אור ברסלב
אורח לחיים פרשת לך לך

אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב

פרשת לך לך

פרשת נח

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (יב, א), דידוע דמדת אברהם הוא מדת חסד, ואמר לו השי"ת שיתקן מדתו מדת חסד, ולא יאהב אהבה שפילה מכל אהבות שיש בעולם הזה רק אהבת הבורא לבד, כי השם יתברך הלביש את האדם הוא הנשמה ורוח ונפש, במלבוש הגוף, כמו שכתוב (איוב י, יא) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידין תסוככני, ובאכילה ושתיה ושינה ומשגל עושה מעשה הבהמיות שהוא תענוגי הגוף, וצריך האדם הנלבב להפשיט עצמו מלהתענג בתענוגי הגוף, רק שיהיו מעשים האלו באהבת השם ובמצות שיש בזו התענוגים:

וזהו לך לך, לך ממש לתקן מדתך מדת חסד, וראשונה שתפשיט עצמך מתאות הגשמיות, מארצך ממש מהגוף שאתה מלובש בו, לבל יהיה בעשיתך מעשי הגוף תענוגי הגוף כמו מעשה הבהמיות, רק בתענוגים האלו יהיה לך אהבת הבורא, וממולדתך ביותר צריך אתה לצאת ממקום מולדתך, דהנה כתוב בליקוטי תורה בדרוש איוב, שתרח עבד עבודה זרה הוא ואשתו, ובא על אשתו בנדתה, והיה מקום מטונף ביותר, ואף על פי כן יצא מהם אברהם, וזהו (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא וכו' ע"ש :

ואם כן נולד אברהם מהיפוך מדתו מדת חסד לאהבת הבורא, והוא נוגד מאהבת השפלות מאוד, כמו שכתוב בעריות (ויקרא כ, יז) חסד הוא ונכרתה, רצה לומר אהבת השפלות מאוד ועל כן ונכרתה, וכן אברהם נולד מאהבת השפלות והטומאות מאוד, וכל דבר שיש בעולם הטבע הנולד יש לו טבע מהשורש, ועל כן אמר לו השי"ת ביותר צריך אתה לצאת לתקן מדתיך מן מקום מולדתך, שנולדת מאהבת השפלות מאוד, ומבית אביך ממש צריך אתה לצאת:

כי התעוררו הקדמונים איך יצא אברהם מחרן, והניח ולא קיים מצות כיבוד אב, ועיין באור החיים (יא, לב) מה שתירץ , ועל פי פשוטו נראה, שכתוב בסוף פרשת נח (יא, לא) ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט וכו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, וכוונתו היה בהליכה ללכת ארצה כנען, אבל כשבא לחרן כתיב (שם) ויבואו עד חרן וישבו שם, משמע ממילא שעשה שם ישיבה לישב שם, וחזר מכוונתו שהלך ללכת ארצה כנען וישב בחרן, ועל כן אמר לו השי"ת צא מבית אביך לארץ כנען, ואל תחוש לכבוד אביך שהניחו זקן בחרן, וחי שם בחרן יותר מס' שנה, ואל תחוש אליו וצא מבית אביך:

ועל כן כתיב (יב, ד) וילך אברם כאשר דיבר אליו ה', ושם מגמותיו לתקן מדתו מדת חסד, וכמו שכתוב בזוהר (ח"א פ, א) ויסע אברם הנגבה (יב, ט), לתקן דרגא דיליה: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב, ב), עיין פירש"י ז"ל בשם המדרש (במ"ר יא, ב) ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך, זה שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך, זה שאומרים אלהי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם, ולהבין האיך הדרשה נרמז בפסוק:

ויש לומר דידוע (זוה"ק ח"א צו, א) דאברהם הוא מדת חסד, ויצחק הוא מדת גבורה צמצום, ויעקב הוא מדת רחמים, אחז בתרין סטרין יושב אוהלים, וגדולה הוא חסד, וזהו ואעשך לגוי גדול שאומרים אלהי אברהם כי אברהם הוא מדת חסד, וזהו לגוי גדול:

ואברכך, הוא לשון בריכה ואעשך כמו בריכה של מים להשקות את השדות שממנו ילך השפע לכל העולם, והנה בבריכה של מים, המים מצומצמים בתוך החפירה, בארץ, כדי להשקות את השדות, וזהו שאומרים אלהי יצחק כי יצחק הוא מדת צמצום: ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב, כי יעקב אחז בתרין סיטרין, במדת חסד ובמדת גבורה, יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, רצה לומר הברכה יהיה ממך, כי מדת יעקב תפארת אחז בתרין סטרין (זוה"ק ח"ב קעה, ב) ונוטה למדת החסד כמבואר בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער הלולב פ"א) וזהו בך חותמין ולא בהם: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ (יב, ו), עיין פירוש רש"י ז"ל ויעבור אברם בארץ, נכנס לתוכה, ולהבין מה בא ללמדינו שנכנס לתוכה, ונראה, דהנה השי"ת ברא את האדם לעובדו בכל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, וברא עולמו לכבודו, והאדם הנלבב אינו מכוין להנאת עצמו בשום דבר תענוג, כמו שכתבתי (פר' ויחי) פירוש הפסוק (תהלים לד, ט) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר בכל הדברים שבעולם יש בו חיותו יתברך דהיינו ניצוצות הקדושות המחיות אותו, ועל כן הדבר ההוא טוב, ומכל דבר טוב ותענוג שבעולם בהצטייר העדר חיותו אז הוא אפס ואופס:

וזהו טעמו, רצה לומר טעמו כל דבר, וראו כי טוב, רצה לומר הטוב שיש בעולם, ה', רצה לומר הוא הוא הטוב, ועל כן (שם) אשרי הגבר יחסה בו, שמדבק בתענוג אמיתי תענוג התענוגים ולא בתענוג הגשמי, וכשהוא עושה תענוג הגשמי אינו מכוין להנאת עצמו רק לעבוד השם יתברך להוציא ניצוצות קדושות, ומדבק עצמו בהש"י שורש הטוב והתענוגים :

וזהו פירוש (תהלים טז, ה) ה' מנת חלקי וכוסי, רצה לומר בכל הדברים אין אני מכוין להנאת עצמי, ואין אני מדבק בתענוג הגשמי, רק בחיות השם יתברך הניצוצות הקדושות שיש בתוכו להוציאם מגשמי, וזהו ה' מנת חלקי, רצה לומר בכל הדברים מנת חלקי הוא ה', ואין אני מכוין להנאת הגשמי, וכשהוא כך עובד השם יתברך בכל הדברים ומשפיע תענוג למעלה ונמצא השם יתברך מקבל תענוג ממנו, וזהו וכוסי, כי הכוס הוא המקבל משקה והיא בחינת נוקבא, והשם יתברך מקבל תענוג ממנו: וזהו הדרך כשאדם במדריגה עליונה בהתמדת עבודה, אבל בתחילת העבודה, צריך האדם לצמצם את עצמו בתאותיו ולעשות גדרים, כמו שכתב בספר מוסר (עי' שערי תשובה א, ל), ואחר כך לקדש עצמו במותר לו כמאמרם ז"ל (יבמות כ, א), עד שיבא למדריגה לקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), רצה לומר לקיים כנ"ל ה' מנת חלקי, שבכל התענוגים לא יכוין להנאת עצמו, רק לעבוד הש"י, להוציא ניצוצות הקדושות מהגשמי, ולעשות יחוד בכל הדברים, וזהו בכל דרכיך דעהו, רצה לומר בכל צרכיך הגשמים המותרים, דע ה"ו תעשה יחוד, על ידי הדעת ה"א אחרונה עם הוא"ו של שם: והנה מלת ויעבר, כתוב בסידור האר"י ז"ל (ח"א צט, ב) שהוא גימטריא חסד גבורה, כי אותיות ע"ב גימטריא חסד, ואותיות רי"ו שבמלת ויעבר גימטריא גבורה ע"ש, וזהו ויעבר אברם בארץ רצה לומר בארציות עשה בחסדים צמצומים ובאהבות ותענוגים הגשמים המותרים עשה גדרים וסייגים כדי שלא יבא לידי גירוי יצר הרע לעבור על דת:

כי אמרו רבותינו ז"ל במסכת יומא דף כ"ח (ע"ב) שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ולפי שאמר לו השי"ת לך לך מארצך, רצה לומר מארצות שלך, אל הארץ אשר אראך, אל מדת היראה הנקראת ארץ, ובהתחלת עבודה עשה גדרים וסייגים בתענוגי הגשמיים המותרים, ועל כן פירש רש"י נכנס לתוכה, רצה לומר נכנס למדת יראה, בהתחלת עבודה עשה גדרים באהבת הגשמיים:

עד מקום שכם, ומקום נקרא שכינה (עי' בראשית רבה סח, ט), ושכם פירושו חלק כמו שפרש"י ז"ל בפרשת ויחי על פסוק (מח, כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ע"ש, וזהו עד מקום שכם, רצה לומר שעשה צמצומים בתענוגי הגשמיים, עד שבא למדריגה מקום שכם השכינה היה חלקו, כמו שאמר דוד ה' מנת חלקי, ולא היה כוונתו כלל להנאות עצמו רק לעבוד השי"ת, לעשות יחוד בכל הדברים:

וכיון שבא למעלה הזאת שהשכינה היתה חלקו בכל הדברים, אחר כך עלה למדריגות התורה, כי האדם צריך תחילה לכנס למדריגות יראה, ואחר כך לעסוק בתורה, ומדריגת יראה נקראת שער, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בשבת דף ל"א (ע"א) אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו בהי עייל, וזהו עד אלון מורה, עד שבא למדריגת התורה הנקראת מורה דרך, ועיין פירוש רש"י ז"ל לפי דרכו:

והכנעני אז בארץ, רצה לומר שהלך ממדריגה למדריגה עד שבא למדריגת התורה, לפי שהכנעני אז בארץ, והכנעני נקרא היצר הרע כמו שכתוב בזוהר פרשה זו דף פ' (ע"א) בסתרי תורה, רצה לומר היצר הרע היה אז גדול מאוד בגשמיות, ועל כן הוצרך לילך בתחבולות ממדריגה למדריגה כנ"ל:

ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו (יב, ז), פירש"י ויבן מזבח על בשורת הזרע, עיין במפרשים שדקדקו שהיה לומר ויבן מזבח לה', ומלת הנראה אליו לכאורה מיותר, ואפשר לומר לפי שכתוב (שם ו) ויעבור אברם בארץ וכו' עד אלון מורה, הראוהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה (רש"י), ובאמת לא נתבשר אז בבשורת הזרע עד אחר כך, אלא שהראוהו מה שעתיד להיות אחר כך ולא נתבשר: וראיה הוא בחכמה שנקראת ראיה (ראה עץ חיים שער ד' פ"א), וכשנתבשר כתיב וירא ה' (אליו) [אל אברם] ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויאמר הוא בינה, כי כל אמירה הוא בבינה , וכשנתבשר מן בשורת הזרע כתיב ויבן מזבח, על בשורת זרע, השמיעינו הכתוב שבנה מזבח על בשורת הזרע, לה' הנראה אליו מקודם הוא חכמה, שהראוהו שעתידין בניו לקבל שם שבועת התורה, ועל הבשורה שהיה מן בינה, כי הם לא מתפרשין:

ומה שאמר מלת אליו, אפשר לומר לפי רש"י ז"ל פירוש והכנעני אז בארץ, היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה וכו', לפיכך ויאמר ה' אל אברם לזרעך וכו', עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם, ולפי שאמר לו השם יתברך הבשורה הזאת שעתיד ליטול מן הכנעני ולהחזיר לזרעו של שם, ולא אמר הבשורה הזאת אל שם בן נח בעצמו, עתיד אני להחזיר לבניך, מזה הבין שזרעו יירש ארץ ישראל, ולא זרע אחר של שם, וזהו אליו נאמר הבשורה, ועל כן ויבן מזבח, על הנראה מקודם ועל הבשורה אליו:

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח כו' (יב, ח), עיין פירוש רש"י ז"ל , ולהבין כיון שאמר מקדם לבית אל ממילא אנו יודעים שבית אל מים, ומה בא ללמדינו, ונראה דידוע (עי' שיר השירים רבה ד, ז) דאברהם אבינו ע"ה היה ראש למאמינים בה', ומחמת רוב חכמתו שנתן לו השי"ת וראה הליכות עולם ביום ובלילה, והבין שיש לעולם מנהיג ומושל, אחר כך זכה שנתגלה אליו המנהיג העולם:

וכמו שכתוב בזוהר פרשה זו דף ע"ט ע"ב, וז"ל הכא אתגלי ליה מה דלא הוי ידע ההיא חילא עמיקא דשלטא על ארעא ובגין כך וירא מאי דהוי אתכסי מיניה, וכדין ויבן מזבח לה' הנראה אליו וכו', עכ"ל, רוצה לומר שאחר כך זכה לראות חילא עמיקא דשלטא על ארעא, ובתחלה היה מבין בשכלו שיש מושל ומנהיג העולם, ואחר כך זכה לראות בעין מדת מלכותו מדריגה התחתונה המנהיג העולם הזה, אבל כל כוונתו וחפצו היה לאהוב השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, להרים מדתו מדת חסד ואהבה, וכמו שכתוב בזוהר (ח"א פ, א) הלוך ונסוע הנגבה, דא דרום דהוא חולקיה דאברהם, הלוך ונסוע דרגא בתר דרגא עד דסליק לדרום ותמן אתקשר כדקא יאות עכ"ל: והנה אי אפשר לבא למדריגת אהבה עד שיקבל תחלה מדת יראה מדת מלכות בשלימות, ולהכניע כל השבע מדותיו אהבה ויראה והתפארות ונצוח כו' תחת מדת יראה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (דה"י א' כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו', ואחר כך שורה עליו מדת אהבה, כמו שנאמר (מגיד דבריו ליעקב אות קא וקכב) בשם הרב בוצינא קדישא מוה' דוב בער זלה"ה כי דרכו של איש לחזור אחר אשה (קידושין ב, א), וכיון שיש לו יראה בשלימות הנקראת אשה ממילא בא לו מדת אהבה הנקראת דכר עכ"ד :

ואם אדם מכניע כל שבע מדותיו תחת יראת ה', ועושה בחינת יראה שהיא בסוד נקודה בחינת פרצוף, ואחר כך בא לו מדת אהבה, אז נעשה זווג ויחוד ו"ה יסוד ומלכות, וכשמקבל על עצמו מדת יראה בשלימות, הוא מאמין שהוא המושל ומנהיג כל העולם כלו כרצונו וכחפצו, ומלכותו בכל משלה אף בכשפים ובקליפות להכניעם: וזה ויעתק משם ההרה, רצה לומר משם שנתגלה ונראה אליו המושל ומנהיג העולם מדת מלכות, ויעתק משם ההרה, וידוע שהמדות נקראו הרים , וכתיב ההרה בה' הידוע, מדת חסד דרגא דיליה להרים מדת חסד ואהבה אל השי"ת לבד, ואי אפשר לבא למדת אהבה עד שיקבל עליו מדת יראה מדת מלכות בשלימות, והפריש עצמו מכל מיני כשפים וקליפות, והבין והאמין כי מלכותו בכל משלה אף בקליפות להכניעם:

וזהו מקדם מתמן אינון סטרא חרשי דמסאבי, וכמו שכתוב בזוהר דף קל"ג (ע"ב) על פסוק (כה, ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם כו' ע"ש, לבית אל הוא מדת מלכות הנקראת בית אל והפריש עצמו מקדם ובא לבית אל וקבל על עצמו עול מלכות שמים: וזהו ויט אהלה, וכמו שכתוב בזוהר (ח"א פ, א) וז"ל ויט אהלה בה"א כתיב, פריש פרישו וקבל מלכו' שמיא בכלהו דרגין דאחידין ביה, וכדין ידע דהקב"ה שליט על כלא עכ"ל, וכיון שקבל מדת מלכות בכלהו דרגין, ועשה מדת מלכות בחינת פרצוף, אז נעשה יחוד יסוד ומלכות:

וזהו בית אל, הוא מדת מלכות, מים, רצה לומר שיקבל שפע מים הוא מערב מדת יסוד, וכשנעשה יחוד ואז יתפרדו כל פועלי און (תהלים צב, י), והעי מקדם, והעי רצה לומר לשון שממון כמו (מיכה א, ו) עיי השדה, מקדם, מקום הקליפות באתר שממון, ואחר כך ויבן שם מזבח לה', רצה לומר אחר שהפריש הרע מטוב ונעשה מדת מלכות טהורה וראויה לזווג, כמו שכתוב בית אל מים לקבל שפע מים מן מדת יסוד, והעי מקדם ומקום קליפות אתר שממון, אז ויבן שם מזבח לה':

והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו וכו' אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (יב, יב- יג), עיין באור החיים שכתב, אמרי נא אחותי את, כלומר מעצמך תאמר אחותי את, וזהו שהקדים טעם שתאמר מעצמה, כי תיכף כשיראו המצרים אותך ואמרו אשתו זאת והרגו וכו', כלומר מן הסתם יחשובו שהיא אשתו ואז יהרגו, על כן תאמר תיכף אחותי את, למען ייטב לי בעבורך: וזהו הטעם שלא תתרחק יותר ולומר שאיש נכרי הוא, כי לא שייך להטיב לו עבורה, וחיתה נפשי בגללך, על דרך שאמרה חנה (שמואל א א, יא) אם ראה תראה, על ידי שתלך ותסתתר בפני בעלה ונזרעה זרע (ברכות לא, ב), וכמו כן חשב אברהם שעל ידי סתירתה עם האיש, ותהיה נקיה יפקדנה השם יתברך בזרע כשר, וזהו וחיתה נפשי בגללך, בסיבותך :

ומביא סיוע לדבריו מן המדרש (בראשית רבה נג, ו), וז"ל אמר רבי יצחק אמר הקב"ה כתיב (במדבר ה, כח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, וזו שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצאה טהורה אין דין שתפקוד, הרי שחיתה נפשו של אברהם בבנים בגלל שרה, ועיין שם הטעם שאמר הקב"ה לבית פרעה ולבית אבימלך ולא די באחד, ע"ש :

ואפשר לומר בעזרת ה' כשנדקדק במעשה זו, שביקש אברהם משרה שהיה ירא שלא יהרגנו לומר שהיא אחותו, כמו שכתוב אמרי נא אחותי את ואין נא אלא בקשה (ברכות ט, ב), ומה צורך לאברם לבקש משרה, וכי היתה חשודה שרה בעיניו שהיא תרצה שיהרג אברם, ובשביל זה לא תרצה לומר שהיא אחותו כדי שיהרג אברם:

וצריך לומר שהיה ירא מצדקתה, שתאמר מה לי לשקר ואגרום בדיבורי שאבעל כשאני אשת איש, מוטב שאשתוק בדבר זה, וכשאני שותק ואין אומר כלום איך שיתן השי"ת כן יהיה, ואני שב ואל תעשה, כי הצדיקים אינם סומכין על הנס (עי' תענית כ, ב; אלשיך להלן כח, י):

לזה ביקש אברם משרה שתאמר שקר שהיא אחותו, שזה קרוב לודאי שיהרגו אותו תיכף בחושבם שהיא אשתו, ועל דבר זה שלא תבעל אשת איש אתה אונס, והשוגג צריך כפרה ואין האונס צריך כפרה (עי' שו"ע יו"ד סימן קפה ס"ד):

ומה שאמר אמרי נא, ולא אמר אמור נא אחותי את, אפשר לומר שאברם גילה לה שכל ודעת ולא היה סומך על הנס, ואף אם חס ושלום תבעל באונס, ובאמת הדין כשהאשה תחילתה באונס אף אם בשעת בעילה היא ברצונה מותרת לבעלה, כמו שאמרו בגמרא דכתובות דף נ"א (ע"ב) מאי טעמא יצר אלבשיה:

וכתבתי במקום אחר פירוש הבעל שם טוב זללה"ה מה שאמרו בגמרא (שבת קיג, ב) וכי דרכו של בועז לשאול בנשים, ומתרץ דבר חכמה ראה בה, ומה תירץ, וכי אשה שהיא חכמה ביותר מותר לשאול עליה, ואמר דבר חכמה ראה בה, כלומר שהיא דבוקה בחכמה, ועל כן אינה מהרהרת בדעתה רוח זנונים, כי הוא שטות היפך חכמה, וכשהיא אינה מהרהרת על הזכר בודאי הזכר אינו מהרהר באשה, כי מיין דנוקבין צריכין להיות תחילה, ובועז ראה שאין בה לו שום הרהר:

וזהו דבר חכמה ראה בה, ועל כן היא אינו מהרהרת עליו מחמת שהיא דבוקה על חכמה, ובשביל זה אינו בא לו שום הרהור ממנה, ואברם גילה שכל זה לשרה שתהיה דבוקה אל חכמה, אף אם תבעל באונס תהיה באונס מתחלה ועד סוף, ולא תלביש אותה תאות היצר רק תהיה דבוקה אל חכמה, ולא יבא לה שום הרהור ורצון תאות היצר והנאה הגשמיות מתחילה ועד סוף:

וזהו אמרי נא, כי אמירה נופל על מחשבות הלב, כמו (דברים ז, יז) כי תאמר בלבבך, וזהו אמר יו"ד, כלומר תהיה במחשבתך אל חכמה שהוא יו"ד, וכשתהיה דבוקה אל חכמה לא יבא לך שום רצון מחמת הנאת הגשמיות מתחילה ועד סוף: וזהו אחותי את, תהיה דבוקה במחשבתי עמי, ולא יהיה רצון באחר מחמת תאות הנאת גשמיות, רק תהיה דבוקה עמי מתחילה ועוד סוף, כי אחותי הוא לשון דביקות בכל מקום (עי' רש"י שיר השירים ח, ח), וכשתהיה נקיה במחשבתך לפני המקום, מתחילת ביאה ועד סוף הכל באונס ולא ברצון, אז תהיה טהורה במחשבתך ונקתה ונזרעה זרע: ועיין בליקוטי תורה בפרשת תולדות בפסוק (כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, וז"ל ויעתר פירשו רבותינו (יבמות סד, א) מה עתר וכו', פירוש שיצחק היה מתפלל למזל ונק"ה, ושם היתה צריכה להשפיע לאשתו, ורבקה היתה מתפללת למזל ונוצ"ר, שהוא דכורא להשפיע ליצחק, וכל אחד היה מתפלל היפך חבירו וזהו לנוכח אשתו עכ"ל, ואולי הטעם שכל אחד היה מתפלל על חבירו ולא על עצמו, כי אין חבוש מתיר עצמו (ברכות ה, ב), והוא קצת כמו המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר (עי' ב"ק צב, א):

וזהו שאמר לה אברם כשתהיה דבוקה אל החכמה, ותהיה אחותי בדביקות עמי מתחילת הביאה ועד סופה, ותהיה באונס מתחילה ועד סוף וטהורה במחשבתך, ואז ונקתה ונזרעה זרע, אבל לא יהיה במחשבתך אפילו בזה הטובה של הזרע להנאתך, רק תהיה במחשבתך למען ייטב לי בעבורך, ואז ותזרע זרע:

וחיתה נפשי בגללך, ואפשר לומר לשון בגללך, כמו ההופך את הגלל (ב"ק פ"ג מ"ג) והוא דבר מאוס, כלומר וחיתה נפשי, בדבר מאוס שלך אם תהיה טהורה ונקיה במחשבתך, ואזכה וחיתה נפשי, כלומר להקרא חיים לבל יהיה חשוב כמת, כי כשאין לו בנים חשוב כמת (נדרים סד, ב):

ובאמת אצל פרעה שאמרה שרה בעצמה בלי שאלה שהיא אחותו, כמו שכתוב באור החיים, היא גרמה שתלקח לבית פרעה, ונמצא היא גורמת הסתרה ויחוד אל פרעה, רק שהיה במחשבתה מקודם אף אם תבעל תהיה באונס, כי לא היתה סומכת על הנס, ותהיה באונס מתחילתה ועד סופה:

ואחר כך כשראתה המלאך לא היתה (חפץ) [חפצה] אף בבעילת אונס מתחילה ועד סוף, ואמרה למלאך הך והוא מכה, כמו שכתב רש"י ז"ל, על דבר שרי אשת אברם (יב, יז) על פי דיבורה (בראשית רבה מא, ב), אבל תחילת המחשבה שלה, וגרם הסתר עם פרעה שאמרה אחותי היא, היה מחשבתה אף אם תבעל תהיה באונס מתחילה ועד סוף, ונמצא היא טהורה במחשבה אבל לא במעשה, ועל כן אין די לה הסתרת פרעה לומר שהיא טהורה ונקתה ונזרע זרע, כי לא היתה במחשבתה להיות טהורה במעשה רק במחשבה: אבל בהסתר עם אבימלך היא לא אמרה כלום מקודם, ולא גרמה ההסתר עם אבימלך, שהיא לא אמרה שהיא אחותו, רק אברם אמר, כמו שכתוב (כ, ב) ויאמר אברם אל שרה אשתו אחותי היא, וכמו שכתב רש"י ז"ל וזה לשונו כאן לא נטל רשות ממנה, אלא על כרחה שלא בטובתה, לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן עכ"ל (בראשית רבה נב, ד), ונמצא היא לא גרמת ההסתר עם אבימלך:

ואף על פי שהיתה טהורה ונקיה במחשבה ובמעשה, כי על פי השכל, אצל אבימלך, שכבר הבטיחה על ידי המלאכים שיהיה לה בן מאברהם, בודאי לא רצתה במעשה שיהיה לה באונס ותהיה טהורה במחשבה לבד, רק לא רצתה גם כן אף במעשה אונס שיכנס בה זרע טמא ח"ו, ואף שהיתה טהורה באמת מאבימלך, היה לה צער מליצני הדור, שאמרו מאבימלך נתעברה שרה, עד שעשה הקב"ה וצר קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם ממש, והכל מעידין שאברהם הוליד את יצחק (תנחומא תולדות א):

והיא לא היתה סומכת על הנס, אף על פי שכבר היה לה נס בבית פרעה על ידי מלאך לא היתה סומכת על הנס, ולא רצתה לא בהסתרה ולא במעשה אונס ח"ו, ואם כן אף שאצל אבימלך היתה טהורה במחשבה ובמעשה, היא לא רצתה בהסתרה עם אבימלך מפני ליצני הדור, ואם כן מעשה אבימלך לבד אין די שתפקדה בשביל זה אף שהיתה טהורה במחשבה ובמעשה, רק על ידי הסתרת פרעה שהיא גרמה ההסתר היתה טהורה במחשבה, ובמעשה אבימלך היתה טהורה במחשבה ובמעשה, ועל ידי מעשה שניהם אמר הקב"ה דין הוא שתפקדה שרה כנ"ל:

הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה (יג, ט), ובתרגום אם את לצפונא אנא לדרומא ואם את לדרומא אנא לצפונא, מה שאמר שני רוחות אלו ולא אמר למזרח או למערב, ונראה דהנה איתא בזוהר הקדוש (סתרי תורה) דף פ' (ע"ב) דלוט הוא יצר הרע ואברהם הוא הנשמה:

והנה שמעתי בשם הבעל שם טוב ז"ל פירוש הגמרא דשבת דף ע"ה (ע"א) שוחט משום מאי מחייב, רב אמר משום צובע כו', ופירשו התוספות אשוחט דעלמא קאי, ומה בעי תוספות בזה, אלא דבעי לומר דרך רמז דקאי על מלאך המות, דלעתיד ישחוט אותו השי"ת (סוכה נב, א; ב"ב טז, א), ואמר משום מאי מחייב, הלא ברא אותו השי"ת להסית לבני אדם כדי שיהא שכר ועונש, ואם כן עושה רצון קונו, ומשום מאי מחייב: וזהו שפירשו התוספות אשוחט דעלמא קאי, רצה לומר על מלאך המות ששוחט לכל עלמא משום מאי מחייב, הלא נברא בשביל זה להסית לבני אדם, ואמר רב דחייב משם צובע, רצה לומר שצובע עצמו ומסית לבני אדם שיעשה מצות ומראה להם פנים כאלו עושים מצות, והוא לא נברא אלא להסית לבני אדם שיעברו עבירות, ולא שיצבע את עצמו כמו אוהב נאמן איש טוב ומסית לעשות מצות, ובשביל זה לא נברא ועל כן חייב, ודברי פי חכם חן :

וזהו שאמר הנשמה אל היצר הרע הפרד נא מעלי, כלומר שיהיה פרידות בינינו, ולא שתעשה עצמך כאוהב נאמן ומראה על עבירות שהם מצות ומסית לעשות מצות, אלא שאדע שיהיו פרידות ביני ובינך, ובזה לא אשמע לך, אם השמאל, רצה לומר אם אתה תאמר שאעשה עבירות מסטרא דשמאלא, ואימינה, אטה עצמי לסטרא דימינא לעשות מצות, ואם הימין, רצה לומר אם אתה אומר שאעשה מצות שהם מסטרא דימין, ואשמאילה, אטה עצמי לסטרא דשמאלא שלא לעשות מצות שלך, וכל זה יהיה אם אדע בוודאי שאת בפרידות ממני ואתה מסית אותי לרעתי ולא אשמע לך, וזהו הפרד נא מעלי וכו': ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו' (יד, יח), ופירש רש"י ז"ל וז"ל כך עושין ליגיעי מלחמה וכו', ומדרש אגדה (עי' בראשית רבה מג, ו) רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו עכ"ל, ומה שכתוב כך עושין ליגיעי מלחמה לא ידעתי דרך הוא להביא לחם ומים כמו שכתוב (ישעיה כא, יד) לקראת צמא התיו מים, וגם צריך להבין מלת הוציא לחם ויין ולא כתב נתן לו לחם ויין: ואפשר לומר שהוא הוציא לחם ויין לפניו מאיזה כלי, וכוונתו לרמז שאברהם גם כן יוצא לחם ויין, כי לחם בגימטריא שלשה הויו"ת, וכן מן אברהם יבא שלשה הויו"ת בנקודות שונות, כי נקודות אברהם הוא הויה בנקודות סגל, ויצחק הוא הויה בנקודות שבא, ויעקב הוא הויה בנקודת חולם, ובשורשם הם גם כן שלשה הויו"ת, ויין הוא מדת דוד שנתחבר באבהן מדת מלכות (זוה"ק ח"ג שב, א) ואין שום דין למטה רק ממדת מלכות, ויין הוא דין (זוה"ק ח"א רלח, א) לרמז על דוד מדת מלכות שיצא גם כן ממנו:

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד (טו, א), מלת לאמור אין לו פירוש, ועיין פירוש רש"י ז"ל אחר שנעשה לו נס שהרג את המלכים, והיה דואג ואמר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא (תעניש) [תענש] על כל אותן נפשות שהרג[ת], ומה שאתה דואג על קיבול שכרך, שכרך הרבה מאוד עכ"ל (בראשית רבה מד, ד):

וצריך להבין שאברהם שהיה אוהב השי"ת, ועובד אותו מאהבה, בוודאי לא היה כוונתו על קיבול שכר אפילו לעולם הבא, ואיך דאג על קיבול שכר, וגם נראה מרש"י ז"ל שהיה ירא על קיבול שכר, ושהיה ירא גם כן מעונש על כל הנפשות שהרג, ועל שני דברים היה ירא אברהם:

ואפשר לומר שלא היה דואג אברהם על חסרון שכר עולם הבא, אלא היה דואג שמא הקב"ה שונא אותו, ועשה לו נס כדי לקיים ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז, י), ואמר לו השם יתברך אל תירא, ומפני שכתוב בפסוק שני דברים, היה דבר ה' אל אברם, כלומר שהיה לו לאברם מדת יראה הנקראת דבר ה', וגם כתוב לאמור, ומלת אמירה הוא בכל מקום בבינה עולם התשובה (זוה"ק ח"ג קכב, א), וכמו שכתבתי כמה פעמים בשם הליקוטי תורה (יתרו ד"ה כה) שכתב הרי שאמירה היא בבינה, וכמו שכתוב (משלי א, ב) אמרי בינה:

ומזה כתב רש"י ז"ל שהיה ירא אברם שני דברים, וזהו היה דבר ה' אל אברם, שהיה ירא אברם במדת יראה הנקראת דבר ה', והיה ירא על קיבול שכר, שמא עשה לו השם יתברך נס זה כדי לשלם שכר לשונאו, וגם במלת לאמור, דרש שהיה אברם רצה לעשות תשובה על כל הנפשות שהרג:

ויאמר אברם אדני אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי וכו' ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (טו, ב- ד), להבין כיון שאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, למה שוב אמר הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי, וגם דאמר והנה דבר ה' אליו לאמר, מלת לאמר אין לו פירוש, והנה באור החיים פירוש, שידע אברם שיצא ממנו זרע שאינו מתוקן כגון ישמעאל, מפני שאמר לו השי"ת (יג, טז) ושמתי זרעך כעפר הארץ, שהם פחותים מאוד, ועל כן התפלל הן לי לא נתת זרע, שיהיה לי לעבוד אותך, ומוטב שבן ביתי יהיה יורש אותי, ולא ישמעאל זרע שאינו מתוקן, עכ"ד :

ואפשר לומר מפני שאמרו חז"ל במסכת מועד קטן דף כ"ח (ע"א) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא, היינו מזל עליון, היינו עתיקא אי"ן ממש, ועל כן אחר שאמר אדנ"י אלהים, הויה בניקוד אלהים היא בינה (שערי אורה שער ה), אמר עוד, ויאמר, הוא גם כן מחשבה לעילא, שנקרא גם כן מחשבה, שחתר חתירה למעלה לבא אל חכמה, לבקש מאי"ן ממש ששם בני תליא:

והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, אם למעט אליעזר, תיבת לא יירשך זה הוא מיותר, אלא הוה ליה למימר אשר יצא ממעיך הוא יירשך, אלא מפני שהיה ירא שלא יורש אותו ישמעאל, זרע שאינו מתוקן, אלא הוא פסולת שלו שנפרד הרע ממנו, התפלל שיירש אותו אליעזר, וכמו שכתוב באור החיים, והשי"ת רצה לבטל מחשבתו שחשב שבן ביתו יירש אותו:

והנה הדין שמעשה מוציא מן המחשבה (קידושין נט, ב), והדיבור נקרא מעשה לגבי מחשבה, וכמו שאמרו (סנהדרין סה, א) עקימת שפתיו הוה מעשה, וגם חייב מלקות על הדיבור כשמנהיג כלאים בדיבור, ואינו הדיבור בכלל לאו שאין בו מעשה רק הוא מעשה גמור, על כן היה דבר ה' אליו לאמר, כלומר שדיבור של השי"ת היה לאמר, לבטל מחשבתו שחשב שבן ביתו יורש אותו, ומה שהיה דואג שלא יירש אותו ישמעאל הסיגים שלו, אמר לא יירשך ז"ה, גימטריא י"ב, היינו י"ב נשיאים של ישמעאל (להלן יז, כ) לא יירשך, כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך:

כי ידוע כשנפרד הרע מן הטוב, ואם הרע שנפרד אינו כראוי, כשנפרד ממנו אין כואב לו כלל, כמו הצואה הרע שנפרד מן המאכל היינו הפסולת, אינו כואב לו אם הפסולת שנפרד אינו כראוי, וכן כשנפרד הפסולת מן הנשמה גם כן אין מיצר לו, על כן אמר אשר יצא ממעיך, על שם שכתוב (ירמיה לא, יט) המו מעי לו רחם ארחמנו, זה אשר יצא ממעיך והמו מעיך לרחם עליו כאב על בנו, זה הוא יירשך, והוא יצחק, שנולד לו לאחר שנפרד ממנו הפסולת זה יירשך, ומה שהתפלל על ישמעאל שיהיה צדיק, שאמר (יז, יח) לו ישמעאל יחיה לפניך, היינו שדרכו לגייר גרים, רע גמור הנולדים מנכרים, כי הוא חס דל"ת, וכן חפץ לגייר את ישמעאל ולהכניסו לקדושה: או יאמר ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, להבין דאמר מה תתן לי, והוה ליה למימר למה תתן לי ואנכי הולך וכו', וגם שאברהם היה אוהב השי"ת מאד כמו שכתוב (ישעיה מא, ח) זרע אברהם אוהבי, איך התפלל על החסרות, ולמה לא חשב שבודאי השי"ת אוהב אותו יותר וכיון שאינו נותן לו בנים מסתמא זהו טובתו: ונראה דאברהם היה מתפלל על צערו של השי"ת, ולא חשש על צערו של עצמו, כי אמרו חז"ל במסכת סנהדרין דף מ"ו (ע"א) אפילו בצערן של רשעים של ד' מיתות בית דין, בזמן שאדם מצער, שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי וכו', וכל שכן בצערן של צדיקים, וכיון שהיה אברהם רואה בעצמו שיש לו צער מחמת שאין לו בנים, היה חושב בלבו כיון שיש לו צער, בודאי השי"ת מיצר לו יותר על צערו, והתפלל על צערו של השי"ת:

וידוע מה שאמרו חז"ל (חולין פט, א) גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, באברהם נאמר (יח, כז) ואנכי עפר ואפר, אבל במשה ואהרן נאמר (שמות טז, ז) ונחנו מה, שאינו נחשב לכלום אלא לאפס גמור, וזהו שהתפלל ה' אלהים מה תתן לי, רצה לומר, מדרגת מ"ה תתן לי שאהיה חשוב לאפס גמור, ולא ארגיש בצער כלל מה שאנכי הולך ערירי:

וזהו מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ורצה לומר כשאנכי הולך ערירי אז תתן לו מדריגת מ"ה, ולא ארגיש כלל בצער ולא יהיה לך צער ממני, ולעת עתה כשאני בצער רפא נא את צערי ולא יהיה לך צער, וזהו שכתוב אחר כך ויאמר, והתפלל על זרע, כמו שכתוב ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי, ואחר כך הבטיח לו השי"ת לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, ועבור שהשי"ת מתאוה לתפילתן של צדיקים (יבמות סד, א) נתן לו תאוה זה לבנים, כדי שיתפלל לפניו:

כמו שאמר הרב בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה, רצון יראיו יעשה (תהלים קמה, יט) כלומר שרצון יראיו, שיחפוצו על שום דבר הוא יתברך יעשה, כדי שיתפללו ואחר כך, ו[את] שועתם ישמע ויושיעם, ונותן להם שאלתם, ודברי פי חכם חן , ובזה מתורץ הדקדוק מה שהתפלל אברהם שני תפלות בזה אחר זה בלי תשובה מאת השם יתברך כנ"ל, כי תחילה התפלל על בחינת מ"ה שיהיה לו, ואחר כך התפלל על בנים כנ"ל:

ויאמר לו כה יהיה זרעך (טו, ה), עיין באור החיים בפסוק והנה בן לשרה אשתך (יח, י), כי יצחק בשעה שנולד לא היה ראוי להוליד, כי היה מאתר דנוקבא, אבל בעקידה שהיה התכללות יצחק באברהם, מאז היה ראוי להוליד (עי' מד"ת ענף יצחק): ונראה דכל זה רמז לו השי"ת בתיבת אלו, כה יהיה זרעך, רצה לומר בתחילה יולד מאתר דנוקבא הנקרא כ"ה, ואחר כך, יהיה בגימטריא שלשים, ואות ז' מן זרעך הוא ל"ז, רצה לומר כשיהיה יצחק בן ל"ז שנה, הוא בשעת עקידה שהיה ל"ז (בראשית רבה נה, ד תנחומא וירא מו), ואז נשאר מן ל"ז אותיות רעך, הוא לשון ריעות והתחברות, כלומר שהתחבר עם אברהם, וזהו רעך שהתחבר עמך, ומאז יהיה ראוי להוליד:

והאמן בה' ויחשבה לו צדקה (טו, ו), עיין פירוש רש"י ז"ל, להבין מה שאמר ויחשבה בה"א, הוה ליה למימר ויחשוב לו לצדקה, ונראה דאברהם אבינו ע"ה האמן בה', ובזה עשה יחוד גמור, דידוע ה"א אחרונה נקראת אמונה , ועשה יחוד ה"א אחרונה עם וא"ו, ובזה שהאמן על בשורת הזרע עשה יחוד למעלה, וזהו והאמין בה', ובמחשבתו היה מקשר ה"א אחרונה עם וא"ו, וזהו ויחשבה, רצה לומר היה מחשב ה"א אחרונה שהוא אמונה, ל"ו, עם וא"ו, ואז נעשה מצדק צדקה, ונעשה מדין רחמים, וזהו צדקה:

ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה וכו', ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו', ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכו' (טו ז- יח), עיין פירוש רש"י ז"ל, ואם נאמר כפשוטו, קשה הדבר מאוד לאומרו על אוהב ה' שלא האמין בו, וגם למה האמין על בשורת זרע ולא שאל אות, ועל בשורת ארץ ישראל לא האמין ושאל אות: וביותר קשה, הלא תיכף כשבא אברהם לארץ ישראל כתב בפרשה ראשונה (יב, ו) ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, עיין שם פירוש רש"י ז"ל ויבן שם מזבח, על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל עכ"ל, הרי שהאמין גם על בשורת ארץ ישראל:

ונראה דידוע דה"א אחרונה השכינה נקרא ארץ (תיקו"ז תיקון סט קז, א-ב, ועי' זוהר פנחס רמג , ב), ואיתא בזוהר פרשת וארא (ח"ב כג, א) על פסוק (שמות ו, ג) וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי וכו', וז"ל תא חזי האי ארץ אקרי ארץ ישראל, יעקב דאיהו ישראל אמאי לא שליט על דא כמשה, דהא כתיב וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ולא יתיר, אלא יעקב הא אוקימנא נטל ביתא דלתתא ואשתביק מניה ביתא דלעילא, ועם ביתא דלתתא אתקין ביתא דלעילא בתריסר שבטין בשבעין אנפין, והא אוקמוה, משה נטל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא, ועל דא כתיב ביעקב באל שדי, [באל שדי מליל עמיה קודשא בריך הוא] ולא יתיר, ושמי ה' לא נודעתי להם למללא עמהון בדרגא דא דאיהו עילאה , עכ"ל ע"ש, והשכינה הנקרא ארץ ניתנה לבני ישראל שהם סוד יסוד, והוא זווג, וסוד זווג יסוד ומלכות: וידוע מה שכתב האר"י ז"ל בכמה מקומות שזווג יסוד ומלכות הוא על ידי הדעת המחברם, ומשה רבינו ע"ה היה בחינת דעת (זוה"ק ח"ב רכא, א), ודורו היה דור דיעה (זוה"ק ח"ב סב, ב), ועל כן נכנסו לארץ ישראל והיה זווג יסוד ומלכות על ידי הדעת, אבל האבות לא השיגו בחינת הדעת:

וכן בכל עבודתינו ותפילתנו וקיום מצותינו, הכל הוא ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, היינו לייחד יסוד ומלכות עם הדעת, שכבר נגלה לנו בחינת דעת ביציאת מצרים, מפני שבמצרים היה בגלות סוד הדעת כמו שכתב האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער חג המצות פ"א) ונתברר שם כל הניצוצות של הדעת, ועל כן ניתן לישראל מדת מלכות מדת יראה, כמו שכתוב (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כדי ליחדא ביחודא שלים עם הדעת שכבר נגלו לנו:

אבל האבות לא השיגו בחינת הדעת כמו שכתוב ושמי ה' לא נודעתי וכו', ועל כן כשבא אברם לארץ ונתגלה אליו ה', ויאמר אליו לזרעך אתן את הארץ הזאת, כתיב ויבן שם מזבח, כפירש רש"י ז"ל על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל, שהאמין בה' שבודאי יקיים ובידו היכולת, וכן האמין שזרעו יהיה דור דיעה, שיגלה עליהם בחינת הדעת, ויכולין לכנס לארץ ישראל ויהיה זווג יסוד ומלכות על ידי הדעת כאשר היה באמת:

אבל כאן אמר לו השי"ת, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, והיה סבר אברם שאליו ממש ינתן הארץ, והוא היה יודע בעצמו שלא השיג עדיין בחינת הדעת, כמו שכתוב בזוהר שם, וז"ל וגוונין דלעילא סתימין דלא אתחזיין, לא קאים איניש עלייהו בר ממשה, ועל דא כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם לא אתגליתי להון בגוונין עלאין, ואי תימא דאבהן לא הוו יודעין בהון, אלא הוו יודעין מגו אינון דאתגליין, עכ"ל, הרי שהיו יודעין מבחינה זו שלא השיגם ולא נתגלה להם:

וזה שאמר אברהם, על זה שאמר לו השי"ת לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, במה אדע כי אירשנה, רצה לומר במה אזכה לבא לבחינת הדעת, כי אירשנה, שאוכל לירש אותה, ואמר לו השי"ת בשעת כריתות הברית, כמו שכתוב ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, רצה לומר יתגלה בחינת הדעת על ידי כי גר יהיה וכו': וידוע מה שכתב האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער חג המצות פ"א) כי במצרים היה גלות הדעת, ועל ידי תוקף הגלות וקושי השיעבוד בררו הניצוצות הקדושות של בחינת הדעת, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ופירוש האר"י ז"ל בסדר האגדה פירוש הפסוק הזה, וזה לשונו שיבררו כל טוב שנפל במצרים ולא יצטרך עוד בירור, וזהו ברכוש גדול עכ"ל, רצה לומר שזרעך יזכו לבחינת הדעת והם יכנסו לארץ, אבל לא לך ממש, ועל כן כתוב אחר כריתות ברית ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, ולא כתיב לך, אבל בודאי האמין בה' ולא שאל אות על זה, אבל זה היה אדרבה שפלות גדול שאמר במה אדע כי אירשנה, שהיה מכיר בחסרונו והיה מתפלל על זה כנ"ל:

ובימי חורפי שמעתי גם כן ללמוד זכות על אברהם אבינו ע"ה על שאמר במה אדע כי אירשנה וכו', דאמרו רבותינו ז"ל במסכת ברכות דף ה' (ע"א) שלשה לא נתנו אלא על ידי יסורים, ואלו הן תורה, וארץ ישראל וכו', ומלת אדע הוא לשון יסורין, כמו וידע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח, טז), וזהו שאמר במה אדע, רצה לומר באיזה יסורין יבא אלי כי אירשנה, כי ע"כ נתנה על ידי יסורין, ואמר לו השי"ת קח לך עגלה משולשת, ורמז לו שיעבוד מלכות, כמו שפירש רש"י ז"ל לפי שאומות העולם נמשלו לפרים (עי' תהלים כב, יג), ע"כ, ודברי פי חכם חן:

ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי (טז, יג), עיין פירש"י אל ראי, הוא שם דבר אלוה הראיה וכו' ע"ש, ויש לפרש דהנה האלשיך ז"ל כתב שראתה ארבעה מלאכי המרכבה, ד' מלאכים הנזכרים, בפסוק ויאמר לה מלאך וכו', והפסוק והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וכו', דברה השכינה בעצמה אליה ע"ש מה שכתוב לפי דרכו (עי' בראשית רבה מה, י):

והנה כתוב בזוהר שהגרים שורשן ואחיזתן בשכינה ה"א אחרונה של שם הוי"ה, בה' ולא יותר, אבל ישראל שורשן למעלה ע"ש, והנה שם נקרא מדת מלכות הוא עולם הדבור , וזהו ותקרא שם ה' הדובר אליה, רצה לומר כיון שנתגלה אליה מדת מלכות השכינה, ותקרא שם ה' הדובר אליה, הוא מדת מלכות הנקראת שם, הוא עולם הדיבור, אתה אל ראי, דידוע דמדת מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא (עי' עץ חיים שער ו פ"ה), כי אין לה שום הארה בעצמה, רק שהיסוד מאיר בה:

וזהו שנתגלה אליה מדת מלכות שהוא שורשה, אף על פי שלא נתגלה אליה מה שלמעלה ממדת מלכות, הבינה שעל כרחך נתגלה הארה מדת היסוד במדת מלכות המאיר בה, וזהו ותקרא שם ה' וכו' הוא מדת מלכות, אתה אל ראי, אלוה הראיה, כי מדת אל הוא למעלה ממדת מלכות, ועל כן נתגלה אליה מדת מלכות, ואמרה לה והוא יהיה פרא אדם ידו וכו':

וכמו שכתוב בתיקונים תיקון חמשין וחמש בסופו (פט, א) וז"ל ולית רשותא לנוקבא ולא שליחא דילה למיעבד מדעם בלא רשות בעלה עכ"ל, כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי, והלום נק' מדת מלכות, כמו שכתוב בדוד המלך ע"ה (דברי הימים א יז, טז) מי אנכי וכו' כי הביאתני עד הלום, וזהו כי אמרה הגם הלום ראיתי, רצה לומר גם מדת מלכות נתגלה לי, אחרי רואי רצה לומר אחרי שראיתי הד' מלאכים נתגלה לי גם מדת מלכות, ואמרה לה והוא יהיה פרא וכו', ומדת מלכות אין לה הארה בעצמה ועל כן האיר במדת מלכות וא"ו של שם הויה, ועל כן אמרה וקראה אל מדת מלכות הדובר אליה אתה אל ראי כנ"ל, אלוה הראיה האיר כנ"ל:

תוכן העניינים

אורח לחיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה