אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
פרשת וילך
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל, ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא (לא, א-ב). מה שאמר וילך משה, ומאי נפקא מיני' אם הוא הלך אל ישראל או שהיו ישראל הולכין ומתקבצין אליו. ואם כוונתו מפני שביום זה לא היה לו חצוצרות להקהיל את ישראל הוצרך לילך אל ישראל, הלא זה כתוב רש"י בפסוק הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וכו' בסוף הסדרה (לא, כח) , ומאי בא ללמדינו בכאן דבר חדש:
ונראה דהנה האדם נקרא הולך והמלאכים עומדים , ונקרא האדם הולך, כשעובד את השי"ת, אז הוא הולך בעבודתו מעולם אל עולם, אבל ח"ו כשאינו עובד השי"ת, אז נקרא יורד, מפני שאין יכול לעמוד תמיד על מדרגה אחת . ורש"י ז"ל פי' לא אוכל עוד לצאת ולבא, שנטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושע, דבר אחר לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמה ממנו מסורות ומעיינות החכמה ע"כ:
וא"כ יש לומר שבא ללמדינו, וילך משה, ר"ל שבירידה זו שהיה לו שנטלה ממנו הרשות, וגם שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה, הי' הולך ועובד השי"ת בירידה זו, ודיבר הדברים האלו אל כל ישראל, והודיע להם שהוא לא יוכל לצאת ולבוא, שנטלה ממנו הרשות ונסתמה ממנו מעיינות החכמה, שידעו הכל כי הוא מאתו ית', שלמד תורה אל כל ישראל ברשות ה', וכעת נסתמה ממנו מעיינות החכמה, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב, ו), והכל הוא מאתו ית', ואל יתהלל חכם בחכמתו: