אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה כג
הזורע תרומה טמאה אעפ"י שהגדולים טהורין ה"ה אסורים באכילה כו'.
מדברי רבינו מוכח דאפילו זורע דגן וחטים של תרומה הגדולים אסורים באכילה אעפ"י דזרעם כלה, ומדברי הגמ' פסחים מורה דהוי דומיא דהשקה שהמים הן בעין אין ההשקה דהוי כמו זריעה שחוזר אל אביהן למה שהיה בעודו מחובר במקוה מים מטהרו באכילה, אבל הגדל בעוד שהוא מחובר ודאי נראה דע"ז לא שייך דחוי ולא הוי אסרי חכמים דהא הוי כתרומה טהורה ואף בדבר שזרעו אינו כלה ולכך נקיט המשנה שתילין שעצם השתילין הן תרומה ועליהן אוכלין של תרומה אם זרען לאלו האוכלים שהיו תרומה טרם ששתל אותם בקרקע לזה לא הועיל הזריעה ולא נטהרו מטומאתן לענין איסור אכילה, אבל מה שגדל אחר ששתל פירות חדשים הן מותרים באכילה. וזה נראה דעת התוס' פ"ק דשבת שהקשו דאי משום תרומה טמאה ביד כהן הלא אכתי יזרענה שיהא מותר באכילה בהגדולין וע"ז תירצו שפיר דמשום רווח פורתא לא חששו חכמים דילמא אתי לשהויי כיון דלזרים יהא אסור הגדולין ודמי תרומה הן מעט, וכוונתם דדוקא האוכלין שכבר היו על השתילין טרם שנשרשו בקרקע הן אסורים באכילה לכהנים משום שכבר נדחו, ועיין תוי"ט בזה ודוק: