אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ממצרים וכו'. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי' ה'. ואלה מסעיהם למוצאיהם ויסעו מרעמסס בחודש הראשון וכו' ומצרים מקברים וכו'. ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכת. להבין בתחילה הקדים מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ הקדים מסעיהם למוצאיהם. וגם מה שאמר ויכתוב משה וכו' על פי ה', מה בא ללמדנו בזה שאמר על פי ה', הלא כל התורה שהיה משה כותב אמרו בגמרא (מנחות ל, א) הקב"ה אמר ומשה כותב. וגם דאמר תחילה אלה מסעי, ואח"כ ואלה, ואמרו רז"ל (שמו"ר ל, ג) אלה פוסל ראשונים, ואלה מוסיף על ראשונים, ומה פוסל ומה מוסיף איכא:
ועל מה שאמרו בתחילה אלה, שמשמע פוסל הראשונים, כתוב באור החיים וז"ל, אכן יתבאר עפ"י דברי אנשי אמת שאמרו שהליכת ישראל במדבר, היתה לברר ניצוצי הקדושה שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם, ששם קנה מקומו, מקום נחש שרף ועקרב, ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו וכו', ובירור זה אין כח בעולם לעשותו, זולת קדושה השלימה וכו', קדושה השלימה היא השכינה וישראל והתורה וכו', ומחברת הכוללת הוא משה רבינו ע"ה וכו', ונסתייעו בעזר אלהי בשכינת שוכן הבירה, ושברו מתלעות עול וביררו בירור עצום וכו'. והגם שקדמו האבות ודרכו מקומות ועשו חלקם בבירורי ניצוצות, לא הגיעו לגדר זה, ואמר הכתוב עצמו טעם עילוי מסעות אלה תוספת על הראשונים, לפי שהם וכו' ע"ש:
הרי שכתב טעם על אלה לפסול מסעות הראשונים של אבות, ועל ואלה מה שמוסיף על הראשונים לא כתב. ואפשר לומר דהנה כתוב בליקוטי תורה בפרשה זו וז"ל, הנה נזכר בכאן מ"ב מסעות, והוא שיצאו ישראל ממצרים בכח שם מ"ב, כנזכר בפרעה (שמות ו, א) ביד חזקה ישלחם ע"ש, וצריך להבין דבריו:
ואפשר לומר דהנה כתוב (בר"ר א, א) טעם בריאת עולמות היה בשביל ישראל שנקרא ראשית, וגם (עצ"ח שער א' פ"א) שתתגלה מלכותו, כי מדרך הטוב להיטיב, ואם לא ימצא ברואים להיטיב להם, הוא חסר דבר זה, ע"כ ברא כל העולמות. וכתבתי במקום אחר שהכל טעם אחד, שברא עולמות שיתגלה מלכותו, ומי שיקבל מלכותו יטיב לו בכל הטובות, וצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ורואה בנשמתן של ישראל שהם יקבלו עליהם מדת מלכותו ויטיב להם, ויתגלה עליהם שלש עשרה מכילין דרחמין: והנה בריאת העולמות היה ע"י שם מ"ב, כמו שכתוב בתיקונים תיקונא רביעאה (יח, ב) קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא בארבעין ותרין אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תיקוני' בראשית וכו' והארץ היתה תוהו ובוהו, ואינון אב"ג ית"ץ וכו' ע"ש. וכן כתיב בתיקון שבעין דף קל"ה (ע"א) וז"ל שבעה שמהן דרישא דסלקין למ"ב אינון אב"ג ית"ץ וכו' ונקודא דיניה דנפקין מאלין ראשי תיבין בראשית ברא אלקים את ע"ש:
וידוע מה שכתב האר"י ז"ל בסדר הגדה, שביציאת מצרים היתה חידוש עולמות, ע"ש. ונמצא כמו שבחידוש העולם שהתגלה חסד אל כדי להיטיב לעמו ישראל, שיקבלו עליהם מדת מלכותו. כן ביציאת מצרים התגלה מדת מלכותו, ויצא מדת מלכות דקדושה, ולקה בקליפה עשר מכות להיטיב לישראל, שיכירו אלהותו וידעו כי הוא הבורא כל העולמות בשבילם, שהם יקבלו עליהם מדת מלכותו:
וזה שכתוב ליקוטי תורה, בכח שם מ"ב יצאו ישראל ממצרים, כי בריאת העולמות היה עם שם מ"ב, ובשביל ישראל שהם יקבלו עליהם מדת מלכותו, ויציאת מצרים היתה שנתגלה חידוש העולם פעם שני מדת מלכותו על ישראל להיטיב להם, ונתמלא כוונות בריאה ראשונה שהיה בכח מ"ב אתוון, להיטיב לעמו ישראל, וזהו בכח שם מ"ב יצאו ישראל ממצרים:
והנה מ"ב מסעות שדרכו ישראל במדבר ומקום חניתן, שהיה על פי ה' כשגמרו להוציא הניצוצות הקדושות, שנפלו שם בשבירה במקום נחש שרף ועקרב, והיו מוציאין משם האותיות שנפלו שם, והיינו רסה דפקה קהלתה, וכמו שאמר הרב בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה, כשהיו מוציאן אותיות רי"ש סמ"ך ה"א מהשבירה, ונכתב בתורה רסה, זה היה תיקונו של אלו אותיות, ונסע למקום אחר, עד כלות המ"ב מסעות: וידוע מה שאמר הרב הקדוש הנ"ל פירוש גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ (כתובות ה, א), כי השם יתברך ברא שמים וארץ והוציא יש מאין, והצדיקים מהפכין ועושין אין מיש, עכ"ד ודפח"ח. וקל וחומר הוא בכאן שגדלה מעשיהם יותר ממעשי שמים וארץ, כי בדרכם מ"ב מסעות במקום נחש שרף ועקרב, הוציאו המ"ב אתוון שנבראו בהם שמים וארץ, ואנס החונה במדבר ניצוצות קדושות מן מ"ב אתוון שנפלו שם במדבר, וכשדרכו ישראל הוציאו משם, וכמו שכתוב בספר מפעלות אלהים בשם המדרש, ושם מפורש שבכל הנסיעה מהמ"ב נסיעות, איזה אות משם מ"ב שייך לנסיעה זו ע"ש, ופשיטא שגדלה מעשיהם ממעשי שמים וארץ:
וזה שאמר ויכתוב משה את מוצאיהם, כלומר שכתב המ"ב אתוון שנברא בהן שמים וארץ, שבכח מ"ב אתוון יצאו ישראל ממצרים, והמ"ב אתוון היה מוצאיהם של ישראל ממצרים, וזה כתב משה המ"ב אתוון שיהיו למסעיהם של ישראל, במ"ב חניות שהיו ישראל חונים במדבר, שהם יוציאו המ"ב אתוון שנפלו שם ניצוצות קדושות מהם במדבר, ויגביהו הניצוצות קדושות שנפלו שם, ועל כן תרגום אונקלוס על מסעי מטלנוי, וכן למסעיהם למטלניהון, וכן בכולן ויסעו ונטלו, והוא לשון נשיאות והרמה, שהיו ישראל מרימים משם הניצוצות הקדושות, כמו וינטלם וינשאם (ישעיהו סג, ט), וכן פירוש התרגום אונקלוס בפרשת יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואטלית יתכון, הרי שהוא לשון נשיאות והרמה:
וכשהוציאו ישראל המ"ב אתוון שנפלו שם בשבירה במדבר, גדלה מעלתם, והיה על פי ה', כי כשהצדיקים עושין רצון קוניהם, אמר הקב"ה מי מושל בי צדיק (מועד קטן טז, ב), וזהו על פי ה', שהיו מושלים על פי ה', שהיו מבטלין גזירות שיצא מפי ה'. וזהו שאמר ואלה בתוספת וא"ו, ואלה מסעיהם למוצאיהם, כלומר שמסעיהם הם ניצוצות קדושות שהוציאו ישראל במסעיהם, הוא מוסיף על מוצאיהם, היינו מ"ב אתוון שברא השי"ת שמים וארץ עמהם, שהיה כח מוצאיהם של ישראל, ומסעיהם של ישראל הוא מוסיף על מוצאיהם, שהם הוציאו אלו ניצוצות מהמ"ב אתוון מהקליפות, וגדלה מעשיהם יותר ממעשי שמים וארץ:
ועל כן כתוב אח"כ ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש וכו', ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור וכו', ואח"כ אמר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכת. ולכאורה הב' פסוקים ויסעו מרעמסס בחודש הראשון וכו' ומצרים מקברים הוא מיותר, ודי בזה שאמר אח"כ ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכת:
אלא לפי שאמר שמוצאיהם של ישראל ממצרים, היה ע"י שם מ"ב, וזהו כתב משה למסעיהם של ישראל, הודיעו הכתוב שיציאת מצרים היתה כמו תחילת הבריאה, שנתגלה חסד אל הראשון שקודם בריאת העולמות להיטיב לישראל. וכן ביציאת מצרים יצאו ישראל בחודש הראשון נקרא אביב, שהוא מורה השפעה מחסד עליון למטה, כסדר שצירוף הוי"ה של ניסן הוא כסדר, ונקרא אביב הוא ג"כ כסדר השפעה מלמעלה למטה, אלף ואח"כ ב', ואח"כ יו"ד של שם הוא חכמה, ואח"כ בי"ת הוא בינה, וזהו צירוף של אביב, להורות השפעה כסדר מלמעלה למטה:
ובחמשה עשר לחודש שכבר נתגלה שני אותיות ראשונות של הוי"ה, ובכח ה"א ראשונה שהיא בינה עלמא דחירות, יצאו ישראל ממצרים, מפני שיציאת מצרים היתה גם כן חידוש העולם, שנתגלה מדת מלכות על ישראל ע"י העשר מכות, שהכה לקליפה, ובא עשר מכות על מצרים, ובהתגלות מדת עשירית של מדת מלכות, והכה למצרים מכות בכורות, ומצרים טרודים בקברות מיתת הבכורות, ויצאו ישראל ביד רמה ממצרים, כי בינה מנה דינין מתערין, והיו הדינין על מצרים, ולישראל נתגלה חידוש העולם, ונתגלה מלכותו עליהם, ונתגלה כוונות הבריאה להיטיב להם, ובשבילם נברא העולם בשם מ"ב להיטיב להם, והם יקבלו מלכותו עליהם, ובכח שם זה יצאו כנ"ל : או יאמר ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו'. מה שאמר בראש הפסוק בתחילה מוצאיהם ואח"כ מסעיהם, ואח"כ הקדים מסעיהם למוצאיהם:
ונראה דהנה רש"י ז"ל כתוב בפירושו בפסוק ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני וז"ל, מה תלמוד לומר לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתוב שברפידים היו חונים בידוע שמשם נסעו, אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה, ע"כ:
ועיין בפרשת יתרו מה שכתבתי פרושו, מה שהחליט ואמר שביאתן למדבר סיני היה ודאי בתשובה, שאתה מקיש גם כך נסיעתן מרפידים אליו עיין שם . ועל פי פשוט יש לומר, שהודיענו שנסיעתן מרפידים היתה בתשובה, כי כל דבר שבקדושה צריך הכנה והזמנה במעשה ובדיבור, ואם כן כיון שביאתן למדבר סיני על כרחן היה צריך להיות בתשובה, כדי לקבל תורה באחדות, כן היה להם הכנה והזמנה בדיבור ובמעשה בתחילת נסיעתן מרפידים, שרוצים לנסוע למדבר סיני, ולשוב שם בתשובה שלימה לקבל התורה, וכפי הכנתם שעשו ברפידים כדי לשוב אל ה', כן היתה תשובתם במדבר סיני: והנה זה שהקשה רש"י ז"ל, מה תלמוד לומר לחזור ולפרש והלא כבר כתוב שברפידים היו חונים בידוע שמשם נסעו, זה הקושיא בעצמה קשה בכל המסעות, כיון שכתוב בכל המסעות היכן היתה חנייתם בתחילה, מסתמא משם נסעו ומה צריך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, ולהזכיר מסע הראשונה, כמו ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכת, ויסעו מסוכת ויחנו באיתם וכו', כיון שהזכיר שהיתה חנייתן בסוכת, מסתמא משם נסעו, והוה ליה למימר ויסעו ויחנו באיתם, ולמה הזכיר ויסעו מסוכת, וכן קשה בכל המסעות:
וצריך כן לתרץ כנ"ל, כי בכל המסעות שהיו נוסעים ישראל, היו להוציא ניצוצות קדושות מהשבירה שבמקום חנייתם, והיה צריך להם הכנה והזמנה בדיבור בעת נסיעתם ממקום חנייתם שרוצים לנסוע למקום חנייתם השניה, כי היה ידוע להם בתחילת נסיעתם ממקום חנייתם המקום שישכון הענן שם ויהיה שם מקום חנייתם: כמו שכתבו במדרש הובא בספר מפעלות אלקים דף מ"ה, כד נטלו ישראל מרעמסס, לא ידעון אי ינטלון לסוכת או לקהלתה או למסרות ופקיד מדברנא דעמא דינטלון לסוכת, ועיין שם בכל המסעות כן היה, שמתחילת נסיעה היו יודעים מקום חנייתם, והיו להם הכנה בעת נסיעתם ממקום חנייתם למקום חנייתם השניה, וכפי כח הכנתם והזמנתם, כן היה פעולתם במקום חנייתם השניה:
וזהו שאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, כלומר שכתוב משה בתורה מקום מוצאיהם, כדי לנסוע למקום חנייתם השניה, על פי ה', כלומר שבמקום מוצאיהם כדי לנסוע למקום לחנייתם השניה היה שורה עליו פי' ה', הכנתם והזמנתם בדיבור לנסוע למקום חנייתם השניה להוציא משם ניצוצות הקדושות שהיו שם בשבירה. ואלה מסעיהם למוצאיהם, כלומר שהיו מסעיהם תלוי במוצאיהם, כפי כח הכנתם והזמנתם שהיו להם בעת מוצאיהם ממקום חנייתם כדי לנסוע למקום השניה, כן היה פעולתם שם, ולפיכך כתוב בכל המסעות וחנייתם המקום שיצאו משם, כדי לנסוע לחנייתם השניה: וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. מהר ההר תתאו לבא חמת והיה תוצאות הגבול צדדה (לד, ז-ח). עיין פירוש רש"י ז"ל, תתאו לשון סיבה. ואפשר לומר דרך מוסר, דידוע מה שאמרו רז"ל (סוכה נב, א) שבע שמות ליצר הרע, יואל קראו צפוני שנאמר (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, על שם שהוא צפון וטמון בלבו של אדם:
והנה דרך היצר הרע, כשרואה לאדם שהוא חזק מאד ביראת ה', ואי אפשר לו לפתותו, אז מעלה בלבו שהוא צדיק גדול וחזק ביראת ה', וכיון שנופל לגדלות, אז הוא יכול להסיתו על כל עבירות שבתורה, דהנה אמרו רבותינו ז"ל בקדושין דף ל' (ע"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו. וזה שנפל לגדלות אין לו עזר מהשם יתברך, כי אמרו רבותינו ז"ל במסכת סוטה דף ה' (ע"א), שאמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, כי תועבת ה' כל גבה לב, וממילא בא לכל עבירות שבתורה בהסתת היצר הרע :
וזהו שאמר זה יהיה לכם גבול צפון, זהו גבולין של היצר הרע, מן הים הגדול, כי ידוע שמדת יראה נקרא ים, וזהו מן הים הגדול, מי שהוא מדרגת יראה גדולה, תתאו לכם הר ההר, כלומר יסבב שיבא אל גדלות שהוא הר ההר, שההר הזה גבוה מכל ההרים (במדב"ר יט, טז), וכן נדמה בדעתו שהוא במדריגת יותר גבוה מכולם: מהר ההר תתאו לבוא חמת, על דרך שאמרו רבותינו ז"ל שם בסוטה דף ד' (ע"ב) באדם שיש לו גדלות כאלו כפר בעיקר, ובודאי יעבור על כל עבירות שבתורה, וזהו מהר ההר תתאו לבוא חמת, כלומר מי שהוא בבחינת גדלות הנקרא הר ההר, אז יכול לבוא לידי עבירות, והשי"ת שונא אותו, כי תועבת ה' כל גבה לב:
והיה תוצאת הגבול צדדה, כי מי שהוא בגדלות גדול הוא שנא לבריות, כמו שכתב התוספות יום טוב באבות במשנה כ"א פרק ד', שאין שנאוי לבריות כמו הרודף אחר הכבוד עכ"ל, וכיון שהוא שנא לבריות, מחלוקת רבה עליו, ומבקש לצדדים שיחזיקו עמו, וזהו והיו תוצאת הגבול צדדה, שיבקש אחר הצדדים שיחזיקו עמו: