אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יא · הלכה כד

הלכה כג

חתך את העלין כו' הרי האוכל שיצא אח"כ מותר באכילה.
משמע מדבריו דגם לזרים מותר לכן השיג הראב"ד דרק לכהנים מותר אבל לזרים ולטבול יום אסורים באכילה דהווי כגדולי תרומה טהורה. ולפום מה דאמר רבה דאסורים באכילה הוא לזרים מוכח דראב"ד סובר דלרבה הפירוש בדר' יודא עד שיגום וישנה הוא באוכלין כת"ק דאמר עד שיגום באוכל ואמר ר' יודא דעד שיגום וישנה דגדולין שלשיים מותרים לזרים ולפום מה דאמר ר' יוחנן עד שיגום בעלין וישנה ולא באוכל ור' יודא לקולא פליג דלא בעי לחתוך האוכל שיצא אח"כ הוא מותר לכהנים אבל לזרים אסור, ועיין ירושלמי דדא בעי אם ר' יודא סבר עד שישנה לגום האוכל ולחומרא או לקולא פליג דבעלין צריך לגום ולשנות ולא באוכל רק נשתבש שם הגירסא עיי"ש כן הוא סברת ראב"ד. ומש"כ ראב"ד בהלכה כ"א על ומותר לטבול יום כחולין ע"ז השיג דא"כ אף באין זרעו כלה מותר לטבול יום לאכלו, וזה לא יתכן דלא גרע מטבל דבדבר שאין זרעו כלה גדוליו אסור כש"כ כאן דאסור לטבול יום לאוכלן. ומה דאמר בתוספתא דאין הידים והטבול יום פוסלין בהן כדרך שאין פוסלין בחולין פירש הראב"ד דעל מגע טבול יום קאי דפוסל במגעו תרומה אבל גדולי תרומה אין פוסל במגעו אבל באכילה לטבול יום אסורים, ויעוין ירושלמי פ"ו דמייתי להך ברייתא תני (תשלומי) וצ"ל גידולי תרומה אין משלמין כו' וחייבין בחלה כצ"ל כמו בתוספתא (וכן הגיה הגר"א) ואין הידיים וטוב"י פוסלות בהן כו' כצ"ל כמו בתוספתא ומסיים ואף ר"ש ור' יוסי מודי בה פירוש דאע"ג דפליגי בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה (כמפ' טבול יום פ"ג) מודו הכא בגדולין ונמצא דכמו לת"ק דתמן אינו פוסל טבול יום במגעו אבל אסור לאכלה כן הכא בגדולי תרומה אסורה באכילה לטבול יום ולזה כוון הראב"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה