אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן נו
סעיף ה':
השליש. במרדכי פרק איזהו נשך (סי' של"ב) מבואר דאפוטרופס דין שליש יש לו לענין פטור שבועה עיי"ש. וכהמרדכי מבואר להדיא בכתובות (דף ע') דאפטרופס דמי לשליש עיי"ש דמדמה הש"ס להדדי וע"ש ברש"י שכתב דאפוטרופס דמי קצת לשליש. וכן שווין גם לענין להיות דיין בדבר כדמשמע מתשובת הרשב"א שהביא הסמ"ע שהמלוה השליש השטר שיעשה לו דין עד זמן פלוני וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל פ"ז דאפוטרופוס יוכל להיות דיין בדבר ע"ש [ועיין לעיל סי' כ"ב ס"א] ובגיטין (דף ה') מבואר דהמביא גט יכול להיות דיין ג"כ אי לאו חששא דשמא יהא קרוב והמביא גט דין שליש יש לו כמוש"כ התוס' בגיטין (דף ס"ד) עיי"ש בזה:
יש לבאר אי שליש הוי שלוחו של המשליש או הוי כזוכה ממנו לחברו והנה זה תלי' במה שכתב הקצוה"ח דשליש קודם שהגיד יכול המשליש לחזור דלא נעשה מעשה עדיין אבל כשנעשה מעשה שהגיד עדותו אינו יכול לחזור והביא כן מהג"ה מרדכי פ"ק דמציעא עיי"ש. וע"כ צ"ל דהשליש אינו אלא שלוחו של המשליש והוי ככל שליח דעלמא שעד שלא עשה שליחותו יכול המשלח לחזור אבל לא לאחר מעשה שליחותו. אבל דעת הנתיבות דהשליש קונה דבר המושלש ולא מהני חזרה דמשליש אמנם הדבר פשוט דאינו אלא שליח בעלמא ויפה החזיק המשובב שיטתו בזה. וכל שלא עשה שליחותו יכול לחזור בו אם לא כשאמר זכה. דאז עשה שליחותו ולא מהני חזרה:
וכ"ז לענין נאמנות על מה הושלש כל שלא אמר זכה דיכול לחזור אין השליש נאמן לאחר חזרה אם לא שכבר עשה שהגיד לפני ב"ד או עדים דבר השלישית אז לא מהני חזרה והשליש נאמן. אמנם לענין הושלש דבר לקנס אין השליש רשאי לתת אלא א"כ אמר זכה מעכשיו וצריך השליש לקבל השלישית שט"ח של המתחייב שיאמר זכה לפלוני וכן השני וכ"א יאמר כשיקיים חבירו התנאי מחול השטר או ימסור המתחייב לחבירו השטר וחבירו יניח ביד השליש. וכ"כ הנתיבות (סי' כ"ז) ע"ש:
ונסתפקתי במשלישים חת"י לבד. מה שייך זכה בזה. כיון דעדיין אין שטר. ואפשר כיון דעיקר חתימת חלק אינו אלא מצד התקנה כמוש"כ הב"ח (סי' ס"ט) לכן התקנה הי' ג"כ שיהא מהני השלשה עליהם כשטר דעלמא: ולענין אם המשליש רוצה להשליש ביד אחר הדבר פשוט דיכול ורבים מורים דאינו יכול וזה אינו. כי גם להנתיבות דס"ל דשליש קונה כתב שיכול להשליש אצל אחר וכן קבע להלכה במשה"א (ס"ק א') וכ"ש לפ"מ דביארנו דאינו אלא שליח בעלמא אף אם אמר זכה יכול להשליש במק"א דלא גרע ממפקיד שיכול ליקח מהנפקד ולהפקידו במקו"א וחשדא כמו הא דגיטין (דף נ"ט) לא שייך בזה:
ובשו"ת הרשב"א (ח"ד שאלה ס"א) כתב דשליש הוא דרך הקנאה כמו הא דב"ב (דף פ"ה) ברשות המופקדים אצלו עד שיקבל עליו או שישכור מקומו וה"נ זכה בו השליש למי שהושלש עיי"ש וא"כ משמע מזה דלא מהני חזרה וי"ל דמיירי שאמר זכה לכך קנה. ואם שניהם משלשין ואמר לשליש תן לפלוני כיון דהוי במ"ג קנה דמ"ג קונה וכיוצא בזה במרדכי פרק החולץ (סי' כ"ד) עיי"ש:
ובעכו"ם שליש מאחר דהאמינו מהני כמו בעדות (לעיל סי' כ"ב) והא דמהר"ם מינץ שהובא בבה"ט לקמן (סי' קל"ח) מיירי בנפקד ולא בשליש וזכה לא שייך בי' דאין שליחות לעכו"ם לכן לעולם מהני חזרה דגם בנאמן עלי אבא קודם שהעיד מהני חזרה כמבואר (לעיל סי' כ"ב) אך אם כבר העיד אינו יכול לחזור בו כמו בנאמן עלי אבא כנ"ל בזה. ושוב ראיתי דהרשב"ש בתשובה (תס"ב) כ' דאפילו אם העכו"ם נאמן ג"כ ולענ"ד נראה כמוש"כ: ובעיקר הדבר דקצוה"ח ונתיבות אם המשליש יכול לחזור מנאמנות השליש כבר הקדימם בכנה"ג בהג"ה בית יוסף (אות ב') שכתב בשם הבני שמואל דמהגהות מרדכי דפ"ק דמציעא שחילק בין קודם מעשה ובין לאחר מעשה ומדברי הרא"ש ז"ל נראה דאפילו קודם מעשה אינו יכול לחזור וכנה"ג השיג מתשו' הרשב"א שכ' שכל שלא אמר זכה בשביל שנינו יכולין לחזור בהם ובודאי קודם שעשה המעשה. וכמו שנתבאר בזה. ואם הושלש עבור בע"ח לפ"מ דקי"ל (בסי' קכ"ה) דבחוב הולך כזכי דמי אז שפיר השליש נאמן בלא זכי' ג"כ: