אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
פרשת ברכה
וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (לג, ז). עיין פי' רש"י ז"ל , והוא מהגמרא דסוטה דף ז' (ע"ב) שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו מגולגלין בארון, מפני שאמר וחטאתי לאבי כל הימים (בראשית מד, לב), והיה משה רבינו מתפלל עליו, שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, כי מי גרם לראובן שיודה, יהודה, שהתודה תחילה, והיה ראש לבעלי תשובה מהשבטים, וגרם שיודה נמי ראובן. ומה שאמר אח"כ ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה, עיין פי' רש"י ז"ל שהתפלל על דוד ושלמה ועל יהושפט עיי"ש : ואפשר לומר מפני שיהודה היה בו מדת מלכות, מדת יראה, כמו שהתחיל וזאת, היא מדת מלכות, שהיא מדת שביעית וכלול מא' ועד תי"ו , ליהודה, שהיה בו שורה מדת יראה, מדת מלכות, ועל כן נתנה לו המלוכה ולזרעו. והבאתי זה המאמר בתיקונים בהקדמתו (תיקו"ז ה, ב) כמה פעמים, בדרגא תמינאה ביראת ה' וז"ל, וענוה קטירא בדחילו, הדא הוא דכתיב (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', מאן דאית ביה יראת ה', אייתי ליה לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה דיראת ה' עקב לגבה, ודא דרגא דמשה דאיתמר ביה (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד עכ"ל:
וידוע דשכינתא עילאה עולם הענוה, היא עולם התשובה, ואפשר לומר מפני שהיא עולם התשובה, ומי שהוא בתשובה, ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, ורואה תמיד שפלותיו ומתחרט עליהם, על כן הוא בשפלות וענוה תמיד, ועל כן יהודה שהיה בו מדת יראה בשלימות, ונתנה לו המלוכה עבור מדת יראתו, הביאתו שבא לעולם התשובה עולם הענוה, ועל כן היה ראש בשבטים לכל בעלי תשובה, ומפני שבא לעולם התשובה וקיים וחטאתי נגדי תמיד, וידוע מה שכתב בזוהר (ח"א קכב, ב) מאן דאיהו זעיר איהי רב: וזהו וידיו, ר"ל הכח שלו, כי בידים נראה הכח, והם בחי' גדפין, רב לו, שהוא רב תמיד, כלומר שהוא בבחי' זעיר והוא רב, ומחמת שהוא תמיד בתשובה מאהבה, שכינתא עילאה, שזדונות נעשות כזכיות. וזהו ועזר מצריו תהיה, כי ידוע מה שאמרו (אבות ד, יא) העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד, ר"ל מלאך המשחית שברא בעבירה זו, והיא קשורה באדם ורוצה לעשות בו דין תיכף, דין המחוייב מזו העבירה, כמו שאמרו בגמרא דסוטה דף ג' (ע"ב) קשורה בו ככלב. אבל השי"ת אין מניח העבירה לעשות בו דין תיכף, שמא ישוב, כמו שכתוב בספר תומר דבורה (פרק א') שזהו מדת נושא עון, ואין מניח לעשות דין תיכף עיי"ש :
וכשעשה תשובה מאהבה, וזדונות נעשות לו זכיות, נעשה מן המלאך המשחית שברא מעבירה סניגור, כמו שעשה מצוה, וזהו ועזר מצריו תהיה, מן העבירות שברא צריו ואויביו יהיו לו עזר וסניגור:
ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה (לג, כג). עיין פי' רש"י ז"ל. ומה שאמר ים ודרום השני צדדים אלו, עיין פי' רש"י ז"ל : ונראה דהנה רש"י ז"ל פי' בפרשת ויצא (בראשית ל, ח) נפתולי אלהים, בפי' ראשון, שהוא לשון חיבור. ואמרו רז"ל במסכת שבת דף קנ"ו (ע"א) אין מזל לישראל, וכתוב בספרים פרושו, שכתר עליון שהוא אין, זהו מזל ישראל, שמשם מקבלין בני חיי ומזוני, שתלוי במזל עליון. וכתר נקרא רצון. וז"ש לנפתלי אמר, מי שהוא מחובר ומדובק תמיד בשמו ית', הוא שבע רצון עליון, ומלא ברכת ה', בני חיי ומזוני, שבע מרצון עליון:
ואמר ים ודרום ירשה, כי יש בני אדם כשהשי"ת משפיע להם טובות גדולות, אז ח"ו וישמן ישורון ויבעט, אבל מי שהוא דבוק תמיד בהשי"ת, אעפ"י שהשי"ת משפיע לו טובות גדולות רבות, בני חיי ומזוני, אעפי"כ הוא מקושר אל השי"ת. וז"ש ים ודרום, ים מערב, הוא מדת התקשרות, ודרום הוא מדת חסד, ירשה, ר"ל שיורש שתי מדות אלו ביחד, שמקבל מדרום מדת חסד כל החסדים, ואעפי"כ הוא מקושר אל השי"ת: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך (לג, כט). ועי' בתרגום פירוש ואשר חרב גאותך :
ואפשר לומר דהנה אמר אל השי"ת מגן עזרך, ר"ל שהוא עוזר לך, ויש אדם תקיף שעוזר לחבירו בעת צרתו, אבל אינו יכול להיות אצלו תמיד למגן ולמחסה, והשם יתברך הוא עוזר לך שתנצח את שונאיך, והוא לך למגן ולמחסה תמיד, כמו ההולך בצינה, ומגן להגין עליך שלא ישלוט בך שום רע, כי הוא שורה תמיד בתוך ישראל: ואמר אח"כ ואשר חרב גאותיך, ר"ל הגאוה שלך הוא לך כמו חרב, כי אם ח"ו יתגאה אדם אז אין השי"ת שורה בו, כמו שאמרו רז"ל (סוטה ה, א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וכיון שאין לו מגן ועזר ח"ו מן השי"ת, אז שולט בו כל דבר רע ח"ו . וזהו ואשר חרב גאותיך:
מה שאמר מלת ואשר, כי ידוע שכתוב בסידור האר"י ז"ל (כוונת הברכות) כי 'אשר' היא בינה המאשרינו, ובינה היא אימא עילאה, עולם ענוה, כמ"ש בהקדמת תקונים (תיקו"ז ה, ב) , והוא עולם התענוג, שהוא החיות של כל העולמות, ואינו שורה אלא באדם שהוא עניו, כמ"ש רז"ל (ראש השנה כא, ב) משה זכה לבינה. וזהו ואשר היא בינה, חרב גאותיך, כי בהסתלקות ממנו מפני גאותו אין לו חיות מהשי"ת: ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה (לד, ו). מה שהזכיר היכן קברו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, כיון שלא ידע איש את קבורתו למה לי הסימנים שקבר, והול"ל ויקבור אותו ולא ידע איש את קבורתו: ואפשר לומר דאדרבה שבזו התיבות הודיע מקום קברו, דהנה אמרו ז"ל (ראש השנה כא, ב) משה זכה לבינה, הוא עולם התשובה, והוא עולם הענוה, כי כשעושה תשובה ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, רואה תמיד בשפלותיו, וע"כ והאיש משה עניו מאד (במדבר יב, ג) :
וכתבתי בפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בסיום התורה, מהיכן זכה משה לזה, בשביל מדת יראה, השער הראשון, כמ"ש (תהלים קיח, כ) זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וכשיהיה לו מדת יראה בשלימות, דהיינו יראה תתאה מדת מלכות, ומפחד תמיד שלא יפול למטה בתענוגי העולם הזה אשר עם היצר הרע מתנהג ככל הברואים, וכשרואה שכבר נפל עושה תשובה מיראת הבורא, וכשמכניע כל השבע מדותיו, אהבה ויראה והתפארות ושאר מדות שבו תחת יראת ה' בשלימות, בא לו אח"כ בחי' אהבה מאת השי"ת, ועובד השי"ת באהבה ויראה:
וכשרואה מה שכבר נפל לתענוג היצר שהוא בעולם הזה, עושה תשובה מאהבה ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, ובא אל עולם הענוה, שרואה תמיד בשפלותיו, הוא בינה עולם התשובה שזכה משה, ושם זדונות נעשית זכיות, ושם יראת ה', יראה תתאה בחי' עקב, כמ"ש (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה':
ועל כן בחי' יראה מלתא זוטרתי לגבי משה (ברכות לג, ב), כמ"ש בהקדמת תיקונים (תיקו"ז ה, ב) שהבאתי לעיל. וכשהוא בעולם הענוה עולם התשובה, אז הוא דבוק ג"כ אל בחי' חכמה שבתוך עולם התשובה, וכל זה זכה להיות בעלה דמטרוניתא, ולהיות בחי' יראה תתאה, מדת מלכות עקב לגביה, ומושל ומנהג מדת מלכות כרצונו וחפצו בשביל השער הראשון מדת יראה תתאה שהתחיל לילך אל ה', כי יראה תתאה הוא דבוק אל חכמה יראה עילאה, כמו שכתוב (אבות ג, יז) אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה, ובחכמה יבנה בית (משלי כד, ג), וכל כן בשביל מדת יראה תתאה, סוף מעשה שעלה במחשבה תחילה, יוכל לבא לידי תחילת מחשבה, להיות דבוק אל חכמה, ע"י עולם התשובה עולם הענוה, וע"כ היה בחי' יראה מלתא זוטרתא לגביה : ומשה היה בחי' דעת, בחי' מ"ה, וידוע (זוה"ק ח"ג קלה, ב) כשנפל אדם ממדריגתו הוא בבחי' מיתה ושבירה . וזכה משה להיות בעלה דמטרניתא, והיה בבחינת דעת, וכשמת והיה לו שבירה ירד ממדריגות וכל המעלות הגדולות שהיו בו נפל לבחי' יראה תתאה, שהיא מלתא זוטרתא לגביה, ומשם לקח ועלה וזכה לכל המעלות שהיה בחייו: ובחי' יראה תתאה לית ליה מגרמיה כלום, וממליך השי"ת על כל המעלות וטובות שבו, הן צורכי נשמה, חכמה ובינה ודעת ותשובה ולעבוד השי"ת, שהכל הוא מאתו ית' ואי אפשר בלעדו, ומבקשין מאת השי"ת שיתן לנו. והן צורכי הגוף הגשמי, הכל הוא מאתו ית', והוא מנהג עולם הגשמי הטבעי כרצונו, וזהו היראה תתאה הוא מספיק לבל ילכד בבחי' גדלות מחשבת היצר הרע, כמ"ש במקום אחר, וכמו שכתוב בפרשת המלך (דברים יז, כ) למען ילמד ליראה את ה' וכו' לבלתי רום לבבו מאחיו, הרי שע"י בחי' היראה ינצל ממדת גאוה:
ומי שהוא ח"ו בחי' גאוה נקרא תועבה, הוא עבודה זרה, ועבודה זרה נקרא צואה, כמו שאמרו במשנה (אבות ג, ג) כאלו אכלו זבחי מתים, היינו עבודה זרה, ולמדו מפסוק (ישעי' כח, ח) כי כל שולחנות מלא קיא צואה, עיי"ש בברטנורא : וזהו שאמר ויקבור אותו, כלומר בבחי' דעת של כל ישראל, כשהי' לו בחי' מיתה נפל לעולם היראה שהיא עקב לגביה ומלתא זוטרתא, וזהו ויקבור אותו בגיא, בבחי' יראה תתאה, בארץ מואב, כלומר בזו היראה הנקרא ארץ, שנלקח מאב שהוא חכמה, ולא בבחי' יראת עונש, והיראה זו הוא מול בית פעור, התנגדות למדת גאוה הנקרא בית פעור, צואה ממש, ולא ידע איש, ואיש נקרא משה, כמ"ש (שמות לב, א) כי זה משה האיש, ולא ידע עוד בבחי' הדעת, כי את קבורתו, כלומר בבחי' יראה הנק' את, שם קבורתו. וזהו שהודיע בסימן מקום קבורתו בגיא מול בית פעור, כדי שיוכל כל אחד ואחד מי שירצה לבא למדריגת משה לכל המעלות בשביל יראה תתאה :
ועפי"ז יובן מה שאמרו בגמ' דסוטה דף י"ד (ע"א) אמר ר' חמא בר חנינא אף משה אינו יודע היכן קבור שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, זה משה שנקרא איש, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכו'. המאמר הזה אין לו פי' כלל, לומר שנכתב בתורה ולא ידע איש את קבורתו, ללמדנו על משה רבינו גופיה שלא ידע אחר מותו את קבורתו, ומה היה מקום לטעות ולומר על משה רבינו גופיה שידע קבורתו, עד שהוצרך לכתוב בתורה ללמד שגם משה לא ידע:
ונראה לומר דרש"י ז"ל בחומש (לד, ה) מביא פלוגתא בפסוק וימת שם משה, אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר [בגמרא איתא ר"ש אומר] אפשר ספר התורה חסר כלום והוא אומר (דברים לא, כו) לקוח את ספר, אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ע"כ. והוא מהגמרא דמנחות דף ל' (ע"א). ורש"י ז"ל מביא דברי ר' מאיר באחרונה לומר, שהקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, ובאור החיים החליט וגזר ואמר כדיעה זו שהקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, ומסיים שם בפסוק וימת שם וכו' ולא ידע וכו', והעיקר שכל הספר תורה כולה כתבה משה, וכאומר השלימו בדמע עכ"ל:
ולפי דברינו הנ"ל שבאלו התיבות, ויקבור אותו בגיא מול בית פעור, הודיע לנו הכתוב סימן מקום קבורתו ביראה תתאה, שהי' בחייו מלתא זוטרתא לגביה, ומיראה זו זכה בחייו לכל המעלות, ועכשיו בחי' הדעת שלו נגנז ונקבר ביראה תתאה, כמו בתחילה קודם שבא משה לעולם, כי בסוף מעשה היראה תתאה יש בה כח תחילת המחשבה, ויוכל כל אחד ואחד בבחירתו ובעזר אלהיו לבא ג"כ למדריגת משה, ועל כן היה אפשר לטעות ולומר שמשה רבינו שהיה שומע מפי הקדוש ב"ה, וכותב הדברים ויקבור אותו בגיא מול בית פעור שהיה הוא בחייו יודע פירוש הדברים של ויקבור אותו וכו', היה הקב"ה אומר והוא כותב, וא"כ הוה ידע משה רבינו בחייו האיך יהיה בחי' הדעת שלו קבור ביראה תתאה:
ולכך הודיע לנו הכתוב ולא ידע איש, זה משה, לא ידע את קבורתו, כלומר שביראה תתאה הנקרא א"ת שכלולה מא' ועד תי"ו, שם קבורתו, לומר ולהודיע שאף משה שהיה שומע מפי הקב"ה אלו הדברים וכותבן בתורה, אעפי"כ לא ידע, לפי שהיה כותב בדמע, לשון מעורב, כשהיה כותב היה מעורב בחי' הדעת שלו, ולא היה יודע מה שכתוב: ואשר הוכרח לרב חמא בר חנינא לדרש זה, שהיה קשה לו שמלת איש ומלת את הוא מיותר לגמרי אם הוא כפשוטו, והול"ל ויקבור אותו וכו' ולא ידעו קבורתו, בשביל זה הוכרח לדרש זה שקאי על משה, שגם משה הנקרא איש לא ידע ששם בא"ת, ביראה תתאה הנק' את, שם הוא נגנז כנ"ל:
סיום התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (לד, י-יב). עיין פי' רש"י ז"ל ולכל היד החזקה, שקבל הלוחות בידו, ולכל המורא הגדול, נסים וגבורות שבמדבר, לעיני כל ישראל, ששיבר הלוחות לעיני כל ישראל, שנאמר (דברים ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה:
ולפי פי' רש"י ז"ל מה מעלות משה שקיבל הלוחות בידו, הלא הגבורה אינו מעלה של אדם, כמ"ש (ירמי' ט, כב) ואל יתהלל הגבור בגבורתו. ועיין באור החיים שמנה מעלות ולכל היד החזקה קריעת ים סוף, ולכל המורא הגדול אמונת ישראל במשה במעמד הר סיני, שאמרו דבר אתה עמנו (שמות כ, טו). וגם זה אינו מעלת משה, אלא מעלות ישראל במשה שהאמינו בו:
ואפשר לומר ולכל היד החזקה, שעשה משה מדעתו הגבורות ושיבר הלוחות, והסכים הקב"ה. ולכל המורא הגדול, ואמרו באגדה של פסח, ובמורא גדול זהו גלוי שכינה, וכתבתי שם כי השכינה היא מדת מלכות, ובניסים שעשה הקב"ה למצרים במצרים, ושידד כל המערכות ומזלות והכשפים, נתגלה מלכותו ית' שמלכותו בכל משלה אף בקליפות, וזהו גלוי שכינה, שמדת מלכותו נתגלה לעין כל :
וכן בכאן אנו נאמר מעלת משה שלא קם נביא כמוהו שהיה בעלה דמטרוניתא, ומדת יראה מדת מלכות מלתא זוטרתא לגביה, ומנהיג מדת מלכות כרצונו, וזה ולכל המורא הגדול, ר"ל גלוי השכינה שנראה במשה, שנתגלה מדת מלכות, ומנהיג מדת מלכות כאשר חפץ, וכאשר גזר אומר כן יקום:
ואמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל, דהנה אמרו ז"ל (ראש השנה כא, ב) משה זכה לבינה, היא עולם התשובה, עולם הענוה. גם איתא בתיקונים תקונא שתין ותשע דף קי"ב (קיד, ב), ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, עד שיתין רבוא, לאשלמא כלהו מפגימו דילהון עיי"ש. וידוע (שיר השירים רבה ד, ב) שתלמידי חכמים נקראים עיני העדה . ומחמת שזכה לבינה עולם התשובה, ואתפשטותיה בכל דרא ודרא בכל צדיק וצדיק ותלמיד חכם דמתעסק באורייתא, לאשלמא כולהו מפגימו דילהון, להחזיר אותם בתשובה שלימה:
וידוע ד'אשר' היא בינה המאשרינו, כמו שכתוב בסידור האר"י ז"ל בברכות. ועשה היא לשון תיקון כמו שפי' רש"י ז"ל על ויעש אלהים את הרקיע (בראשית א, ז), תקנו על עמדו, וכן (שמואל-ב יט, כה) לא עשה שפמו פירושו לא תיקן: וזה שאמר כאן עוד שזכה משה לזו ג"כ, ואמר אשר הוא בינה, עולם התשובה, עשה משה, כלומר תיקן למשה שיהיה תמיד בכל דרא ודרא, לעיני כל ישראל, בתלמידי חכמים המתעסקים באורייתא הנקראים עיני העדה, היא תמיד בכולם לאשלמא כלהון מפגימו דילהון :
ואם תאמר והאיך אפשר לילוד אשה לזכות לכל זה, לעשות גבורות ודינין ולשבר הלוחות שנתן לו השי"ת מדעתו, והקב"ה הסכים, וגם להנהיג מלכות ית' כרצונו וחפצו, וגם להתפשט בכל דרא ודרא, בכל תלמיד חכם וצדיק, להיות תמיד לעיני כל ישראל, לאשלמא כולהון מפגימו דילהון:
וזה שאמר בראשית ברא אלהים וכו', איתא בתיקונים (תיקו"ז יז, ב) במילת בראשית, ב' ראשית, ואפשר לומר פירושו, כי היראה נקרא ראשית כמו שכתוב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה'. והנה בריאות עולמות היה כדי שיתגלה מלכותו, היינו יראה תתאה, ולקח נשמה גדולה כלול מכל עולמות עליונים, והלבישו בבשר וגוף, כמו שאר ברואי עולם הזה המתנהגים בעולם הזה הטבעי בכח היצר הרע, ולולי תאות היצר הרע בטל הנהגת העולם הזה. והאדם שברא הקב"ה, לעשות תענוג הגשמי עם היצר הרע ככל הנבראים, ולעבוד השי"ת בזה, ולהפריש בין אסור ובין מותר, ומה שמותר לו מתענוגי עולם הזה יעבוד בו השי"ת, וצריך לירא תמיד שלא יפול למטה להתענג בתענוגי יצר הרע, ולמלאות תאותו ככל הנבראים בעוה"ז, וצריך לבקש רחמים מהש"י שלא יפול למטה, כי אי אפשר לאדם להזהר ולשמור עצמו ולעבוד השם יתברך אלא בעזר השם יתברך:
ועל כן עולם היראה הוא עולם התפלה, שצריך להתפלל תמיד אל השי"ת שיציל אותו מיצר הרע, ושיעבוד אותו , כמו שאמרו (סוכה נב, א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, הוא המציל אותו מיצר הרע, והוא הנותן לאדם חכמה ובינה ודעת ועוזרו שיעבוד אותו בזה. ועל כן תקנו בשמונה עשרה להמליך את השי"ת על הכל, בכל צרכי האדם הרוחני והגשמי, כי הכל מאתו ית' כמו שכתבתי כמה פעמים:
ובשביל יראה תתאה מדת מלכות ברא הקב"ה כל העולמות בהשתלשלות, ועל כן האדם א"צ לראות ולזהר רק שיהיה לו מדת יראה מדת מלכות בשלימות, והיינו להכניע כל השבע מדותיו שיש בו, אהבה ויראה והתפארות תחת יראת ה', וכשיש לו יראה בשלימות באה לו ממילא מדת אהבה :
ואיתא בהקדמת תקונים (תיקו"ז ה, ב) תקונא תמינאה שהבאתי כמה פעמים וז"ל, מאן דאית ביה יראה ה' אייתי ליה לידי ענוה, דהיא שכינתא עילאה, דיראת ה' עקב לגבה, ודא דרגא דמשה דאיתמר ביה והאיש משה עניו מאוד, ובגין דיראה עקב לגבה, אוקמוהו מארי מתניתין יראה מילתא זוטרתא לגביה עכ"ל. ומה שאמר אייתי ליה לידי ענוה דהיא שכינתא עילאה עולם התשובה, כי כשיש לו מדת יראה תתאה בשלימות כנ"ל, אם רואה שכבר נפל ונלכד בעצת ותאות היצר הרע, הוא מתחרט ועושה תשובה, וזה נקרא תשובה תתאה, תשוב ה' אל וא"ו שבשמו ית', וזהו יראת ה', שעושה תשובה, שרואה שנפל למטה ונדבק ברע, ואי אפשר לו לעבוד השי"ת עם הרע, וע"כ הוא מתחרט: וכשבא לו אח"כ בחי' אהבה, הוא שב אל השי"ת ועושה תשובה מאהבה, וכשמתמיד בתשובה זו ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, רואה תמיד בשפלותו, ובא לעולם הענוה הנק' שכינתא עילאה, מחמת תשובה זו מאהבה שעשה תמיד, ואז זדונות נעשות זכיות, ואז יראת ה' יראה תתאה עקב לגבה, וכשהוא בעולם הענוה עולם התשובה מאהבה, הוא דרגא דזכה משה לבינה, ומשם הוא זוכה לחכמה עילאה הנק' ראשית, כי חכמה לא אשתמודע אלא בבינה הוא ביתיה, וכמ"ש בתיקונים (תיקו"ז יח, ב) תקונא תליתאה וז"ל, ואם לית דחילא לית חכמה, כמו דאוקמוהו אם אין יראה אין חכמה וכו', ורזה דמלא בחכמה יבנה בית, ומאן דבעי למחזי למלכא לית ליה רשו למחזייה אלא בביתיה, ורזא דמלה חכמה לא אשתמודע אלא בביתיה, כגוונא דא עמודא דאמצעיתא דאיהו יהו"ה לא אשתמודע לנביא וחוזה, אלא בהיכליה דאיהו אדנ"י וכו':
וזהו בראשית, בשביל השני ראשית, יראה תתאה הנק' ראשית, כשיש לו בשלימות, זכה ליראה עילאה, יראה רוממות הוא חכמה הנקרא ראשית, בשביל זה ברא ה' את השמים ואת הארץ בהשתלשלות אל האדם, שיזכה לו ב' ראשית כמו שזכה משה לבינה, וממילא זכה ליראה עילאה הנק' ג"כ ראשית, ואז זכה דיראה תתאה נק' עקב לגבה: ואפשר לומר שזהו פירוש (לד, ד) הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, שאמר לו השי"ת, כלומר הראיתיך את הארץ בעיניך, שאתה מתלבש בעינים של ישראל לאשלמא להון מפגימו דילהון, תראה הארץ, ובשבילם ושמה לא תעבור, ושמה הוא אותיות משה בעצמו בלא התלבשות בעינים של ישראל לא תעבור. וזו שאמר הראיתיך לשון עבר, כי אצל השי"ת העבר והעתיד שוין. ובזה ניחא שאמר לו פעם שנית הראיתיך בעיניך, כיון שכבר כתב (פסוק א') ויראהו ה' את כל הארץ:
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (לד, יב). להבין כיון שאמר לעיל לכל האותות והמופתים, מהו ולכל המורא הגדול. וגם שאמר לעיני כל ישראל, והול"ל לפני כל ישראל:
ונראה דכתב בסדר אגדה (הגדה של פסח) ובמורא גדול זהו גלוי השכינה, נראה דר"ל דשכינה מדת מלכות הי' לה התגלות, שנודע ונתגלה לעין כל שהשי"ת הוא המנהיג ומושל בכל אפילו בקליפות, כמו שהיה במצרים שהיה משדד כל המערכות והמזלות וכל הכשפים, והוציא את ישראל משם ביד חזקה, ואמרו רז"ל במסכת ברכות דף ל"ג (ע"ב) על פסוק (דברים י, יב) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו', אטו יראה מילתא זוטרתא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא, ואמר הרב בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה פי' אין לגבי משה ר"ל לגבי משה שהיה בעלה דמטרוניתא, והיה למעלה ממדת מלכות, והיה מנהיג מדת מלכות כרצונו, אצלו היה מדת יראה, מדת מלכות מילתא זוטרתא עכ"ד ודפח"ח:
וזהו שאמר ולכל המורא הגדול, ר"ל גלוי שכינה, שעל ידו נתגלה מדת מלכות בעולם, אשר עשה משה, ר"ל אצל משה הי' מדת מלכות בחי' עשיה, מדרגה תחתונה, מילתא זוטרתא, לעיני כל ישראל, ר"ל ואצל כל ישראל היתה זאת בחי' מוחין, שהם בחי' עינים, כי הדיבורים של הרב הם מדריגה תחתונה אצל הרב, כי דיבור הוא מדת מלכות נעשין מוחין אל התלמיד:
או יאמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, אפשר לומר לחבר סיום התורה להתחלתה, דהנה אמרו בגמרא (ברכות לג ע"ב), ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י, יב), ופריך בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתא, ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתא, משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן וכו'. וצריך להבין התירוץ של הגמרא לגבי משה מלתא זוטרתא, הלא משה אמר כן לישראל, ולגביהם לאו מלתא זוטרתא:
ואפשר לומר דידוע השתלשלות העולמות הנצח הוד יסוד מלכות של עולם העליון הם מוחין לעולם התחתון, וכן הרב אצל התלמיד נצח הוד יסוד מלכות של הרב הם מוחין אצל התלמיד, עד שיזכה התלמיד מן הדיבורים של הרב שהניח במוחין שלו להשיג גם שכל הרב. וזהו שמתרץ הגמרא אין לגבי משה יראה מלתא זוטרתא, ומדריגה תחתונה שלו, וכל ישראל תלמידיו, (ה') [היה] משפיע משה להם מדריגה תחתונה שלו, היינו יראה, ממילא זכו ישראל למדת אהבה, כדרכו של איש לחזור אחר אשה, וכיון שבא לו מדת אהבה אז עושה תשובה מאהבה, ובא אל עולם התשובה מאהבה, היינו בינה, וממילא הוא דבוק אל חכמה דלא אשתמודע אלא בבינה:
וזהו מ"ש בתיקונים (תיקו"ז ה, ב) דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה שכינתא תתאה דיראת ה' עקב לגבה, וזהו דרגא דמשה. ואז כשזכה לחכמה ובינה אז יש לו בחי' שני עינים, כי חכמה הוא בחי' ראיה, יראה עילאה, ובינה לבא הלב רואה: והנה הרב הגאון בוצינא קדישא מו"ה לוי יצחק אבדק"ק ברדיטשוב אמר פי' הפסוק (תהלים לד, טז) עיני ה' אל צדיקים, שהצדיקים צריכין להיות להם שני עינים, אחת לראות שפלותיו, ועין אחת לראות גדולת הבורא ית', וזהו עיני ה' אל צדיקים עכ"ד ודפח"ח. וכתבתי במסכת אבות שבודאי בתחילה צריך לראות שפלותיו, היינו בינה עולם הענוה, ואז כשהוא רואה בשפלות שלו, השי"ת שורה את דכא ושפל רוח, ויכול אח"כ להשיג קצת גדולות הבורא ית' לפי גודל שפלותו, וזהו (איוב כח, יב) חכמה מאין תמצא, שרואה האי"ן שלמעלה, ומתירא לגשת אליו, אבל להשיג גדולות הבורא ית' קודם שרואה שפלותיו אי אפשר להשיגו, וזהו (תיקו"ז שם) חכמה לא אשתמודע אלא בביתיה, היינו בינה שקדם לו:
וזהו ולכל היד החזקה הגבורות שעשה משה בעצמו, ששיבר הלוחות והסכים השי"ת, ולכל המורא הגדול, היינו גילוי השכינה, שהתגלה מדת יראה במוחין של ישראל, מחמת שהי' יראה מלתא זוטרתא לגביה, וע"כ היה יכול להמשיך מדת יראה במוחין של ישראל, ומשם זכו ישראל ל'אשר' הוא בינה המאשרני (סידור האריז"ל כונת הברכות), כי מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה עולם התשובה דרגא דמשה, ובדבר זה שהמשיך מדת יראה מילתא זוטרתא שלו במוחין של ישראל, זכו ישראל לעינים, וזהו עשה משה לעיני כל ישראל, זכו ישראל לעינים:
וזהו עשה משה לעיני כל ישראל, שעשה להם בחי' שני עינים, מתחילה זכו לבינה עולם התשובה, ומשם זכו לחכמה דלא אשתמודע אלא בבינה, והיינו בחי' שני עינים. ואם תאמר האיך יכולת ביד ילוד אשה להמשיך בחי' עינים על כל ישראל, וזהו בראשית ברא אלהים, ואיתא בתיקונים (תיקו"ז יז, ב) ב' ראשית, כי בחי' יראה נק' ראשית חכמה יראת ה', ויש שני מיני ראשית, היינו יראה תתאה שנק' ראשית, ומיראה תתאה זכה ליראה עילאה, היינו חכמה שנק' ראשית, וכמ"ש לעיל, וזהו ב' ראשית, בשביל שני מיני יראת אלו ברא אלהים את השמים ואת הארץ:
ובתיבת א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ הוא שם של הדעת בר"ת, והוא דרגא דמשה שהיה בחי' הדעת של כל ישראל, ועל ידו יכולין לבא לשני מיני ראשית כנ"ל: סיום התורה לעיני כל ישראל, אות האחרונה הוא אות למ"ד, והתחלת התורה באות ב' מן בראשית, למ"ד בי"ת הוא לב, לרמז כי רחמנא לבא בעי (זוה"ק ח"ג רפא, ב), הן בעסק התורה הן בעשות המצות העיקר כוונת הלב לשם שמים, כי אמרו רז"ל במסכת שבת דף פ"ח (ע"ב) בעסק התורה למיימינים בה סמא דחיי, הרי דעיקר כוונת הלב לשמים, וכן בקיום המצות אמרו רז"ל נזיר דף כ"ג (ע"א) שנים שאכלו את פסחיהון אחד אכל לשום צוה ואחד אכל לשום אכילה גסה, על זה שאכלו לשום פסח נאמר (הושע יד, י) צדיקים ילכו בם, ועל זה שאכל לשום אכילה גסה נאמר ופושעים יכשלו בם. הרי ששנים שעשו מעשיהם בשוה, וזה נקרא צדיק, משום כוונת הלב :
ואפילו בעבירה אמרו רז"ל שם בנזיר (ע"ב) גדולה עבירה לשמה, הרי דעיקר הוא כוונת הלב, וביד העוסק בתורה ובמצות, או להיות צדיק גמור אם כוונתו בהם לשמים, או להיות פושע אם אינו מכוין לשמים:
ואמרתי שזהו רמז דיברה תורה כלשון בני אדם, והול"ל דיברה תורה כדבר בני אדם, אלא לרמז כנ"ל, כי לשון דיברה הוא לשון הנהגה, כמו (סנהדרין ח, א) דבר אחד לדור, וזהו שאמר דיברה תורה, כלומר הנהגת התורה הוא כלשון בני אדם, ר"ל לשון ממש של בני אדם, שכתוב בה (משלי יח, כא) החיים והמות ביד הלשון, כך הם כל הנהגת התורה, בין בלימוד התורה בין בקיום מצות התורה, ביד העוסקין או לאחוז בדרך חיים אם כוונתו לשמים, או לילך בדרכי מות ח"ו אם כוונתו בהם להנאת עצמו, כמו שאמרו למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא, וכן בקיום מצות כנ"ל:
יתברך לנצח צורינו אשר עזרינו עד כה להוציא לאור תעלומה:
ובכן יה"ר שיהיה בעזרתינו שנזכה להבין תורתו הקדושה:
סודותיה הביננו כהנחלת למשה מורשה:
פנה אלי וחננו אילנו ואמצנו ונושעה:
עשה אות לטובה עמנו:
זכני לעלות לציון ברנה במהרה בימינו:
רחם עלינו וגאלנו לאמרתך חיינו:
יראו גוים את שמך וחסדו יהי לנחמנו:
אעתיר אליו יתברך נא אל תעזבנו:
לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתנו:
===
סוף הספר