אור ברסלב
אורח לחיים פרשת עקב

אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב

פרשת עקב

פרשת ואתחנן

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם וכו' (ז, יב). ונראה דהנה כתוב (י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, וכתבתי כמה פעמים בשם הרב הגדול בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה שהאדם אינו צריך לראות רק שיהי' לו מדת יראה בשלימות, וממילא בא לו מדת אהבה, כי מדת יראה נקרא אשה יראת ה', ובחי' אהבה הוא בחי' דכר, ודרכו של איש לחזור אחר אשה (קידושין ב, ב) עכ"ד ודפח"ח: ולכאורה אינו מובן, הלא בפסוק זה נזכר ג"כ בחי' אהבה, כמ"ש כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, וא"כ אפשר שגם ולאהבה אותו שואל ג"כ השי"ת. אבל באמת דבריו אמיתיים ומוכרחים, ועפ"י מה שאמרו בגמרא דברכות דף ל"ג (ע"ב), והוא ברש"י ז"ל בפסוק זה, כי אם ליראה, רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. משמע שגם בחי' אהבה הוא בידי שמים, חוץ מיראת שמים שהוא ביד אדם, ודרשו ממשמעות הלשון כי אם ליראה וכו', וא"כ מה שכתוב אח"כ ולאהבה אותו, זה אינו שואל השי"ת, רק שאמר שהשי"ת שואל מעמך מדת היראה, וכשיהיה לך מדת יראה יבא לך ממילא ולאהבה אותו, כי דרכו של איש וכו' : והנה כתוב בהקדמות תקונים (תיקו"ז ה, ב), דרגא תמינאה ביראת ה' וכו', מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה, דאיהו שכינתא עילאה, דיראת ה' עקב לגבה ע"כ. ואשר קרא לבחי' יראת ה' עקב, כמ"ש (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', אפשר לומר, דכתבתי כמה פעמים בשם חותני הגאון החסיד מוה"ר ישכר דוב זללה"ה שע"כ נקרא יראה תתאה, שצריך לירא תמיד שלא יפול למטה, דהיינו בתענוגי הגוף ע"ש ודפח"ח:

והנה נראה מהמשלת ספר חרידים (פרק סו) ג"כ יראה זו, שצריך להיות ירא תמיד כנ"ל, שכתב בסופו בדברי כבושים העולם הים סוער והגוף תל עפר בתוכו, והנשמה איש עומד על התל, ועץ החיים נטוי עליו, וצריך להתחזק בעץ החיים שלא יפול בים סוער הוא העולם עיי"ש :

וכתבתי כמה פעמים פי' המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים (שחרית ברכת יוצר אור), ודוד המלך ע"ה אמר בתהלים (כד, א) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, היינו שיושבין בתוך האדמה, כי האדם נברא משמים וארץ ביחד, כמ"ש רש"י (בראשית ב, ז) נשמה מעליונים וגוף מתחתונים. וכל זמן שלא יפול הנשמה שהוא האדם בתענוגי הגוף, נקרא ולדרים עליה, שהוא דר על הגוף, וכאשר המשיל בספר חרדים במשל הנ"ל. וכשנפל בתענוגי הגוף, אז הנשמה יושבת בתוך תענוגי הגוף, וכל מגמותיו ושכל הנשמה איך להתחכם ולהתעדן בתענוגי העה"ז. וזהו תבל ויושבי בה, אעפ"כ הכל לה' :

וזה שכבר נפל לתענוגי העולם זה אינו ירא כלל, רק זה שלא נפל לתענוגי העולם ועומד על הארץ ודר עליה, זה הוא מתירא תמיד שלא יפול למטה. ובמה עומדים על הארץ, היינו עם העקב, דהיינו העקב נוגע לארץ. ועל כן המשיל בחי' יראה לבחי' עקב, כי בעוד שהעקב עומד על הארץ, יהיה לו בחי' יראה שלא יפול בתוך תענוגי העולם הזה. ועולם השמיעה הוא בינה , והיא שכינתא עלאה, עולם הענוה: וזהו והיה עקב, כשתהיו בבחי' יראה הנקרא עקב, תשמעון את המשפטים, כי מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה, הוא עולם התשובה, וזהו כשתהיו בבחי' יראה תשמעון המשפטים האלה, ר"ל עם כל המשפטים והמצות תבא אל עולם התשובה והענוה: וגם כשתהיו בחי' עקב, ושמרתם וכו', תבא אל עולם אהבה, כי דרכו של איש לחזור אחר אשה, וכל שכן ושמרתם וכו', כי החילוק בין עובד מאהבה לעובד מיראה הוא, שהעובד מיראה אם בא לידו מצוה הוא עושה, אבל אינו מחזיר אחריה, כמו שאמרו (מכילתא בא פרשה ט) מצוה הבא לידך אל תחמיצנה, אבל העובד מאהבה ממתין ומצפה מתי יבא לידו ואקיימנה . ולשון ושמרתם, כמו (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר. וזהו כשתהיו בבחי' עקב, ושמרתם ועשיתם אותם, תבא לבחי' אהבה: ואשר אמר והיה עקב, וכל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה (בראשית רבה מב, ג), אפשר לומר כי בחי' יראה המביא לידי אהבה ולידי מדת ענוה, היינו יראת ה' טהורה, ולא מחמת מרה שחורה, ולא מיראת עונש, שאין בה שמחה, כי יראת השפלות מחמת עונש, או עם התגברות מרה שחורה אינו מביא לידי אהבה , ופשיטא שאינו מביא לידי ענוה, וע"כ אמר והיה עקב זה היראה שהוא בשמחה, זה הוא מביא תשמעון כנ"ל: או יאמר והיה עקב וכו', דהנה אמרו רז"ל בסנהדרין דף מ"ו (ע"א), בשעה שאדם מצטער השכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' . לפי שהשי"ת רוצה להיטב לברואיו, וע"כ ברא כל העולמות כולם בשביל ישראל, שיקבלו ממנו כל הטוב, וישפיע עליהם כל השלימות מי"ג מכילין דרחמים, כי מדרך הטוב להיטיב, כי יותר משעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, והאדם הגורם במעשיו מניעת השפע עליו ח"ו, ולהביא עליו ח"ו יסורין, אז הוא צער גדול למעלה:

ואמרו רז"ל (מועד קטן טז, ב) מי מושל בי צדיק, ואמר הרב הקדוש המגיד זללה"ה הצדיק מפני שהוא בבחי' אין יוכל להביא כל הדברים לשורשם לשער אין, ושם נמתקו כל הדינין , ובזה הצדיק גורם שמחה למעלה, שהשי"ת רוצה להיטיב לברואיו: וז"ש והיה כי כל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה (בראשית רבה מב, ג), ר"ל שיהיה שמחה גדולה למעלה, עקב, כשתהיו בבחי' עקב, בבחי' ענוה, ועי"ז תשמעון את המשפטים, תביא כל המשפטים ודינין לעולם השמיעה, שורש הכל, ושם נמתקו כל הדינין ונתבטלו כל הגזירות:

או יאמר והיה עקב וכו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וכו', עיין פי' רש"י ז"ל, ושמר ה', ישמור לך הבטחתו:

ונראה לפרש ע"פ מה שכתבתי לעיל (בסמוך) דמי שעובד השי"ת מיראה, כשבא לידו מצוה מקיים אותה, אבל אינו ממתין ומצפה לאמר מתי יבוא לידי ואקיימנה, כמו העובד מאהבה, וזה ושמרתם ועשיתם אותם, כלומר שתמתינו ותצפו על המצות לאמר מתי יבוא לידי ואקיימנה, שתעבדו את ה' מאהבה:

והנה מי שהוא בבחי' העובד מאהבה, בוודאי אינו צריך לזכות אבות, כי הם צדיקים גמורים, כמו שדרשו רז"ל בברכות דף י"ז (ע"ב) על פסוק (ישעי' מו, יב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקת ה', שכל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, כלומר שמגיע להם . ובוודאי אנשים כאלו פשיטא שאינן צריכין לזכות אבות, רק אם רוצים טובה גדולה ונס מפורסם שאין זכותיהן יכולין להשיג טובה גדולה כזו, אז ינתן להם בזכות אבות, אבל בפשטיות טובות האל ית', בני חיי ומזוני, הם נזונין בזרוע, שמגיע להעובדין מאהבה:

וזהו שאמר ושמר ה' אלקיך, כלומר אם אתה תעבוד מאהבה, ותמתין ותצפה על המצות שתקיים אותם, השי"ת ברחמיו יצפה ליתן לך טובות גדולות ונס מפורסם יותר מזכותך, בשביל זכות אבות, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כלומר שיצפה השי"ת שתצטרך לטובות גדולות יותר מזכותך כדי שינתן לך בזכות אבות כנ"ל , ושמרתם ושמר, כמו (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר: או יאמר והיה עקב וכו', ולכאורה הול"ל אם תשמעון המשפטים האלה וכו', ונראה דבא לרמז על עתים הללו עוקבא דמשיחא אשר גבר השקר וכתף סוררת, וכל איש הולך אחר תאות לבו לעשות כרצונו באין בושה וכלימה, מחמת שאין בידינו למחות בידי עוברי עבירה ולבער הרע מקרבינו, ואדרבא הם מושלים על עם דל, ובעת הזאת אם אדם הולך בדרך הישר בדרכי היראה והתורה הוא חשוב מאוד למעלה, ומתפאר בו השי"ת: וז"ש והיה שהוא לשון שמחה, ר"ל שתהיה שמחה גדולה למעלה, עקב תשמעון את המשפטים האלה, ר"ל כשבעוקבא דמשיחא תשמעון את המשפטים האלה, אז יהיה שמחה גדולה למעלה כנ"ל :

או יאמר והיה עקב וכו', להבין תחלה אמר לשון רבים, תשמעון ושמרתם ועשיתם, ואח"כ אמר לשון יחיד, ושמר ה' אלהיך לך וכו':

ונראה, דהנה האדם צריך בשעת עשיות המצוה לקשר את עצמו עם כללות ישראל, כמו שתקנו לומר קודם עשיות המצוה לשם יחוד וכו' בשם כל ישראל, ולקיים ואהבת לרעך כמוך באמת, כי כללות ישראל הם קומה שלימה, וכשמקיים ואהבת לרעך כמוך באמת, ומקשר את עצמו עם כללות ישראל, אז הוא קומה שלימה, אבל אם ח"ו יש לו פירוד לבבות עם אחד מישראל, אז נחסור מהקומה האדם ההוא, ונמצא הקומה בחי' בעל מום , וכל איש אשר בו מום לא יקרב:

ואי אפשר לקשר את עצמו עם כללות ישראל באהבה באמת, אלא אם כן הוא בבחי' אי"ן ומ"ה, כי השי"ת הרכיב ד' יסודות, אש רוח מים עפר, וברא עולם הזה, והם מתנגדין, ומחמת שכל יסוד רואה בעצמו בחי' מ"ה ואי"ן, אינו מתגבר על יסוד חבירו ויש להם קיום, וזהו בחי' מ"ה המחבר הכל, וזהו חכמה, כח מ"ה המחברם . וכן באדם כשהוא בבחי' מ"ה אז יכול לקשר את עצמו עם כללות ישראל באהבה באמת, כשרואה תמיד בשפלותיו אינו מתגבר על חבירו, אבל אם הוא בבחי' גדלות אז אינו יכול לקשר את עצמו עם כללות ישראל באמת:

ומלת תשמעון לשון אסיפה, כמו (שמואל-א טו, ד) וישמע שאול את העם, וזהו שאמר והיה עקב, כלומר כשתהיו בבחי' עקב בחי' קטנות, אז תשמעון, כלומר אז תאספו ביחד את המשפטים האלה, כלומר עם המשפטים האלה, כשתעשו אותם, אפילו אחד מכם העושה, תחבר עם כל ישראל ונמצא כולם עושים אותם, ותאספו ותחברו יחד באהבה, ותהיו קומה שלימה, ושמרתם ועשיתם אותם, כשתהיו יחד באהבה. וע"כ כתב ושמר ה' אלהיך לך, לשון יחיד, כי אז תהיו בהתחברות באהבה ותהיו קומה שלימה ביחד, ושייך לשון יחיד ושמר ה' אלהיך לך וכו':

ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה (ו, יד). להבין איך שייך רישא דקרא להכא:

ונראה, דהנה אמרתי פי' הפסוק (תהלים קטו, יב-יג) ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן, יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים, דאיתא בזוהר (ח"א פד, ב) בזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל מקבלין השפע מן השי"ת, והם משפיעין שפע לכל השבעים אומות כדי חיותם , אבל עכשיו הוא בהיפוך, שהאומות העולם מקבלין השפע, ומהם מקבלין ישראל מעט מן המעט . וזהו פי' ה' זכרנו, ר"ל יעשה אותנו כללות ישראל במדרגת דכר המשפיע, כלומר ומכללות ישראל יקבלו האומות כדי חיותם, וזהו יברך את בית ישראל, שהברכה ילך אל בית ישראל, יברך את בית אהרן, שהם יקבלו הברכה ויברכו את בית ישראל:

יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים, על דרך שאמרו רז"ל בסוף מסכת עוקצים, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, ולשון כלי מחזיק ברכה נראה, דהנה כללות ישראל הם קומה שלימה, והנה ח"ו כשמפריד עצמו מאחד מישראל, נמצא קומת ישראל אינו שלימה, ולמשל אם נותנין מים בכלי ובכלי יש נקב, אז המים זבין לחוץ ע"י הנקב, כך קומת ישראל, אם אין ח"ו שלום ביניהם, אז אין ביכולת קומת נשמת ישראל להחזיק השפע וזב לחוץ ח"ו. וזהו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל לבד אלא השלום, כשיש שלום ביניהם אז ביכולת קומת נשמת ישראל לקבל השפע לעצמם: וזהו יברך יראי ה', הם כל ישראל שהם יראי ה', יברך אותם בשלום, וזהו הקטנים עם הגדולים ביחד, ולשון עם הוא נטפל ומחובר, כלומר שהקטנים יהיו נטפלים ונכנעים אל הגדולים, ולא שהקטנים ירימו ראש נגד הגדולים, אלא יכירו שפלותם, ואז יכולין היראי ה' לקבל הברכה לעצמם:

וזהו שאמר ברוך תהיה מכל העמים, כלומר אתה תקבל הברכה, אף מכל העמים תקבל הברכה, ואתה תשפיע להם כדי חיותם. לא יהיה בך עקר, כלומר הכהנים המקבלים השפע ומשפיעין ליראי ה' כלל ישראל, לא יהי' בכוונתם ובמחשבתם שום שמץ פסול הנראה לעצמם, ואז יהיו בבחי' עקר שאינו מוליד ואינו יכול להשפיע. ועקרה, כלומר ביראי ה' כללות ישראל יהי' ג"כ אחדות גמור, ואז יכולין לקבל השפע, ולא יהיו בבחי' עקרה שאינה יכולה לקבל השפע, אלא יהיו באחדות גמור, ואז יכולין לקבל השפע לעצמם:

או יאמר ברוך תהיה וכו', דאיתא במדרש רבה (דברים רבה ג, ו) לא יהיה בך עקר, לא יהיה תפלתך עקרה, כלומר שיקובל תמיד תפלתך:

והנה אמרתי פירוש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים לב, ח), כלומר שהשי"ת הי' מציב שבעים אומות בשביל שיהא ניכר בהירות ישראל , כי אם לא הי' בעולם אלא ישראל בלבד, אם היו רואין רשעי ישראל היתה מאוסה לפני השי"ת, אבל כשרואין האומות, רואין בהירות ישראל, אף המדריגות תחתונות שבהם מוסרין נפשם באהבה על קדושת שמו ית', אבל באומות העולם אם בא עליו שום צרה יקצוף באלהיו, ונמצא לישראל ראוי שיבא עליהם כל הברכות וכל הטוב, וכל מה שישאלו ויבקשו מאת השי"ת, בני חיי ומזוני, בלי שום קטרוג, כי אעפ"י שאינם כל כך, הלא לכל העמים יש להם בני חיי ומזוני לרוב, ופשיטא לישראל שנודע קדושתם ובהירתם כשרואין העמים :

וז"ש ברוך תהיה, יגיע לך כל הברכות, אפילו שאינו כדאי כל כך, אעפי"כ יהי' לך כל הברכות, מכל העמים, שיש להם בני חיי ומזוני לרוב, ופשיטא שיהיה לך, ועל כן לא יהיה בך עקר וכו', ר"ל לא יהיה תפלתך עקרה, ויקובל תמיד תפלתך עבור זה בלי שום קטרוג, וכל שאלתך ינתן לך:

ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה (ז, כב). להבין בתחילה אמר ונשל ה' אלהיך וכו', ואח"כ אמר לא תוכל כלותם המשמעות שהם יכלו את הגוים. וגם הלא בשבעה עמים כתיב (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה, ואסור לכלותם מעט מעט, רק בפעם אחת, מה שימצאו בעת המלחמה מוזהרין עליהם שלא יחיו אותם. וגם בפסוק הקודם נמי משמע הכי, וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, משמע מה שרואה אותן מוזהרין שלא יחיו. וגם אמר (במדבר לג, נה) והיה אשר תותירו לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וכו':

ונראה דכתבתי באבות (ג, ב) פי' המשנה הוי מתפלל בשלמה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, עיין שם באריכות, וכאן אכתוב קצת בקיצור, שבחי' יראה הוא מדת מלכות נקרא יראה תתאה, ויש יראה עילאה אשר גבוה ממדת אהבה, יראה הרוממות מחמת גדלות הבורא ית' , ואמר להדבק ביראה תתאה, שאלמלא מוראה, מלת מוראה הוא מורא ה' תתאה, ר"ל שאלמלא מורא ה', יראה תתאה, רק שתרצה להדבק תמיד ביראה עילאה, לראות תמיד גדלות הבורא יתברך, איש את רעהו, ורעהו נקרא השי"ת, כמ"ש (משלי כז, י) רעך וריע אביך וכו', וזהו איש את רעהו, כשיהיה איש מדבק בהשי"ת הנקרא רעהו, חיים בלעו, היה בטל ממציאות אם היה דבק ליראה עילאה, מחמת גדלות הבורא ית', וע"כ אמר להדבק ביראה תתאה, עיי"ש מה שכתבתי: והנה כמו שאנו מוזהרין בשבעה עממים שלא יחיו אותן בפועל, כך אנו מוזהרין במחשבה לבטל ולהכניע מחשבת שבעה עממים אשר באדם, שהוא עולם הקטן . והנה זה הביעור שבמחשבה אי אפשר להיות בפעם אחת רק בהדרגה, כי אם יהיה בפעם אחת שירבה בסיגופין ובתענית כדי לבטל כל התאות שיש בו מקליפות שבעה עממים, אזי יבטל את הגוף ויבטל ממציאות, אלא צריך לילך בזה הביעור שבמחשבה בהדרגה , וכפי המיעוט שממעט האדם את עצמו, כן יוכל לבטל תאות הרעות אשר בקרבו:

וזהו שאמר ונשל ה' אלהיך, כמו (דברים יט, ה) ונשל הברזל מן העץ, כלומר יפול ויכניע השי"ת את הגוים האלה מלפניך, ר"ל מפנימיות שלך יפיל תמיד תאות רעות מחשבת שבעת עממים מעט מעט, ואמר כפל מעט מעט, כלומר לפי המעט שתמעט עצמך כך יפול ממך תאות רעות מחשבת שבעת עממים:

ואח"כ אמר לא תוכל כלותם מהר, כלומר שתרצה לבער תאות ומחשבת ז' עממים בפעם אחת ע"י סיגופין, פן תרבה עליך חית השדה, וידוע דיראה תתאה נקרא שדה, ויראה תתאה הוא צמצום והתרחקות, כדי שיוכל לקבל חיות השי"ת שהמשיך עליו ולא יבטל ממציאות , ויראה הוא כלי לקבל חיות השי"ת, אבל אם ירצה לכלות תאות ומחשבות ז' עממים מהם בפעם אחת ע"י סיגופין, ירבה חיות השדה, כלומר ירבה חיות השי"ת ביראה הכלי ויבטל ממציאות, וע"כ לא תוכל כלותם מהם רק בהדרגה כנ"ל: ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (ח, ג). מה שאמר ויענך וירעבך ויאכילך את המן, הלא כשאכלו המן לא היו רעבים ולא היו בעינוי, כי אדרבה היו טועמים בו כל הטעמים שהיו רוצים. וגם דאמר למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו וכו', מאי נפקא מיניה אם יודעין זאת:

ונראה דהכוונה שלא להאמין בטבעי, וטבע דרך העולם שאוכלין לחם ושאר מאכלין הידועים ומזה הם חיים, וגם כשרואה הדבר אשר הוא אוכל, ורואה שהוא כדי שביעה, אז הוא שבע, אבל אם אכל איזה מאכל ואינו רואה מה שאוכל, אף אם אכל הרבה אינו שבע ממנו, כיון שאינו יודע במאכל שהוא אוכל אם יוכל להיות שבע ממנו. ועל כן אמרו במסכת יומא דף ע"ד (ע"ב) סומא אין לו שבע, כיון שאינו יודע במאכל שהוא אוכל אם יוכל להיות שבע ממנו:

וכן במן שלא היו יודעין מה הוא, וגם לא שמעו מאבותם מזה המאכל שיוכל להשביע לאדם כשאוכלין אותו ולחיות מזה המאכל, ואעפ"י שהיו טועמין במן כל הטעמים שהיו רוצים לטעום, לא היו רואין המאכלים שהיו רוצים לטעום, וע"כ היו בבחי' סומין ולא היו שבעין במן , כיון שלא היו יודעין הדבר שהם אוכלין אם יוכל לחיות מזה. אבל באמת היה להם חיות מן המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת: וזה ויענך וירעבך ויאכילך המן, אעפ"י שהיו אוכלין המן היו רעבים, מחמת אשר לא ידעת אתה ואבותיך מזה המאכל אם יכולין לחיות, והטעמים שהיו רוצים לטעום בו לא היו רואין המאכלין, וע"כ היו בבחי' סומין ולא היו שבעין במן. למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, שהוא הטבע, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ולא תאמין בטבעיות. וזה היה בעבור שהשי"ת היה רוצה להכניסם לארץ ישראל, שהוא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, ואינו כשאר ארצות אשר הם תחת השרים והמזלות והטבעיים , על כן האכילם המן ארבעים שנה קודם ביאתם לארץ, להודיעם שחיות שלהם אינו תלוי במזלות וטבעיים:

ועל כן אמר אח"כ בפסוק שלאחריו (ח, טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך מזה המאכל אם יכולין לחיות ממנו, למען ענותך, שהיה עינוי להם, שהיו רעבין, ולמען נסותך, לשון הרימי נס (ע"פ ישעי' סב, י), להגביה ולרומם אותך שלא תהיה תחת המזלות והטבעיים, אלא אין מזל לישראל (שבת קנו, א), כי הם למעלה מן המזלות והטבעיים , אלא הם תחת כנפי השכינה השורה על ישראל, כמו שאמרו (ברכות ז, א) בקש משה שלא תשרה שכינה אלא על ישראל ונתן לו, שנאמר (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך וכו', וזהו להטיבך באחריתך, היא השכינה הנקראת אחרית הימים :

או יאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו', דאיתא בזוהר (ח"ב קכח, ב) זכאה בעי למירדף בתר חייבא וכו', ועל דא כתיב באהרן (מלאכי ב, ו) ורבים השיב מעון, וכתיב (שם, ה) בריתי היתה אתו החיים והשלום וכו', וזכו למחמי בנין לבניו, וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי וכו' :

והנה בפסוק (ירמי' טו, יט) איתא אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, רצה לומר אם יוציא צדיק מרשע, כפי תהיה, ר"ל ותגזור אומר ויקם כפי ה' . וידוע מה שאמר (זוה"ק ח"א קפד, א) אורך ימים בימינה (משלי ג, טז), אם לומד תורה לשמה מאריך ימים ושנים , ולחם נקרא התורה, כמ"ש (שם ט, ה) לכו לחמו בלחמי : וז"ש לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ר"ל לא בעסק התורה לבד הוא מאריך ימים, כי על כל מוצא, ר"ל אם יוציא צדיק שנקרא כל , ומוציא אותו מזולל, ונקרא פי ה', כמ"ש כפי תהיה, יחיה האדם, ג"כ יאריך ימים ושנים, כמ"ש בזוהר (שם) האי בר נש עליו כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וזכו ומחמי בנין לבניו כנ"ל: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה' ואת חוקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך (י, יב-יג). ועיין פי' רש"י ז"ל וז"ל, כי אם ליראה, רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ: להבין מה שאמר כי אם ליראה, משמע שאינו חפץ השי"ת רק ליראה, וכמו שמביא רש"י ז"ל לשון הגמרא (ברכות לג, ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ודרשו כן מן הלשון כי אם ליראה, וא"כ מה זה שאמר אח"כ תיכף ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד וכו' לשמור את מצות ה' ואת חוקותיו, ובזה נכלל הכל, כל התורה וכל המדות טובות, וא"כ למה אמר כי אם ליראה, משמעו שאין חפץ רק ביראה לבד. וגם דאמר לשמור מצות ה' וכו' וגם לטוב לך, ופי' רש"י ז"ל, ואף היא לא לחנם אלא לטוב לך שתקבלו שכר, והתנא הזהיר באבות (פ"א מ"ג) אל תהיו עבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס:

ונראה דאמרו רז"ל בגמרא דראש השנה דף ט"ז (ע"ב) כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרות בסופה, שנאמר (דברים יא, יב) מרשית השנה ועד אחרית, מרשית כתיב, סופה שיש לה אחרית. ואפשר לומר פי' הגמרא, דכבר כתבתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מו' דוב בער זללה"ה פירש עשה לך שתי חצוצרות (במדבר י, ב), היינו שני חצי צורות, היינו שהאדם בעצמו הוא חצי צורה, שמקבל עליו מדת מלכותו ויראתו של השי"ת ולית ליה מגרמיה כלום, וגם צריך להאמין באמונה שלימה, כמו שכתב בתיקונים שהצורה עליונה לא נגמר אלא בבריאת אדם, והיא ג"כ חצי צורה, וכשהאדם מקבל עליו מדת מלכותו ויראתו אז נגמר הצורה עליונה, וזהו שני חצי צורות ודפח"ח : ונראה כוונתו, עשה לך שני חצי צורות, דבר הוה תמיד, שתעשה לך בחי' זו שאתה חצי צורה, ותקבל עליך תמיד מדת מלכותו ויראתו שלית לך מגרמי' כלום, וע"פ מה שכתבתי בשם הרב הקדוש הנ"ל כמה פעמים שהאדם אין צריך לראות רק שיהא לו בחי' יראה בשלימות, ואז ממילא בא לו בחי' אהבה, כי בחי' יראה נקרא אשה יראת ה', ומדת אהבה בחי' דכר, ודרכו של איש לחזור אחר אשה (קידושין ב, ב) ודפח"ח : והיות אדם שזכה שבא אליו מדת אהבה, ומרגיש בעצמו שאוהב השי"ת, ושמח ביסורין כדרך העובד מאהבה, לא יחשוב כיון שבא אליו אהבת השי"ת השוכן ובוער בו אהבתו ית' שהוא צורה שלימה, אלא יאחוז תמיד במדת יראה דלית ליה מגרמי' כלום, והיא אינו רק חצי צורה, כי אם ח"ו הוא מחשב שכבר נגמר צורתו בשלימות, כי הש"י שורה בו, אז ח"ו נופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כי באמת מה שהוא מתקרב יותר אל השי"ת, רואה חסרונו שאי אפשר להשיג אותו ית', ואם כן הוא חסר תמיד ואינו אלא חצי צורה , ובזו שהוא חסר תמיד ומקבל על עצמו עול מלכותו ויראתו תמיד, בזה הוא משלים צורה עליונה:

והנה בריאת עולמות עולם שנה נפש (ספר יצירה פ"ה מ"ז), וכל אחת הוא בבחי' קומה שלימה , וכן השנה הוא בבחי' קומה, וראש השנה הוא בחי' ראש, פסח וסוכות בחי' תרין דרועין, שבועות בחי' גוף, חנוכה ופורים הם נצח והוד . ואפשר לומר שעל כן נקרא ראש השנה, כי העולם נברא כדי שתתגלה מלכותו ויראתו, ובראש השנה דנין את העולם, אם ישראל מקבלין עליהם מלכותו ויראתו אז יתקיים העולם. ועל כן בראש השנה אמרו ז"ל (ראש השנה כו, ב) כמה דכייף אינש טפי מעלי, שצריך להוסיף ולהתאמץ ולה[ת]חזק ביראתו יתברך, ויצאו בדימוס ויתקיים העולם. והיראה נקרא ראשית, כמו שכתב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', על כן יום זה נקרא ראש השנה, שצריך כל אחד ואחד מישראל להחזיק ולקבל עליו מדת מלכותו ויראתו של השי"ת, ולית ליה מגרמיה כלום, והוא חסר עדיין מאלופו של עולם, ועל כן כתיב מרשית חסר אלף :

וזהו כל שנה שרשה בתחילתה, כלומר שכל אחד ואחד מישראל מקבל עליו מדת מלכותו ויראתו, והוא בבחי' רש חסר אלופו של עולם, אז השם יתברך שורה בהם, ומן האלף בחי' מזל בא בני חיי ומזוני , וזהו מתעשרות בסופה, שבא אל ישראל בני חיי ומזוני בשלימות גדול:

והנה החילוק שבין עובד מאהבה לעובד מיראה, עובד מאהבה עושה רצון השי"ת בכל הדברים שיוכל, ופעמים מיקל בדבר אחד ואינו עושה רצון השי"ת, וכוונתו לעבוד השי"ת בזה שאין עושה רצונו, וחושב בלבו ובטוח באהבתו אליו ית' שלא יקפיד עליו, כענין שני בני אהרן בקרבתם אל ה' וימותו, שהיו שתוי יין, ובחוזק אהבתם אליו יתברך קרבו עצמם אף בדבר שאין רצונו בזה התקרבות . וע"כ הזהיר השי"ת אל אהרן בזאת יבא אל הקודש, עם המדה של יראה הנקרא זאת, כי אם הוא ירא ג"כ אל מדת אהבה, ירא לעשות שום דבר נגד רצונו יתברך, ואז עושה מאהבה כל רצונו: והנה בגמרא דראש השנה דף ה' (ע"א) דרשו על פסוק (דברים כג, ב) כי תדור נדר וכו' מעמך לקט שכחה ופאה, שהוא חלקו של עני שכתוב ביה מעמך, שנאמר (שמות כב, כד) את העני עמך. וזה שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך, היינו חלקו של עני, שתהיה בבחי' עני, ומה דרכו של עני בפרוסה (פסחים קטז, א), חצי צורה, וחצי צורה השני חסר לך תמיד, ותמיד תקבל עליך בחי' מלכותו ויראתו ית', שלית לך מגרמי' כלום: והנה באמת יש שני מיני יראה, אחד יראת עונש, שהוא יראת הגוף, שהוא כסא אל יראת ה' יראה תתאה, שיהא ירא תמיד שלא יפול למטה להתענג בתענוגי היצר, ואז לא יוכל לעבוד את השי"ת, וזהו היראה מביא אל אהבת השם, כי חפץ לעבוד השי"ת מאד גם במדת אהבה, ומצפה ומייחל מתי יבא אליו מדת אהבה מהשי"ת. וזהו (תהלים קמז, יא) רוצה ה' את יראיו המיחלים לחסדו, בזו היראה רוצה השי"ת , אבל מי שיש בו יראת עונש אין חפץ ומיחל למדת אהבה:

וזהו כי אם ליראה את ה' אלהיך, כלומר שתהיה דרכו של עני בפרוסה, ותקבל עליך מדת מלכותו שלית לך מגרמי' כלום, ויהיה לך יראה את ה' אלקיך, היראה שלך יהיה שלא תפול ח"ו לתענוגי היצר ולא תוכל לעבוד ה' אלקיך, וכשיהיה לך יראה זו, אז ללכת בכל דרכיו, אז תזהר ללכת בכל דרכיו, ולא תיקל בשום דבר, וגם תחפוץ ותיחל תמיד, ולאהבה אותו, שיבא לך בחי' אהבה ותעבוד השי"ת גם בבחי' אהבה עם היראה: ואף על פי שיבא אליך בחי' אהבה אל השי"ת בוער כאש במסירת נפש אליו יתברך, תהיה תמיד בבחינת מעמך, דרכו של עני בפרוסה, ויהיה לך בחינת יראה לית לך מגרמי' כלום, ותצפה תמיד למדת אהבה:

וזהו שאמרו (זכרי' ט, ט) במשיח שיבא במהרה בימינו עני ורוכב על החמור, שדרכו יהיה בבחי' עני בפרוסה, ויקבל עליו מדת מלכותו בשלימות, אעפ"י שכבר זכה לכל המדרגות שלמעלה מבחינת יראה, הוא תמיד בבחי' יראה, כמו עני דלית ליה מגרמי' כלום, ולא השיג שום בחי' מה שלמעלה מיראה, ובדבר הזה שמחזיק עצמו כאין הוא מושל ורוכב על החמור שלו, היינו על היצר המדובק בתאות הגשמיות, ושרשו של היצר הוא גדלות, כאשר כתבתי במקום אחר :

ואמר לשמור את מצות ה' ואת חקותיו וכו' לטוב לך, כי אם יהיה לך כל הדברים הנ"ל, שתעבוד את ה' באהבה וביראה יחד, ומי שיש בו בחי' אהבה אינו חפץ בשום דבר להנאת עצמו, כי אעפ"י שיש לו יסורין ח"ו, הוא ג"כ שמח ביסורין, ואינו חפץ רק שיהיה להשי"ת תענוג, ותענוג השי"ת שברא כל העולמות בשביל זה כדי להיטיב לישראל, כי מדרך הטוב להיטיב , ותענוג המשפיע לישראל הוא תענוג יותר מן בני ישראל שמקבלין תענוג ממנו ית' כשמשפיע עליהם כל הטובות, וזה העובד מאהבה אין בו תענוג כלל מן הטובות, כי אף מן יסורין יש לו תענוג, רק שיש לו תענוג מן הטובות שמשפיע השי"ת, מה שיש להשי"ת תענוג כשמשפיע טובותיו אל ישראל, והיינו בעת שישראל הולכים בתורת ה' ומקיימים המצות והחוקים, אז יוכל להשפיע עליהם טובותיו. וכן יהיה כוונת ישראל לשמור מצותיו וחוקותיו וכו' לטוב לך, כדי שהשי"ת יוכל להשפיע טובתו לך, שזהו תענוג גדול אליו ית':

וגם אפשר לומר לטוב לך, שימשיך אליך חסד הראשון אשר נגלה קודם בריאת עולמות הנק' יסוד האויר, ומדה של יסוד נקרא טוב , וזהו לטוב לך, שימשיך עליך הטוב דלעילא:

או יאמר ועתה ישראל וכו', להבין דאמר לשון שאלה, ולא אמר מה ה' אלהיך מבקש ממך:

ונראה דהנה הרב בוצינא קדישא החסיד המפורסם מוהר"ר דוב בער זללה"ה אמר פי' הפסוק (תהלים סב, יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, על דרך משל, ראשי מדינה שהמליכו את אחד למלוך עליהם, ואח"כ המלך גומל חסד ומשלם שכר לראשי מדינה שנתנו לו גדולה כתר ומלכות, ואי אפשר למלך שיעשה טובה עם כל אחד ואחד כמו שעשה לו טובה, כי אי אפשר ליתן כתר מלכות לכל אחד ואחד: אבל השי"ת ברחמיו וברוב חסדו, הצדיק אשר מקבל על עצמו עול מלכותו ויראת ה', וממליך הש"י על עצמו, נותן לו השי"ת מדת מלכות שיהא מנהיג את כל העולמות כרצונו וחפצו, כמ"ש (מועד קטן טז, ב) מי מושל בי, צדיק, הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה . וזהו לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש, שיהא הוא מנהיג את העולם כרצונו עכ"ד ודפח"ח:

והנה בלשון הגמרא (בבא קמא קח, ב) שאלה הדרא בעיניה, הדבר הזה ממש ששואל הוא מחזיר. ומדת יראה היא מדת מלכות, וע"כ אמר מה ה' אלקיך שואל מעמך, יהיה רק בדרך שאלה ותהדר בעיניה, וינתן לך מדת מלכות שאתה תנהג את העולם כרצונך וחפצך, ותבטל כל הגזירות רעות כנ"ל:

רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם וכו' (י, טו). מלת רק אין לו פירוש, וכל מקום שנאמר אכין ורקין אין אלא מיעוט:

ונראה דידוע (תהלים פט, ג) שעולם חסד יבנה, שהשי"ת ברא כל העולמות להיטיב לברואיו ולהשפיע להם, כי מלת חסד הוא ח"ס דל"ת, שח"ס הש"י על מדריגות התחתונות, שהם בחי' דל"ת . ומי שהוא שפל באמת והוא בבחי' דלות, אז השי"ת שורה עמו, כמ"ש (ישעי' נז, טו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, ומשפיע עליו חסדים גדולים :

וזהו רק באבותיך, ר"ל המיעוט שהיה באבותיך שהיו ממעטין עצמן, כמו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, ועל ידי זה חשק ה' לאהבה אותם, כי מדת חסד הוא אהבה, ועל ידי זה שהיו ממעטין עצמן חשק ה' לאהבה אותם להשפיע להם חסדו:

תוכן העניינים

אורח לחיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה