אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה כו
אבל אם עשאה תרומה קודם שיזרענה ה"ז תרומה לפיכך אם תלש ממנה ואכל במזיד כו' בשוגג משלם את החומש.
פסקו של רבינו בהא דאם קרא עליה שם קודם אף כי שתלה הוי תרומה ואם תלש ואכל חייב מיתה מוכרח בסוגיא שם, מדלא בעי רק אם פקע טבלה מינה, וצריך לפרש הא דפריך תמן א"כ מצאנו תרומה במחובר לקרקע, היינו משום דאם נימא דלא מצי לקרות עליה שם בשהיא במחובר א"ש הא דיליף במעילה לנהנה מן המחובר בהקדש דלא מעל היינו שהקדישה כשהיא מחובר דוגמא דאינו חייב על תרומה אם קרא שם בעודנה מחובר, אבל אם תימא דבמחובר ג"כ חל שם תרומה א"כ איך יליף מתרומה דמה תרומה בתלוש כו' כמפורש במעילה (דף י"ח) עיי"ש, ומשני הגמ' דחיוב מיתה לא אשכחן דבטלה דעתו אצל כל אדם ותו ילפינן למעילה אף בהקדישה בתלוש וחיברה דג"כ אינו חייב, דוגמא דלא אשכחן חיוב גבי תרומה אף אם קרא שם בעודנה תלוש וחזר ושתלה כפסק רבינו. ואולי זה פירוש הירושלמי על הך דיופך הד"א קדושה חלה במחובר פירוש דבעיקר אם נתחבר לא פקע קדושת תרומתו מיניה לכן עשו גדולין כעיקר:
אולם לפ"ז צ"ע איך פסק רבינו בהלכות מעילה דהמקדיש בית לא מעל הדר בו ובהקדיש עצים ואבנים ובנה בהן בית הדר בהן מעל ופרש"י משום דבשעת הקדש הוי תלוש. ולפי דברינו הא ילפינן מתרומה אף כשקרא עליו שם בתלוש וחזר ושתלה אינו חייב על אכילתה וצ"ע לכאורה, אמנם אחרי העיון אמינא דניחזי דבחולין (דף י"ז) אמר דאע"ג דתלוש ולבסוף חברו גבי שחיטה הוי מחובר בכ"ז היכי דלא מבטל לי' כמו סכין הוי תלוש עיי"ש, וכן כתבו התוס' ב"מ (דף נ"ד) דאע"ג דאין פודין במחובר לקרקע ותלוש ולבסוף חברו הוי מחובר בכ"ז כאן דאם לא יפדוהו עומד ליעקר הוי תלוש יעו"ש, א"כ אימת תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר דוקא כשעומד להתקיים בזה ומיבטל בטיל לארעא וכיון דהקדישו כשהיה עצים ואבנים תו לא הוי דיליה וחבורו אינו חבור ולאו בדעתו תליא והוי כעומד להתעקר ולכן כתלוש דמי ולכך מועלין בו אבל היכי דהקדיש אילן ושתלו אע"ג דבשעת הקדש הוי תלוש בכ"ז אין מועלין בו, וסברא זו למדתי מדברי רמב"ן במלחמות ב"ק בפירוש דשינוי השם אינו מועיל בלא יאוש יעו"ש ודוק. ולפ"ז יש לעיין מה שמקשה הגמ' פסחים באפשר ולא מכוון מצילו של היכל, ולכאורה שם בונין בחול ואח"כ מקדישין והוי מחובר ולא מעל, וצ"ל כיון דמתחלל ופירשו בתוס' אע"ג דאינו מתחלל על הקרקע רק הואיל ואם אינו מתחלל עומד להיעקר הוי תלוש וא"כ הוי הקדישו בתלוש וכמקדיש עצים ואבנים וחיברו, אולם לפרושי כאן לא שייך זה דאטו אם לא יתחלל יעקר בנין ההיכל וצריך לומר דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ מה"ת אסור להנות כמו שלמים לשיטת תוספות ודוק: