אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ח

הלכה ג

רועה שהניח עדרו ובא לעיר כו' אם יכול להציל ע"י רועים ומקלות חייב כו' ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם:
טעמו פשוט, כיון דעל בעידנא דלא עיילי אינשי או בשומר שכר דשקיל אגרא יתירא כי היכי דלא נעייל בעידנא דעיילי אינשי תו כיון שלא עשה כחוק שמירתו הרי כבר נתחייב וכי איקלע אונס הוי פטור כמו פרעון, ופוק חזי ברבינו אשר פרק הגוזל בתרא גבי טבחוה ואכלוה דאם הניח אחריות נכסים חייבין לשלם כל דמיה, כתב משום דאביהן פשע דלא הודיען דשאולה היא בידו ומתוך כך אכלוה [היינו שבא האונס מחמת הפשיעה] ומשעת פשיעה אישתעבוד נכסי דאבוהון יעו"ש, א"כ כאן שפשע או לא עשה כפי חובת שמירתו תו איתחייב נכסיה וצריך להביא ראיה שנאנס אח"ז, והוי כספק פרעון דאיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם בלא הו"ל למלוה למידע ועיין הגהות משל"מ ריש פ"ד מהלכות שאלה, ובפשיעה גמורה אשכחן בספיקות אם הוי שמירה בבעלים פוסק רבינו פרק ב' משאלה הלכה ח' דחייב לשלם, וטעמא דכיון דלא עשה כדינו דאף אם הוא שאלה בבעלים רמיא עליה לשמור ככל השומרים רק דפטרינהו מתשלומין, א"כ כיון דפשע ולא עשה כדינו תו חייב בתשלומין, וזה ברור דכן סברת רבינו מדכתב לעיל פרק א' והוא שלא ימעט בשמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל השני בחנם אף ע"פ ששכר בבעלים כו', הרי אף ע"ג דלענין תשלומין הוסיף בחיוב שהוא היה פטור לגמרי מתשלומין הואיל והיה בבעלים, והשני חייב בתשלומי פשיעה או גניבה ואבידה, מ"מ הבעלים לא נחית אל התשלומין שרוצה אדם בקב שלו ורצונו בשמירת החפץ ואיהו היה מחויב לשמור כדין שומר שלא בבעלים, רק לענין תשלומין פטריה רחמנא אבל לא משמירה, א"כ כי מיעט שמירתו הרי פשע או הזיק, ואף בשואל שמסר לש"ש מצי אמר כיון דכל הנאה שלך והיית צריך לאותו חפץ מסרת נפשך טפי כמו אדם בשלו ולא היית מניח לבוא האונס, ועיין כס"מ שם, ולחנם נתקשה המשל"מ ודוק:
ובאמת מש"כ רבינו ואם א"י חייב לשלם יצא לו מהא דפריך בדף ק"ו על הא דאמר דבמכת מדינה אם לא זרעה כלל לא מצי פטר נפשיה מחכירותו דא"ל אלו זרעתה הוי מקיים בי לא יבושו בעת רעה, ופריך ע"ז מרועה שהניח עדרו כו' נימא ליה אלו הוית התם הוי איתרחיש ניסא להרוג אותם יעו"ש, הרי דהגמרא מדמה לחכירות דכבר נתחייב בדמי חכירותו רק כי איכא מכת מדינה מיפטר פטור מחיובו ועל ספק שאינו מצוי באופן רחוק כזה רוצה הגמרא לחייבו, כש"כ במקום שאינו ידוע שאם היה שם אולי היה יכול להציל ודאי חייב. ובזה מסולק מה שתמהו בזה תוספות שם דאמאי לא פריך מהא דתנן הארי והזאב אונס נימא אלו נלחם הוי מקיים ביה את הארי ואת הדוב הכה, דז"א דבמקום דשמר כדינו ודאי דלא אמרינן לחייבו מספק ואינו מחויב להלחם עם הארי והזאב, רק כאן באופן שלא שמר כדרך השומרים וכבר אישתעבוד נכסיו תו באופן רחוק ג"כ רוצה הגמרא לחייבו, רק דלמילתא רחיקתא כזו לא חיישינן ולכן אמר הגמרא קשיא ולא תיובתא, אבל בספק גמור אם היה יכול להציל חייב, וזה מפורש בסוגיא:
ולכן יפלא בעיני על המהרי"ק בתשובה סימן קכ"ה שכתב באופן דהוי שומר שכר, שהדעת מכרעת שהוא חייב במה דלא שתיק והיה הקומטרי' מחזיק הכל בחזקת שמעון והיו כותבין אותו באונרטיט ולא היה נגנב יעו"ש, אמנם אם גם ממה שנכתב באונרטיט נגנב דבר פשוט הוא שאין לחייב שמעון מספק, ולומר דאולי לא היה נגנב אם היה נכתב, כדמוכח בשילהי הפועלים רועה שהניח עדרו כו' אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור, ה"נ נראה לע"ד שאין לחייב שמעון מספק ולומר דאולי לא היה נגנב אם היה נכתב אלא א"כ יהיה ברור לנו שהיה יכול להציל בשתיקתו מפני שהיה נכתב, וזה היפוך דברי רבינו שאף בספק אם היה יכול להציל ג"כ חייב אף בעייל בעידנא דעיילי אינשי דרק אצל שומר שכר חייב לא אצל שומר חנם. ויש ליישב קצת דבריו, אבל אין לשונו מורה ע"ז וצ"ע:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה