אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
פרשת שופטים
צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך (טז, כ). להבין, הלשון תרדוף שייך בדבר הבורח, ובאמת אם האדם רוצה לעשות צדק ולהלוך בדרך הישר, אז מסייעין לו מן השמים, כמ"ש (שבת קד, א) הבא לטהר מסייעין לו: ונראה דהנה האדם כשבא לעבוד את ה', צריך להמשיך עליו מדת יראה שהוא השער הראשון, כמ"ש (תהלים קיח, כ) זה השער לה', ואח"כ בא לו מדת אהבה, וכשבא לו מדת אהבה, אז נכסה ממנו מדת יראה, כי היראה הוא מדת צמצום והתרחקות, כמ"ש (שמות לד, ל) ויראו מגשת אליו. ואהבה הוא מדת התקרבות, וא"כ נכסה ממנו מדת יראה :
ובאמת בכל עולם ועולם הוא עשר ספירות, והשער הראשון להכנס בזה העולם הוא מדת יראה, כגון העולם אהבה, השער הראשון הוא מדת יראה מחמת אהבה, וכשבא להכנס בעולם אהבה צריך ג"כ להכנס במדת יראה, וכן אח"כ כשבא לעולם התענוג, צריך ג"כ לכנס במדת יראה שבעולם התענוג, ואח"כ כשבא אליו מדת אהבה מזה העולם נכסה ממנו מדת היראה:
וידוע שהאדם שזכה למדריגת חכמה אז הוא בטוח שלא יחטא, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות (סוטה ג, א) , היפך החכמה, אבל כשבא לחכמה אז הוא מרוחק מן החטא. וידוע (זוהר חדש ח"א עו, א) דמדת יראה נקרא צדק: וזהו צדק צדק תרדוף, ר"ל תמיד תרדוף אחר מדת יראה, כי אע"פ שבאת לעולם האהבה ונכסה ממך מדת יראה, אעפי"כ צריך אתה לרדוף ולחפש מדת יראה שבעולם אהבה, וכן בעולם התענוג צריך לחפש מדת יראה, למען תחיה. וידוע שחכמה נקרא חיה, כמ"ש (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה את בעליה, ר"ל שצריך אתה להלוך מעולם אל העולם שלמעלה ממנו, ובכולם ע"י השער הראשון מדת יראה שבזה העולם, עד שבאת אל החכמה, וזהו למען תחיה, שתבוא אל החכמה הנק' חיה, ואז וירשת את הארץ אשר ה' וכו', ר"ל שיהיה לך כמו ירושה ובטוח אתה שלא תחטא:
לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך (טז, כא). אשר אמר אשרה כל עץ כל עץ הוא מיותר, בודאי אילן הוא של עץ. ואפשר לומר דהנה בריאת עולמות הי' בשם י"ה, עולם הזה נברא בה' ראשונה של הוי', ועולם הבא נברא ביו"ד של הוי', שנאמר (ישעי' כו, ד) כי בי"ה ה' צור עולמים, כמו שפי' רש"י ז"ל בפרשת בראשית (ב, ד) בפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה"א בראם עיי"ש : והעולם הזה נברא בה"א ראשונה, הוא בינה עולם התשובה (זוה"ק רעיא מהימנא ח"ג קכב, א), אשר קדם לעולם , והוא העולם ענוה, כי בעשותו תשובה ורואה מה שפגם בחטאו, הוא נכנע מאוד, כאשר ישיג ויגיע לתשובה מאהבה הוא בינה עולם התשובה, הוא נכנע מאוד בראותו מה שפגם והוריד בחטאו ניצוצות הקדושות בעמקי הקליפות, וכשיגיע לתשובה מאהבה אז זדונות נעשות לו כזכיות:
והזהיר בכאן בהעשותו תשובה ויגיע לתשובה מאהבה כאשר ירגיש בנפשו, לבל ח"ו יפול מתשובה הגדולה כזו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, בהחשב לו במחשבתו בראותו תשובה מאהבה שהוא יותר גבוה ממדריגת צדיק, כי במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ובמחשבה הזאת הוא בא לגדלות גדול אשר זאת הוא הרעה אשר קטל לאדם ולכל דורות אחריו עד היום הזה, וכמו שכתבתי כמה פעמים , רק יקיים וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), ויהיה תמיד בהכנעה ותשובה, ולהחשב תמיד כי אי אפשר לו לעשות תשובה בלעדו ית', כמו שתקנו בשמונה עשרה, השיבינו אבינו לתורתך וקרבינו מלכינו לעבודתיך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, כי אי אפשר לעשות תשובה בלעדו ית', רק יהיה תמיד בהכנעה ותשובה, וחטאותיו יהיו תמיד מסודרים לפניו, ויתן תודה להש"י שזיכהו והעלהו לתשובה: ולשון אשרה הוא לשון תהלה, כמו אשרי, וזהו לא תטע לך אשרה כל עץ, ועץ הוא צדיק, כמו (במדבר יג, כ) היש בה עץ , כלומר שתתפאר ותהלל אותך מכל עץ, מכל הצדיקים. ואמר לשון כל עץ, כי יש צדיק גמור ושאינו גמור, כמו שאמרו בבא מציעא דף ע"א (ע"א) צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע. ובהעשותו תשובה מאהבה אמרו (ברכות לד, ב) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ולא תטע בלבך אשרה כל עץ, שתהלל אותך במחשבתך מכל עץ, אף מצדיק גמור, ותבא מחמת תשובתך לגדלות גדול. וזהו אצל מזבח ה' אלהיך, על דרך (סנהדרין מג, ב) כל הזובח את יצרו וכו'. אשר תעשה לך בתשובתך, כי מחמת מחשבת גדלות תהיה אשרה ועבודה זרה ממש, רק תהיה תמיד בשפלות, ותקיים וחטאתי נגדי תמיד כנ"ל: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו (יז, טו). דרשו רז"ל בסנהדרין דף כ' (ע"ב) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. להבין הדרש שדרשו מפסוק: אפשר לומר, דבאמת צריכין למנות מלך איש צדיק אשר השכינה מדת יראה מדת מלכות שורה עליו, והוא ימשוך מדת יראה על כל ישראל, ובאמת ע"פ הדין צריכין ג"כ לירא ממלך שלא לפגום כבודו, כי המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ונמצא כשממנין ומקבלין מלך מקבלין על עצמן שני מיני יראת, א' יראת המלך, והב' מה שהמלך ממשיך עליהם יראת הבורא ית':
וזה דרשות רז"ל מן שום תשים, שתי שימות שאתה משים על עצמך כשתקבל מלך, אחד יראת הבורא ית', ואחד יראת המלך. וזהו אשר יבחר ה' אלהיך בו, ר"ל אשר בחר ה' אלהיך בו לשרות השכינה עליו, כדי שיוכל למשוך עליך יראת הבורא ית'. ועל כן דרשו שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ר"ל שיהא אימת הקב"ה עליך, ע"י המלך שימשוך עליך יראת ה', וזהו אימתו, אימת וא"ו עליך כנ"ל:
ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו (יח, ד). עיין בספר קדושת לוי על התורה (בפרשתן) שכתב, דהנה דוד המלך ע"ה אמר לך ה' הגדולה והגבורה וכו' (דברי הימים-א כט, יא), ונתן אל השי"ת כל השבע מדות, והנה השבע מדות נכללין בשלש ראשונות, שהם בחי' אי"ן, ומן האי"ן באין אל הי"ש וכו'. וזהו בחי' ג"ז, דהיינו הגימ"ל נפרד מן הזיי"ן, דהגימ"ל מרמז על שלש ראשונות, והזיי"ן מרמז על שבע מדות, וכולם תלוים במדת יראה, שהם ראשית חכמה יראת ה'. וזהו ראשית גז צאנך תתן לו ודפח"ח עיי"ש :
ולפי דבריו יש לומר פירוש הפסוק ראשית גז צאנך תתן לו, דהנה האדם צריך להכניע כל השבע מדות שלו אל השי"ת, דהיינו שלא לאהוב שום דבר רק ואהבת את ה', ושלא לירא משום דבר רק את ה' אלהיך תירא, וכן בכל המדות להכניע אותם בשכלו, דהיינו השלש ראשונות תחת עבדות הבורא ית', ואז נעשה האדם מרכבה אל השי"ת שישכון בתוכו, כמו שכתוב בזוהר (ח"ג קכו, א) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח) , כי כשישראל מקדשין ומטהרין מדותיהם אל השי"ת, אז השי"ת שורה בתוכם ממש: אבל מקודם שמקדש עצמו בכל מדותיו אל השי"ת צריך לעשות תשובה ולתקן מה שפגם, כמו שכתוב בספר תולדות יעקב יוסף מעבירין את המת מלפני הכלה (כתובות יז, א), הרשעות עבירות קרוי מת, כמו שאמרו (ברכות סא, ב) רשעים בחייהם קרוים מתים, ומדת היראה קרוי כלה, וזה מעבירין את המת מלפני הכלה, היינו רשעת עבירות, ע"י התשובה, מלפני הכלה, קודם שיקדש ויטהר עצמו להיות אצלו השראת השכינה ודפח"ח : ומלת צאנך הוא לשון צאנה וראנה בנות ציון (שיר השירים ג, יא), וזהו ראשית ג"ז, כלומר קדם שתקדש עצמך השבע מדות ע"י השכל, היינו השלש ראשונות אל השי"ת, שיהי' כל השכל והמדות שלך אל השי"ת לבד, ויהיה מרכבה אליו השי"ת וישרה שכינתו ויראתו בך, וקודם שתעשה זאת, צאנך, כלומר צאתך לחוץ מחמת העבירות, שיצאת למקום הקליפות ונתרחקת מן הקדושה, תתן לו ע"י התשובה, וכשתעשה תשובה, אז תתן הגז, היינו השכל שלך והשבע מדות שלך אל השי"ת, שתקדש אותם כנ"ל: תמים תהיה עם ה' אלהיך (יח, יג). עיין פי' רש"י ז"ל שתהיה תמים ולא תחקור אחר עתידות, ואז תהיה עם ה' אלהיך . ואפשר לומר פי' תמים תהיה בעצמך, ולא תחלוק הלשון מן הלב, ואל יאמר הפה דברים שהם שקר בלב, אלא יהא פיו ולבו תמיד כאחת בתמימות, ואז תהיה עם ה' אלהיך:
או יאמר דכבר כתבתי כמה פעמים שצריך כל אחד ואחד מישראל לראות בעצמו שיקיים מצות ואהבת לרעך כמוך באמת, כי זה הוא שורש העבדות וקיום התורה. וזהו תמים תהיה, באחדות גמור עם כללות נשמת ישראל, ובלי שום פירוד לבבות, ופשיטא מחלוקת, ומה מחלוקת פרודא, ואז אינו תמים, אבל אם תהיה תמיד תמים בלי פירוד, ואז תהיה עם ה' אלהיך:
או יאמר תמים תהיה וכו', כלומר כשאתה תתקן את הנפש ורוח והנשמה שלך, שלא יהא בהם פגם וחטא, ואז תהיה עם ה' אלהיך, תהיה דבוק בבורא ית', אבל כל זמן שלא תיקן את הנר"ן שלו מן הפגם חטא, הוא בבחי' בעל מום, וכל איש אשר בו מום לא יקרב אליו:
או יאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, דהנה השי"ת ברא האדם מן העליונים ומן התחתונים, נשמה מעליונים וגוף מתחתונים , ואמרו רז"ל בברכות דף יו"ד (ע"א) הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרו אלא כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה, מה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלא כל הגוף וכו', יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו, וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו :
וכתבתי (פר' נח ד"ה את האלהים) פירוש ה' הוא אלהים (מלכים-א יח, לט), דהנה הטבע בגימטריא אלהים, והשי"ת הוא מנהיג את העולם הגשמי הטבעי, שמתנהג עפ"י הטבע כרצונו וחפצו, כי מלא כל הארץ כבודו, וכמ"ש מה הקב"ה מלא כל העולם, וזהו ה' הוא אלהים, הוא השוכן בתוך הטבע ומנהיגה כרצונו, ואין הטבע נפרד ממנו, אלא הוא ית' השוכן בתוך העולם הטבע, ומנהיג כרצונו, וכך צריך האדם לדמות ליוצרו, שיהא הנשמה והגוף אחדות גמור בלי פירוד, ויהא הנשמה מנהיג הגוף, אבל לא כחמר גמל, שיהא הנשמה מושך לכאן והגוף לצד אחר:
וזהו תמים תהיה עם ה' אלהיך, כלומר אם תהיה בעצמך תמים, הנשמה והגוף ביחד בלי פירוד, והנשמה תוליך הגוף, אז תהיה עם ה' אלהיך, כמו שהשי"ת הוא השורה בתוך העולם הטבעי בלי פירוד, ומלא כל העולם ומנהיג כרצונו, כך אתה תהיה תמים, ושינהיג הנשמה את הגוף מן העולם הטבעי, ואז תהיה דבוק עם ה' אלהיך: כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים, והיה כקרבכם אל המלחמה וכו', ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם וכו', כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם (כ, א-ד). להבין למה הזכיר סוס ורכב. וגם מלת ממך הוא מיותר. וגם למה אמר המעלך מארץ מצרים. וגם למה אמר אתם קרבים היום, מלת היום לכאורה הוא מיותר. וגם למה אמר כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, מלת ההולך הוא מיותר, והל"ל כי ה' אלהיך עמך:
ונראה דבא לומר וללמד על מלחמת היצר הנקרא מלחמה גדולה, כמ"ש בחובות הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה) שאמר החכם, שבתם ממלחמה קטנה התעתדו עצמיכם למלחמה גדולה . והנה אמרו רז"ל במסכת סוטה דף ג' (ע"ב) עבירה קשורה בו ככלב, כלומר המלאך המשחית שנברא מעבירה הוא קשורה באדם ומהלך עם האדם. והנה האדם שעבר עבירות הרבה בדיבור ובמעשה, הולך בעו"ה בחיל גדול רח"ל. ואיתא בספר תומר דבורה (פרק א) שזהו מדת נושא עון, ר"ל שנושא המלאך המשחית שברא, ואינו מניח אותו ליפרע מן האדם ולהזיקו, עד שישוב האדם בתשובה, ואז הורג אותו, ומוציא החיות הוא הניצוץ הקדוש ממנו :
והנה חיילות היצר הרע אשר נלחם עם האדם, הוא העבירות המלאכים המשחיתים שברא האדם בעצמו, ואינם מניחין לעשות שום מצוה, וצריך האדם קודם כל העבודה ותפלה ועשיות המצוה לזכור חטאיו, ויתחרט עליהם, ואז ע"כ הן בדילין ממנו, ויוכל לעשות המצוה כתיקונה. והנה כתוב בסידור האריז"ל (תפלת שחרית) על פסוק בשירה (שמות טו, א) סוס ורוכבו רמה בים, סוס ורוכבו הם ס"ם ונוקביה עכ"ל: וזהו שבא ללמד לאדם שעבר עבירות הרבה, לבל יתייאש מן התשובה, ולבל יחשוב שאבדה תקותו שברא חיל גדול סביב לו וקשורים בו. וז"ש כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב, ר"ל ס"ם ונוקביה, שיש להם עם רב להלחם עמך, והם כולם ממך, שאתה בראת אותם בעבירות שלך, וז"ש לא תירא מהם, ולא תתיאש מן התשובה, כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים, שהיית שם בתכלית השפלות, שבאת שם למ"ט שערי טומאה, כמ"ש האר"י ז"ל על פסוק (שמות יב, לט) ולא יכלו להתמהמה, באגדה (של פסח-בפסקא מצה זו) ע"כ. ואעפי"כ הוציאך ה' אלהיך משם, והכניס אותך תיכף לחמשים שערי קדושה, כמ"ש בזוהר פרשת בשלח (ח"ב מו, א) וחמשים עלו בני ישראל ממצרים (שמות יג, ח) עיי"ש :
והנה אמרתי פי' הפסוק (שיר השירים ד, טז) עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, על דרך שאמרו רז"ל בברכות דף ה' (ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע וכו', אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע ועיי"ש . וענין הרגזה זו לאו שיאמר גורא בעיניך שיטנא, דהלא אמרו רז"ל בקידושין דף פ"א (ע"א) שאסור לעשות כן, ומביא כמה מעשיות בגמרא שאסור להתגרות בו, כי הוא עושה עבודתו, שנברא בשביל זה להסית ולהדיח בשלימות גדול: אלא ענין הרגזה זה פרושו שצריך האדם לעבוד השי"ת בכוחות ובמדות ובתאות של היצר הרע, ובזה עושה מיצר הרע יצר הטוב, ותאוות התענוגים הוא מביא לאהבת הבורא, שהוא תענוג התענוגים . ועל הבעל תשובה הוא דברים כפשטן, שצריך תמיד לרגוז היצר הרע, ולחשוב תמיד כאלו הוא עומד אצל העבירה שעשה, ומתחרט עליו, וזובח את יצרו ומתודה עליו, וזהו פירוש וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה): וזהו פי' עורי צפון, תעורר היצר הרע ותרגיז אותו תמיד, ותעבוד השי"ת בכוחותיו ובמידותיו ובתאוותיו, וכל האהבות שלו תביא לאהבת הבורא, וזהו ובואי תימן, תביא את אהבת, תימן, הוא דרום מדת חסד, אהבת הבורא ית', ואח"כ הפיחי גני וכו', ואח"כ יבא דודי לגנו, יהיה אצלך השראות שכינה, כמ"ש בזוהר (ח"ג קכו, א) על ועשו לי למקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח) בתוכם ממש:
והנה בראש השנה או בשאר עתים, כשבאו עם בני ישראל ללחום עם היצר הרע צריכין להיות באחדות גדול כמ"ש כמה פעמים , וכן יסד הפייטן (סליחות-פיוט המתחיל מלאכי רחמים) אגודים בצרה לשפוך תחנה. וזהו שאמר שמע ישראל, שמע לשון וישמע שאול את העם (שמאל-א' טו, ד), כלומר שתהיו באחדות גדול:
ואמר אתם קרבים היום, ר"ל אתם מרגיזין היצר הרע עם אהבת שלו למלחמה עליו, שתביאו אותם לאהבת הבורא, אל ירך לבבכם ואל תערצו וכו', כי בודאי תנצח אותו, כי ה' אלהיכם ההולך עמכם:
והנה האדם נקרא הולך, כשעובד השי"ת והולך ממדרגה למדרגה, ואם ח"ו אינו עובד השי"ת, אז נקרא בשם יורד, וכן מצינו בהש"י ב"ה וב"ש, כשאנו עובדין השי"ת אז אנו מוסיפין כח למעלה, כמ"ש (תהלים סח, ה) תנו עוז לאלהים , ואז יש להשכינה עליה, ואם ח"ו האדם אינו עובד השי"ת אז הוא ירידה ח"ו לשכינה, כמ"ש בתקונים (תיקו"ז נג, א) תקונא חד ועשרין, ותגל מרגלותיו (רות ג, ז) על השכינה. וזהו כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, ר"ל כשאתה בבחי' הולך ממדרגה למדרגה יש להשכינה ג"כ עליה כנ"ל, וע"כ בודאי תנצח, והוא ילחם בשבילך כנ"ל:
ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (כ, ח). ודרשו חז"ל במסכת סוטה דף מ"ג (ע"ב) הירא ורך הלבב מעבירות שבידו:
ואפשר שדרשו זה הדרש מעבירות שבידו ולא כפשוטו, דאיתא בתיקונים (תיקו"ז י, א) שאם שם הוי"ה הוא הצירוף כסדר, או אותיות דכר ברישא, כגון והי"ה הוא בחי' רחמים, ואם שם הוי"ה מהופך, או ההי"ן בחי' נוקבא ברישא, הוא בחי' דין . וכאן שם הוי"ה מהופך לגמרי, ה'ירא ו'רך ה'לבב י'לך, והוא בבחי' דין, ועל כן דרשו הירא ורך הלבב מעבירות שבידו, וע"כ דינין שורין עליו, כמו שאמרו רז"ל בברכות דף ס' (ע"א) פחדו בציון חטאים (ישעי' לג, יד) , ועל כן ילך וישוב לביתו, כלומר ילך וישוב ויעשה תשובה בביתו: