אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן כא
סעיף א':
וכ"ז כשקנו מידו. עסמ"ע דבעינן ב"ד חשוב ומתפיס זכותו לא בעי. וכן העתיק הנתי'. ותמוה שלא הביא דהש"ך הביא הב"י דסי' ר"ז דמשמע דבעינן מתפיס זכותי' ג"כ. וכ"מ בביאור הגר"א ז"ל דז"ש רמ"א וע"ל סימן ר"ז דר"ל כדין האסמכתא שם דיהא בב"ד חשוב ומתפיס זכותי' גם כן: הסמ"ע כתב דאם לא יבא יפטר חברו אפילו קנין בב"ד חשוב א"צ אלא קנין לבד. ובנ"ב (סימן לא) תמה דהא קאי לדעת הרמב"ם והרי דעת הרמב"ם לקמן (סימן ר"ז) דבמחילה לא שייך אסמכתא כלל וא"כ למה צריך כאן בסיפא קנין כלל דהא מחילה א"צ קנין כלל ותי' דבכאן שאומר החוב מחול לך אם לא אבוא לזמן פלוני שהיה סובר שיבא דומה קצת למחילה בטעות כמו בפשרה וצריך קנין ע"ש בזה. והדבר מבואר להדיא בט"ז לקמן (סי' ר"ז סט"ז) שכתב אהא דמבואר שם כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא קינין מזה שחייב לחברו מאה דינרים ואח"כ קונים מבע"ח שכ"ז שיעשה כך הרי החוב מחול לו. דאע"ג דמחילה א"צ קנין היינו מחילה ברורה משא"כ בזה שהיה תלויה ודומה למוחל ע"י פשרנים ע"כ. וה"נ כיון דלא הוי מחילה ברורה צריך קנין: