אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ג

פרק ג

הסבל ששבר חבית של יין לחנווני כו':
ובההמ"ג פירש שהיה בפשיעה או במקום רואים ולא הביא ראיה כו'. הנה המחנה אפרים חקר הרבה במזיק שכשהזיק היה החפץ הניזוק שוה ארבעה וכעת בשעת העמדה בדין אינו שוה רק אחד מי הוי דינו כמו גזלן דמשלם כשעת הגזילה ואינו יכול לפטור עצמו להחזיר הכלי עצמו שגזל יעו"ש שלא מצא מקור מפורש. אולם לדעתנו לפי פירוש רבנן בתוס' נחלקו בזה תנאי רע"ק ורבנן בשילהי פרק המפקיד דשולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר ויתיר, ובה"א כשעת הוצאה, ורע"ק אומר כשעת התביעה, ופלפלו רבנן בתוספות בפירושא דר"ע, והעלו דבית שמאי מיירי ביוקרא וזולא נמי, דאם הוקרה משלם כשעת הוצאה מן העולם ואם הוזלה משלם כשעת הגזילה, [וזהו בתברה או שתיה דבידים דאם איתבר ממילא הלא כדמעיקרא משלם] ורע"ק פליג על זול ויוקר דאמר משלם כשעת התביעה בין הוזל בין הוקר יעו"ש בתוספות, וכוונתם ע"כ אם הוזל אחר שעת הוצאה מן העולם או הוקר אזלינן אחר שעת התביעה ונהי דלענין שליחות יד סבר כיון דבהיתרא אתי לידיה לא הוי כגזלן לשלם עד שעת התביעה [דודאי לא פליג על משנה דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכמו דאמר בריש סוגיא שם מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה] אבל זה ברור דסבר דבתברה ושתיה משלם אם הוזל אח"כ בשעת התביעה כשעת העמדה בדין, וב"ש וב"ה סברי דמשלם כפי שהיה שוה בשעה דתברה ושתיה, וכן אם הוקר אחרי זה משלם כשעת הוצאה מן העולם לב"ש וב"ה, ולר' עקיבא משלם כשעת העמדה בדין. ולפי מה דקיי"ל כרבא דאין הלכה כרע"ק ודאי משלם כפי שהיה שוה בשעת הוצאה מן העולם אם עולה טפי משעת שליחות ידו אף ע"ג שהוזל קודם שעמד בדין, והדבר מפורש דמשלם כפי מה שהוא שוה בשעת ההיזק, דהא בשעת הוצאה מן העולם אינו חייב מתורת גזל אחרי דכבר שלח בה יד והיא כבר ברשות גזלן. ויתכן לומר דרע"ק לא פליג אמזיק דעלמא דמשלם כשעת ההיזק אם הוזל אחרי שעת הנזק רק כאן פליג דכבר שלח יד, ולכמה אמוראי דפליגי על רב חסדא בגזל ובא אחר ואכלו אינו גובה מן השני כיון דכבר נפקא מרשות הבעלים ולאו ברשותיה קאי, אבל זה לא נהירא כיון דבשולח יד סבר רע"ק דלא מיחשיב כגזלן לשלם ביוקר כשעת הגזילה משום דבהיתרא אתי לידיה עד שעת התביעה, אין סברא דמשום זה פוטרו לשלם מה שהיה שוה ביוקר בשעת התבירה הואיל ונפיק מרשות בעלים מכבר משעת שליחות יד, הלא לא משלם על היוקר של שעת שליחות יד, ועל כרחין דלדידיה לא נפיק לגמרי מרשות בעלים ע"י שליחות יד ואפילו כן פוטרו על היוקר שהיה שוה בעת ההוצאה מן העולם ודוק:
אולם נתבונן בשמעתין דמבואר דמשלם לשיטת רבינו חבית של יין או דמי החבית של יין כשעת התשלומין, וכבר כתב ההמ"ג דמיירי ששבר בעת השוק שהיה שוה ארבעה דאי לא אינו משלם רק דמים שהיה שוה בשעת השבירה שלשה ואינו משלם מה שנתייקר אחרי זה ביום השוק, אבל דא גופא קשה אמאי משלמי רק חבית יין או שלשה זהובים בשאר יומי הלא כבר נתחייבו בתשלומי ארבעה זהובים כפי שהיה שוה ביומא דשוקא ומ"ש כאן, וצ"ל דזה הוי מדין פועלים דאמרו דבחנם אף במקום מדרון נפטר ושומר שכר מיפטר כל זמן שלא פשע בה בשבועה, כן תקנו חכמים ואמדו דעתו של בעה"ב שרוצה שיהא בטוח שיהא לו חבית יין כמו שהיה לו ולכן פטרוהו חכמים בתשלומין שמשלם מה שהיא שוה בשעת התביעה והחזרה, ודיו זה לבעה"ב ומשום תקנת שכירין נגעו בה, ולכן פירש ההמ"ג שהיה בפשיעה או במקום רואים כו' אבל אם שבר בכוונה ודאי דמשלם מה שהיא שוה בשעת הנזק היינו ד' ולא מצי למיפטר עצמו בחביתא דחמרא שאינו שוה עכשיו רק ג', וזה ברור לדינא ובכוונת ההמ"ג ז"ל ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה