אור ברסלב
אורח לחיים פרשת תצוה

אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב

פרשת תצוה

פרשת תרומה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כז, כ). להבין, מה שאמר ויקחו אליך, ולא אמר ויקחו להם:

דהנה ידוע, שכל עבודתינו ליחד קב"ה ושכינתיה, הוא זווג יסוד ומלכות, וזווגם על ידי הדעת, ומשה הוא בחי' הדעת, וזהו שאמר אתה תצוה, לשון חיבור כמו צוותא חדא, כלומר, שאתה תחבר, א"ת, הוא השכינה שכלול מא' ועד תי"ו, בני ישראל, הוא מדת יסוד, ותחבר אותם על ידיך, כי זווגם על ידי הדעת:

ויקחו אליך שמן זית זך, רצה לומר עוד ימשיכו אל בחי' הדעת שמן זית הוא חכמה, זך, על ידי התורה, רצה לומר על ידי ך"ז אותיות התורה, כי אורייתא מחכמה נפקא (זוה"ק ח"א מז, ב, ח"ב פה ,א):

ואמר כתית למאור, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות סג, ב) כתתו עצמיכם על דברי תורה, כדריש לקיש (ברכות שם, שבת פג, ב) שאין דברי תורה מתקיים אלא על מי שממית עצמו עליה וכו', וזהו שאמר אם רוצה לזכות באור התורה, צריך לכתות עצמו, וזהו כתית למאור להעלות נר תמיד, כי עיקר דברי תורה לשמור ולעשות ולקיים במעשה מצות הכתובים בה, כמו שאמרו (מגילה כז, א, קדושין מ, ב, בבא קמא יז, א) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ומצוה נקרא נר שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה, וזה שכתוב, שכוונתך יהא בעסק התורה לקיים מצות הכתובים בה, וזהו להעלות נר תמיד, רצה לומר שיעשה המצוה בדחילו ורחימא, כי מצוה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא (תיקו"ז כה, ב), ואז יעלה המצוה למעלה וזהו להעלות נר תמיד: או יאמר, ואתה תצוה וכו', מה שאמר ואתה בתוספת וא"ו, וגם שאמר ויקחו אליך, והוי ליה למימר ויקחו לי, כמו שכתוב (כה, ב) ויקחו לי תרומה, וגם מה שאמר להעלות נר תמיד, ואינו אלא בלילה, ורש"י ז"ל פירש כל לילה ולילה קרוי תמיד: ונראה דאמרו רז"ל בשבת פרק ב' (כב, ב) מחוץ לפרכת העדות יערוך, וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שהיה נותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים, עכ"ל:

והנה העדות הוא אותיות דעת, וגם וא"ו הוא גם כן בחי' דעת, כי על ידי עדות נודע הדבר לכל, ועל ידי נר מערבי גם כן נודע לכל באי עולם כמו על ידי עדות, ובירור יותר מעדות, שהוא על ידי שמיעה, וזה נודע לכל באי עולם על ידי ראיה, וזה שהזהיר הש"י למשה על ישראל, שבשעת לקיחת השמן למנורה, לא יקחו, רק בשביל זה, שיהא עדות שהשכינה שורה בישראל, ושלא יטעו ח"ו לומר לאורה צריך, רק בשביל זה יקחו, שיהא נודע לכל בדעת גמורה שהשכינה שורה בישראל:

וידוע (זוה"ק ח"ב רכא, א), דמשה רבינו ע"ה היה בחי' דעת, וזה שאמר ואתה, רצה לומר עם בחי' הדעת שיש בך, שהוא בחי' וא"ו, תצוה את בני ישראל, ומלת תצוה לשון התקשרות, כמו צוותא חדא, כלומר, תקשר עצמך עם ישראל, ויקחו אליך, כלומר, בשעת לקיחה יקחו בשבילך, בשביל שיהיה עדות ודעת לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ולא יטעו ח"ו ליקח לאורה, רק כתית למאור להעלות נר תמיד, דהיינו נר מערבי שהוא עדות לישראל, שהיה באמת דולק תמיד, והיה עדות לישראל, ועל כן כתוב להעלות נר תמיד, ולא כתוב נרות, דקאי על נר מערבי, שהיה עדות ודעת שהשכינה שורה בישראל, וזה יהיה במחשבתם בשעת לקיחה, להעלות נר תמיד, שיהא נר מערבי דולק באמת תמיד, ויהא עדות ודעת לכל שהשכינה שורה בישראל:

או יאמר ואתה תצוה וכו', דידוע דראשי עם בני ישראל, המדריכים את העם ומלמדים אותם בדרכי ה' ובתורתו, הם מקבלים יותר מהם, כמו שאמרו רז"ל (תענית ז, א, מכות י, א) ומתלמידי יותר מכולם, וגם בהשפעת השכל והדעת מאת הש"י, הם מקבלין כדי שיוכלו להשפיע, והראיה על זה, שכל אותן השנים שהיו ישראל במדבר בשביל המרגלים, היה הדיבור נפרש משה, וזה שאמר ואתה תצוה את בני ישראל, לשון צוותא חדא, כלומר תחבר אותך עם בני ישראל, ללמדם ולהדריכם, ויקחו אליך שמן זית זך, רצה לומר שהם יקחו וימשיכו אליך שמן זית זך חכמה והתורה:

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי וכו'. ועשית בגדי קודש לאהרן וכו'. ואתה תדבר וכו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. ואלה הגדים אשר יעשו וכו'. ועשו את האפוד וכו'. שתי כתפות חוברות תהיה לו וכו'. וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה וכו' (כח, א-ח). נשית לב להבין, למה אמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וכו' לכהנו לי, הוה ליה למימר הקרב אלי לכהנו לי. וגם מה שאמר השי"ת אל משה, ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך, וכי משה עשאן, ובפסוק שלאחריו נאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי, וגם למה הזכיר בשני הפסוקים אלו אחיך, וכי לא ידענו שאהרן אחיו הוא, וגם מה שאמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי, תיבת לקדשו לכהנו לי לכאורה מיותר, וגם דאמר ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד וכו', והתחיל לצוות בעשיית האפוד, שהיה לבוש מאחוריים, ולא התחיל בחשן שהוא מלפניו, וגם שאמר וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה, דאמר אפודתו אשר עליו לכאורה מיותר, דכתיב כמה פעמים דחשב האפוד היה ממעל לאפוד, והצווי בכאן היה לו לכתוב וחשב האפוד כמעשהו יהיה:

ואפשר לומר, דידוע מה שאמרו בגמ' דערכין (טז, א) דבגדי כהונה היו מכפרין על שמנה מיני עבירות הנזכר שם, והאפוד היה מכפר על עבודה זרה דכתיב (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים, עיין שם. והנה נכתב בפסוק (לב, לה) על העגל אשר עשה אהרן, ותלה עשיית העגל באהרן, אף על פי שהתכוין לאהבת ישראל, שראה חור זבוח לפניו, והיה ירא שמא ח"ו יהרגוהו גם כן, ויהרג כהן ונביא, ויגרום ח"ו עונש גדול לישראל, על כן קבל מהם, ודחה אותם עד למחר, כדי שיבוא משה, כמו שארז"ל (סנהדרין ז, א), ובאמת הש"י חרה עליו כי היה לו לילך בדין שיהרג ואל יעבור, כמצות הש"י, ולא יעבור בשביל אהבת ישראל, ונגזר עליו לכלות זרעו ויהא חשוב כמת, ומשה התפלל עליו כמו שכתוב (דברים ט, כ) ואתפלל בעד אהרן, וכמו שאמרו רז"ל (ויקרא רבה ז, א):

והנה, אהרן היה צריך לתקון חטא עבודה זרה, ולבישת האפוד שהוא תיקון העבודה זרה, על כן התחיל מקודם בעשיית האפוד שהוא תיקון לאהרן עצמו, ועל כן היה לבישתו מאחוריו, כי כשאדם עובד עבירה הוא בבחי' אחורים, וחשב האפוד היה ממעל לאפוד, לחגור ולחבר בחי' אפוד שהוא לאחוריו, אל החשן שהוא לפניו על לבו, לרמז אל אהרן שיביא בחי' האפוד שעבר, על לבו, בינה לבא, הוא עולם התשובה: ועיקר תיקון בעל תשובה כשהוא בהתמדה בעולם התשובה, ומקיים (תהלים נא, ה) וחטאתי נגדי תמיד, אז זוכה להאיר עליו חכמה שהיא בבינה, תרין רעין דלא מתפרשין (זוה"ק ח"ג ד, א), וחכמה לא אשתמודע אלא בביתיה, וכמו שכתוב בתיקונים (יח, ב) תיקון תליתאה עיין שם . ומחמת התמדת התשובה שבבינה, ממשיך עליו חכמה, וכמו שכתב בסידור האריז"ל (בכוונת שחרית לשבת) מזמור שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, וז"ל אימא נקרא יושבת בשמים, כי הוא יושבת תוך זעיר אנפין, ויסוד אבא מלובש בה בסוד יו"ד, וזהו היושב יו"ד בשמים, עכ"ל, וזהו תיקון גמור, כשזכה להיות מדובק אל חכמה, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג, א), שהוא היפוך חכמה, וכשזכה לחכמה זהו תיקונו, ומשם יבא למעלה אל קוצא של יו"ד, ואז נרצה עונו, ובא העון אל הרצון העליון: ועל כן כתפות האפוד המחובר אל החשב במחט, ולא באריגה, כי הדבר שהוא בתולדותו הוא באריגה, אבל הדבר שנתק משרשו, וצריך לחברו אל השורש, צריך לתפור במחט ולחברו, והיה בכתפות האפוד שני אבנים שהיה כתוב בהן שמות ישראל, ובכל אבן היה כתוב כ"ה אותיות, כמ"ש רש"י ז"ל, ושני פעמים כ"ה הוא חמשים, והאבנים שבכתפות האפוד היה למעלה מאבנים של שמות בני ישראל, שהיה קבוע בחושן, לרמז שיביא תשובתו לתשובת ישראל, למעלה מלבו, אל חכמה, ועל כן כתוב ושמת שתי אבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל, וזכרון הוא חכמה, ואחר כך ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון, והיינו תיקון ישראל ותיקון אהרן: והנה שמעתי מפי חותני הגאון בוצינא קדישא מו"ה ישכר דוב זלה"ה פירוש (ל, טז) ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד , כי בתיקונים (תיקו"ז כב, א) מגנה על דצוחין בר"ה וי"כ הב לנא מזוני וסליחה וחיי, ואמר שם צווחין ככלבא הב הב, ואינון ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, עיין שם, ולמה כלל גם כן סליחה שצווחין, שהם ערב רב, אלא פירושו, שצווחין סליחה מחמת יראת עונש, ובאמת, צריך לבקש סליחה וכפרה על העוונות כדי שיוכל לעבוד הש"י, וזהו פירוש ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד, וכסף לשון (בראשית לא ,ל) נכסוף נכספת, לשון חשק, כלומר, מה שאתה חושק סליחה וכפרה, תתן אותו על עבודת אוהל מועד, שיהא יוכל לעבוד הש"י, עכ"ל. ודפח"ח:

והנה אמרו רז"ל (ראש השנה כא, ב) משה זכה לבינה, ובינה הוא תשובה מאהבה, ואז זדונות נעשו לו כזכיות (יומא פו, ב), ומשה היה כלול מששים רבוא ישראל , וכמו שאמרו רז"ל (תיקו"ז קיב, א) אשה אחת ילדה ששים רבוא, וכתוב בתיקונים (תיקו"ז שם) אתפשטותיה של משה בכל דרא, לאשלמא כולהו מפגימו דלהון, כי אי אפשר לזכות בתשובה שלימה עד שיגלה אליו בהעלם חלקו של משה, שהוא זכה לבינה, ואז עושה תשובה שלימה:

ואפשר לומר, שעל כן ניתנה התורה דוקא על ידי משה, שהוא היה כלול מששים רבוא, והוא החזיר אותם בתשובה בשעת קבלת התורה, ועל כן כתיב (יט, ב) ויחן שם ישראל נגד ההר, ועיין שם בפ' יתרו (שם) מה שכתבנו שם , והוא כלול מששים רבוא, ניתנה התורה ס' רבוא אותיות לס' רבוא נפשות ישראל:

והנה, בחטא העגל (וכל המודה בע"ז כופר בכל התורה (ספרי במדבר טו, לג) היה צריך משה להעטיף עצמו בכל הששים רבוא אותיות שבתורה, ולהתעלם בכל הששים רבוא נפשות מישראל, להחזירם בתשובה, ולהאיר לכל אחד ואחד מאור התורה שמחובר בו, ואפשר, לכך לא נכתב שמו של משה בפרשה זו, שבפרשה זו נכתב תיקון של אהרן וישראל על ידי עשיית הבגדים, היינו עשיית האפוד ולבישתו, וטהרת אהרן וכפרתו, שיהא יוכל להלביש הבגדים לכפרתו ולכפרת ישראל, והיה צריך משה להיות בהעלם בתורה ובכל נשמות ישראל שהוא כללות נשמתו, ועל כן לא נזכר שמו בפירוש: וזהו ואתה תצוה, לשון צותא חדא, וכתיב ואתה בוא"ו, שצריך אתה עם התורה שהוא וא"ו, להיות בהעלם בכל בני ישראל, להביאם בתשובה, ויקחו אליך שמן, היינו חכמה, זך על שם כ"ז אותיות התורה שתאיר בהם, וזהו הקרב אליך את אהרן אחיך לכהנו לי, כלומר שתקרב אותו אליך ממש, ויהיה דבוק כאח, ותביא אותו אל תשובה מאהבה, ולא יכוין להנאת עצמו שיפטור מהעונש עבירה שעבר, אלא יהיה עושה תשובה מאהבה, ומי שהוא בחי' אהבה אינו מרגיש ביסורין ובעונש, והם השמחים ביסורין כמו שאמרו בגמרא (שבת פח, יומא כג, א, גיטין לו, ב). וזהו לכהנו לי, שיהא כוונתו בתשובה לכהנו לי, כי בעוד שדבק בעבירה אי אפשר לעבוד הש"י, והתיקון שלו בלבישת הבגדים:

וזהו ועשית, אתה כשתחבר אותו אליך ממש, ותביא אותו לתשובה מאהבה, אז תעשה בגדי אהרן, בגדי לשון (ישעי' כד, טז) בגד בגדו בי, וזהו ועשית בגדי קודש לאהרן, מה שפגם אהרן בקודש, על ידי שיהיה אחיך דבוק אליך ממש, ויעשה תשובה מאהבה ואז יהיה זדונות כזכיות, ויהיה העבירה שלו למצוה, ובמצות, אדם מתלבש בהם, והם נקראים חלוקא דרבנן (זוה"ק ח"א סו, א), וזהו יהיה לאהרן אחיך לכבוד, כשישוב מאהבה יהיה למלבוש וחלוקא דרבנן, ולתפארת, (ו)כמו שאמר הרב הקדוש בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה שעל כן נקרא תפארת גופא, שהש"י מתפאר באדם ולא בשרפים, מפני שישראל מלובשין בגוף וביצר הרע, עכ"ד, ודפח"ח, ומעלת בעל התשובה גדולה יותר מצדיק מתחלתו (עי' ברכות לד, ב, סנהדרין צט, א), ועל כן יהיה לי לתפארת, שאתפאר בו:

ואמר אחר כך ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שיעשו בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי, כלומר, כמו שבני ישראל גרמו לאהרן להחטיאו, כן יסייעו אותו בתשובתו, וחכמי לב אשר הם שלוחים של ישראל, יעשו הבגדים בכוונה זו שאהרן יעשה תשובה מאהבה, ולא להנאת עצמו, אלא לקדשו לכהנו לי, כן יכוונו בעשיית הבגדים שלו, וכוונת[ם] יהיה לו סיוע שיש בו ממש, לסייע אותו לשוב מאהבה, שיהא כוונתו בתשובה לקדש ולטהר לכהן לי, ולא להנאת עצמו:

ולפי שאהרן צריך להיות תמיד בעולם התשובה, לקיים (תהלים נא, ה) וחטאתי נגדי תמיד, ואם כן צריך להיות תמיד לפניו החטא שעשה, והחרטה והתשובה על החטא, וזהו וחשב אפודתו, כלומר, שיחשוב תמיד אפודתו, שפגם באפוד ותרפים, היינו מה שעבר בעבודה זרה, ותשובתו עליה, ואשר היא בינה עולם התשובה, וזהו וחשב אפודתו, שיחשוב תמיד אפודתו שעבר, אשר עליו, היינו תשובתו על מה שעבר, וזה יחשוב תמיד, ובהתמדתו במחשבה זו יביא החטא שלו וכל ישראל אל חכמה, שהוא זכרון לפני ה' כנ"ל:

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה'. ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד (כח, ל). להבין הכפל, שכבר אמר והיה על לב אהרן, ואחר כך אמר ונשא אהרן וכו' על לבו:

ונראה, דבא לרמז מה שאמרו ז"ל (סנהדרין ז, א) לעולם יראה הדיין כאילו גיהנום פתוח תחתיו, כוונתם, ללמדנו שיהא הדיין נזהר, אין צריך לומר שלא יקבל שוחד ח"ו ויטה הדין, אלא אפילו שלא ירחם וירצה לגמול חסד עם הדל בבואו לפניו לדין, כמו שכתוב (כג, ג) ודל לא תהדר בריבו, ואם אתה רוצה לגמול חסד לדל, תעשה בשלך, ולא בשל אחרים, רק יקוב הדין ההר, ואף שדרכו להתחסד עם הדל ואביון, כשבא לפניו למשפט צריך לילך עמו בדין דוקא, ולא בחסד, וזה שיראה הדיין במחשבתו כאילו גיהנם פתוח תחתיו, ונותן חשבון ודין על משפט הזה, ולא יטה ימין ושמאל, רק כפי הדין:

וזהו ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, ואמרו רז"ל (ברכות ד, א) למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירים דבריהם, ותומים שמתמים את דבריהם, וכן נקרא כרתי ופליתי שכורתין דבריהם וכו', וכן לא יטה בדין ימין ושמאל, כמו מן אורים ותומים, ואף שדרכו לגמול חסד עם הדל שהוא מדת אהרן, לא יטה ימין ושמאל מן הדין, וזהו והיו על לב אהרן, רצה לומר מי שהוא בבחי' חסד מדת אהרן, יעלה על לבו ועל מחשבתו בבואו לפני ה', רצה לומר שנותן דין וחשבון לפני ה' על זה הדין:

ונשא אהרן את וכו', כי אמרו רז"ל (תנחומא משפטים ד) אם אין דין למטה יש דין למעלה ח"ו, אבל אם יש דין למטה אין דין למעלה, רק רחמים גמורים, וימתקו הדינין בשורשם שהוא עולם המחשבה, בינה לבא,הלב מבין (הקדמת תיקו"ז יז, א, תיקו"ז קכג, א), וזהו ונשא אהרן את משפט בני ישראל, ותרגום אונקלוס ויטול אהרן ית דין בני ישראל, רצה לומר הדינין, על לבו לפני ה' תמיד, וימתקו הדינין בשורשם בעולם המחשבה הנקרא בינה לבא, ובזה יהיה לפני ה' תמיד: והיה פי ראשו בתוכו וכו' לא יקרע (כח, לב). ונראה, דהנה הרב הקדוש מו"ה דוב בער אמר כשהאדם מתפלל, צריך לחשוב, שהשכינה שהיא עולם הדיבור מדבר בו, ומבקש לפני עולם המחשבה, ויהא מדובק בחכמה ובקדמות השכל, המרומז באלף של אדני שהיא השכינה, עכ"ד :

ואמרתי, שהוא פירוש (תהלים פ, ה) אשרי יושבי ביתך, ולכאורה, הוי ליה למימר יושב ביתך, וידוע דאותיות נקראין אבנים, והתיבות נקראו בתים, כמו שכתב בס' יצירה (פ"ד מי"ב), וזהו אשרי יושבי, רצה לומר שיושב יו"ד, שהוא חכמה, וקוצו של יו"ד המרומז לכתר, ביתך, רצה לומר בתוך תיבות התפלה, רצה לומר שהוא דבוק לחכמה לקדמות השכל, וזהו עוד יהללוך סלה:

ואמרו רז"ל (וירא רבה יא, ז) כל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה, וזהו שנאמר והיה, רצה לומר שיהיה שמחה למעלה, פי, זה הפה, ראשו בתוכו, רצה לומר שחכמה נקרא ראשית , הוא בתוך הפה, שמדבר דבורים בחכמה ובקדמות השכל, ואמר שפה יהיה לפיו סביב, כי שכינה בגימטריא שפה כמו שכתוב בתקונים (תיקו"ז סב, א), וזה שפה, רצה לומר השכינה, יהיה לפיו סביב לחכמה, שידבר דבורים ביראה שהיא השכינה:

מעשה אורג, ולא מעשה מחט, כי כשמחבר עם מחט שני חתיכות, אם רוצה יוכל להפרידם, אבל מעשה אורג, אם מוציא ומפריד חוט אחד נעשה נקב, כן יהיה בשעת התפילה באחדות גמור עם הקומה של נשמת ישראל, ולקיים ואהבת לרעך כמוך באמת, ואם יפריד את עצמו ח"ו מנפש אחת מן הקומה, נחסר מן קומת ישראל נפש זה, ונעשה בעל מום, וכל אשר בו מום לא יקרב (ויקרא כא, יז-יח) כמו שכתבנו בפ' נח ובפ' תולדות עיין שם , וכמו האורג שמחבר העירוב בשתי באחדות, כן מחברים האותיות ונעשים באחדות תיבה:

ואם ידבר דבורים ביראה שהוא השכינה, ובחכמה, אז כפי תחרא יהיה לו, כמו שריון להגין מן המזיקין ומקטריגין, ותפלתו עולה למעלה, לא יקרע, רצה לומר שהתקשרות שלו שמקשר עצמו בבורא יתברך לא יקרע, לא יבוא לו מחשבה רעה, כי מי שמדבר דבורים ביראה שהוא השכינה, ומדובק לחכמה ולקדמות השכל, אז התקשרותו לא יקרע: ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אותו לקדשו (כט, לו). להבין זה הפסוק, שאמר תעשה ליום על הכפורים אין לו פירוש, ופירש רש"י ז"ל על הכפורים בשביל הכפורים:

ונראה, דבא לרמז שימתיק הדינין בשורשם, שיביא אותם אל עולם המחשבה הנקרא בינה שהוא יום הכפורים, ואז ימשוך חסדים, וזהו ופר חטאת, רצה לומר הפ"ר דינין של חטאת, תעשה ליום, תעשה אותם חסדים המכונין בשם יום, כמו שכתוב (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו, על הכפורים, רצה לומר שתעלה אותם אל עולם המחשבה בינה הנקרא כפורים, ואמר וחטאת על המזבח, רצה לומר אתה תטהר בעצמך על המזבח, בכפרך עליו, כשתכפר על המזבח בזה תטהר עצמך, וזהו חטאת אתה בעצמך על המזבח, בשביל המזבח, כמו שפירש רש"י על הכפורים בשביל הכפורים, ואמר ומשחת אותו לקדשו, תמשוך עליו חכמה, כי שמן הוא חכמה הנקרא קודש:

תוכן העניינים

אורח לחיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה