באור, לפעמים יש להסתפק על איזה דבר ספק השקול, כי בענין זה שמסתפקים על הדבר הזה [אם מאיסור להיתר או מטומאה לטהרה או מחיוב לפטור כאו"א כפי עניינו], אין בזה שום הכרעה מאחת ההכרעות שיכולות להכריע, וע"כ הוי הספק הזה ספק השקול, כי הנקודה הנוטית מהספק הזה היא נוטית בשוה לכאן ולכאן, והבירור שמברר את הספק הזה נקרא בירור המברר, כי הוא מברר ספק שאין בו שום הכרעה הקודמת, ואמנם לפעמים בא בירור על דבר כזה אשר על ספיקו שמסתפקים היתה איזו הכרעה מההכרעות המכריעות מה בספק זה, כמו חזקה וכדומה, והבירור הזה בא לברר ולשנות את ההכרעה הזאת, וכמו שמוציא את הדבר הזה מהכרעתו ומחזקתו ובירור כזה נקרא בירור המשנה, כי הוא בא לשנות הדבר מכפי שההכרעה רצתה להכריעו:
עקר ו:
בירור המברר הוא גם ע"י ע"א, ובירור המשנה הוא רק ע"י שני עדים: באור, יש שני מיני בירורים בירורים המבררים ובירורים המשנים (עקר ה'), במקום שאין על הדבר המסתפק שום הכרעה הקודמת הוי הבירור בזה בירור המברר, ובמקום שיש איזה הכרעה הקודמת והבירור בא להוציא מההכרעה הוי הבירור בירור המשנה (באור לעקר הנ"ל), והנה בבירורים יש כמה מדרגות אבל בכלל נחלקים לשני חלקים ראשים, א) בירור של ב' עדים, ב) בירור של ע"א, (באור ללמוד ע), בירור של ב' עדים הוי בירור גמור והחלטי הגם דהוי רק בירור מוסריי אבל בכ"ז נקרא בירור גמור והחלטי (באור ללמוד י') אבל ע"א הוי בירור אמצעי (שם) ויש עוד בירורים המתערכים עם בירור של ע"א (באור ללמוד לא) והנה מודעת אשר באיסורים נאמן גם ע"א, וכמו שאמרו בכ"מ ע"א נאמן באיסורין, ואולם לממון ולעונשים בעינן דווקא שני עדים, ועפ"י דברינו בעיקר זה יש להגדיר הענין בגדר זה, דבירור המברר סגי בע"א, ובירור המשנה הוא רק בשני עדים, ומה שאמרו עד אחד נאמן באיסורים, הוא בדבר כזה שאין עליו שום חזקה ושום הכרעה הקודמת, והבירור בזה הוי רק בירור המברר, דהעד בא רק לברר הספק השקול ע"כ סגי ע"א, ואולם בירור המשנה הוא רק עפ"י ב' עדים, וע"כ להוציא ממון בעינן ב' עדים, דרוצים לשנות דהכסף שהי' תחת יד הבעלים בחזקתו רוצים עתה לשנות הכסף ולהוציאו מחזקתו ע"כ בעינן ב' עדים, וכ"כ כל העונשים הם כמו לשנות דיש להעניש אדם שמן הסתם אינו עומד בחזקת חיוב עונש, דלזה בעינן בירור גמור דהוא רק בשני עדים, וזהו מה שאמרה התורה (דברים, י"ט, ט"ו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, דעפ"י עדים מתקיים הבירור דהוי בירור שלם, ומזה ידעינן דהא דכתבה התורה (שם, כ"ד, א') כי מצא בה ערות דבר, דהכוונה דנמצא בה ענין ערוה בבירור גמור שאין עוד להסתפק בזה, דע"כ דהוא ג"כ בב' עדים אחרי דידעינן משם [מהקרא של על פי שני עדים כו'], דדבר ברור הוא רק על פי ב' עדים, וזש"א חז"ל בגיטין (דף צ' ע"א) נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים, והכוונה מבוארת כמש"כ, ואחרי דיסודי הגז"ש הוא דבזה שבאים להשוות שני עניינים זל"ז מראים גם דיש בהם גם שיווי פנימי והתדמות עקרי, [וכמו שהארכתי בזה בספרי קנה המדות ובררתי שם דהוא כלל גד דבכ"מ שמצינו שהתורה השוותה שני עניינים בדיניהם זל"ז, יש לחפש בהם התייחסות פנימי דגם ההשתוות וההתדמות עומדות תחת הכלל והשורש אשר אין לעשות לחידוש כל עוד שיש לחדש טעם מובני (שורש א') וההשתוות של שני עניינים שיש בהם יחס פנימי לא הוי בשם חידוש], ע"כ יש גם בפה להראות דיש השתוות פנימי בין הענין של חיוב ממון וחיוב עונשים, לבין הענין של להוציא אשה מבעלה, [לב"ש לענין רשיון הגט ולב"ה לכפותה לזה עיי"ה שם בסוגיא] אחרי דבשניהם בעינן דווקא ב' עדים, וההשתוות היא מצד דבשניהם בא הבירור לשנות הדבר מחזקתו, דאחת הוא להוציא ממון ולחייב בעונשים, או להוציא אשה מבעלי' ולאוסרה עליו, ומהג"ש הזאת נוסד הלימוד דלהוציא כל דבר מחזקתו בעינן ב' עדים, ואחרי דיסוד הלימוד הזה [דלהוציא כל דבר מחזקתו בעינן ב' עדים כמו להוציא ממון] הוא מהקרא דכי מצא בה ערות דבר, ע"כ השתמשו חז"ל ע"ז הכלל תמיד בהך לשנא אין דבר שבערוה פחות משנים, היינו להוציא אשה מחזקתה וכדומה בעינן שנים כמו דמוכח מהך קרא דכי מצא בה ערות דבר, ורבים חשבו דכוונת חז"ל בהכלל של אין דבר שבערוה כו' הוא דדבר שבערוה מצטיין בענין הבירור, וע"כ הרבו לחקור על כמה דברים אם הם בכלל דבר שבערוה, וכפי דברינו אין מקום לזה, ורק אם יש לחקור על איזה דברים אם בעינן ב' עדים או דסגי בע"א, יש להטות החקירה לנקודה זו, היינו לנקודות השינוי, דבמקום דהוי חזקה גמורה בעינן ב' עדים משום דשם בא הבירור לשנות וכנ"ל, ובכ"מ דמצינו דע"א מהימן וגם נגד החזקה כמו בשחיטה, מודעת דנמצאו טעמים ע"ז אם משום דהוי דבר שבידו או משום דעשוי להשתנות [עי' מרדכי ריש חולין והאחרונים האריכו בזה], וכוונת הטעמים האלה הוא להחליש נקודת השינוי, דע"י הטעמים האלה נראה דהחזקות וההכרעות חלושות הן וע"כ הבירור נגדם לא הוי בירור לשנות בשינוי גמור, וממילא לא דמי לענין של להוציא ממון או לענין של להוציא אשה מבעלה, דשם בעינן ב' עדים משום דשם בא הבירור על שינוי גמור דהחזקות הוו חזקות אלימתות, וממילא מובן דיכול להיות שיהיו כמה דברים שיחול ספק בערך החזקה שלהם, וממילא הוי ספק על השינוי ואם הבירור הוי בירור לשנות דניבעי ב' עדים, [אין קצה להחדשות שחידשתי עפי"ז דכל החקירות הרבות שישנן בענין זה כמו ע"א נגד חזקה ונגד הרוב, ואשר האחרונים הרבו להאריך בהן ובאמת הן מסתעפות ומתפשטות בכמה סוגיות, כל אלה בארתי עפ"י יסודי דברינו אלה ואכמל"ב], דהוא כלל גדול דבירור שבא לשנות הדבר בשינוי גמור בעינן דווקא ב' עדים, וכמו שחז"ל כללו זה בהכלל הזה אשר אין דבר שבערוה פחות משנים, וכפי שבארתי כוונת הכלל הזה אשר הבאור הוא באור אמיתי בע"ה, ובריש גיטין אשר מתחילה אמרו סתם ע"א נאמן באיסורין ואח"כ אמרו אימור חלב ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן כו' הכוונה הוא כן, דזאת מודעת לכל דבאיסורין נאמן ע"א דמעשים של יום יום מאמתים זאת, ורק שמתחלה נסו לומר אולי ההבדל הוא בעצם בין איסור לממון ועונשים, ולא מצד החזקות ופעולת הבירור דהכא הוי להכריע ספק השקול והכא הוי לשנות, ועז"א אח"כ דאינו כן דעיקר ההבדל הוא מצד דבאיסורין בא הבירור להכריע ספק השקול, והכא בא לשנות דבר מחזקתו הראשונה עייש"ה, וביבמות ריש פ' האשה רבה מתפרשת כל השקלא וטריא ג"כ ע"ד הנ"ל דחשבו אולי יש טעם אחר בזה דבאיסורין נאמן ע"א והיינו משום דשם אין מי שיכחישו, ונוציא מזה כלל, דבכ"מ דאין מי שיכחיש את העד מהימן מדאו' וממילא יתיישב הא דבאשה מהימן ע"א, ועז"א דאינו כן אלא דעקר הדבר הוא מצד דבאיסורין לא בא הבירור לשנות ובמקום דבא לשנות בעינן ב' עדים, והא דבאשה מועיל ע"א בהכרח לומר דהוא רק מדרבנן עייש"ה, והאחרונים האריכו בזה הרבה ואכמל"ב: עקר ז:
יש שני מיני בירורים, א) בירורים כוללים, ב) בירורים פרטים או חלקיים:
באור, הנה מודעת דיש בירורים חושים ובירורים מוסריים (למוד ט"ז), ויש לדעת דבירורים חושיים הוו בירורים פרטים, ובירורים מוסריים הוו בירורים כוללים, דבירורים חושים הוא מי שיודע בעצמו מזה מצד שראה בעיניו, וא"כ בירור כזה יכול להיות רק לאלה שראו בעצמם, והיינו לאנשים הפרטים שראו זאת, ובירורים מוסריים הוא מה שנתאמת עפ"י ב' עדים והכרעות תוריות, והתורה אמרה להאמין להם, א"כ בירורים כאלה הוו בירורים כוללים, כי על ידם מתברר הדבר לכלל האנשים וכולם יודעים אמיתת הדבר כי ידיעה היא תולדות הבירור (עקר ד'):
עקר ח:
בירורים כוללים ובירורים פרטים הסותרים זא"ז למעשה, או חוקי הבירורים הכוללים וחוקי הבירורים הפרטים שסותרים זא"ז למעשה, הכוללים מכריעים את הפרטים, ואם למעשה אינם סותרים כי כאו"א יכול לפעול פעולתו, אז פועל כל אחד ואחד כדינו:
באור, יש שני מיני בירורים בירורים כוללים ובירורים פרטים (עקר ז'), בירורים כוללים הם בירורים מוסריים, כמו הבירור שמתברר ע"י עדים דבירור כזה הוי בירור כולל, ובירורים פרטיים הם בירורים חושים וטבעיים מה שנודע לאחד מזה שראה בעצמו (באור לעקר הנ"ל), ומעתה אם יש שני עדים המעידים עדות על איזה דבר, ויש אחד שיודע היפוך מדברי העדים, באופן כזה י"ל דבירור הכולל ובירור הפרטי סותרים זה לזה, או אם יש פה איזה דבר שיש על זה איזה חזקה, או איזו הכרעה אשר כפי חוקי הבירורים בעינן לזה שני עדים, ויש אחד שיודע בעצמו עפ"י בירור חושיי וטבעיי את הכרעת הדבר, א"כ כפי חוקי הבירורים הכוללים לא סגי בזה ע"א, אבל מצד הבירור הפרטי י"ל דיש בזה בירור, אחרי דהוא בעצמו יודע הכרעת הדבר, וע"כ יש בכל אלה ספק מי יכריע, אם הבירור הכללי יכריע את הפרטי או חוקי הבירורים הכוללים יכריעו תחתיהם את הפרטי, או להיפוך כי הפרטי יכריע את הכללי, ולכאו"א יש יתרון על חבירו, הבירור הפרטי הוא חזק באיכות והבירור הכללי בכמות, והספק הזה הוא ספק גדול ונוגע לכמה עניינים, והנה בספרי הארכתי בזה מאד, ופה נכתוב רק תוכן הדברים:
דע כי אחרי ההשקפה הנאותה בכל הסוגיות וההלכות השייכות להחקירה הזאת יצא לי דהפרט נכנע תמיד להכלל כי הכלל מכריע את הפרט, וע"כ יש לדעת דהבירור הכללי מכריע את הבירור הפרטי, ואמנם ענין הכרעה הוא רק במקום שסותרין זא"ז דאז אחרי שבהכרח שאחד יכריע את חבירו י"ל דהכלל מכריע את הפרט, אבל במקום ששני הבירורים יכולים להתקיים כי כאו"א יפעול פעולתו ולא יסתרו זא"ז, אז אין לומר דאחד יכריע את חבירו, דיותר י"ל דכל אחד ואחד יקום אדוכתי', דבספרי בכללי ביטול והכרעה כתבתי דביטול הוא ענין ניצוח, וניצוח הוא תולדות המלחמה, ובמקום שאין מלחמה אין נצחון וכ"כ אין ביטול, וא"כ יוצא מזה לענייננו דאם הבירורים אינם יכולים לפעול כל אחד פעולתו כפי מטרתו ובהכרח שהאחד יתבטל להשני, וא"כ נקרא דשני הבירורים האלה נלחמים זה עם זה והאחד יתנצח ויתבטל להשני,, אז וודאי די"ל דהבירור הפרטי מתבטל מפני הכללי, אבל במקום שאינם נלחמים זע"ז דכל אחד יכול לפעול פעולתו כפי מטרתו א"כ אין הכרח לביטול, דמדוע יתבטל האחד מפני השני אחרי דכל אחד ואחד יכול לפעול פעולתו באין מפריע, ושם בארתי גם איזה כללים לדעת באיזה אופן נקרא דנלחמים זע"ז, ופה נסמוך על המעיין אשר ממרוצת דברינו יבין כ"ז מעצמו, והנה עפ"י יסודי דברינו הנ"ל כתבתי שם דמצוייר שתהיינה פעולות כאלה אשר תועלת פעולתם תהי' רק אם יש בירורים כוללים, ואם לא יהיו בירורים כוללים לא תועיל הפעולה גם לגבי הפועלים בעצמם, והגם שלהפועלים בעצמם צריך להיות שתועיל אחרי שהם בעצמם יודעים, אולם אם הפעולה היא פעולה כזאת אשר רושם הפעולה צריך להיות ניכר גם על אחרים, ומתקשרים בהפעולה הזאת הפועלים עם אנשים אחרים זולתם, והם כאנשים צדדיים הנם עומדים תחת חוקי בירורים הכוללים, וע"כ אחרי שאצלם לא תפעול הפעולה משום דלגבם נחסרו הבירורים כפי חוקי משפטי הבירורים הכוללים, ממילא אינה פועלת גם על הפועלים, והוא בפעולה כזאת אשר סתירת בירור הפרטי לעומת חוקי הבירורים הכוללים הוי סתירה גמורה, כי לא נתנו להתחלק זמ"ז ואז יש ביניהם מלחמה משפטיית, אחרי דאין לומר דכל חד וחד יקום אדוכתי', וכל עוד שהפעולה לא תפעול את פעולתה על האנשים הצדדיים, אינה פועלת גם על הפועלים, ובהכרח שאחד יכריע וינצח את חבירו, וא"כ הכללי מכריע את הפרטי, וממילא הפרטי בטל ואינו פועל מאומה גם על הפרט היינו על הפועלים בעצמם:
ולמען שיבינו הקוראים את דברינו אלה אשר הם רבי התועלת, ראיתי לבאר פה סוגיא אחת בקצרה, והבאור ההוא לבד שהוא באור נפלא בע"ה ויאיר אור בהיר על הסוגיא ההיא התמוה, עוד יועיל להפיץ אור על דברינו ולתת להקוראים מושג נאמן מדברינו הנ"ל. הנה בקידושין (דף ס"ה ע"ב) איתא א"ל ר"א לר"כ מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי, א"ל התם וכו' הכא קא חייב לאחרינא, ומודעת אשר הכוונה של קא חייב לאחרינא היא תמוה מאד, והרבה עמלו בזה המבארים לבארה ולא העלו דבר המתקבל בלב [כאשר יראה המעיין אחרי שיעמוד על דבריהם הרחבים והארוכים], ואמנם לדעתי בירורי הדברים הוא כן,, קדושין הוא פעולה כזאת אשר רישומה ניכרת גם על אחרים, כי היא פועלת בחיוב גם על אחרים, דכיון שהאשה מתקדשת נעשית א"א וחייבין עלי', וקודם הקידושין היא פנוי' והיא בחזקת פנוי' וע"י הקידושין היא נשתנית מפנוי' לאשת איש, ובירור לשנות הוי כמו בירור לחייב לאחד ממון או באיזה עונש (באור לעקר ו'), וע"כ בעינן לזה ב' עדים דילפינן דבר דבר, וכמו שכללו את הכלל הזה במלים האלה אין דבר שבערוה פחות משנים (שם), והנה בקדושין בזה שהקדושין אוסרין לה על אחר אשר עד כה לא היתה אסורה הוי שינוי גמור, והבירור ע"ז הוי מבירורים המשנים דבכל מקום שהבירור הוא להוציא מחזקה הוי בירור לשנות (באור לעקר ה'), וא"כ הבירור בזה הוי רק עפ"י ב' עדים, ומעתה בקידושין אשר האיש והאשה מודים בזה וליכא עדים, כי אומרים שבינם לעצמם נעשה הקידושין, בקידושין כאלה חוקי הבירורים הם סותרים זא"ז ונלחמים זה עם זה, דכפי חוקי הבירורים הפרטים הלא הם שניהם האיש והאשה מודים בהקדושין, וא"כ י"ל דנתקדשה, ואולם אם באנו לדון על אחרים אם הקדושין האלה פועלים פעולתה לאוסרה, יש לומר דהוא כלל גדול דרק ב' עדים עומדים לשנות דבר ממצבו הראשון, וא"כ כפי חוקי הבירורים הכוללים אין לחוש להקידושין ולומר שנאסרה על אחרים, והכא הם נלחמים זה עם זה דאינם מתחלקים, דאין לומר דאצלם נחשבין הקדושין ונקראת האשה הזאת [שמודית שנתקדשה לו] לאשת האיש הזה שמודה ג"כ שקדשה, ובכ"ז לגבי אחרים תחשב כפנוי', דהוא דבר שאי אפשר, דכל יסוד של קדושין הוא שתאסר לאחרים [ובספרי כתבתי דבקדושין יש שני דברים קנין לעצמו ואיסור לאחרים, ומשו"ז נקראים בשני שמות בשם קנין מצד שנקנית אליו ובשם קדושין שנאסרת על אחרים כהקדש, ושתי הפעולות האלה קשורות וצמודות ואינן מתבדלות ובארתי עפי"ז הסוגיא דריש קדושין ואכמל"ב], וא"כ מובן דפה אינם מתחלקים זמ"ז, ונשאר רק לומר או דחוקי הבירורים הכוללים נכנעים ובטלים לבירורים הפרטיים, והיינו דאחרי דשניהם מודים בהקדושין ולגבי עצמם יש להם להאמין א"כ ממילא נקראת אשת איש לכל הלכותי' ופרטי' וחייבין עלי', או להיפוך דהבירור הפרטי מתבטל לחוקי הבירורים הכוללים ואינה נחשבת כלל בשם אשתו גם לגבי' גופא, ואחרי דהוא כלל גדול דהפרט מתבטל אל הכלל והבירורים הפרטים מתבטלים לחוקי הבירורים הכוללים, ועפ"י חוקי הבירורים הכוללים אין לאסור לאשה על אחרים עפ"י הודאת עצמם ואין לחייבם בעונש על ידם, ממילא ברור דקדושין כאלה אינם פועלים מאומה, וגם אם באמת נתקדשה בכ"ז נחשבו לאפס ואין אחרי דהיא מהפעולות העומדות תחת חוקי משפטי הבירורים הכוללים, וזהו. הכוונה האמיתית של הכא קא חייב לאחרינא, דהוי ממש כמו בירור להוציא ממון דבעינן ב' עדים דווקא, דעי"ז שתאסר על אחרים והם יתחייבו עלי' הוי ממש כמו שע"י הבירור מתחייב אחד דלזה בעינן דווקא ב' עדים, והוא ברור בפי' הסוגיא. ואחשוב כי הדברים האלה יספיקו לתת להקורא ציור נאמן ומושג בהיר מיסודי דברינו בהעניינים העמוקים האלה הסבוכים זב"ז, וכדאי להקורא לקחת עת לעיין בהדברים האלה כי הם יאירו לו אור חדש בהליכות העניינים האלה:
יצא לנו מזה דבמקום דמתאחד בענין אחד שני משפטים הסותרים זא"ז, היינו חוקי משפטי הבירורים הכוללים עם משפטי הבירורים הפרטים, והם סותרים זא"ז, כי אינם מתחלקים, אז מכריעים החוקים הכוללים את הפרטים ומתבטל הפרטי מעיקרו ואינו עושה שום רושם ומתבטל המעשה שנעשית רק עפ"י בירור הפרטי, וכמו הכא בקדושין דגם אם באמת נתקדשה, בכ"ז בטלין הקדושין מצד דאינם כפי חוקי הבירורים הכוללים:
סוף דבר דבמקום שהבירור הכללי והפרטי סותרים זא"ז, תליא בזה באופן ההתייחסות וההתחברות של שני הבירורים זל"ז, ועד כמה מתקשרות תולדותיהן ופעולותיהן זל"ז, דאם אין להם יחס עצום וקשר חזק ואינם מוכרחים להכריע זא"ז ונתנו להתחלק זמ"ז, אז י"ל דכל בירור ובירור פועל פעולתו, הבירור הכללי פועל על הכללי כפי כחו, והבירור הפרטי פועל על הפרט הזה, ואינו מחוייב להכנע תחת הבירור הכללי או תחת חוקי הבירורים הכוללים, ולו לעצמו יכול להשתמש בבירורו זה אשר באיכות נעלה הוא על כחו של ביאור הכללי, וע"כ מתחלק הוא בדינו אחרי דאין מזה שום סתירה לתולדות ופעולות של הבירור הכללי, אולם במקום שהבירורים הם מקושרים זל"ז ומתייחסים ביחס עצום ותולדותיהן ופעולותיהם אינן מתחלקות זמ"ז, ובהכרח אשר הבירורים יכריעו זע"ז, אחרי שהם מקושרים בקשר משפטי ובחיבור מדעי ולא נתנו בשו"א להתחלק בדיניהם, שם הבירור הפרטי מתכנע אל הכללי והבירור הכללי פועל פעולתו גם על הפרטי, ומוכרח הפרט הזה אשר כפי בירורי הפרטי צריך להיות להיפוך, בכ"ז הוא מוכרח לעשות ככל אשר הוא מצווה עפ"י הבירור הכללי: והנה לא נעלם ממני, כי בהשקפה הראשונה יחשוב הקורא והמעיין את כל החקירה הזאת לזרה ונפלאה אשר היא צולחה רק להראות כחן של חקירות הנוצרות בעולם הדמיון והמחשבה, אבל אין להם מקום בעולם ההלכה והמעשה כי איך אפשר אשר עדים יפעלו על החוש, ומה יכולים לפעול בהגדתם על האיש שראה ויודע ההיפוך, ובהשקפה ראשונה יצדק המתפלא, וע"כ ראיתי להעיר פה כי החקירה הזאת לא חדשה היא, וכבר ראינו דהגאון בעל תב"ש בחידושיו ליבמות (דף פ"ז ע"ב) חקר בזה ועיי"ש, דגם הוא הראה דיש מקום לומר דהעדים פועלים, וא"כ אין להתפלא כ"כ אחרי שכבר מצינו שחשבו כן, וכפי, שכתבתי הקטנתי הפלא והמעטתי הזרות, דהלא במקום שמתחלקים זמ"ז שם באמת אינו פועל הבירור הכללי על הפרטי, ובמקום שאינם מתחלקים הלא מובן גם בשכל כי יש משפט הבכורה והקדימה לבירור הכללי, ועיי"ש בתב"ש שהביא ע"ז מהסוגיא דכריתות (דף י"ב), ואולם המעיין שיראה דברי בפרק (ט"ז) מה שדברתי בנוגע לבאור הסוגיא דכריתות, יראה שיש לי בע"ה דרך חדש בזה, וע' כריתות (דף כ"ד ע"א) מידע ידע דלא רבע ולא מפקר לי' וטרח ומייתי עדים, וי"ל דהוא רק מצד שחושב שיביא עדים להזימן, אבל בלא"ה י"ל דהעדים פועלים גם עליו, וע' סנהדרין (דף מ"ג ע"ב) רי"א אם הי' יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרתי על כל עוונותי חוץ מעון זה, וי"ל דכיון שהוא יודע שהוא מזומם חושב שיבאו עוד עדים ויזימום, וגם כפי תורת חוקי הבירורים לא יתחייב, וגם בלא"ה יש לדחות מכאן ועיי"ש (דף מ"ד ע"ב),, ובספרי הראיתי דהחקירה הזאת היא חקירה כללית ויש בה כמה וכמה חלקים, כי כמה וכמה חקירות שונות מצינו באיזה ענינים אשר אם נעיין היטב נראה דכולן נכנסות תחת חקירה זו, כמו החקירה אם המיעוט מוכרחים לפסוק כהרוב [אשר יש בזה חקירה קדומה ויש בזה איזה מקומות שנראים שסותרים זא"ז ויש לי ע"ז קונ' מיוחד], וכן לענין הקושיא בסוף נדרים איך אינה נאמנת והלא היא אומרת שאסורה לו, ובכלל החקירה אם כל אדם יכול לומר ברי נגד חזקה ונגד הרוב, כל אלה הן ענפים משורש של החקירה הזאת, ושם חקרתי בעדים שהעידו [בזמן שהיו ב"ד סמוכים] על אחד שנתחייב מיתה על ידי העדאתם ועפ"י חוקי משפטי העדות נגמרה העדאתם ואין בידם לחזור עוד, ונפסק דינו להריגה, וע"ז כתוב יד העדים כו' וא"כ צריכין בעצמן לסייעו בהריגתו או להורגו [כי אם מת בה יצא עי' סנהדרין (דף מ"ה ע"א)]. ואח"כ אומרים דשקר העדנו, וכפי חוקי ההעדאה אין מקבלים חזרתם וכש"א (שם דף מ"ד ע"ב) וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וע"כ חקרתי אם הבירור הפרטי הזה [אחרי דכפי שהם אומרים עתה יודעים בבירור דאינו חייב מיתה] פועל עליהם לבלי יתחייבו להרגו בעצמם, וחקרתי גם בזה גופא אם הכא מקושרים הם השני בירורים הנ"ל ותולדותיהם ופעלותיהם אינם מתחלקים זמ"ז או דמתחלקים, והיינו דאולי י"ל דאם חזרתם תפעול להסיר מהם החיוב של הסיוע והעזר, אז עי"ז יתפטר הנידון מכל וכל, דיהי' מקום לומר דהוי כמו שנקטעה יד העדים למאן דסובר דמשו"ז מתפטר הנידון, וגם יש לומר דלא הוי כמו נקטעה יד העדים ולא הוי בזה יד העדים שהיתה כבר, דהא באמת מתחלה לא היו ראוין לזה ויש לדחות, ועד"פ הארכתי בזה בכמה מיני פלפולים, ובניתי מגדלים רמים בזה עד"פ, אבל כבר יודע הקורא כי הספר הזה לא נברא לפלפולא בעלמא, וע"כ קצרתי בזה, והעירותי רק למען ידע המעיין כי החקירה הזאת היא אם רבת הבנים, כי כמה חקירות פרטיות נולדו על ברכה, וע"כ יש לשום לב על משפטי זה בנוגע להחקירה הזאת: