אורים גדולים· רבי יצחק יעקב ריינעס
פרק יא - שער היסודות
יסוד א:
יש כמה מיני בירורים, ואם כי בכלל הם נחלקים לשני חלקים ראשים, לבירורים החלטים ותכליתיים, ולבירורים אמצעיים, אמנם בפרט יש כמה מיני בירורים, וכולם מתחלקים למדרגות מדרגות, ובל בירור ובירור פועל כפי ערכו על המחברר:
באור, כל בירור הוא פעל, ויש בו שלשה נושאים, א) המברר, והוא הפועל מהבירור, ב) עצם הבירור, היינו פעולת הבירור, ג) הדבר המתברר, והוא הפעול (באור לעקר ח), והבירור הוא הפעולה היוצאת מהמברר, והוי כמו מסובב מהמברר, וכל המדרגות שיש בבירורים הם כפי ערך כחות של המבררים, והבירור מתערך לערך כח המברר, וכפי ערך הבירור כן הוא ערך המתברר, כי המברר והבירור והמתברר כולם אחוזים וקשורים זב"ז, כשלהבת הקשורה בגחלת, ומתייחסים זל"ז ביחס שוה:
יסוד ב:
כל בירור שבעת פעולתו הי' חמתברר כפי כח המברר והבירור, וע"כ פעל עליו המברר בבירורו ואח"כ נתחלף מצד המתברר, עד שאם ישאר על המתברר השם ההוא של הבירור ההוא תגדל עתה פעולת המברר יותר מכפי כחו, בכ"ז לא בטל גם אז מן המתברר השם ההוא והפעולה ההיא, כי כל בירור אין לו אלא מקומו ושעתו:
באור, כל מברר אמצעי פועל רק בירור אמצעי ולא בירור החלטי ותכליתי, ומעתה אם איזה מברר אמצעי פעל בשעתו על איזה מתברר שהי' בידו לפעול עליו כפי מצב המתברר ההוא, ואולם אח"כ נעשה איזה שינוי או פעולה חדשה בהמתברר, עד אשר אם גם עתה יתקיים השם ההוא של המתברר שהשיג אז ע"י המברר, תצא עתה פעולה היותר גדולה מכפי ערך פעולת כח המברר ההוא, ואם הי' אז המתברר במצב הזה לא היה פועל עליו המברר בבירורו זה הפעולה הזאת, בכ"ז אחרי כי אז הי' המתברר במצב כזה שהי' ביד המברר לפעול עליו פעולת הבירור ויצא עליו אז השם הזה, הגם שעתה התחלף מצבו של המתברר בכ"ז לא בטלה פעולת המתברר הקודמת שחל על המתברר הזה ע"י הבירור הקדום, והוא הוא דינו של הרמב"ם, דהנה הרמב"ם (בפט"ז מהל' סנהדרין ה"ו) כתב אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו בעד אחד מוחזק כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בעד אחד, ושנה דין זה (בפ"ט מהל' נזירות הי"ז) ושלשו (פ"ג מהל' שגגות ה"ב), ודבריו אלה נובעים מדברי הירו' נזיר פ' שני נזירים, והוא ממש הענין הזה, דע"א הגם דהוי רק בירור אמצעי (באור ללמוד כט), בכ"ז פועל באיסורין, ובעת שהעיד ע"ז שהוא חלב וכה"כ ועל האשה שהיא גרושה או זונה הי' מצב המתבררים שההעדאה נגעה רק לאיסור ולא לעונשים, וע"כ הועיל אז הבירור, ומשו"ז הגם שאח"כ נשתנה מצב המתבררים כי נתהווה בהם איזה התחדשות אשר עי"ז יפעול הבירור פעולה חזקה שלא כפי כחו דע"י עדותו יש לענשם עתה, ובאמת ע"א בעדותו אינו יכול להעניש והכא מענישים להאוכל [את החלב שנתחזק לחלב ע"י ע"א או הכה"כ שנתחזק ע"י ע"א], ולהבועל [להזונה והגרושה שנתחזקו רק ע"י ע"א], ואולם הענין הוא דמצד דפעולתו הקודמת אינה בטלה, ואחרי דאז [בעת שהעיד על החלב וכה"כ ועל האשה שהיא זונה או גרושה] פעל פעולתו בצדק, ורק שאח"כ נשתנה מצב המתברר אין לבטל הפעולה הקודמת, והיא היא הסברא הנ"ל, ויסוד הסברא הוא דהעד פועל על העונשין בתורת סבה דסבה, דיש סבות שאינן מספיקות בעצמן לסבב איזה מסובב, ובכ"ז יכולין לסבב המסובבים האלה בתורת סבה דסבה (למוד יב ובאורו), וה"נ כן, ובספרי הארכתי בבאור. כלל זה, ובארתי על פיו כמה סוגיות, וביחוד נסיתי להפיץ אור על ידו על הסוגיא בב"ק (דף קו ע"א) בהא דשבועה קונה דמוקי שם דהכוונה הוא על המימרא דרב שאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין לו ממון, ועייש"ה בסוגיא, וקשה מאד להבין הסברא של דין זה דמה מועלת השבועה נגד העדים, והגם די"ל דסמך רק על הקרא של ולקח בעליו דכפי הדרש מוכח ממנו דהשבועה פוטרתו, אולם הוא דחוק, דכפי הנראה משמע דהוא אך אסמכתא, וגם אם נימא דהעיקר הוא משום דילפינן מקרא, מכ"מ יש לנו לחפש טעם דלא מצינו שהדין הזה יהי' נחשב בין הדינים שהם רק כמו חדוש שאין בהם תפיסת שכל, וביותר יקשה אחרי דבהודה בעצמו מוכח דהשבועה לא פעלה לפטור, עיי"ש שרבא אמר כל הודה ל"ש טוען טענת אבד ול"ש טוען טענת גנב נמי לא אמר רב דהא כתיב והתודה, וקשה מ"ש זמ"ז, והגם דיש ע"ז קראי בכ"ז הלא יש גם להבין הסברא, וע"כ אמרתי דבירור הענין הזה הוא עפ"י הסברא הנ"ל דשבועה הוי ג"כ בירור, והוא בירור כזה שפועל נגד ע"א ולא נגד ב' עדים, ושני עדים אם כי הוא בירור החלטי ותכליתי (ביאור ללמוד ט), בכ"ז הוא רק בירור מוסרי (ביאור ללמוד טז), ומתבטל נגד חושיי (למוד כו), וע"כ אחרי דבירור השבועה הועיל בשעתו ע"כ גם אם אח"כ התחלף מצב הענין כי באו עדים, בכ"ז אין לבטל את הבירור הקדום ופעולתו נשארת גם אח"כ, אחרי כי גם הבירור הזה הוא רק בירור מוסרי ומדעי, ואמנם אם הודה בעצמו דהוי בירור טבעי וחושי אז מתבטל הבירור המוסרי, אבל בירור מוסרי נגד בירור מוסריי אינו מתבטל, וכתבתי שם באורך בביאור הסוגיא הזאת ובכל הפרטים השייכים לזה. איך שיהי' מבואר היטב באור היסוד הזה, וע' בפ"י בקו"א לקדושין (סי' צא) דמוכח דפשיטא לי' דכלל הנ"ל שייך גם לענין חיוב מיתה, וע' בתשובת רע"א (סי' קז) דמספ"ל בזה, וכפי שהסברתי בירור הסברא, ברור דהוא גם בחיוב מיתה, ואם נסתבב אח"כ מהעדאת העד עונש מיתה מענישים, דההעדאה הראשונה אינה מתבטלת, ואחרי דאז פעלה פעולתה והמשיכה שם זה על נושא זה לא נתבטל אח"כ השם הזה וכנ"ל: יסוד ג:
כל בירור יבא על אחד משלשה נושאים אלה, א) ער הפועל, ב) על הפעולה, ג) על הפעול:
באור, כל בירור באשר שהוא בירור, מובן דבא על דבר שיש בו ספק, דאם לא יהי' ספק לאיזה צורך דרוש הבירור, ובערך זה י"ל דהספק הוא הסבה והבירור הוא המסובב, היינו דמה שאנו חוקרין אחר בירור ועל איכות הבירור הוא רק מצד שיש לנו ספק, והנה כל מסובב מתערך בערך הסבה ומתדמה אלי' (באור ללמוד ה ובאור ללמוד יא), וממילא מתערך ערך הבירור לערך הספק, וכל התעוררת הספק הוא מצד איזה פעולה אם מצד פעולה עוברת או מצד פעולה העתידה, כי רוצים לעשות איזה פעולה, ומצד זה מתעורר אז הספק, ובכל פעולה יש שלשה נושאים, פיעל ופעולה ופעול (באור לעיקר ד), ומובן מעצמו דהספק שיחול בעת הפעולה יכול לחול או על הפועל או על הפעולה או על הפעיל, אחרי דבכל פעולה יש שלשה נושאים, ובכולם יש איזה גדרים אשר רק בשלימות גדריהם תשתלם הפעולה, וממילא כל ספק שחל בפעולה, הוא בהכרח על אחד משלשה נושאים האלה, דאם רק יחסר שלימות של נושא אחד מאלה השלשה נושאים מתבטלת הפעולה בכלל, וכיון דהבירור הוא לערך הספק ממילא מובן דכל בירור הוא ג"כ על אחד משלשה נושאים, והמשל בזה, אחד הרג את חבירו ויש בזה פועל ופעולה ופעול, ההורג היא הפועל וההריגה היא הפעולה, וההרוג הוא הפעול, ומודעת דעל הריגת אדם יש חיוב מיתה, וכל אחד משלשה אלה יש לו גדרים מיוחדים אשר רק כשנתמלאו הגדרים אז חייב מיתה, כמו דמצד ההורג בעינן שיהי' שלם וגדול וכיו"ב, ומצד ההריגה שתהי' בצדי' ושתהי' באופן שיכולה לפעול פעולתה וההרוג יהי' ג"כ שלם ובן קיימא, וא"כ מובן דיכול להיות שנסתפק על אחד משלשה אלה על גדרי ההורג או על גדרי ההריגה או על גדרי ההרוג, וכן אם אכל מאכל שיש עליו חיוב עונש יש בו ג"כ פועל ופעולה ופעול, היינו האוכל והאכילה והנאכל, ועל כל אחד משלשה אלה יש גדרים ותנאים אשר רק כשיתמלאו הגדרים והתנאים בהם אז יצא החיוב, על האוכל שיהי' גדול ובריא, ואם אכל מצד פיק"נ ג"כ אין חיוב, ועל הנאכל אם באמת יש בו גדרי האיסור והחיוב ואם יש בו השיעור, ועל האכילה שתהי' כדרך הנאתן ואכילתן וכדומה, וכל מה שנסתפק בהחיוב הוא על אחד משלשה אלה, וממילא הבירור ג"כ על אחד משלשה הנושאים האלה:
יסוד ד:
כל בירור שהוא על הפועל והפעול יהיה רק מצד הפועל והפעול, ואולם בירור שהוא על הפעולה, יכול להיות לפעמים על שני אופנים, א) מצד עצם הפעולה, ב) מצד הפועל והפעול:
באור, בירור הוא על אחד משלשה נושאים על הפועל או על הפעולה או על הפעול (יסוד ג), דהבירור הוא מעין הספק והספק יחול רק על שלשה אלה ע"כ יהי' הבירור ג"כ על אחד משלשה אלה, ואחרי דמבואר מזה דהבירור הוא מעין הספק, אם כן במקום דהספק הוא על עצמות של הפועלים והפעולים, וודאי דהבירור יבא ג"כ עליהם בעצם, ואולם בבירור שהוא על הפעולה, הגם דלפי"ז הי' צריך להיות שהבירור יהי' ג"כ מעין הספק היינו רק מצד הפעולה, בכ"ז מצוייר שספק כזה יתברר לפעמים גם מצד הפועלים והפעולים, דהנה כל ספק שהוא בהפעולה הוא גם על הפועלים והפעולים, דאם יש ספק אם נעשתה פעולה זו, ממילא יש ספק גם על הפועל דאם נעשתה הפעולה הוא נעשתה ע"י הפועל ובהפעול, וגם אם יש ספק באופני עשיית הפעולה האיך שנעשתה ממילא יש ספק זה גם על הפועל והפעול, היינו דיש ספק אם הפועל עשה כך פעולתו או כך, וכן אם בהפעול נעשתה הפעולה באופן זה או באופן זה, וכיון שכן מובן שיש לצייר שיהיו ספיקות כאלה בפעילות שיכולים להתברר גם מצד עצם תכונת הפועלים והפעולים, ד"מ אם יש ספק באופן ההריגה אז אם יש לברר את הספק הזה מצד עצם תכונת הפועל והפעול כי מצד טבע האנשים יש להבין שההריגה היתה באופן זה, אז נתברר הספק בהפעולה מצד הפועל או מצד הפעול, וכן בכל מיני פעולות אכילה ושתי' ודומיהם, יש לצייר ספיקות כאלה בהפעולות שיכולים להתברר גם מצד הפועלים והפעולים, ומצד הפעולות וודאי דגם הספיקות האלה שיכולים להתברר מצד הפועלים והפעולים] יכולים להתברר מצד עצם הפעולות, דאם יהי' בירור איך שנעשו הפעולות וודאי דהוי בירור טוב, וא"כ מבואר שישנם ספיקות בפעולות שעומדים להתברר הן מצד עצם הפעולה והן מצד הפועלים והפעולים:
יסוד ה:
כל בירור שהוא על הפועל והפעול, הוי בירור תמידי וקדומי, ובירור שהוא על הפעולה, מתחלק לשני חלקים, לבירור תמידי וקדומי, ולבירור הוויי ועתיי:
באור, הבירור מתערך לערך הספק (בירור ליסוד ג'), והספק בפעולה יכול להיות על אחד משלשה נושאים על הפועל או על הפעולה או על הפעול (שם), וע"כ גם הבירור בא על אחד משלשה אלה (שם), והנה בכל ספק אשר הוא בעצם הפעולה, נוכל לומר כי הפעולה סבבה את מציאת הספק אחרי דהספק הוא בהפעולה, וא"כ לא חל הספק קודם הפעולה דאיך יחול הספק בעת שלא היתה עוד הפעולה בעולם, אבל אם הספק הוא מצד עצם הפועל או הפעול אז הגם דאנו חוקרים ומסתפקים בזה רק בגלל הפעולה, בכ"ז ברור דעצם הספק הי' גם מתחלה, דהא מציאת הפועל והפעול לא נתהוו רק בעת הפעולה דהלא הם נמצאים מקודם, וא"כ הספק שחל עליהם על טבעם ותכונתם הי' חל גם מקודם, אלא שמתחלה לא חקרנו ע"ז, כי לא הוצרכנו לזה, ורק שעתה אנו חוקרים יען כי עתה נוגע הספק לנו, אבל הוויית וחלות הספק קדמו להפעולה, כמו שהפועל והפעול קודמים להפעולה, וא"כ יוצא מזה דהספק בנוגע להפועל והפעול הוי ספק קדום, וממילא גם הבירור על הפועל והפעול יהי' בירור קדום, ואמנם בירור שהוא על הפעולה יכול להיות או שיהי' בירור תמידי וקדומי, או שיהי' בירור הווי ועתיי, דהנה הבירור על הפעולה יכול להיות על שני אופנים מצד עצם הפעולה ומצד הפועל והפעול (יסוד ק ולפי"ז מובן דאם הבירור הוא מצד עצם הפעולה הלא יהי' הבירור איך שהיתה הפעולה, ואיך שנעשתה, ממילא הוי הבירור רק על עת הפעולה, ואולם אם הספק בהפעולה מתברר מצד הפועל והפעול אז גם הבירור על הפעולה הוי בירור קדומי, אחרי דכל בירור שהוא מצד הפועל והפעול הוי בירור קדומי, וא"כ יוצא מזה דמצוייר אופן אשר הבירור על הפעולה יהי' ג"כ בירור קדומי, והגם דלכאו' י"ל דהוא דבר שנסתר מצד עצמו, דכיון דהספק הוא על הפעולה א"כ איך יהי' בירור שהוא קדום מהפעולה, אולם באמת בבירור שהספק בהפעולה מתברר מצד הפועל יש להספק בהפעולה התייחסות עם הפועל, ובערך זה חל הספק על הפועל וממילא שייך בירור קדום:
יסוד ו:
בירור שהוא על הפועל והפעול יכול להיות גם מבירורים עצמיים, ובירור שהוא על הפעולה מצד עצם הפעולה הוא רק מבירורים נפעלים:
באור, יש שני מיני בירורים בירורים עצמיים ובירורים נפעלים (למוד ס"ז), רובא וחזקה, אומדנא וסברא, הם בירורים עצמיים, דפעולת הבירור שלהם הוא מצד עצמם מצד הטבע והתולדה, ובירור של עדים הוא מבירורים נפעלים דע"י שראו זאת ע"כ יודעים ומעידים (באור ללמוד הנ"ל), והנה הבירור שהוא על הפועל והפעול הוא מצד שיש עליהם ספק בעצם, א"כ יכול להיות שיהי' ע"ז בירור עצמי, ד"מ כשיש ספק אם הוא שלם או טריפה יכול להיות דמצד הכרעת הרוב יש להכריע דהי' שלם והוא בירור עצמי, וכ"כ על הפעול, אולם בבירור שהוא על הפעולה שיש ספק בעצם הפעולה באיזה אופן שהרגו והוא ספק כזה שיש לבררו רק מצד עצם הפעולה לא שייך ע"ז בירור עצמיי ותולדיי, אלא שיעידו עדים שראו איך שהיתה הפעולה, ואמנם אחרי דגם בבירור שעל הפעולה יכול להיות גם מצד הפועל והפעול (יסוד ד), א"כ ממילא בבירור כזה יכול להיות שיהי' בירור עצמיי, ומהם תתברר גם הספק שעל הפעולה:
יסוד ז:
בירור שהוא על הפוער והפעול הוא על הרוב בירור המברר, וכל בירור שהוא על הפעולה הוא בירור לשנות:
באור, יש שני מיני בירורים בירורים המבררים ספיקות השקולים, ובירורים המשנים ומוציאים מחזקתם (עיקר ה) והנה במקום דבעינן בירור לברר את הפועל והפעול הוא עפ"י רוב משום דיש ספק באיכותם הטבעי, ואין בזה הכרעה הקודמת אשר עתה רוצה לשנות את הדבר ממצבו הקודם, אלא שרוצה לדעת מצבם ואיכותם מתחלה, וע"ז בא הבירור לברר וא"כ הוי רק בירור שמברר ספק השקול, בשגם כי בירורים של הפועלים והפעולים הם בירורים קדומים (יסוד ה), והכוונה שהי' כן מתחילה, וא"כ הוי רק בירור שהי' כן, אבל בירור שהוא על הפעולה הוא בירור לשנות, דכל פעולה הוא שינוי על הפעול דהפעולה משנית את הפעול, א"כ אם אנו רוצים לברר על הפעולה הוא ענין בירור על השינוי, ואחרי דעיקר הפעולה הוא שינוי, א"כ גם ספק באיכיות הפעולה הוא ספק בענין שינוי, והבירור גם על איכיות הפעולה הוי לשנות:
יסוד ח:
בירורים עצמיים הם עפ"י רוב מבירורים המבררים, ובירורים נפעלים יבאו על הרוב לשנות:
באור, סתם בירורים עצמים הם בטבע ותולדה שמבררים טבע הדבר, א"כ הוי בירור לברר ולא לשנות, וגם כל בירורים עצמיים הם עפ"י רוב על הפעולים ולא על הפעולות (יסוד ו), ובמקום דהוו על הפעולים והפעולות הוו בירורים לברר ולא לשנות (יסוד ז), וא"כ מבואר דבירורים עצמיים הם בירורים המבררים, אבל בירורים נפעלים יכולים להיות גם לשנות איזה דבר, דהעדים כפי מה שראו הם מעידים, וגם הלא בירורים נפעלים באים על בירור שהוא על הפעולה (יסוד ו), וכל בירור פעולותיי הוא בירור לשנות (יסוד ז), וא"כ מבואר דבירורים נפעלים הם לשנות:
יסוד ט:
בספק כזה שהוא בפעולה, שהבירור יכול להיות מהפעולה, וגם מהפועלים והפעולים, אז אם הספק הוא רק על גמר הפעולה ואיכיותה, והבירור הפועל והפעול יכול להיות מפנימיות טבע הפועל והפעול, יש לעשות הבירור פועליי או פעוליי, ואם הספק הוא בעיקר הפעולה אם נעשית כלל והבירור מהפועליי והפעולי הוא מחציונותם, יש לעשות הבירור מהפעולה: באור, יש ספיקות בפעולות שיכולים להתברר הן מצד הפעולות והן מצד הפועלים והפעולים (יסוד ד), ולדינא יש נ"מ גדולה בזה בין הבירור שהוא מצד הפעולה לבין הבירור שהוא מצד הפעולים והפעולות, דבירור שהוא מצד הפעולה הוי בירור לשנות (יסוד ז), ובכל בירור לשנות בעינן דווקא ב' עדים (עקר ו ובאורו), ואם איפא כן אם מזדמן ספק כזה שיש מקום לבררו הן מצד הפעולה והן מצד הפועל והפעול, יש לחקור איך להכריע את הספק, אם מצד הפעולה, או מצד הפועלים והפעולים, והנה החקירה הזאת אינה חקירה בודדת במועדה שחלה רק פה, כי היא חקירה כללית והיא חלה בכמה מקומות, דבכ"מ שמזדמן שמתחברים שני נושאים ביחד אשר הם חלוקים בדיניהם ובדיני ספיקותיהם ועתה נתהווה ספק והספק נוגע לשניהם, וכפי משפט הבינותיי אין לחלקם זמ"ז ויש לאחד להכריע את חבירו, ואולם אם נביט על יסודי הדין יש לחלקם זמ"ז דכל נושאים כאלה ובמקרה כזה יש תמיד ספק אם יש לחלקם זה מזה או שיכריע האחד את חבירו, ואם נחליט דאין לחלקם ויש לאחד להכריע את חבירו, אז יש ספק ממי להתחיל הספק ואיזה מהם יהי' העיקר עד שהוא יכריע את חבירו, למי יש לתת משפט הקדימה שהוא יהי' המכריע והשני יהי' המוכרע, ויש לי בזה כמה וכמה כללים ובאורים על פיהם על כמה סוגיות, ופה אשר אין בידי להביאם אסתפק רק בזה שיש לדעת דגם החקירה הזאת [של בירור מהפעולה והפועל] נכנסת תחת החקירה הכללית ההיא, דהא שניהם מזדמנים ביחד דבעת שיש ספק על הפעולה ממילא יש ספק גם על הפועל, דאין פעולה בלא פועל, וכל מה שיש לספק באופן הפעולה נוגע הספק גם להפועלים והפעולים (ביאור ליסוד ט'), וא"כ במקום שיש ספיקות כאלה שכמו שיכולים להתברר מצד עצם הפעולה., כן יכולים להתברר גם מצד הפועלים והפעולים מצד תכונתם, ג"כ הוי חקירה גדולה למי לבכר בזה ולזכותו בזכות המכריע, דאם נימא דהעיקר יש לברר זאת מצד תכונת הפועלים והפעולים לא בעינן ב' עדים על זה, ואם נימא דהעקר יש להתחיל מצד הפעולות בעינן ב' עדים, ובדברי שם דבר החקירה הכללית והגעתי לחקירה זו [אשר היא כסעיף וענף משורש החקירה הכללית ההיא] דברתי ממנה, ואחרי שנתחתי כל חלקי החקירה הזאת והתבוננתי עלי' היטב, יצא לי שם כן, אחרי שבררתי דאם נביט על התייחסותם זל"ז בהפעולה ועל קדימת מעלתם מצד עצמם ומצד הספק אין להכריע כלל את החקירה הזאת, דמצד אחד יש מקום לבכר את הפועלים והפעולים ולעשות לראשים ועקרים בכל פעולה, אחרי כי הם הם הסבה הראשית של הפעולה ועל ידם נעשית, ואולם מצד השני יש לבכר את הפעולה בענין זה, והוא דאחרי דהספק בעצם הוא מתעורר בהפעולה, א"כ י"ל דהעקר יש לנו לברר את הספק מצד הפעולה, וע"כ הכרעתי שם כן, דאם יתמלאו בהספק הזה שני גדרים ותנאים, א) מצד הפעולה, ב) מצד הפועלים והפעולים, אז הגדרים והתנאים האלה יתנו דין קדימה ומשפט הבכורה להפועלים והפעולים, ואם יחסרו לגמרי אז יש לבכר את הפעולה ולעשות את הבירור ממנה, ואם יתמלאו הגדרים במקצת יהי' באמת בזה נקודת הספק כי תהי' נקודה הנוטית לכאן ולכאן, וזו היא באמת סבת איזו מחלוקת הנמצאות בהענין הזה, ובאור של שני הגדרים האלה הוא כן, א) מצד הפעולה, הוא שהספק יהי' רק באיכיות הפעולה ובשלימותה, היינו שיש ספק איך שנעשתה ואם נעשתה לגמרי או רק מקצת ממנה אבל זאת ידעו בבירור שמקצת נעשית, ובאופן זה אין כאן ספק אם הם נחשבים בפעולה זו לפועלים ופעולים, וע"כ י"ל דיש לעשותם לעקרים וראשים בזה ולברר מהם הספק, אבל אם יש ספק בעקר הדבר אם הי' כאן שמץ וקורטוב פעולה, א"כ איך יש לחשוב להפועלים והפעולים לעקרים ולברר מהם הספק כיון שיש ספק אם הם שייכים כלל להפעולה הזאת, [וע' פסחים ט' ע"א ספק על ספק לא על כו', ועי' חולין (נ"ג ע"א) ספק על ספק רא על אימא לא על ואכמל"ב], ב) מצד הפועלים והפעולים הוא, שהבירור יהי' בפנימיותם ולא בחציונותם, דבכל דבר, פנימיותו הוא יסודו וחשיבותו, וכל בירור שהוא על הפועלים והפעולות הוי בירור קדומי (יסוד ה), וע"כ אם הספק הוא בפנימיותו יש יותר מקום לומר דנחשב כאלו כבר נתברר דאין בירור בלא התעוררת הספק והתעוררת הספק מצד המעורר, וכל מעורר הוא מצד חשיבות הדבר, וכיון דפנימיות הדבר הוא חשיבותו, וע"כ בהספק שנוגע בפנימיותו נחשב כאלו כבר נתעורר הספק, וכבר נתברר, וא"כ ממילא אין עוד ספק בהפעולה, אבל אם הוא רק בחציונותם אז לא נתברר עוד ויש מקום לעשות הבירור מצד הפעולה, אלה הן הגדרים והתנאים הראשים והכוללים שיש בענין זה, אבל בפרטיהן וסעיפיהן דברתי הרבה, כי הספק הזה [בספק בפעולה ובפועלים] הוא מקצוע גדול בתורה ותוצאותיו רבות הן, ועוד לא עמדו עליו רבותינו לחקור על הספק הזה ולבררו היטב, ואין לי להאריך פה יותר כי גם הדברים שהעליתי פה הם בע"ה רבי התועלת: