אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה ז
או שאכל תרומה נקורה והשותה יין תרומה שנתגלה כו' ה"ז משלם קרן וחומש.
אע"ג דפוסק רבינו לפי דמים משלם ובתרומת חמץ אינו משלם כלום וכן פסק לקמן סוף פרק דאינו משלם רק לפי דמים שהיה שוה בשעת אכילה יעו"ש והכא לא חזי למידי ואינו שוה דמים, הגדר פשוט דהיכי דקדושת תרומה גורם שאינו שוה דמים משלם קרן וחומש כאילו היה שוה אם לא היה תרומה ולכן בגלוי וניקור דבחולין שוה דמים להימכר לעו"ג דאינהו דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו כדאמר בעו"ג (דף ל'), וכן בשוגג שאכל תרומת תותים טמאים משלם קרן וחומש, לכן רק קדושת תרומה גרמה להו דאינו רשאי למכור לעו"ג דמשמרת תרומתי ובעי שריפה לכן משלם קרן וחומש, אבל בחמץ או דלא היה שוה רק זוז שבלא קדושת תרומה אינו שוה מאומה פטור מלשלם וכמו כן אשכחן בהקדש קדוה"ג דאם בלא ההקדש אינו שוה פרוטה לא מעל כמפורש בכריתות (דף כ"ג) בימות החמה דחלב נותר לא שוה, וזה הגדר הברור בפסק רבינו ויעוין משל"מ סוף הי"ח והבן:
או שכסס את החיטים כו'.
הראב"ד בהשגות כתב פלוגתא דר' ורבנן היא כו' ואע"ג דמברכין עליה בורא פה"א אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל, ותמהו האחרונים עליו מסוגיא דברכות (דף ל"ה) שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ ה"ד אילימא דקא שתי ליה אוזקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם הקרן ואינו משלם החומש, הרי דמשוה הגמ' ברכה לחומש בתרומה ועיין פני משה תרומות פ"ו, והנלע"ד דבאמת בכוסס החיטין הלא סוף החיטין הם עומדים לאכילה ולעילויא דפת וא"כ בגוונא דא עומדים הן לאכילה רק שאוכלן בגוונא דלאו דרך אכילתן לכן מברך עליהן בורא פה"א, אבל הכא השמן בגוונא שהוא עכשיו עומד לסיכה דדמיו יקרים וא"כ עלוי דידי' לאו לאכילה קיימא רק לסיכה. ולא רחוק מזה אמר הגמרא לקמן גבי קמחא דחיטי כיון דאית ליה עלויא בפת כו' מברך שהכל, ובזה א"ש הא דקא מייתי סיפא דהסך שמן של תרומה משלם הקרן והחומש ודוק. אולם לקמן מוכח דאף למ"ד דקמחא דחיטי מברך בפה"א מ"מ בקמחא דשערי מברך שהכל וטעמא מאי דליכא למימר הואיל וקשה לקוקיאני דמסתברא הואיל וא"ל הנאה מיניה בעי ברוכי מסתברא דברכתו במקומו וע"כ משום דבכוסס שעורים ג"כ אין מברך אלא שהכל דאינו משלם חומש כמו דאמר בפרק יוהכ"פ, לכן בקמחא במקומו עומד וכרבינו ודוק: