אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ז · הלכה ו

הלכה ג

השוכר נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי:
בסוגיא רב זביד וכו' לא סבירא להו הא דר"י כו' כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה וכו'. עיין שבועות ל"ז ע"ב א"ל ר"ה בריה דר"י לרב פפא (הוא האומר בשמעתין דמיזהר זהיר ביה), שטרא נמי עביד דמירכס, אכן זהו דוקא במלוה דכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ולא חשיד אינש למיהוי לוה רשע, ואם ירצה שלא לשלם הרבה דרכים לפניו לשמוט חובו, אבל הכא שמוחזק בשדה ואפשר דהוי אתרא דלא מסלקי יירא שמא יוציאנו הלוה מידו ויסלק מעותיו, דנמצא דלא גזל ממנו דמה שלקח הוא נותן והוא צריך לאותו שטר להחזיק בשדה הלוה ולאכול פירות ודאי דמיזהר זהיר ולכן סבר דאפילו מיגו לא אמרינן. ובזה א"ש מה שהעירו מסוגיא דב"ב (דף לב) גבי ההוא דאפיק שטרא ואמר אין שטרא זייפא הוא כו' דאמרינן מיגו אע"ג דאין השטר בידו ולגוביינא קאי ולפ"ז א"ש, ובל"ז בהלואה דהימניה דכל אשראי ספק אתי לא מזדהר, אבל כאן הלא לא הימניה כלל ודאי מיזדהר בשטריה לגבות ודוק. אמנם כולהו רבוותא פסקו כרב יהודה דרבינא ור"א שקלו וטרו אליביה דאמרינן מיגו:
ולכאורה צ"ב איך אמרינן מיגו, דהא מבעי להגמרא ב"ב (דף ה) אי אמרינן מיגו במקום חזקה דא"א פורע תוך זמנו, ואם נאמר דחזקה דא"א פורע תוך זמנו אלימא טפי ממיגו היכי דאתיין בהדדי חדא נגד חדא, ובכ"ז אשכחן היכי שנאבד השטר אף תוך זמנו בכ"ז איתרע שטרא וכמש"כ רבינו עיין ש"ך סימן מ"א ולא גבינן, ואיך נאמר דנאמן במיגו לומר דאירכס שטרא. ונראה דתמן לא אמרינן דיגבה תוך זמנו, דהיינו להוציא מאתו ממון שחייב לו, אבל כאן המיגו אינו להוציא כמש"כ ר' יונה הובא בטור סימן ק"נ לפי שכבר זכה בקרקע לפי טענתו משעה שירד בה וקנאה לחמש שנים בחזקה דנעל גדר כו' ודוק. עוד נראה דהכא לא הוי רעותא כ"כ במאי דלא קא מזדהר בשטריה דסמיך דיאמר לקוחה היא בידי כיון שכבר אכל אותה שלש שנים ולא מיחה, ושמא תאמר דילמא יביא עדים שירד לתוכה במשכנתא, מסתמא אותן עדים זוכרים לכמה היה, אבל תמן הלא צריך למזדהר בשטריה דבתוך זמנו לא מצי גבי, ובזמנו או לאח"ז מצי טעין פרעתי ועוד דאינו גובה ממשועבדים, וכן במיגו נגד חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו לא הוי מצי למיסמך אמיגו דאימור יתבענו קודם שהגיע זמנו, ועוד נראה דכי אמר הגמרא ב"ב דמיגו גרוע מחזקה היינו אופן מיגו שלא היה בידו להרויח ממון יותר וכמו דאי בעי אמר פרעתיך לאח"ז, אבל היכי שהיה בידו להרויח יותר וכמו הכא דמצי אמר לקוחה היא בידי, דגם הקרקע היה שלו ודאי דמהימן ופרט זה צ"ע עוד. ולפ"ז יש לומר דהדין שהובא ברמ"א סימן ע"ט סעיף י"ד ואמר כבר חייב לי אינו נאמן, היינו שאומר שמגיע לו כפי כל החוב שצריך לפרוע לו אולם לא משמע כן, ומיגו להרויח כל הממון ג"כ לא אמרינן עיי"ש. ומיהו נראה דכיון דחזינן בב"ב ע' דאמרינן מיגו אף כנגד שמניח שטר בידו דאמרינן דהחזיר לו הפקדון והניח אותו שטר בידו, כש"כ כנגד אירכס שטרא דאמרינן מיגו, ויש להתעקש בזה:
ולכאורה היה נראה דהא דבעי הגמרא במסכת ב"ב גבי מיגו במקום חזקה, היינו היכי דמפיק נפשיה לבדו מן החזקה, ובזה היה א"ש קושיית תוס' שם גבי מיגו במקום חזקה מהך דיבמות דלאחר ל' יום דחזקה דלא מוקי אינש אנפשיה דלא מהימנא אע"ג דאית לה מיגו דאי בעי אמרה אינו יכול לבוא עלי דנאמנת, וכן קושיית התוס' בכתובות (דף ט) סד"ה לא דקא טעין כו' דתהא נאמנת במיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני לאמר בתולה אני, נגד חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ובזה א"ש, דהמיגו לא אלים רק להוציא האי גברא דטעין דעשה נגד החזקה להאמינו שכן הוא ונאמן אדם על עצמו, אבל לא מציא במיגו שלה להוציא הבעל מחזקתו, היינו ביבם להוציאו מחזקה דלא מוקים אנפשיה ובהך דכתובות להוציאו מחזקה דאין אדם טורח וכו', אבל זה נסתר לכאורה מסימן פ"ב סעיף א' בהגה"ה או שאמר קטן הייתי נאמן עיי"ש בש"ך ס"ק ג' אף ע"ג דמפיק העדים מחזקה דילהו, אולם לא דמי, דתמן עפ"י מה נדע דאיכא עדים ונאמר חזקה אין העדים חותמין בקטן, היינו ע"י הודאת פיו שמודה שכתבו, שבלא הודאת פיו הרי השטר אינו מקוים וחיישינן לזיופא, ואין כאן העדאת עדים בלי הודאת פיו כלל, ואיהו קא מפיק להו מחזקתייהו, אבל הנך דאמרן החזקה על הבעל או היבם הוא בלא דברי האשה ודוק. ועיין ש"ך כללי מיגו ס"ק יו"ד: (נ"ב ובזה יש לישב קושית תוס' כתובות י"ט ד"ה חזקה).
והנה בתוספתא דמאי פ"ד המפקיד פירות אצל כותי הרי הן בחזקתן למעשר כו' אם הן של טבל עושה אותן תרומ"ע על מקום אחר כו' אמר לו נטלתים והנחתי לך מתוקנים תחתיהם כו' אינו חושש משום מעשר, הרי אף ע"ג דשל כותי טבל ודאי דחזקה דלא מפריש בכ"ז נאמן במיגו דאי בעי שתיק, אמנם עיין בירושלמי דמוקי באומר אמרתי לפלוני ועישר על ידי וכמ"ד דכותים גירי אריות הן ומשמע דמוקי מצד דאין שליחות לעו"ג כדאמר שם ריש פ"ו ואכמ"ל בענין אחר:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה