אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום (לב, ד), עיין פירוש רש"י ז"ל, מלאכים ממש (בראשית רבה עה, ד), ומנא ליה לרש"י זה, שהם מלאכים ממש:
ואפשר לומר דכתוב בפרשת ויצא בסוף הסדרה (לב, ב-ג) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום מחניים, ועיין פירוש רש"י ז"ל מחניים, שני מחנות, של חוץ לארץ שבא עמו עד כאן, ומלאכים של ארץ ישראל שבאו לקראתו (תנחומא וישלח ג):
והיה קשה לרש"י, מה בא ללמדנו בזה שקרא מחניים, על שם שני מחנות של מלאכים, אלא שבזה מתורץ קושיא אחרת, למה שלח כעת מלאכים לעשו, אחר שבאו אליו מלאכי ארץ גם כן, והיה לו שני מחנות, ולא שלח קודם שבא אליו מלאכי ארץ ישראל: אלא שהכתוב בא ללמדנו, שלא רצה לשלוח קודם שבאו מלאכי ארץ ישראל אליו, כדי שלא ישאר לבדו, מבלי שמירה ממלאכים, אבל אחר שבאו אליו מלאכי ארץ ישראל לשומרו, והיה לו שני מחנות מלאכים, שלח מלאכי חוץ לארץ אל עשו אחיו, ונשאר בשמירה של מלאכי ארץ ישראל, והמתין עד בואם:
וזה שמדייק רש"י ז"ל ממלת לפניו, רצה לומר מן המלאכים של מחניים, שהזכיר מקודם מזה השני מחנות, שלח מלאכי חוץ לארץ אל עשו, ועל כן פירש רש"י ז"ל מלאכים ממש, ומלת לפניו, הוא לשון קודם, וכן בכאן יש לומר כן, מלאכים לפניו, רצה לומר המלאכים הקודמים שהיה לו, והם מלאכי חוץ לארץ, שהיו אצלו קודם שבאו מלאכי ארץ ישראל, וכיון שבאו אליו גם כן מלאכי ארץ ישראל, שלח מלאכי חוץ לארץ הקודמים, אליו אל עשו כנ"ל:
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב וכו' (לב, ה), הקשה באור החיים, למה אמר לאמר, אחר שאמר בפירוש כה תאמרון לאדני לעשו, וגם למה הגדיל חלק הרע על עצמו שלא בפניו, לקראו אדון, ותירץ שלא יחשוב עשו שהמלאכים מעצמם קראו אדון, מפני שהוא הבכור, לזה צוה אותם לאמר לעשו שיעקב בעצמו דיבר כן, וקראו אדון, והחניף אותו שלא לילך עמו במחלוקת, עכ"ד, ודברי פי חכם חן: ואפשר לומר שיעקב אבינו נשמר מזה, שלא להגדיל על עצמו חלק הרע, ולא על המלאכים, כי ידוע (עי' פרדס רימונים שער כג פי"א) כי כ"ה היא השכינה, ומלת אמירה נופל על מחשבה שבלב, כמו (דברים ז, יז) כי תאמר בלבבך, וזה שצוה אותם לאמר, כ"ה תאמרון, רצה לומר כ"ה השכינה, תהיה במחשבותיכם בשעת אמירותיכם, לאדני לעשו, יהיה במחשבותיכם אל השכינה, שנקראת אדון:
וכן כה אמר עבדך יעקב, רצה לומר יעקב בשעה שאמר בלשון עבדך יעקב, כה אמר, רצה לומר השכינה היה במחשבתו, שהיא נקראת אדון, והוא עבד, ונתחכם לומר בלשון הזה, שעשו ישמע שיעקב צוה להם לקרותו אדון, והוא העבד, אבל מחשבת יעקב היה, אדרבא שלא להגדיל הרע, ואל השכינה היה במחשבתו לקרותה אדון, והוא העבד : ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (לב, ט), עיין פירוש רש"י ז"ל, שמחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה, ונראה לומר על פי פשוטו, דקשה האיך הוציא יעקב אבינו ע"ה דבר זה מפיו, שעשו יכה את המחנה, והלא ברית כרותה לשפתים (מו"ק יח, א), לפיכך נראה שאמר בלשון זה, אל המחנה והכהו, רצה לומר שהמחנה יכה אותו, את עשו, והיה נשמר לומר שעשו יכה את המחנה, אמר בלשון זה, כאדם התולה קללתו בחבירו:
קטנתי מכל החסדים (לב, יא) על דרך שכתבתי בפרשת תולדות בפסוק (כו, יג) [ויגדל] (וילך) האיש [וילך] הלוך וגדל עד כי גדל מאד, והעולה משם, שאדם צריך לראות לעבוד את השי"ת בטובתו שנותן לו, בעשירות, ובשאר טובות, ולא חס ושלום לירד ולרחק את עצמו מן השי"ת, בשביל הטובה שנתן לו השי"ת, כמו שכתוב (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, וכן אם הוא מתגאה ח"ו, בשביל גודל מדריגתו בעבדות השם, אז גורם שאין אני והוא יכולין לדור (סוטה ה, א), ונופל מאיגרא רמא לבירא עמיקא:
וזהו שאמר קטנתי מכל החסדים וכו', רצה לומר אני הייתי מקטין עצמי, מכל החסדים, שנתת לי, ומכל האמת, שאני עשיתי, הייתי מקטין עצמי, ולא להתגאות ח"ו, ועל כן הצילני נא וכו':
ועל פי פשוטו יש לומר, שיעקב אבינו טען עם השי"ת, קטנתי מכל החסדים, רצה לומר אתה הקטנת אותי מכל החסדים וכו', אשר אתה עשית, ואני לא הייתי חפץ בהם, כי במקלי עברתי את הירדן, ושאלתי לחם לאכול ובגד ללבוש (כח, כ), ולא יותר, ועתה הייתי לשני מחנות, והגדלת טובך עלי יותר מדאי, שלא מרצוני, ונתמעט זכיותי, ועל כן הצילני נא וכו':
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא וכו' (לב, יב), לכאורה כי ירא אנכי אותו, הוא מיותר, והוה ליה למימר הצילני נא מיד אחי מיד עשו פן יבוא וכו', ונראה דהנה האדם שבא לו חס ושלום איזה יראה גשמיות, צריך להפשיט ממנה, ולדבק ביראת השם, ויעקב אבינו ע"ה רצה להפשיט עצמו מיראה זו, של עשו, ולא היה יכול, כמו שכתוב וירא יעקב מאד:
וזהו ויצר לו, רצה לומר שהיה צר לו, על שהיה ירא מאוד מעשו, ולא היה יכול להפשיט יראתו, ולדבק ביראת השם, כי מי שהוא מדובק ביראת השם בשלימות, אינו מפחד משום דבר, ובטוח בהשי"ת שלא יוכל להזיק לו שום בריה, שיש בו חלק יראה, וזהו כי ירא אנכי אותו, רצה לומר מחמת שאני ירא ממנו, מחמת זה אני מפחד, פן חס ושלום יבוא וכו', ועל כן ביקש הצילני נא וכו':
או יאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו וכו', להבין מה שאמר מיד אחי מיד עשו, שני פעמים מיד, עיין פירוש רש"י ז"ל, וגם לפרושו למה לי שני פעמים מיד, ונראה דהנה ידוע מה שכתוב בספרים (עי' שבת קמו, א; תנחומא וילך, ב) שעשו הוא הסיגים מיצחק, ויעקב הוא החלק הטוב מיצחק, והנה ידוע מה שכתוב בספרים שהבכור נוטל בראשונה חלק מן האב, והבנים אחרים מקבלין ממנו, ועל כן יש לו שני חלקים, והנה עשו יצא ראשונה עם חלק הרע שלו, ואחריו יצא יעקב, כדרך הקליפה הקודמת לפרי: והנה יעקב אבינו התפלל שני תפילות, הא' שלא יהא בו שום חלק מרע כלל, רק טוב לבד, ולא יקבל מעשו כלל מחלק הרע שלו, וכשלא יקבל ממנו מחלק הרע שלו כלל, שוב לא יתכן לקרוא לעשו בשם בכור, כי יעקב אינו מקבל ממנו כלל, ולשון הצילני, לשון הפרשה הוא, כמו (לא, ט) ויצל אלהים את מקנה אביכם וכו': וזהו שאמר הצילני נא מיד אחי, תפרישנו מן האחוה, שלא אקבל מחלק הרע שלו כלל, והוא לא יקבל מחלק הטוב, ולא יהא שום אחוה ביניהם, ונמצא לא יתכן לקרותו בשם בכור, וממילא מוכן הטוב לעושה הטוב, והרע לעושה הרע:
ואחר כך התפלל שיצילו השי"ת, מיד עשו כי ירא אנכי אותו, ואמר הטעם שהוא ירא ממנו, פן יבוא וכו', ופן עם הכולל בגימטריא ס"מ, כמו שכתוב בספרים (מגלה עמוקות, פר' וירא), רצה לומר אף על פי שלא יהא לי שום אחוה עמו, והוא איש אחר, אני ירא מן השר שלו, וזהו פן יבא וכו', כמו שהיה באמת, שבא השר שלו להלחם עמו (בראשית רבה עז, ג), ועוזרו השי"ת ויכול לו:
או יאמר בהדייק מלת אותו, דהוה ליה למימר כי ירא אנכי ממני, ונראה, דהנה רש"י ז"ל פירש על פסוק ויירא ויצר, וז"ל ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים עכ"ל (עי' בראשית רבה עו, ב), וצריך להבין למה צר לו אם יהרוג את אחרים, הלא בדין הוא, הבא להורגך השכם להורגו (ברכות נח, א), וצריך לומר שאף על פי שבאמת נתחייב מיתה, מכל מקום מצד אחוה שלו, היה מיצר לו אם יהרוג אותו: ועל ב' הפחדים הנ"ל, התפלל עליהם, הצילני נא מיד אחי, לשון הפרשה כנ"ל, רצה לומר שיפריש אותו ממנו מן האחוה כלל, ולא יהיה לו שום דביקות עמו, ולא יהיה לו צער אם יהרוג אותו, וזהו כי ירא אנכי אותו, שאני ירא אם אהרוג אותו, וכשיפריש אותו מן האחוה, לא אירא כלל, וגם התפלל שיציל אותו מיד עשו הרשע, שלא יהרוג את הכל, פן יבא והכני אם על הבנים:
או יאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך וכו' אשר לא יספר מרוב (לב, יב- יג), הראשי תיבות של כל השני פסוקים אלו, הצילני נא וכו' ואתה אמרת עד מרוב, הראשי תיבות אלו גימטריא תר"י, ואפשר לומר שיעקב אבינו היה ממתיק הדינין, והם ש"ך דינין, גימטריא ה' פעמים דין, וגם פ"ר דינין:
ועיין בסידור האר"י ז"ל בכוונת ראש השנה (ח"ג נב, ב), על מלת אדני, שבפסוק (תהלים נא, יז) אדני שפתי תפתח, כי הש"ך דינין גימטריא נער, וימתקו בה' אלפין דה', אהיה גימטריא ה' תתאה, ואז נקרא נערה ראויה לבא אל המלך (עי' אסתר ב, יג) לזווג, ופ"ר דינין גימטריא מנצפ"ך גם כן, ועם ה' תתאה המאיר בהם, מתמתקים ונעשין פרה עכ"ל:
וש"ך ופ"ר הם גימטריא ששה מאות, והמתקה שלהם הם שני ההי"ן, גימטריא עשרה, וזהו שמרומז בראשי תיבות של כל השני פסוקים, שהיה יעקב אבינו ירא, מן ש"ך ופ"ר דינין, והמתיק אותה בשני ההי"ן, המיתוק שלהם, ועל כן ראשי תיבות של כל השני פסוקים אלו גימטריא תר"י, כמו הדינין והמיתוק שלהם כנ"ל: ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (לב, לא), עיין באור החיים, שהקשה מה חידוש היה שראה מלאכים, כיון שכבר דיבר עמו השי"ת, ע"ש שתירץ, שכאן לחם עמו :
ויש לדקדק עוד, מה שאמר ותנצל נפשי, מה הצלה זו, שנאמר ותקע כף ירך יעקב וכו' והוא צולע על ירכו (שם כו- לב), ונראה דרש"י ז"ל פירשו רבותינו (בראשית רבה עז, ג) זהו שרו של עשו וכו', והנה הוא השטן הוא היצר הרע, הנברא להסית כדי שלא ישמעו אליו, ולקבל שכר:
ושמעתי מאדמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר שמואל שמעלקי זללה"ה פירוש הפסוק (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, רצה לומר שיצר הרע הנברא להסית, תכליתו ופנימית שלו הוא טוב, והוא בעצמו רוצה שלא ישמע האדם אליו, רק שעושה העבדות הבורא, שנברא בשביל זה, כדי להסית לאדם, וזהו בקש שלום, רצה לומר אם תבקש שלום עם היצר הרע, אז ורדפהו, רצה לומר תרדוף אותו, ולא תשמע אליו, והוא בעצמו רוצה בכך עכ"ד, ודברי פי חכם חן :
והנה בכאן ראה יעקב אבינו ע"ה, שהיה לו יסורין בהאבקו עמו, ומה גם ותקע כף ירך יעקב, וראה שהוא מבחינת גבורות ודין, ואחר כך ראה שתכליתו הוא טוב, שבירך אותו, כמו שנאמר (שם ל) ויברך אותו שם, וזהו שקרא שם המקום פניאל, כי אל, הוא חסד, ורצה לומר פני, לשון פנימית, אל הוא חסד, רצה לומר תכליתו ופנימותו הוא טוב:
ומקודם היה לו יסורין ממנו, ואחר כך בירך אותו, ואמר הטעם כי ראיתי אלהים, רצה לומר ראיתי בחינת דין וגבורות, הנקרא אלהים, וכן היה לו צער ויסורין בהאבקו עמו, ותקע כף ירך יעקב, ואחר כך פנים אל פנים ותנצל נפשי, רצה לומר מקודם היה לו יסורין וצער בגופו, ואחר כך פנים, לשון פנים ופנימיות, ובפנימיות שלו בהאבקו ובהתחברו עמו:
ותנצל נפשי, ולא הוזק בנפש רוח ונשמה שלי, כמו שהוזק בגופי בחיצוניות, מפני שכוונתו, ופנימית שלו הוא טוב וחסד, ועל כן לא הוזק בנפש רוח ונשמה שלי, וזהו ותנצל נפשי, ולא גופי, ועל כן קרא שם המקום פניאל, להורות שפנימית שלו הוא טוב וחסד, שבירך אותו:
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה (לב, לג), להבין הטעם שאסור לאכול גיד הנשה, גם מה שאמר עד היום הזה, לכאורה מיותר, והיא מצות לא תעשה ככל מצות לא תעשה אשר אין קביעות זמן עליהם:
ואפשר לומר כי גיד הנשה הוא חלק ס"מ בגוף, והוא כנגד יום שלו בשנה, שהוא תשעה באב, וכמו שכתוב בספרים, ובזוהר הקדוש דף ק"ע (ע"ב) לא יאכלו בני ישראל א"ת, ראשי תיבות תשעה אב למפרע, ובנגיעתו, ושף הגיד מדוכתיה, טימא את הגיד, והפריד אותו מן הקדושה:
ואנחנו בני ישראל, נבראים בעולם הזה להפריד מתענוגי עולם הזה, שהוא תענוגי היצר, הנקרא גיד הנשה, וכל התענוגים נקראים על שם אכילה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל (לט, ו), וכן נמצאו דבריך ואוכלם וכו' (ירמיה טו, טז), וזהו על כן, שנפרד גיד הנשה מקדושתיה, בשביל ששלט עליו רוחא דמסאבותיה, וכמו שכתוב בתיקונים (תיקו"ז תיקון יב לו, א):
לא יאכלו בני ישראל, לא יהיה לבני ישראל, שום תענוג מעולם הזה, וזהו את, עם תענוג היצר, שנקרא גיד הנשה, שהוא גיד שלו, עד היום הזה, היינו לעתיד שיהיה ביטול היצר, ואת רוח הטומאה יעבור מן הארץ (עי' זכריה יג, ב), ויעשה מן היצר הרע מלאך הקדוש, וכמו שכתבתי במקום אחר, כי יעבור הרע ממנו לגמרי, ויהיה בעולם רק טוב, וזהו עד היום הזה, גימטריא טוב, שיכלה הרע ויהיה רק טוב: והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו (לג, ג), להבין למה כתוב שני פעמים עד, עד גשתו, עד אחיו:
ונראה דכתוב בזוהר דף קע"א (ע"ב), וכי יעקב דאיהו שלימא דאבהן וכו', האיך סגיד לההוא רשע, לעשו, דהוא בסטרא דאל אחר, ומאן דסגיד ליה, סגיד לאל אחר וכו', אלא לאתרא דשכינתא קא כרע וסגיד, אוף הכי והוא עובר לפניהם, מאי והוא, דא שכינתא דהוה אזלא קמיה, ודא הוא נטירא עלאה, כיון דחמא יעקב, אמר הא עידן לסגדא לגביה דקב"ה, דהוה אזיל קמיה, כרע וסגיד שבע זמנין עד גשתו עד אחיו, ולא כתיב וישתחו לעשו ע"כ:
ונראה דמשום הכא כתיב שני פעמים עד, ולא כתיב עד גשתו, ואמר עד אחיו, ולא עד בכלל, כיון שהגיע לארבע אמות של אחיו נסתלקה השכינה ממנו, כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת לך, בפסוק וה' אמר לאברם אחרי הפרד לוט מעמו (יג, יד) וז"ל כל זמן שהרשע עמו, היה הדיבור פורש ממנו עכ"ל (תנחומא ויצא י):
וכן בכאן, כיון שהגיע לארבע אמות של עשו, ונסתלקה השכינה, לא השתחוה כלל, וזה עד ולא עד בכלל, ואפשר לומר כיון שהבין שהשכינה נסתלק, לא רצה להתקרב אל עשו, וגם הוא עמד, ולא הלך יותר, ועל כן כתיב וירץ עשו לקראתו וכו': ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (לג, יב), ופירש רש"י ז"ל בשוה לך, ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וכו', ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי וכו' עד אשר אבא אל אדוני שעירה (לג, יג-יד), ויש לפרש דיעקב אבינו ע"ה, התחלק עם עשו בנחלת שני עולמות, ונתן לעשו תענוגי העולם הזה, ובחר לו, ולישראל, העולם הבא, וקיבל הגלות על עצמו (עי' תנא דבי אליהו זוטא פרק יט):
ובאמת נגזר על ישראל גלות בעונותינו הרבים אלף שנה, כמו שכתוב בספרים (זוה"ק ח"א קיז, א ח"ב יז, א) , כל היום דוה (איכה א, יג), ויומו של הקב"ה אלף שנה (בראשית רבה יט, ח), ואמר עשו ליעקב, נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, כלומר להיות עמך בהתנגדות גדול, כל יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנה, שנגזר הגלות, אהיה עמך כל אלף שנה בהתנגדות, להתנהג עם בניך בתוקף הגלות:
ולא רצה יעקב אבינו ע"ה לקבל תוקף הגלות אלף שנה, ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וכו' ודפקום יום אחד, רצה לומר שתתנהג עמם בתוקף הגלות, יום אחד של הקב"ה, וח"ו ומתו כל הצאן, אלא קיבל אריכות הגלות שלא יהיה בתוקף: וזהו יעבר נא אדוני לפני עבדו, כמו (מיכה ז, יח) ועובר על פשע, ולא תתנהג בהתנגדות ובתוקף, ויהיה אריכות הגלות, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה, ולרגל הילדים, לפי כוחם, שיוכלו לילך ולתקן הכל, עד אשר אבא אל אדוני שעירה, רצה לומר שנתקן הכל, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא) : ויקרא לו אל אלהי ישראל (לג, כ), דרשו רבותינו ז"ל במגילה דף י"ח (ע"א) שקרא הקב"ה ליעקב אל, ונראה דהנה אמרתי פירוש הפסוק (שיר השירים ו, ג) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, דהנה ידוע (ע"ח שער א פ"א) דהש"י ברא כל העולמות להיטיב לברואיו, דהיינו בשביל ישראל, כי מדרך הטוב להיטיב, ויותר משהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להניק (פסחים קיב, א), ונמצא תענוג גדול להשי"ת כשאנו מקבלין השפע, וידוע (עי' פרדס רימונים שער כג פ"א) דמדה שמקבל השפע, דהיינו מדת מלכות, נקרא אני:
וזהו שאמר, אני לדודי, רצה לומר אני, בחינת נוקבא, לדודי, שאני מקבל ממנו כל ההשפעות, ודודי לי, רצה לומר שהשי"ת הוא בחינת מקבל ממני, שמקבל תענוג גדול, כשאנו מקבלין ממנו, ויוכל להשפיע ולהיטיב, כי יותר משהעגל רוצה וכו': הרועה בשושנים, רצה לומר שנקרא רועה ישראל, שנקראו שושנים (שיר השירים ב, ב), ומשפיע להם כל הטובות, וזהו שמקבל תענוג מאתנו, שאנו יכולין לקבל ממנו, וידוע (תהלים נב, ג; זוה"ק צו ל, ב) שאל הוא מדת חסד המשפיע, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שקראו הקב"ה ליעקב אל, שהוא משפיע תענוג גדול למעלה כשהולך בדרך הישר, ויכול לקבל ממנו השפעה, ומי קראו אל, אלהי ישראל, על שם (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר:
ועל דרך זה אמרתי פירוש הפסוק (תהלים קו, ד) זכרינו ה' ברצון עמך פקדינו בישועתיך, כי השי"ת ברא כל העולמות למען דיתקרי רחום וחנון, ולהיטיב לעמו ישראל, בשבילם ברא כל העולמות, כמו שאמרו (בראשית רבה א, א) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ויש יותר תענוג להמשפיע ממקבל השפע, כי יותר משהעגל רוצה וכו', ונמצא בהעדר חס ושלום השפע, יותר צער למעלה:
וזהו (דברים לב, יח) צור ילדך תשי, ח"ו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מו, א) בזמן שהאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת וכו', וזהו (תהלים ס, ז) הושיעה ימינך וענני, רצה לומר שתושע ימינך, היינו חסדים שיוכלו להשפיע, כשתענני, ותעשה לי רצוני, ובזה תושיע ימינך:
וזהו זכרינו ה' ברצון עמך, רצה לומר ברצון עליון, שעלה במחשבה לברוא העולם, היה בשביל ישראל עמך, כמו שאמרו בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית, וזהו היה תחילה במחשבה, להיטיב לישראל, פקדינו בישועתיך, רצה לומר תפקדינו לטובה, וליתן כל רצוננו וחפצנו, ואקבל כל הטוב וכל השלימות ממך, בישועתיך, ורצה לומר וזהו תהיה ישועתיך, כשתמלא כוונת הבריאה, ואוכל לקבל השפע ממך, ויהיה תענוג גדול למעלה כשתוכל להיטיב:
וזהו פירוש (תהלים כה, ו) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, כי כוונת הבריאה, שיתגלה י"ג מכילין דרחמים, להיטיב לישראל, וקודם בריאות העולם היה המדות בכח, ונבראו המדות, והעולם, וישראל, כדי להיטיב להם, ובהעדר חס ושלום השפע, שאינו יכולין חס ושלום לקבל ממנו, כתיב צור ילדך תשי, רצה לומר תשש כוחו כנקבה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל בגמרא דברכות דף ל"ב (ע"א) על פסוק (במדבר יד, טז) מבלתי יכולת, רבונו של עולם עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כוחו כנקבה: וזהו זכור רחמיך וחסדיך, רצה לומר תעשה בחינת דכר, רחמיך וחסדיך, שיוכלו להשפיע לנו, כי מעולם המה, רצה לומר בשביל העולם המה נבראים, שברא המדות והעולם, כדי להיטיב להעולם, דהיינו לישראל, שנברא העולם בשבילם, ואנו מבקשין שתמלא כוונת הבריאה כנ"ל :
ויעל מעליו אלהים במקום אשר דיבר אתו (לה, יג), עיין פירוש רש"י ז"ל שכתוב וז"ל איני יודע מה מלמדנו ע"כ, ולהבין דהוה ליה למימר ממקום אשר דיבר אתו: ונראה דהנה יעקב אבינו ע"ה, היה איש תם, פיו ולבו שוים, וכמו שדיבר בפיו מבחוץ, כן היה בלבו בפנים, וכשרוצים להמתיק הדינים, צריך להביא עולם הדיבור, שהוא עולם העשיה, לעולם המחשבה, שהוא בינה לבא, ושם נמתק כל הדינין, וביעקב אבינו היה תמיד עולם הדיבור, שהוא עולם העשיה, דבוק לעולם המחשבה, שהיה איש תם, פיו לבו שוים, בלי שום פירוד, וממילא היה הסתלקות הדינין: וזהו שאמר לו, אחר שבירך לו השי"ת, והבטיח לו בכל הטוב הכתוב למעלה, אמר ויעל מעליו אלהים, רצה לומר שהיה הסתלקות הדינין מעליו, ולא היה שום קטרוג עליו, משום, במקום אשר דיבר אתו, רצה לומר במקום שהיה יעקב, דיבר בפיו אתו, היה הדיבר בפנים בלב, בעולם המחשבה, בלי שום פירוד כלל, ועל כן היה תמיד הסתלקות הדינין ממנו כנ"ל: