אור ברסלב
אורח לחיים פרשת פקודי

אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב

פרשת פקודי

פרשת ויקהל

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן (לח, כא). עיין פירש"י ז"ל משכן העדות, עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה עגל עכ"ל:

ואפשר לומר, על פי מה דאיתא בסידור האריז"ל (תפילת שחרית לשבת) בפירוש ישמח משה במתנת חלקו, כי בעשותם מעשה הידוע כתיב וינצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב, וניתן למשה, ומשה מחזיר האורות לישראל בשבתות, ולא אמר מאחר שאני לא חטאתי והם חטאו, וכבר זכיתי חלקם וכו', אמנם הוא שמח בחלקו ומחזיר להם חלקם עיין שם :

והנה איתא בזוהר (ח"ב פה, א) בפסוק (כ, ב) אנכי ה' אלהיך ר' יצחק אמר הא והא חד מלה אתפרשו דתנינין אורייתא מחכמה דלעילא נפקא, ר' יוסי אמר אמר מבינה נפקת דכתוב (משלי א, ב) להבין אמרי בינה, אמר ר' יהודא אורייתא מחכמה ובינה אתכלילא דכתיב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, עיין שם: וכיון ששמעו ישראל מפי הקב"ה אנכי ולא יהיה לך הכלול כל התורה וקבלו עליהם, היו דבוקים בחכמה ובינה, וכיון שעברו על אנכי ולא יהיה, אבדו החכמה ובינה שלהם שקבלו בהר סיני, ועתה בעשיות המשכן ובחרטה ותשובה באים לתקן חטאם, ונתקבלו בתשובה ובמשכן שצוה להם השי"ת לעשות, ואחר כך כתיב (מ, לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, זהו עדות שנמחל להם:

והנה העדות נתקיימה על ידי שמיעת הדיינים מן העדות, ועולם השמיעה הוא עולם התשובה, כמו שכתוב בספרים, וזהו עדות לישראל, שנתקבלו בעולם השמיעה בתשובה, הוא בינה עולם התשובה, אבל לא זכו לבא למדריגה הראשונה שהיה להם קודם החטא, שהיו דבוקים גם לחכמה, ועל כן כתיב לשון פקודי, השייך לעולם התשובה, כי זכור לזכר, ופקוד לנקבה, כמו שכתוב בזוהר וירא (ח"א קטו, א) בפרשת וה' פקד את שרה: גם לא הועילו להם התשובה שיחזרו להם אבידתם לגמרי, אלא בשבתות, וזהו שאמר (כד, טו) ויכס הענן את אהל מועד וכו', ותרגומו משכן זימנא, כלומר, מה שהיה השי"ת שוכן בתוכם, כמו שכתוב (כה, ח) ושכנתי בתוכם, בתוכם ממש (עי' אלשיך שמות כה, ח; ראשית חכמה שער האהבה ו, יט), זה היה לזמן, דהיינו בשבתות, וזה שאמר אלה, מה שאמרו אלה פקודי, נפקדו מעולם התשובה, ועדות לישראל שנתקבלו בתשובה, כמו שכתוב אחר כך ויכס הענן את אהל מועד וכו', ואמר אשר פקד, הפקידה שלהם מעולם התשובה, ועדות לישראל שנתקבלו בתשובה, כמו שכתוב אחר כך ויכס את אהל מועד ותרגומו משכן זימנא, והועילה להם התשובה שהש"י שורה בהם בזימנא, דהיינו בשבתות, זה היה על פי משה, שמחזיר להם בשבתות הכתרים היינו אבידתם שאבדו, ולא עיכב האורות שקיבל לנפשו:

ואמר אחר כך עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, שלא תאמר, כיון שנתקבלו ישראל בתשובה, יהיה העבודה בבכורות, כמו קודם החטא, לכך אמר עבודה הוא בלוים, כיון שלא נתקנו לגמרי, לזכות גם למדריגות חכמה שהיו דבוקים בראשונה, וכן כתוב באור החיים פירוש עבודת הלוים כנזכר לעיל לפי דרכו, ולפי דברינו יובן כנ"ל: או יאמר אלה פקודי וכו', דהנה איתא ביבמות פרק כיצד (יבמות כא, א) אמר רבי לוי קשה עונשין של מדות יותר משל עריות שזה נאמר בהם (ויקרא יח, כז) אל, וזה נאמר בו (יחזקאל יז, יג) אלה:

ואפשר לפרש, דהנה רש"י ז"ל פירש בחומש בפסוק (בראשית ו, יג) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וכו' לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ע"כ, וצריך להבין, למה דווקא על הגזל, הלא הם עברו על עבודה זרה וגילוי עריות כמו שפירש"י ותשחת הארץ לשון ערוה ועבודה זרה עיין שם:

ונראה, דהנה בזמן שישראל באחדות אין מדת הדין יוכל לשלוט בהם, כמו שכתוב (הושע ד, יז) חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו (הושע י, ב), עיין שם פירש"י בהושע י', ואם כן אף אם עברו על עבודה זרה וגילוי עריות, לא היה כח במדת הדין לקטרג עליהם, אבל בגזל שהיה מריבה ביניהם, ועל כן נענשו, ועל כן פירש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, כי לא היה כח במדת הדין לקטרג עליהם כל זמן שהיו באחדות, רק על הגזל כמו שכתוב לבם עתה יאשמו, וזה שאמר רבי לוי קשה עונשין של מדות יותר משל עריות, רצה לומר יש כח במדת הדין לקטרג כדי לענש על המדות יותר משל עריות שזה נאמר בו אל, רצה לומר בעריות נאמר אל, ואל הוא חסד ואהבה, רצה לומר אף אם עברו על עריות, היה אהבה רעה ושפלה ביניהם, ואין כח במדת הדין לקטרג עליהם כדי להענישן, אבל במדות נאמר אלה, ואלה הוא מורה על רבים והתחלקות, והוא גזל ומריבה וחלק לבם, ויכול מדת הדין לקטרג עליהם להענישן, אבל באמת עונשין של עריות הוא כריתות ומיתות בית דין, ועונשין של מדות הוא בלאו דגזל כנ"ל, והנה אמרו ז"ל ביומא (ט, ב) שאלו, ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי, אמר להם תלוי עיניכם בבירה, ואמרי לה עידיכם, בירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים, ואמרו שם (יומא שם) מקדש ראשון נחרב בעבור שלשה דברים עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ומקדש שני נחרב מפני שנאת חנם, ונמצא, שנאת חנם קשה מג' עבירות, וזה שאמר אלה, רצה לומר התחלקות פקודי המשכן, ופקודי לשון חסרון כמו (במדבר לא, מט) לא נפקד ממנו איש, רצה לומר בעבור אלה התחלקות שנאת חנם, זהו מחסר המשכן ונחרב בעבור זה, ואמר אחר כך משכן העדות, רצה לומר משכן, הוא העדות שקשה שנאת חנם, שלא חזרה לאחרונים, ולראשונים חזרה, כמו שאמרו עידיכם בירה, ומשכן אקרי מקדש כמו שאמרו בגמרא (שבועות טז, ב):

ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (לט, לב). להבין, לכאורה איפכא הוי ליה למימר ויעשו בני ישראל וכו' ואחר כך ותכל וכו'. וגם כיון דאמר ויעשו בני ישראל וכו' למה אמר אחר כך כן עשו פעם שנית, וגם דאמר ותכל לשון נקבה, ולא אמר ויכל לשון זכר, כמו שאמר לסוף ויכל משה את המלאכה:

ונראה, דהנה כתבתי לעיל (לא, ד) פירוש הפסוק (שם) ולחשוב מחשבות לעשות, על דרך שאמרו רז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ, והמשכן היה דוגמת העולם, וכל מה שעשה דוגמת העולם, היה חושב באותן הצירופים שנברא זה הדבר מהעולם, וזהו לחשוב מחשבות:

וכן בני ישראל הם אותן בעלי חכמה כידוע כי אותיות ישראל הם לי ראש, כשהיו מתעסקין במלאכת המשכן, בשעת העשיה היו חושבין טעמי מצות ופנימית כוונות התורה במצות מלאכת המשכן וכליו, וידוע (זוהר ח"א מז, ב, ח"ג כ, א, רע"מ ח"ג רטז, א) כי שבעים אנפין לתורה, ובעלי חכמה היו חושבין בשעת עשיה בכל כוונת ופנימיות היוצא מן השבעין אנפין:

והנה מלת ותכל לשון חמדה ותשוקה, כמו (תהלים פד, ג) כלתה נפשי, וזהו ותכל כל עבודת משכן אהל מועד, רצה לומר כל עבודתן במשכן אהל מועד בא לידי חמדה ותשוקה למעלה, להשרות שכינתו במעשי ידיהם, כי כוונתן גדלה למעלה, משום ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, בכל כוונות ופנימיות טעמי תורה שנמסרו למשה, בכל מצות מלאכת המשכן, בכל השבעים אנפין, וזהו כן עשה, כי כן גימטריא שבעים, על כן כוונתם גדלה למעלה לחמוד להשרות שכינתו בתחתונים, אבל במדריגתם ומחשבתם לא היה כח, אלא שנכספה וגם כלתה השכינה לשרות בחתונים, וזהו ותכל לשון נוקבא, אבל מדרגת משה שהוא היה בעלה דמטרנותא, על דרך שאמרו רז"ל (פסיקתא מטות קנג) כל הנביאים התנבאו בכה, מוסף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר, ובהקימו את המשכן ובחושבו בכל הצרופים וכוונת פנימיות סוד טעמי מצות מלאכת המשכן היוצא משבעין אנפים שבתורה, כמו שקיבל, העלה תשוקה וחמדה במדריגה העליונה יותר לשרות במשכן, וזהו ויכל משה את המלאכה, לשון ויכל לשון זכר כנ"ל: סליק ספר שמות:

תוכן העניינים

אורח לחיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה