שער הקדושה · התשובה
נאמר במדרש (שהש"ר ה): "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו": ה' יתברך מצפה שאנו נעשה את הצעד הראשון לקראתו, צעד קטן ויציב, שנקבל עלינו משהו ממצוותיו בהתמדה ובדבקות, ואז יחזיר שכינתו אלינו וישפיע שפע גדול שיאיר את חיינו, וכן אומרים המקובלים שמשמעות המילה "תשובה" היא "תשוב ה'", וכדרך שאמר הנביא (מלאכי ג,ז): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם": והיינו שעל ידי התשובה שלנו ישיב ה' שכינתו לציון.
ומביא רבנו יונה בשערי תשובה (שער ראשון א): "מן הטובות אשר הטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם דרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו": לא קיים בעולם בית דין שיבטל גזר דין רק בגלל שהאדם מביע חרטה, אולם ה' ברחמיו מוחל מחילה גמורה למי שעושה תשובה כנה ואמיתית כמו שכתוב (משלי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".
ה' מתאווה לתשובה של עם ישראל
קיום מצוות על ידי כל איש מישראל עושה נחת רוח עצומה לבורא יתברך וכמו שאמר הנביא (מלאכי ג): "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת": אך עם זאת, אין ה' חפץ במיתת הרשעים, שאילו היה רוצה יכול היה להרגם בנקל, אלא הוא חפץ בתשובתם וכמו שאמר הנביא (יחזקאל לג, יא): "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל".
ויש לשאול מדוע ה' כל כך משתוקק לתשובתנו? בשביל מה הוא בכלל צריך אותנו? דומה הדבר לאם שמתאווה לקבל אהבתו של בנה הקטן, למרות שבאמת איננה צריכה אותו כדי להתקיים, ועוד היא משתוקקת בחפץ לב לעשות לו נחת רוח, יותר מאשר הוא רוצה לינוק היא רוצה להניק. כך גם ה', משתוקק בחפץ לב להיטיב לאדם, ומבקש שישמור מצוותיו כדי שיזכה שתאיר לו נשמתו באורות העליונים.
אין איש לא טוב בישראל!
רבי מרדכי מלכוביץ היה נוהג לומר: "אדם מישראל הריהו כדינר של זהב, גם אם לפעמים מעלה חלודה או מלוכלך ברפש, צריך לרחצו ולמרקו ואז יחזור אליו אורו": כי גם לחוטאים בישראל ישנה נשמה גבוהה שנחצבה מתחת כסא הכבוד, אלא שדומים הם לאבן יקרה שנתלכלכה, וכל רצון ה' הוא להשיבם לדרכו ולזככם כדי שתחזור נשמתם להאיר.
התשובה מקרבת את הגאולה
מביא הרמב"ם (הלכות תשובה פז, ה): "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה": כלומר, שתשובתם של ישראל היא המפתח לגאולתם, ועוד אמר: "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין": כמו שהבטיחה תורה (דברים ל, ב-ג): "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ... וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה... (דברים כח, א,ז): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם... יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ... וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּך" (ראו עוד בהקדמה כיצד בכוח התשובה להכריע את שונאי ישראל).
לקראת זמן הגאולה עתידים אפילו הרחוקים שבישראל לעשות תשובה, כמו שאומרת הגמרא (כתובות קיב,ב): "עתידים כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות": אך יש בידינו שתי אפשרויות לעשות תשובה:
א. לעשות תשובה מרצון כפי שביקש ה' מכנסת ישראל (מלאכי ג,ז): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם": שאם נעשה תשובה בעצמנו יחזיר ה' שכינתו אלינו.
ב. לעשות תשובה בדוחק כפי שביקשה כנסת ישראל מה' (איכה רבה ה,כא): "הֲשִׁיבֵנו ה' אֵלֶיךְ וְנָשׁוּבָה": כלומר שה' ישיב אותנו כדי שאנחנו נשוב אליו.
אם נבחר באפשרות השניה, שה' ישיבנו אליו, הוא ייצור נסיבות שיאלצו אותנו לעשות תשובה, ונסיבות כאלו עשויות להיות כואבות כדרך שאמרו רבותינו (סנהדרין צז,ב): "אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב": כלומר שיעצים ה' את אויבינו וצוררינו שימררו חיינו עד אשר נזעק ונתעורר לתשובה, כמו שנאמר (דברים ל,ב): "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ": כי מתוך צרה זועק כל איש ישראל לאלוקיו, אבל דווקא מתוך הצרה הזו עתידה לצמוח הישועה כמו שאמר הנביא (ירמיה ל, ז): "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ": על כן מוטב שנהיה בוחרים בכללות לשוב בתשובה מעצמנו כאפשרות הראשונה ואז יחזיר ה' שכינתו לציון בלא צער וייסורים אלא ברווחה ובנחת.
אנחנו לקראת סוף האלף השישי, זמן "עקבתא דמשיחא", עקבו של משיח; על פי דברי הנביאים, עד סוף האלף השישי (עוד מאתיים שלושים שנה לערך) צפויים הקשיים בעולם להתגבר עוד ועוד. המצב הכלכלי, המצב הבטחוני, המצב החברתי- הכל יקרוס. זה יילך ויחמיר, עד אשר יתעוררו ישראל בכללות ויעשו תשובה. לא בודדים, בכללות! אז ייפסקו הרעות ויבוא הגואל, תהפך חשכה לאורה ויתוקן עולם במלכות שדי. זה עניין שנאמר בנבואה (ישעיה ס, כב): "אני ה' בעתה אחישנה": שאם חלילה לא יתעוררו ישראל- עוד ילכו ויתגברו הקשיים עד אשר תבוא הגאולה בעתה (סוף האלף השישי), אך אם יתעוררו ויעשו תשובה- יחישו את הגאולה וביאת המשיח וייפסקו הצרות.
הוי כל ימיך בתשובה!
אין התשובה נועדה רק לרחוקים מה', אם כי גם לקרובים, כי מה נוכל לצפות מן הרחוקים, שגדלו הרחק מאורה של תורה ולא מכירים מעלתה, אבל מי שמוחזק כירא שמים ועבד ה' חייב לשמש דוגמא לפניהם, שיהא הוא עצמו מתוקן, ואז ילמדו ממנו מעשיו הטובים ולא להיפך חס וחלילה (שאם יהיו מעשיו מתוקנים מה הבריות אומרות עליו? "אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה- פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו", אבל אם יהיו מעשיו לא מתוקנים מה הבריות אומרות עליו? "אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה- פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו"- ולא יוכל להוכיחם בדבר בו הוא עצמו כשל).
על כן חייב אדם לפשפש תמיד במעשיו ולתקנם גם אם הוא מוחזק כירא שמים ועבד ה', וכמובא בגמרא (שבת קנג): "רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה; אמר רבי יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע לה זמן, פקחים שבהם קשטו עצמן וישבו על פתח בית המלך: ועל כן יפה עושים אלו המתוודים, מתחרטים ומתחננים לכפרה מדי לילה לפני השינה, אפילו אם נראה להם שלא חטאו, כי מנין לאדם שלא חטא כלל? ומנין לו איזה יום הוא יומו האחרון?
מעלת בעל התשובה
מובא בגמרא (ברכות לד, עב): "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד": כלומר, מדרגתו הרוחנית של בעל תשובה גבוהה אף יותר מזו של צדיק גמור, ונבאר הסיבה לכך בדרך משל:
מלך אחד רצה לבחור עוזר, וכשהביאו לפניו שלושה מועמדים החליט לקיים מבחן אמינות: נתן לכל אחד מהם חפיסת סוכריות וביקש שישמרו אותה עבורו עד שיחזור. הראשון התפתה וטעם סוכרייה אחת, הטעם ערב לחיכו, המשיך ואכל את כל החפיסה; השני התפתה וטעם סוכרייה אחת, הטעם ערב לחיכו, הוא רצה לאכול עוד אך ברגע האחרון עצר את עצמו והפסיק; השלישי לא נגע בכלל. כאשר המלך חזר, הוא בחר באותו אחד שטעם סוכרייה אחת. שאלוהו: "מדוע דווקא הוא ולא זה שלא נגע בכלל?" השיב המלך "כי זה שלא נגע בכלל לא יודע מהו גודל הפיתוי אבל זה שטעם עצר את עצמו והתמודד עם היצרים שלו".
בעל תשובה עומד בהרבה יותר יצרים וניסיונות לעומת מי שגדל על ערכי התורה מקטנות כי הוא עדיין נמשך בעוצמה אחר תאוות העולם בהן היה רגיל, ולכן התמודדותו קשה ומצערת יותר, אך אמרו רבותינו (אבות ה,כג): "לפום צערא אגרא": כלומר, לפי דרגת הצער כך השכר, שככל שאדם מצטער יותר בעבודת ה' כי נלחם עם יצרים כבירים כך יהא שכר מצוותיו מרובה בזכות עבודתו הקשה בהתגברות על יצרו.
דבר נוסף, מובא בגמרא (יומא פו) שהעושה תשובה מאהבה הזדונות נעשין לו כזכויות- ונמצא אפוא שגם אם עבר כל עבירות שבתורה- כאשר יעשה תשובה מאהבה- דווקא העבירות שעשה עשויות להעמידו במדרגה גבוהה יותר מהצדיק- כי יהפכו לו לזכויות.
בעל התשובה לא מבין איך עשה את העבירות בעבר
מסופר על רבי שלום שבדרון שראה פעם בדרכו לבית הכנסת שאנשים רבים סוגרים את האף ורצים כאשר הם עוברים במקום מסוים, וכשהתקרב הבין שזאת משום הריח הנורא שנידף מבור ביוב פתוח שהיה שם. החל הרב בהליכתו ליד הבור וחשב לעצמו: "אני אתגבר ואעבור מבלי לסגור את האף", אך תוך כדי הליכה לא יכול היה לסבול יותר את הריח, סגר את אפו והחל לרוץ. והנה תוך כדי ריצתו הבחין בפועלים שיושבים ואוכלים ממש בפתח הביוב. אז הבין מוסר גדול: "כשאדם נמצא בתוך הביוב הוא לא מרגיש בסירחון של הביוב!"
אדם הרגיל בעבירות לא מסוגל לראות את הרע במעשיו, כי קליפות נפש הטמאה חוסמות את הנפש הטהורה מלהשיג אלוקות ולהרגיש במציאותו יתברך, אך כאשר ינער נפש הטמאה מעליו על ידי שיעסוק בתורה, תפילה וגמילות חסדים (ראו עוד בפרק "מבוא לגוף ונפש") יאורו עיניו ולא יוכל עוד להבין איך עשה את העבירות בעבר.
איך עושים תשובה?
מסופר על אדם שהגיע לרבו וסיפר לו שהוא טובל במקווה בכל יום ונוסע לקברות צדיקים פעמיים בשבוע. שאל הרב: "מדוע הנך נוהג כך?" ענה לו: "כי אלו דרכם של צדיקים ואני רוצה ללכת בדרכם של צדיקים", השיב הרב: "אם הנך רוצה ללכת בדרכם של צדיקים- קודם תהא זהיר מלעשות מה שהם לא עושים ורק אחרי כן תתחיל לעשות מה שהם כן עושים".
וכמו שכתוב (תהלים לד,טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב": והרי הקדים הכתוב את עזיבת הרע לפני עשיית הטוב, ללמדנו שזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, שתחילה יעזוב את עשיית הרע.
הדרך לסור מרע עוברת בכמה שלבים:
א. עבודת תיקון המידות: כפי שכבר ביארנו בפרק "מבוא לגוף ונפש"- המידות הן אבני הבנין של נפש היסודית, ועל כן תחילת העבודה תהא בתיקון המידות כדי להכשיר הקרקע לעבודת ה', שכבר אמרו רבותינו (אבות ג,יז): "אם אין דרך ארץ אין תורה" (עניין זה יבואר ב"ה בהרחבה בפרק "ההליכה בדרכיו").
ב. שמירה על מצוות לא תעשה: כפי שכבר ביארנו בפרק "מבוא לגוף ונפש"- כאשר אדם עובר על מצוה מסוימת מתגברת נפש הטמאה באבר או הגיד השייך לאותה מצוה, וכאשר אדם מקיים מצוה מסוימת מתגברת הנפש הטהורה באבר או הגיד השייך לאותה מצוה. עוד ביארנו שם כי מצוות עשה הן כנגד האברים ומצוות לא תעשה הן כנגד הגידים, ולכן כאשר אדם פוגם במצות לא תעשה מתגברת נפש הטמאה בגיד שכנגד אותה מצוה וסותמת אותו, ומאחר והגידים הם הצינורות המוליכים את השפע הרוחני לאברים, כאשר הגיד נסתם מחמת העבירות אין השפע נמשך דרכו אל האברים, והאדם אינו מתקדש כראוי אף אם בידו כל מצוות עשה שבתורה. על כן, שמירת מצוות לא תעשה קודמת לשמירת מצוות עשה וכפי שמסביר מהרח"ו: "יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צנורות שהם שס"ה גידים של הנפש להחיות הרמ"ח אברים שלה, וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם אז יסתם הצנור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא אף": וכאשר האדם מתגבר ונמנע מלעבור על מצות לא תעשה הוא מקבל שכר כאילו קם ועשה מצוה כמו שאמרו רבותינו (קידושין לט,א): "ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה": אולם, בכדי להסיר קליפות נפש הטמאה- על האדם לכוון ליבו לכך, כפי שמסביר מהרח"ו: "כאשר תבוא לידו איזו עבירה, ימנע מלעשותה, ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני, ועל ידי כן נעשית נפשו כסא ומרכבה אל קדושתו יתברך": שעל ידי כוונת המחשבה באופן הזה בזמן שהוא נמנע מעשות העבירה- יזכה האדם לקדש עצמו ולהשיג אורות העליונים.
ג. וידוי וחרטה: על כל עבירה ועבירה שאדם עבר, מיד כשנתעורר לדבר, יעשה וידוי וחרטה לפני ה', ומסביר הרמב"ם בהלכות תשובה: "כיצד מתוודים? אומר: 'אנא ה', חטאתי עוויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזה עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה, הרי זה משובח"; ומכל מקום, על עבירות שבין אדם לחברו חייב תחילה לפייס את חברו, כיוון שאמרו רבותינו (יומא ח,ט): "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (ולאחר שירצה את חברו יעשה וידוי וחרטה גם לפני ה' כמבואר לעיל, שכן כל עבירה שבין אדם לחברו היא גם עבירה בין אדם למקום, שהרי הוא ציוונו לאהוב את הבריות); מכאן ולהלאה ישתדל בכל כחו שלא לחזור עוד על העבירה שהתוודה עליה שהרי אמרו רבותינו (יומא ח, ט): "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (ומכל מקום, דבר זה נאמר על העובר עבירה במזיד מתוך כוונה לשוב בתשובה לאחריה, אך אם נכשל בשוגג או באונס ולאחר מכן עושה תשובה ודאי שתשובתו מתקבלת).
ד. תשובת המשקל: טוב להרבות במעשים טובים ובזיכוי הרבים כנגד אותה עבירה שעשה, למשל אם פגם בברית קודש טוב שיעורר אנשים לשמור ולהיזהר בזה וכן על זו הדרך.
ה. לימוד הלכות ומוסר הנוגעות לאותו עניין שנכשל בו: טוב לקבוע לימוד הלכות או מוסר הנוגעות לאותו עניין שנכשל בו כי על ידי הלימוד יעמיק ההתבוננות במעשיו ובודאי יתקנם ולא יחזור עוד לסורו וזה יהא לו לכפרה.
אחר שעשה כל זאת, יש עבירות שיתכפרו לו מיד, יש שיתכפרו לו אחר שיעבור ייסורים, יש שיתכפרו לו רק ביום הכיפורים ויש שיתכפרו לו רק ביום המיתה, אבל מכל מקום, אם איננו חוזר עוד לסורו הרע, העבירה אפילו לא תוזכר לו ביום הדין!
שאלות נפוצות
מה יעשה אם פגע באנשים רבים או שאיננו זוכר במי פגע ואת מי עליו לפייס?
ירבה בעשיית צרכי רבים לפי העבירה שעשה: אם פגע בממון אחרים-ירבה בצדקה, אם לא עזר לאחרים בעת צרכם-ירבה בעזרה לזולת וגמילות חסדים, אם קלקל בשלום הבית של אחרים- ירבה בעשיית שלום בין איש לאשתו וכו'; בנוסף יבקש מחילה מכל מי שמזדמן לפניו ויאמר: "סלח לי אם אי פעם פגעתי בך" וירבה בדברים ומתנות עד שיסלח לו; כמובן שיעשה גם וידוי וחרטה לפני ה'.
מה יעשה אם האדם שבו פגע כבר נפטר מן העולם?
יאסוף עשרה אנשים לקברו, יתחנן למחילתו ויאמר עליו קדיש; ירבה בלימוד תורה וקיום מצוות לעילוי נשמתו; כמובן שיעשה גם וידוי וחרטה לפני ה'.
איך ישוב מעבירות רבות שאיננו זוכר מה עשה?
יעשה תשובה כמפורט למעלה ובשעת הוידוי והחרטה לפני ה' יבקש מחילה על כל העבירות שעשה ואיננו זוכר; ירבה בלימוד הלכות ומוסר ויקבל על עצמו לקיים את כל אשר ילמד; יתפלל ויאמר וידוי ונפילת אפיים בכוונה גדולה; (אם חושש גם שאיננו זוכר עבירות בין אדם לחברו שעשה ראו לעיל בשאלה "מה יעשה אם פגע באנשים רבים וכו'...").
קירוב הבריות לתורה באהבה
לאחר שזכה אדם להתקרב לבוראו, מצוה גדולה שיקרב את כל מי שביכולתו לקרב כדי להאיר עיניהם של ישראל בתורה ומצוות, וכל אדם שמתקרב בזכותו הוא נפש שהציל מאבדון, וכבר אמרו רבותינו (סנהדרין ד,ה): "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא": וראו בזהר הקדוש (תחילת פרשת תרומה) אודות מעלתו של המזכה לחייבים ומחזירן למוטב שאין איש עומד במחיצתו בשמים וזוכה לשכר הרבה; משל לבן שהסתכסך עם אביו ועזב את הבית. אחיו הצעיר, שראה את אביו מתעצב אל ליבו, רדף אחרי אחיו ושכנעו לחזור לחיק אביו. אפשר לתאר את גודל השמחה שתהיה לאביו כאשר יראה את בנו חוזר לחיקו, וכמה יאהב ויוקיר האב הזה את בנו הצעיר אשר השיב את אחיו לביתו. כך אוהב ומוקיר ה' למי שאוהב את הבריות ומקרבן לתורתו.
וכדרך שאמרו רבותינו (אבות א,יב): "הוי מתלמידיו של אהרן - אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה": "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" מקשה אחת היא- בכדי להגיע ל"מקרבן לתורה" חייב לעבור דרך "אוהב את הבריות"!
על כן, הישמרו לכם פן תדחקו ותלחצו באחרים- אלא הוו מקרבים אותם בדרך נעימה של שלום, שכן התורה (משלי ג,יז): "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם": וכל ניסיון לדחוק וללחוץ ולכפות דעה על אחרים יכול חלילה לפגוע ברגשותיהם ולביישם- ואז דווקא יתרחקו ולא יתקרבו, והאדם עתיד ליתן על כך דין וחשבון.
דבר נפלא הוא להזמין יהודי אחר להצטרף לשיעור תורה, תפילה וכו'- אך יש לשמור זאת בגדר הצעה ולא דחיקה חלילה.
רק בדרך של קירוב לבבות, חיבוק, אהדה ודוגמא אישית נוכל לקרב את הרחוקים ונהא, אנחנו והם, רצויים לפני ה'.