אור ברסלב
אורח לחיים פרשת דברים

אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב

פרשת דברים

פרשת מסעי

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף וכו' (א, א). איתא במדרש (דברים רבה א, ו) דברים הוא מלשון דבורה, מה דבורה הזו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים, כך הן דברי תורה וכו' :

ונראה דאמרינן בגמרא נדרים דף פ"א (ע"א) אמר רב יהודא אמר רב, מאי דכתיב (ירמי' ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב (שם, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי. ולהבין למה החכמים והנביאים לא הבינו טעם הדבר על מה אבדה הארץ, עד שהוצרך הקב"ה לגלות הטעם:

ונראה דאמרינן בגמרא דיומא דף נ"ד (ע"א) תנא רבי יהודא אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודא, שנאמר (ירמי' ט, ט) על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, בהמה בגימטריא חמשים ושתים הווי, ותנא רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל, ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי, אתיא ברית ברית וכו':

והנה כבר כתבתי פירוש לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ, ב), כי האדם אין צריך לראות רק שיהיה לו יראת ה' בשלימות, היינו יראה תתאה, שלא יפול לתאות העולם הזה, אשר הוא מכוחות היצר הרע, ולא יוכל לעבוד השי"ת אם ידבק ח"ו ברע, אבל מקודם שבא ליראה זו צריך להיות לו יראת עונש, היינו יראת הגוף, דהיינו שיקיים מצות הבורא, וגם יזהר מלא תעשה מחמת יראת עונש, ומזה היראה יבא אח"כ ליראת ה' , יראה תתאה, שנברא העולם בשביל זה, כי כמו שהגוף הוא מלבוש אל הנשמה, כן יראת הגוף היינו יראת עונש הוא מלבוש ליראת ה':

ובאמת יראת עונש הוא שלא לשמה ואינו עבודה כלל עפ"י השכל, כי עובד את עצמו , רק אעפ"כ נקרא צדיק שאינו גמור אם מקיים התורה והמצות מחמת עונש, כמ"ש (מכות כד, א) בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד). וזה העובד מיראת עונש יש לו ג"כ אמונה. וזהו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, היינו בתחילה יעבוד מחמת יראת עונש, היינו שלא לשמה , ומתוך יראה זו בא לשמה, ליראת ה':

ועיין בפרשת בראשית (ד"ה או יאמר בראשית ברא אלהים) מה שכתבתי על פירוש רש"י ז"ל בפסוק (א, יא) תדשא הארץ דשא וכו' עץ פרי, שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה עכ"ל. מה שייכות חטא הארץ אל האדם שיאמר השי"ת לאדם ארורה האדמה בעבורך:

שהשי"ת צוה לארץ שתוציא אילנות שיהא טעם העץ ופריו שוים, היינו שיהא תוכו כברו, וכמו טעם הפרי הבאה משרף האילן הפנימי כן יהיה טעם העץ בחוץ, ואם הארץ היתה מוציא כך, גוף האדם אשר לקח מן הארץ היה ג"כ תוכו כברו והיה תמים, וכתיב (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, והיינו שיהא תוכו כברו, ונמצא היה הגוף ג"כ מסייע אל הנשמה לעבוד השי"ת ולעמוד נגד היצר הרע, וטובים השנים מן האחד, אבל כשחטאה הארץ ולא עשתה כך, ונמצא אדרבה הגוף מסייע אל היצר הרע, ולא היה כח באדם לעמוד נגד היצר והגוף, וזהו גרמה הארץ, ע"כ אמר השי"ת לאדם ארורה האדמה בעבורך, שהיא גרמה לך. וע"כ פי' רש"י ז"ל לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה עבור גוף האדם אשר ממנה, שלא היה להגוף יראת עונש וע"כ חטא:

וזהו פירוש המדרש (איכה רבה פתיחתא ב) שאמר השי"ת הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, כלומר שלא היו עובדים את הש"י רק את עצמם, ואת תורתי שמרו, מחמת יראת עונש היו באים אח"כ לעבדות השי"ת מחמת יראת ה' כנ"ל:

וזהו פירוש דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ, כלומר למה נגזר על הארץ שיהא נצתו מבלי עובר ולא שמעו לקול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נ"ב שנה, וגם נתקיימה שבע שנים גפרית ומלח בארץ ישראל, ולמה נגזר על הארץ כך מחמת חוטאים היושבים עליו, ולא היו חכמים ונביאים יודעים הטעם, עד שפירשו השי"ת ויאמר ה' על עזבם את תורתי, וכמאמר המדרש שפרשתי הלואי אותי עזבו, שלא היו עובדים אותי רק את עצמם, ואת תורתי שמרו מחמת יראת עונש, יראת הגוף, והם עזבו את תורתי ג"כ, ולא הי' להם אף יראת עונש הגוף. וזהו מחמת חטא הארץ, על כן לקתה ג"כ בעת החורבן:

ועל שלקתה הארץ נ"ב שנה אפשר לומר, כי ידוע (עץ חיים שער מב פרק ד מ"ק) שהשם השורה בעולם העשיה הוא שם ב"ן , הוי' במילוי ההי"ן גימ' ב"ן , וע"כ לקתה הארץ עבור חטאה נ"ב שנה, שהיא גרמה לחומר האדם שלא יהיה לו יראת עונש כאשר ראוי להיות לגוף:

וזהו פירוש הכתוב באיכה (א, ט) טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים וכו', טומאתה היה בשולי ה' אחרונה, מדת יראה, וסוף מדת יראה ה' אחרונה יראת ה' היא יראת הגוף, שהוא כסא אל יראת ה', שם היה טומאתה בסוף, שלא הי' להם יראת עונש , היינו לא זכרה אחריתה, העונשים שיבואו עליהם מחמת העבירות, ולא הי' להם אף יראת עונש, ועזבו את התורה לגמרי, לפיכך ותרד פלאים, היתה הירידה פלאים, נפלא ומכוסה, שלא היה יודע שום נביא טעם לירידה כזו, שהוצרך הקב"ה לגלות הטעם בעצמו:

והנה כתוב הושע ב' (פסוק יח), ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, לשון אדנות, היינו שלא יעבוד השי"ת מיראה, רק יקראו אותו אישי, לשון חיבה. והנה מי שעובד השי"ת מיראה, ולומד התורה ומקיים מצות מיראת עונש העובר על דברי תורה, וגם להשיג הטוב הנאמר בקיום התורה, הוא העובד עצמו להשיג הטוב ולהרחיק הרע והעונש מנפשו, וזה נקרא בחי' בעל על דברי תורה, שעושה הכל להנאתו:

וזהו שאמר המדרש מה הדבורה זו דובשה לבעלה וכו' כך הן דברי תורה, כלומר מי שהוא בבחי' בעל על דברי תורה, מניח לו דובשה ומשיג כל הטוב בקיומן ומרחיק הרע ממנו, ועוקצה לאחרים ממנה לגמרי ואינם מקיימים אף מיראת עונש: והנה הרב הקדוש בוצינא קדישא מוה"ר דוב בער זללה"ה אמר פי' הפסוק (ישעי' מ, ג) קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו, דהנה קול ודיבור הם יחוד, וחשיבות הקול כשהוא בדיבור ומדבר דיבורים בקול, אבל קול בלא דיבור אין לו חשיבות כלל, וקורא לשון חשיבות, כמו (במדבר א, טז) קרואי עדה. וזהו קול קורא, חשיבות של הקול, כשהוא במדבר, בתוך הדיבורים, אז יש לקול חשיבות, ואז כשהקול בתוך הדיבור אז הוא יחוד , וזהו פנו דרך ה'. ואמר אח"כ ישרו בערבה, כשהאדם הוא בערבוב ואין יכול להיות יחוד קול ודיבור, ואין לו דרך ה' לעשות יחוד, עכ"פ תישרו בערבה, כשאתם בערבוב שתתן עכ"פ מסילה לאלהינו עכ"ד ודפח"ח: ואנו נאמר לפי דרכינו היותר למטה במדריגות התחתונים מאד, ישרו בערבה, כשהמדריגות התחתונים הם בערבוב השכל, עכ"פ תראו מסלה לאלהינו הוא דין, כלומר שתקיימו עכ"פ התורה והמצות מחמת יראת עונש:

וז"ש אלה הדברים, דברי תוכחות, אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה, כשהיה בערבוב השכל הי' להם לעשות עכ"פ מסילה לאלהינו ולקיים המצות מחמת יראת העונש, ולא כן עשו, כשהי' בערבה בערבוב השכל, מול סוף, הלכו נגד יראת עונש, שהוא סוף עולם היראה תתאה יראת ה', ולא קיימו אף בשביל יראת עונש, רק עברו לגמרי על ד"ת, וכמו שמנה כל המקומות:

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה זאת לאמר (א, ה). מלת לאמר אין לו פירוש, כי כבר כתב למעלה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. וגם דאמר באר את התורה הזאת, כאלו מראה באצבע הזאת:

ואיתא במדרש (במדבר רבה יט, ב) הובא בספר מ"ע בפסוק הזה וז"ל, התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, וזהו מואב גימטריא מ"ט, והיינו דכתיב (משלי ב, ד) אם תבקשנה ככסף וכמ"ט מונים אז תבין יראת ה' עיין שם מ"ש ודפח"ח: ונראה דכבר כתבתי כמה פעמים מ"ש שבריאות העולמות הי' כדי שתתגלה מלכותו ויראתו היא נקרא ארץ , וע"כ ברא האדם מעולמות העליונים והלבישו במלבוש ארץ ככל הנבראים, ושיעשה מעשה כל הנבראים בקיום עולם הזה, שזה הוא תענוג היצר של קיום עולם הזה, ולעבוד בזה השי"ת, ולא להנאת עצמו, למלאות תאותו עם היצר ככל הנבראים, וע"כ הוא צריך להיות תמיד ביראה תתאה, שלא יפול למטה ככל ברואי עוה"ז להתענג בתענוגי היצר, ואם רואה שכבר נכשל, יעשה תשובה, ונקראת תשובה תתאה . וזהו היראה נק' אשה יראת ה', שהיא בבחי' עולם העשיה: וזהו סוף מעשה, שנבראו כל העולמות בהשתלשלות בשביל יראה זו, ובמחשבה היתה תחלה, היינו בחכמה שהיא ראשית המחשבה, כמ"ש (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ, ולשון הזוהר (רעיא מהימנא ח"ג רנח, א) אבא יסד ברתא. וע"כ אמרו במשנה (אבות ג, יז) אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה, שניהם קשורים זה בזה, כי בחכמה יסד ארץ, והאדם אין צריך להשתדל רק שיהיה לו יראה תתאה בשלימות, וממילא בא לו אח"כ מדת אהבה :

וע"כ כתוב בהקדמת תיקונים (תיקו"ז ה, ב) מאן דאית ביה יראת ה', אייתי ליה לידי ענוה, דהיא שכינתא עילאה, דיראת ה' עקב לגבה, ודא דרגא דמשה עיי"ש . כי מפני שיש בו יראת ה' יראה תתאה, ועושה תשובה אם רואה שכבר נכשל באיזה דבר, ובא לו אח"כ מדת אהבה ועושה תשובה מאהבה, וע"כ בא אל בינה אימא עילאה, דיראת ה' עקב לגבה, וכשבא לשם ע"י תשובה מאהבה, וזה העולם הבינה היא דבוק לחכמה ולא מתפרשין (זוה"ק ח"ג ד, א), ממשיך זה העולם על האדם הזה חכמה דלא אשתמודע אלא בבינה, וכן הוא בתיקונים (תיקו"ז סג, ב) ובכוונת האריז"ל (פרי עץ חיים שער השבת פרק יט) בזמירות שבת בשיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים עיי"ש :

וכל השתנות היא ע"י חכמה, כמ"ש הרב הקדוש הנ"ל פירוש וחילופיהן בגולם (אבות ה, ז), כל התחלפות היא על ידי יו"ד חכמה שהיא גולמא, וע"כ כיון שבא זה אל בינה עם תשובה מאהבה, נתחלף מזדונות ונעשו זכיות:

וזהו פירוש אייתי ליה לידי ענוה שכינתא עילאה ודא דרגא דמשה , כי אמרו רז"ל (ראש השנה כא, ב) מ"ט שערי בינה נמסרו למשה, שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים, ובאמת אמרו משה זכה לבינה ולחכמה, והיה בן י"ה, בן של חכמה ובינה, כמ"ש בתיקונים (תיקו"ז לא, ב) תיקונא תמני סרי בתחילתו בדיבור המתחיל קם ר' שמעון וכולהו חברייא וכו' :

ואפשר לומר שהתורה נמסרה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים של טומאה, והבחירה לאדם לאחוז במדת יראה ולהפריש בין טומאה לטהרה, ויהא יראת ה' תמיד על פניו שלא יפול בטומאה, ולעשות כפי התורה הנדרשת במ"ט פנים טהור, ולהזהר במ"ט פנים של טומאה שיהיו טמאין אצלו, ולא יכשל בהם, וביראה ובבחירה זו נמסרה למשה, ומשה זכה בעצמו על ידי בחירתו ויראתו שהיה מביא אותה היראה אל בינה, תשובה עילאה, דיראת ה' עקב לגבה, והיה ג"כ דבוק אל חכמה, והיה בן י"ה :

וזהו פי' הפסוק בארץ מואב, היינו ביראה הנקרא ארץ מואב, שהיראה נלקח מן מואב, מאב, היינו מן חכמה נלקח היראה תתאה, כי חכמה נקרא אב, וזהו הואיל משה, ופי' רש"י ז"ל הואיל התחיל, כי היראה תתאה הוא השער הראשון, והתחיל לבאר התורה הזאת, היינו התורה של יראה הנקרא זאת, לאמר, כלומר שבמדת יראה ותורה של מדת יראה הנק' זאת, מזה יבואו אל לאמר, היינו עולם התשובה בינה הנקרא לאמר, כי כל אמירה הוא בלב, וכמ"ש בליקוטי תורה פרשת יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב וז"ל, ואח"כ להבין אמרי בינה הרי אמירה בבינה עכ"ל. וכיון שיבואו עם מדת היראה אל בינה, מזה יזכו לחכמה אשר משם נלקח מדת יראה:

ואפשר לומר שע"כ נקרא ספר זה משנה תורה, וכמ"ש בגמרא (ברכות כא, ב) אעפ"י שלא דרש סמוכים, במשנה תורה דרש, מפני שהספר הזה ביאר משה מתורה של זאת, של מדת היראה הנק' ארץ, הנלקח מואב, מן חכמה הנקרא אב, וחכמה נקרא משנה, וכמ"ש הרב הקדוש מוה"ר דוב בער זללה"ה מפני שהחכמה היא שני למלך המחבר יש עם אין , ועל כן נקרא חכמה בכר, כי אותיות בכ"ר הם שניות ליחידות ולעשירות ולמאות עכ"ד : ואפשר זהו כוונת המדרש על פסוק זה בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, כלומר שביאר התורה של הזאת, היינו התורה של זאת הנלקח מאב שהיא חכמה, והיראה והתורה של זאת, שהתורה נדרשת במ"ט פנים טהרה, ונלקח מן מואב, גימטריא מ"ט, והבחירה ניתנה לאדם שיאחוז במדת יראה ולהפריש בין טומאה לטהרה, ולעשות התורה שנדרשת במ"ט פנים של טהרה, ולהזהר מלהחזיק בטומאה, ולהזהר שיהי' טמאין אצלו מ"ט פנים של טומאה, ושלא לעשותן:

וכשיהיה לו יראה זו הנקרא יראה תתאה תמיד, ויהא תמיד מייחל ומצפה שיבא אליו מדת אהבה, וכמו שכתבתי פי' הפסוק (תהלים קמז, יא) רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו, בזו היראה רוצה ה', שיהא ירא ה', ומצפה ומייחל שיבא אליו מדת אהבה:

והיינו דכתיב (משלי ב, ד) אם תבקשנה ככסף, ולא אמר כזהב שהוא יותר יקר מכסף, כי לשון בקש הוא לשון חפיצה ורצון, וזהו אם תבקשנה במדת יראה ככסף שהיא מדת אהבה, וכיון שיזכה שיבא אליו מדת אהבה אז יבא לעולם התשובה מאהבה הנקרא בינה, וכמו שבספירות עומר מ"ט יום, שאנחנו סופרים ומתקנין השבע מדות בכלל ובפרט ע"י התשובה, ובשבועות נזכה לבא לעולם החמשים משערי בינה שהוא דבוק אל חכמה, וכמ"ש האר"י ז"ל בסדר אגדה שזכרתי כמה פעמים:

וזהו וכמ"ט מונים, כלומר שנבא אח"כ ונזכה אל בינה, עולם התשובה, עלמא דחירות, שבו יצאו ישראל ממצרים, וכמו שכתב (שמות יג, יח) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, ונלקח מהם הארה זו תיכף, וצוה להם לתקן המ"ט מדות בכללן ובפרטן על ידי תשובה בימי הספירה, וביום חג השבועות יום החמשים באים ע"י תשובתם אל בינה, עולם שיצאו ממצרים, וזהו כמ"ט של מונים, היינו מ"ט מדות שנתקנו בימי הספירה: וזהו אז תבין יראת ה', יבא יראת ה' אל הבינה, שהוא דבוק אל חכמה, אשר משם נלקח היראה וכנ"ל. ונמצא הצדיקים מביאים היראה תתאה שהוא בעולם העשיה, אל האי"ן, שהוא חכמה מאי"ן תמצא (איוב כח, יב). וזהו (כתובות ה, א) גדולים מעשי הצדיקים ממעשי שמים וארץ, כאשר כתבתי בשם הרב הקדוש הנ"ל : ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה (א, ו). להבין מה שייך מלת לאמר בכאן. ונראה דכתוב בזוהר פרשת ואתחנן (ח"ג רסא, ב) וז"ל, ואת תדבר אלינו (דברים ה, כג), לא בעינן בתוקפא עילאה דלעילא, אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר עכ"ל . וע"כ אמר השי"ת ומי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וכו': והנה האדם בעבודתו ובתפלתו צריך להביא עולם היראה שהוא עולם התחתון עולם הדיבור, לשרשו, עולם המחשבה הנקרא בינה לבא, כמ"ש בתפילת אליהו ז"ל (תיקו"ז יז, א), בינה לבא ובה הלב מבין וכו'. והנה לשון אמירה שייך על מחשבה שבלב, כמו (דברים ז, יז) כי תאמר בלבבך וכו':

וז"ש ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב, ר"ל שהמשיך עולם הדיבור הוא עולם היראה, אלינו בסיני, כמ"ש השי"ת ומי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וכו', אבל כוונתו היתה לאמר, ר"ל שתעלה עולם הדיבור אל עולם המחשבה הנקרא לבא. וזהו רב לכם, כמו (במדבר טז, ז) רב לכם בני לוי, כלומר אם תרצו תהיו במעלה גדולה ויתירה אם תהיו במדת קטנות. וזהו שבת בהר הזה, כי אמרו רז"ל במסכת מגילה דף כ"ט (ע"א), למה תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח, יז), למה תרצדון עם סיני, כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני עיי"ש , וע"כ בחר השי"ת בסיני ומאס בגדולי הרים, על שהקטין עצמו. ואיתא בזוהר פרשת חיי שרה (ח"א קכב, ב) מאן דאיהי זעיר הוא רב, ומאן דאיהי רב איהי זעיר:

וז"ש רב לכם, אם תרצו תהיו במדריגת רב, אבל שבת בהר הזה, כלומר שתהיו שבתכם תמיד בהר הזה מדרגת קטנות, תהיו במדריגת רב. ולפי שאמר למעלה שיבוא עולם הדיבור אל עולם המחשבה הנקרא בינה שהוא עולם הענוה, ע"כ אמר רב לכם כנ"ל: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם וכו' (א, טו). פי' רש"י ז"ל וז"ל, אנשים חכמים וידועים, אבל נבונים לא מצאתי עכ"ל. וצריך להבין הלא לפי השתלשלות עשר ספירות כתר חכמה בינה, חכמה יותר גבוה, ולמה חכמה מצא ובינה לא מצא:

ונראה ע"פ לשון הקדמת תיקוני זוהר (ה, ב), דרגא תמינאה ביראת ה' וכו', וענוה קטירא בדחילו, הדא הוא דכתיב (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה, דאיהו שכינתא עילאה, דיראת ה' עקב לגבה, ודא דרגא דמשה וכו', ובגין דיראה עקב לגבה, אוקמוה מארי מתניתין יראה מלתא זוטרתי לגבי משה עכ"ל. הרי דשכינתא עילאה, בינה עולם התשובה, הוא עולם הענוה: ואפשר משום כשבא לשוב אל ה' באמת באהבה, ורואה בשפלותיו, כשזוכר חטאיו ומתודה עליהם, ומקיים וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), ומתחרט עליהם, ולבו נשבר תמיד כשזוכר חטאיו תמיד, ועיניו לנוכח יביטו את אשר עשה ופגם בקדשי שמים, וע"כ הוא תמיד בענוה ושפלות, ואמר שזהו דרגא דמשה שהיה מקיים וחטאתי נגדי תמיד ממש, והיה רואה תמיד בשפלותיו ומתחרט עליהם. ועל כן היה שפל רוח בפני כל אדם, כמו שהעיד עליו הכתוב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה:

וזהו שאמרו רז"ל (ראש השנה כא, ב) משה זכה לבינה, כנ"ל, שהיה תמיד בעולם התשובה ורואה תמיד שפלותיו ומתחרט עליהם, ומחמת זה היה עניו מאד מכל האדם, שלא היה אחד כמוהו שיהיה תמיד בעולם התשובה ויראה תמיד בשפלותיו ויתחרט עליהם:

ועל כן נבונים לא מצא, שלא מצא בישראל אחד שיהיה תמיד בבינה עולם התשובה לקיים ממש וחטאתי נגדי תמיד ויתחרט עליהם, ואעפ"י שחכמים מחכמה מצא, נבונים שיהיו תמיד בעולם התשובה לא מצא. וזהו מה שאמרו חז"ל בברכות דף ל"ד (ע"ב) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. וע"כ נבונים לא מצא כנ"ל:

ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון (א, יח). לכאורה הפסוק מיותר לגמרי כי מה בא ללמדנו:

ואפשר לומר לפי שאמר למעלה אל ראשי בני ישראל אשר הם עיני העדה, להשגיח עליהם לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ואם יהיה בישראל ח"ו מקום פרוץ יביאו אותם אל התשובה, שזהו דרגא דמשה שזכה לבינה, ואתפשטותיה בכל דרא ודרא ובכל צדיק עד ס' רבוא להביאם כולם לתשובה , ואי אפשר לשום אדם בישראל לעשות תשובה שלימה, עד שנותנין לו משמים חלקו של משה, ואז הוא שב בתשובה שלימה, ועל ראשי בני ישראל מוטל הדבר לעמוד בפרץ להחזיר את העם בתשובה :

וזהו סתירותא דבר נש בימי רעה ח"ו, וכמו שכתוב בתיקונים (תיקו"ז צד, ב) תיקון שתין ותרין וז"ל באמצעיתא, ובמאי נסתר בר נש מאלין דינים דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב (תהלים צא, א) יושב בסתר עליון, דא אימא, דאיהי סתר עליון מינה דא חכמה, דלא אשתמודע אלא בה' עכ"ל. וזהו והדבר אשר היא עולם התשובה הנקרא 'אשר', יקשה מכם, שיהיה קשה לכם להחזיר העם בתשובה, תקריבון אלי ושמעתיו, ואני אביא אותם אל עולם התשובה הוא עולם השמיעה:

ואמר האיך יביאו אותם אל התשובה, ואצוה אתכם, לשון התקשרות , כלומר שאני אקשר אתכם בעת ההוא, בעת שהנוקבא שולט, שהוא דינין, את כל הדברים, ודבור הוא קשה, אשר תעשון, 'אשר' היא בינה , כלומר שהם יעשו תשובה ויסתירו בעת ההיא, שהדינין שולטין יסתירו בתשובה, ובדבר הזה שיעשו תשובה אני אתקשר עמכם כדי להביאם לתשובה:

ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וכו' עד בואכם עד המקום הזה (א, לא). ונראה דידוע דאי אפשר לאדם לבוא לשום מדריגה אם לא בעזר השי"ת, והנה האדם בעומדו להתפלל, צריך לחשוב שהשכינה שהוא עולם הדיבור מדבר בו דיבורים לפני עולם המחשבה, ומביא עולם הדיבור לעולם המחשבה הנקרא בינה בלי שום פעולה, כמ"ש (שמות יג, יח) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים . וע"כ נקרא פסח, לשון דילוג, על שם גדלות קודם לקטנות כמ"ש האר"י ז"ל (שער הכונות דרוש ב' וג' מדרושי הפסח) :

וזה שאמר מקודם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם, ר"ל שבאת תיכף לעולם המחשבה בלי שום פעולה ועשיות המצות, כמ"ש (יחזקאל טז, ז) ואת ערום ועריה . כך עתה, ובמדבר אשר ראית, ר"ל הדיבורים אשר הבאת לעולם המחשבה, וידוע כי 'אשר' נקרא בינה, עולם המחשבה , וחכמה נקרא ראיה כי הוא בחינת עינים , וחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין:

וזהו שכתוב ובמדבר אשר ראית, ר"ל הדיבור אשר הבאת אל עולם המחשבה הנקרא בינה, ולחכמה הנק' ראיה, זה לא משלך, אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו, ומגביה אותו עד תחת הקורה, שבוודאי אי אפשר לתינוק בעצמו להגיע לשם, כך אתם לולא עזר השי"ת לא היה אפשר לכם לבוא למדריגה, להביא עולם הדיבור למקום גבוה כזו. וזהו בכל הדרך וכו' עד המקום הזה, ר"ל עד בואיכם למדריגה כזו שאתם עכשיו, הכל הוא מאתו יתברך:

ולפי המשל הנ"ל יבין האדם שלא יתגאה ח"ו בשעת העבודה, כשיראה שאומר דיבורים ובוקע רקיעים, כי לפי המשל הזה, התינוק שיש לו דעת ומבין שהוא בעצמו אינו יכול להנשא ולהגביה את עצמו עד תחת הקורה, בוודאי הוא נזהר מאוד בשעת הגבהת אביו למקום גבוה שלא יכעיס כלל לאביו, ופשיטא שלא יעשה לאביו שום מעשה אשר לא יוכל אביו לסבול אותו, כי אם יעשה לאביו בשעת הגבהתו מעשה אשר לא יוכל אביו לסבלו, יפיל אותו ע"כ לארץ ויסוכן ח"ו:

כן בשעת העבודה, כשהקב"ה מנשא להאדם שיוכל לדבר דיבורים וילך במקום גבוה, אם יתגאה ח"ו בזה, ואז אמרו רז"ל (סוטה ה, א) שאין אני והוא יכולין לדור, וח"ו נסתלק ממנו עזר השי"ת, ואז ח"ו נופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אלא אדרבא כשמקרב עצמו יותר למעלה, יוכל להרגיש יותר בשפלותו ולראות כי אין בלתו, ואם יראה על עצמו קטרוגים שאינו יכול לילך עוד למעלה, אז יהיו חטאיו נגדו תמיד ויתחרט עליהם, וכשיראה בשפלותיו מחמת עונותיו יוכל לעלות יותר למעלה: אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם (ב, ו). ולהבין הלא בשילוח המלאכים אל סיחון (פסוק כח) אמר בלשון היפוך, אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי:

ונראה, דהנה רש"י ז"ל בפרשת מקץ (בראשית מא, נו) כתוב שלשון שבר הוא לשון מכר ולשון קנין. ונראה דבאמת הוא לשון שבירה ממש, רק שהוא שם מושאל אצל קנין, כי אמרו רז"ל (ברכות ה, א) מוכר עצב והלוקח שמח , ומפני שהוא עצב שייך בו לשון שבירה, שהוא מוכרח למכור, ושם מושאל הוא. ונמצא לפעמים שהמוכר אינו חפץ למכור, רק מפני שהלוקח נצרך מאוד לדבר זה, ומצד רחמנות הוא מוכר לו, ונמצא שייך בו לשון שבירה מצד הלוקח ולא מצד המוכר, כי אינו מוכרח למכור, וע"כ פירוש רש"י ז"ל שמצינו לשון שבר לשון מכר ולשון קנין:

והנה בכאן באדום שצוה השי"ת שלא להתגרות בו, כמ"ש אל תתגרו וכו', וגם שמצוה השי"ת שלא להראות בפניהם כעניים כאלו אתם צריכים לקנות, כמ"ש רש"י ז"ל (פסוק ז) על פסוק כי ה' אלהיך ברכך, וז"ל, לפיכך לא תכפרו את טובתי להראות כאלו אתם עניים, אלא תראו עצמיכם עשירים עכ"ל. ולפיכך הזהיר אותם לבל יכרחו את בני שעיר לקנות מהם, הן שלא ידחקו אותם בחזקה לקנות מהם, כי הזהיר שלא להתגרות בהם, וגם שלא להראות בפניהם כעניים שיהיו מוכרחים למכור מצד הרחמנות, אלא כתוב אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, ר"ל אם יהיה השבירה מהם, שיהיו הם חפיצים למכור בשביל הממון, תקנו מהם, וגם מים תכרו, תקנו מאתם, ר"ל הכל יהיה מאתם, שיהיו הם חפיצים למכור בשביל כסף הפדיון:

אבל אצל סיחון שמצוה השי"ת החל רש והתגר בו מלחמה, לפיכך שלחו אליו שימכור להם בחזקה, אפילו שהם אינם רוצים למכור יהיו מוכרחים למכור להם, מחמת שהם חפיצים לקנות לצרכם, לפיכך אמרו בלשון הזה אוכל בכסף תשברני, ר"ל מחמת שבירת חסרוני תמכור, ומים בכסף תתן לי, ומלת לי לכאורה מיותר, אלא ר"ל תתן לי לצרכי, בשביל שאני צריך תמכור, אפילו אם אין אתה צריך למכור בשביל הממון, תמכור ע"כ בשבילני, וכדי להתגרות אמרו כן:

היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (ב, כה). להבין מלת שמעך הוא מיותר, והול"ל אשר ישמעון. וגם הנו"ן של ישמעון הוא מיותר, והול"ל אשר ישמעו:

ונראה דהנה שמעתי מפי הרב הגאון החסיד מוהר"ר לוי יצחק נ"י אב"ד דק"ק בארדיטשב שע"כ נקרא הכשפים בלשון תרגום חרשיא, דהנה האדם צריך להיות דבוק בשורשו עולם המחשבה הנקרא בינה, שהוא עולם השמיעה , ולהאמין כי כל הפעולות והנהגות בעולם הזה התחתון הוא משם, והנה אלו מכחישין פמליא של מעלה (סנהדרין סז, ב) , ואינם מאמינים בה', ומאמינים בכשפים שלהם, עוקרין עצמם מן השורש עולם המחשבה עולם השמיעה הנקרא בינה, וע"כ נקראין חרשיא, לשון חרש, היפך עולם השמיעה עכ"ד ודפח"ח:

והנה בנוסח שמונה עשרה של ראש השנה ובכן תן פחדך וכו', כתב האריז"ל (שער הכוונות דרוש ו מדרושי ראש השנה) פחדך גימטריא יב"ק ע"כ. והנה השם יב"ק גימטריא אהי"ה הוי"ה אדנ"י, כי הנהגה שהוא מעולם המחשבה הנקרא בינה הוא אהי"ה, ה"א ראשונה של הוי"ה, ומשם אל הוא"ו של הוי"ה שהוא הוי"ה, ומשם אל ה"א אחרונה, אדנ"י מדת מלכות, וזהו מעבר יבק :

וזהו אחל תת פחדך, ר"ל שיהיה הנהגה של מטה מן פחדך, הוא אהי"ה הוי"ה אדנ"י גימטריא פחדך, ויראתך תהיה על פני העמים תחת כל השמים, ר"ל אשר הם תחת המזלות אשר הוא למטה משמים, ובידו ית' לשדד כל המערכות וכל המזלות, אשר ישמעון, לשון הבנה, ר"ל שהם יבינו שמעך שאתה יונק מן השורש שהוא עולם השמיעה הנקרא בינה, ורגזו וחלו מפניך. וע"כ כתב ישמעון בנו"ן, ר"ל שהם ישמעו ויבינו ש'נו"ן' 'שמעך' שהוא הבינה, משם תקבל השפעתך, ועי"ז ורגזו וחלו מפניך:

תוכן העניינים

אורח לחיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה